פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ג
עין יפה. אדם שהוא וותרן:
אחד מארבעים. בגמ' יליף לה מקרא:
א' משלשים. בגמ' מפ' טעמא דב"ש:
הבינונית מחמשים והרעה מששים. אתאן לת"ק דאילו לב"ש הבינונית מארבעים ועין רעה מחמשים. והכי תניא בתוספתא שיעור תרומה ב"ש אומרים עין יפה משלשים והבינונית מארבעים והרעה מחמשים ע"כ. ולא חש התנא למיתנייה ובגמ' מפרש טעמייהו:
אחד מס' תרומה ואינו צריך לתרום. דהיינו שיעור תרומה דכתיבא בקרא:
חזר והוסיף חייב במעשרות. מהכא יליף בגמ' דתוספת תרומה חייב במעשרות:
מששים וא'. כגון שהיו בכרי ס"א סאים ועלה בידו סאה, אותה סאה
תרומה היא ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד. כמות שהוא רגיל לתרום אם רגיל לתרום א' מס' יפריש עדיין א' מס' בסאה ואם היה רגיל לתרום א' מנ' נמצא דנשארו עדיין י"א סאין שלא נתרמו ותורמן כדרכו:
במדה ובמשקל ובמניין. דאע"ג דאין תורמין תרומה גדולה במדה ובמשקל ובמנין כדתנן בפ"ק אותו מותר שהוא תורם שרי ליה לתרום במדה ובמשקל ובמנין דלא אמרו לתרום מאומד אלא עיקר התרומה ומ"מ תנא דמתני' מצריך מיהא מוקף כשאר תרומה ור' יהודה פליג דאפילו מוקף לא צריך אלא דוקא בתחלה ובתוספתא פליג נמי ואמר דתוספת תרומה אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש וניטלת מן הטהור על הטמא:
ששית האיפה מחומר החטים. קרא כתיב בס' יחזקאל והכי כתיב זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וחומר היינו כור כדכתיב עשרת הבתים חומר וכל בת ג' סאין כדכתיב האיפה והבת תוכן אחד להם. וא"כ הוי חומר ל' סאין ואיפה הויא ג' סאין כמו שתרגם אונקלוס עשירית האיפה חד מן עשרה בתלת סאין נמצאת ששית האיפה חצי סאה וחצי סאה לערך ל' סאין הוי א' מס' והיא עין רעה לת"ק דהיינו ב"ה:
בחטים א' מס'. דהיינו חצי סאה מחומר:
ובשעורים א' משלשים. דכתיב בשעורים וששיתם דלכתוב רחמנא וכן מחומר השעורים אלא הכי מדריש בשעורים תחזרו ותרימו ששית אחר על הששית הראשון דהוו להו שתי ששיות לחומר והוי א' משלשים א"נ קרי ביה וששתים:
ת"ל וכל תרומת כל. מקרא הוא ביחזקאל וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל:
תן ששית על ששיתם נמצא תורם א' מארבעים. שמואל בא לדרוש עין יפה דששיתם משמע שתי ששיות כדפרישנא וכשאתה נותן זה על זה ובאת לצרף החומרים והששיות הרי שלש ששיות משני כורים דהיינו סאה וחצי מס' סאין וזהו א' מארבעים דס' סאין חלק אותם למ' חלקים נמצא סאה וחצי לכל חלק וזהו עין יפה:
תקח אחד אחוז מן החמשים. בתרומת מדין כתיב דכתיב בהו ונתת לאלעזר הכהן תרומת ה':
כל שאתה אוחז ממקום אחר. דלכתוב קרא תקח א' מן החמשים אלא לומר לך אחוז שאמרתי לך במקום אחר יהא כשיעור הזה. ובתוספתא שנינו לה אדר' יוסי והכי איתא התם א"ר יוסי מנין לתרומה שהיא א' מחמשים שנאמר תקח אחד אחוז מן החמשים ונתת לאלעזר הכהן תרומת ה':
דכתיב ששית האיפה. ושדינן לה אעין רעה דהא כתיב אחד אחוז וכו' הא כיצד חמשים לבינונית ורעה ס' וששיתם האיפה מחומר השעורים. וכדפרישנא קרי ביה וששתים תרי ששיות דהיינו שני חצאי סאין לכור וס"ל לב"ש דהיינו עין יפה ודרשינן חטים דומיא דשעורים מקרא דוכל תרומת כל כדלעיל:
בינונית מארבעים. לב"ש:
מן הדא דשמואל. דאמר לעיל תן ששית על וששיתם ובבינונית מוקמי ליה:
מן הדא דר' לוי. א' אחוז מן החמשים ובצר עין מוקמי ליה לההוא קרא:
אינו מפסיד כלום. דהקב"ה מברך השאר כאילו לא חסר כלום:
עשירית החומר האיפה. כלומר עשירית הכור דהוי איפה דהיא ג' סאים אחר שנטלוה מן הכור אל החומר:
יהא מתכונתו. חזר החומר לתכונתו הראשונה כאילו לא חסר':
לא צורכא דלא כמו דאנן אמרין תרם ועלה בידו מס' וכו'. משום דקשיא להו מאי קמ"ל דא' מששים דאין צריך לתרום הא תני ליה רישא דעין רעה א' מס' וקרא הכי כתיב אלא לא צורכא לן הך בבא אלא כמא דאנן אמרין דא' מששים אין צריך לתרום לב"ה ה"נ לב"ש א' מחמשים אין צריך לתרום ואשמועינן דלב"ה דוקא הוא דאין צריך לתרום אבל לב"ש דעין רעה הוי א' מחמשים אילו עלה בידו א' מששים צריך לחזור ולתרום ואפי' בהא לא מודו ב"ש לב"ה:
תרם ועלה בידו מחמשים ועד ששים תרומה וכו'. הך ברייתא לב"ש איצטריכא דאמאי תני מחמשים הא לב"ה חמשים בינונית הוי ואמאי תני לה דיעבד אלא לב"ש אצטריכא וקמ"ל דב"ש מודו לב"ה דאין צריך לתרום עד ס' ומתני' נמי לב"ש איצטריכא דמודו בה כו"ע:
במתכוין לפטור את כיריו. כי קתני מתני' חזר והוסיף חייב במעשרות היינו כשמחשבתו הראשונה היה א' מס' לפטור את כיריו דתרומה בתר מחשבה אזלא דכתיב ונחשב וגו':
אבל אם אינו מתכוין לפטור את כיריו. אלא רוצה הוא להרבות:
אפילו. עלה בידו א' מס' לא תימא היינו שיעורא ואינו יכול להרבות דאפילו אחת על אחת מצי להרבות כלומר אפילו מדה א' לחולין ומדה אחת כנגדה לתרומה יכול להרבות וכר' ישמעאל דלקמן:
כמות שהוא למוד. כמות שהוא רגיל ולא יותר כיון שעלה בידו א' מס"א: ופריך ור' יוחנן מי מצי אמר אפילו אחת על אחת:
והתנינן כמות שהוא למוד. כמות שהוא רגיל ולא יותר ומשמע ליה השתא דת"ק דפיחת מששים ובא להוסיף אח"כ לא נתנו לו רשות להוסיף אלא כמות שהוא רגיל בגרנות אחרות:
ומשני שלא לפחות. דמתני' גבי פוחת קאי ולא יפחות מכמות שהוא רגיל אבל בא להוסיף למעלה מוסיף והולך. ונראה דמתני' דקתני המרבה בתרומה וכו' מפרשי לה אמוראי למר שעלה בידו לרבות ולמר אפילו עלה בידו א' מס"א:
כמות שהוא למוד במדה וכו'. כלומר כי היכי דשריא מתני' למדוד במדה להשלים עד ס' ה"נ מי שנתכוון להוסיף מותר לתרום אפילו במדה וטעמא דלא אמרו שיתרום מאומד אלא כדי שיתרום בעין יפה ובהא מודי ר' יוחנן:
תוספת תרומה מה היא. מיחייב עלה זר האוכלה מיתה וחומש או לא:
משם יחיד אני שונה אותה. בתוספתא היא שנוייה משמיה דר' יהודה וכתובה היא במשנה:
ובעי תלמודא מה לחיוב או לפיטור. כלומר למה נתכוון ר' יוחנן לחייב עלה נמי מיתה ודלא כר' יהודה או לפטור:
ופריך אין תימר לחיוב ניחא. דהכי משמע מן התוספתא ר' יהודה אומר תוספת תרומה אינה מדמעת ואין חייבין עליה מיתה וחומש מכלל דרבנן מחייבי אבל אין תימר לפיטור דרבנן נמי פטרי בה היכי משמע:
ומשני אין ר' יהודה דאית ליה שלא מן המוקף. דשרי להשלים וכ"ש לרבות דדמיא לתרומת מעשר דמרובה על תרומה גדולה דהויא א' מעשרה ושלא מן המוקף שרי' בה כדאמרינן לעיל ואפילו דמדמי לה לתרומת מעשר מודי בה דפטור התוספת ממיתה:
רבנן דלית להו שלא מן המוקף. לרבות ולא מדמו לה לתרומת מעשר:
לא כ"ש. דלפטרו ממיתה הילכך שפיר מיבעיא לן מילתא דר' יוחנן והאי תוספת מיירי כשנתכוון מתחלה לפטור כיריו במה שרגיל ונמלך:
תוספת תרומה. כל תוספת תרומה ואפילו כי עלו בידו מס"א דקתני חוזר ותורם:
חייבת במעשרות. כמו טבל וכ"ש דאין בה איסור תרומה לזרים:
ולא אגיביה. ולא השיבו:
חזר והוסיף חייב במעשרות. אלמא דתוספת חייב במעשרות וה"נ כי עלו בידו מס"א דיחזור ויתרום התוספת צריך לתקנו ממקום אחר:
עד כמה אדם פוטר וכו'. אם פיחת משיעור בינונית עד כמה יפחות ונאמר דחייל במה שתרם שם תרומה והתוספת שחייבוהו להוסיף חייב במעשרות:
א' למאה כתרומת מעשר. דהא למעשר יהבינן עשרה ממאה והלוי יהיב לכהן אחד נמצא אחד ממאה:
ואפילו כל שהוא. והכי אית ליה לשמואל בגמ' דילן פ' ראשית הגז חטה אחת פוטרת כל הכרי ולא יהיב ביה קרא שיעורא וכל זה משום דנתכוון לפטור כיריו ומה שמוסיף משם ואילך צריך לתרום כמו שהוא למוד לרבנן מן המוקף ולר' יהודה אפילו שלא מן המוקף וכולהו מודי דאין חייבין עליה מיתה וחומש וצריך לתקנה ממקום אחר אבל כי לא נתכוון נפטור תורם לכתחלה מעין יפה או בבינונית וחייבין עליה מיתה וחומש ובהכי מיירי קראי דיחזקאל. אלו הן כללי השמועה: