אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

האומר תרומת הכרי הזה וכו'. הך מתני' מייתי לה בגמ' דילן פ' בכל מערבין ופי' רש"י ז"ל מעשרותיו בתוכו באמצעיתו תהא תרומתו כדי שיעור תרומה ומעכשיו תהא להתיר סביביו:

תרומת מעשר זה בתוכו. מילתא אחריתי היא כלומר או אם היה כרי של מעשר ואמר תהא תרומה שלו בתוכו:

קרא שם. ועד עכשו אם אכל ממנו לא היה בו אלא איסור של טבל ומעכשו אם אכלו לוקה עליו משום תרומה ומשום מעשר שני חוץ לחומה ואם נטמא ואכלו חייב משום אוכל תרומה בטומאה ע"כ דבריו. ומה שכ' הר"ב ז"ל דמילתא אחריתי היא דקדק כן מדתנן במתני' ותרומת מעשר זה. ומפ' בגמ' דר"ש אפילו אמר בו ואין כאן שיירים נמי קאמר וס"ל לבני מערבא כאידך שינוייא דפ' בכל מערבין ולאו דוקא בתוכו וא"כ קדשו מדומעין והוו להו תרומה וחולין מעורבין יחד וימכרו לכהן כמדומע בעלמא:

וחכמים אומרים וכו'. רבנן פליגי עליה בתרוייהו בין בתרומה בין במעשר ואפילו בתוכו כדמפ' טעמא בגמ':

ר' אלעזר חסמא אומר. בויקרא רבה מפ' אמאי קרו ליה הכי וקאי ארבנן דבעו מקום מסויים וס"ל דאפילו כי קאמר תרומת כרי זה עליו חלה הקדושה וקולף מן הכרי החטים העליונים לתרומה והשאר חולין מתוקנין דאין בהן דימוע ודוקא גבי תרומה חשיב סיום מקום אבל לא גבי מעשר דבעשר תלוי ואינו יכול לרבות:

ור' אליעזר בן יעקב. סבר דאפילו גבי כרי דמעשר ואמר תרומתו עליו מסויים הוי וס"ל כאבא אלעזר בן גומל דפ"ק דמכילתין. כנ"ל:

המקדים תרומה לבכורים. סדר הפרשתן כך היא בכורים קודמין לתרומה משום דבכורים חמירי דקרויין תרומה דאמר מר בפ' הערל ותרומת ידך אלו הבכורים וקרויין נמי ראשית דכתיב הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה ונוסף עליהן נמי שקרויין בכורים דכתיב ראשית בכורי אדמתך ותרומה אין לה אלא שני שמות תרומה וראשית כתרומת גרן ראשית דגנך:

יוקדם תרומה למעשר ראשון שקרוייה ראשית. משא"כ במעשר ראשון דאע"ג דאשכחן דאיקרי תרומה דכתיב בפרשת קרח כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים בנחלה ראשית לא אשכחן דאיקרי:

ומעשר ראשון. קודם למעשר שני שיש בו תרומת מעשר ואכולהו אזהר רחמנא מלאתך ודמעך לא תאחר כל דבר שמדמע לא תאחר אותו ותרומת מעשר בעיא אחד ומאה ומדמעת ושוה לתרומה לכל דבר הילכך מעשר שני לבסוף ושנת מעשר עני מעשר עני במקומו:

מה שעשה עשוי שנאמר מלאתך ודמעך וגו'. בגמ' מפ' לה:

שיש בו ראשית. תרומת מעשר קרי לה ראשית דאקשה רחמנא לתרומה גדולה שקרוייה ראשית דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכתיב ראשית דגנך:

דב"ש אמרי קדשו מדומעין. בריש מכילתין הוא בפלוגתא דתרומת עצמן בהן:

כן ר"ש אמר קדשו מדומעין. כדמסיק דאפילו אמר בו פליג ר"ש:

נשמעינה מן הדא. תוספתא היא במס' מעשר שני פ"ג והכי איתא התם מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום ר"ש אומר וכו' כלומר שהיה לו מעשר שני מועט קשור לו בסודרו או במטפחתו ואמר מ"ש שבחפץ זה מחולל על איסר שבכיס זה או על שני איסרים שבכיס זה ולא קבע מקום למעות שבכיס לומר בצפונו או בדרומו או בתוכו דהיינו באמצעיתו וקתני דלר"ש קרא שם והא הכא דקאמר על המעות הללו ולא סיים האיסר היכן הוא מקדישו:

דברי חכמים. כלומר מ"ט דרבנן דבעו סיום מקום:

ה"ג מה תורם במסויים אף במחשבה במסויים. דהתורם כשמסלק ומרים באותו מקום שמסלקה מסויים הוא אף מחשבה כי קדשה היינו דוקא במקום מסויים ובספרים מוחלפת השיטה:

תרומת הכרי הזה וזה בזה. כלומר מתחלה אמר תרומת הכרי הזה כאן בכרי הזה לצפונו או לדרומו והדר אמר ושל כרי זה נמי בזה ולא אמר לצפונו וכו' וקאמר ר' יוחנן דכיון דנסתיימה תרומת כרי עצמו שם ה"נ בסמוך לה נסתיימה התרומה של הכרי האחר ומודו רבנן בהאי וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק ג' דהיל' תרומה:

שנפלה לתוך הכרי. לאמצע הכרי:

מקום שנפלה אותה סאה וכו'. דהא איכא שם תרומה מסויימת וכר' יוחנן:

מחציו ולצפון מדמע. דמספקא ליה לר' שמא נתכוון לחלוק הכרי באמצע והוי חציו לדרום וחציו ולצפון כזה # צפון או לזוית שחולקו שתי וערב כגון זה # ולזוית צפון הוא דנתכוון והוי חד מן ארבעה:

כמין כי. כף יונית והיא כמין נון כפופה כדפרישנא בפ' קרחת הכרם וכן פי' רש"י ז"ל וכמין נון כפופה הוי חלוקתו לארבעה דבארבעה נונין כפופות אתה מקיף כל הכרי הזה כזה # חד מן תומניא. דלאו כל חלק הצפון קאמר אלא חלקו לשנים דהוי חד מן שמונה כזה # דהוי החלק הצפוני מיוחד:

תרומת שני כריים בא' מהם. שיהא התרומה של שניהם מהן קסבר ר' יוחנן דמודו רבנן הכא דקדשו תרומה ומעשרות בו והן מדומעין מעורבי' חולין ותרומה ביחד משום דהא קאמר כרי זה תרומתו כאן בכרי האחר ושם יהא נמי תרומת עצמו וחשיב ליה כאילו הוי כרי אחד וחלקו לשנים ואמר דרום זה יהא תרומה על זה: ור"ל סבר דלעולם לא הוי מסויים ולא קדשו מדומעין והוי טבל ואסור אף לכהן:

קידשה ואין ידוע אי זו היא. ומותר לישראל לאכול הכרי ולכהן לאכול השתי סאין אם יש לו פרנסה ממקום אחר ובהכי הוי חד מינייהו חולין מתוקנים וחד מינייהו תרומה ואוכל שתי הסאים בטהרת תרומה ור' אושעיא ס"ל כר' יוחנן:

שני כריים וסאה א' וכו'. צריכי הני בבי דחדא הויא התרומה מסויימת וחד הוו החולין מתוקנים מסויימין:

מן מה שעובר בלא תעשה אתה יודע מה שעשה עשוי. סמיך אמאי דא"ר יוסי בר חנינא לקמן המקדים תרומה לבכורים לוקה וס"ל כאביי דאמר פ"ק דתמורה כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי. ורבא אמר התם שאני הכא דכתיב מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' דאזהר להו רחמנא ללוים אי יהבי לכו ישראל מעשר ראשון קודם תרומה גדולה וכגון שהקדימו לוי לכהן בכרי אחר שנתמרח וקאמר רחמנא דלוי חייב בכל תרומת ה' וחייבין להפריש בין תרומה גדולה בין תרומת מעשר אלמא דמפרישין תרומה גדולה אחר המעשר וכי תנן שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר ארישא קאי דקתני שהוא עובר בלא תעשה:

ר' יוסי בר חנינא אמר לוקה. ובפ"ק דתמורה אסיקנא דאינו לוקה קאמר:

אינו לוקה. בפ"ק דתמורה נפקא לן דהכתוב נתקו לעשה דכתיב מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' ודרשינן ליה התם למ"ר שהקדימו בכרי דעבר על לאו דלא תאחר שהקדים מעשר לתרומה ונתקיה ללאויה מן מלקות והעמידו בחזור והפרש ואע"ג דלא סמיכי אפ"ה חשיב ליה לאו שנתק לעשה ולא לקי. ומ"ד דלקי סבר דלא דמי לנותר כיון דלא סמיכי להו דגבי נותר הכי כתיב ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש וגו':

מה מקיים ר' יוחנן מלאתך ודמעך לא תאחר. כיון דלא לקי וקיי"ל דאסדר הפרשה קא מזהר דאי לאשמועינן דצריך להקדים את הראוי להקדים במלאתך ודמעך ובכור בניך תתן לי סגי שתרגם אנקלוס בכורך ודמעך ותניא במכילתא מלאתך אלו הבכורים שהן ניטלין מן המלא ודמעך זו תרומה. ופירושה נ"ל דבכורים דרשינן בהו בפ' העור והרוטב דאין מביא אותן משקה דכתיב פרי האדמה ודרשינן פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה ותנן פ' כיצד מפרישין הקרובים מביאין תאנים והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקין ואילו גבי תרומה מצוה ליתנה שמן ויין שהוא כמו דמעך הנוזלת מן העין דכתיב בה כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ומשו"ה קרי לבכורים מליאה שהשבלין מביא בקשיהן וכן כולהו שבעת המינין וכיון דרחמנא אקדמינהו לבכורים על התרומה ה"ה תרומה לראשון וכדתנן במתני':

פתר לה בביעור. שנת הביעור דהיה מתודה בשנה הרביעית כדתנן בפ' בתרא דמעשר שני והתם תנן נמי ואם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות ולהכי הוא דאהני האי לאו:

מתחלה. כי קרא שם תרומה אפילו לא קרא עדיין בכורים:

בסוף. שאחר שקרא תרומה קרא בכורים ומפ' ואזיל למאי נפקא מינה ואמר לצירוף הכרי אי מצרפין הכרי או לא דאם קרא תרומה בכרי זה ובכורים בכרי אחר דאין כאן הקדמה דהא לאותו המקום תרומה קורא ואינו קורא שם שוב בכורים ולמ"ד בסוף אינו עובר:

ולמ"ד תחלה. כבר עבר:

שהקדימו בשבלין. דקיי"ל פטור מתרומה גדולה כדאיתא פ"ק דביצה מי נימא כיון דליכא חיוב תרומה גדולה אח"כ אין כאן מקדים דאינו עובר אלא כשיש סדר הפוך זה מוקדם וזה מאוחר או דילמא נימא דעבר שהפקיע התרומה ולא משני:

אינה מעכבת את הבכורים. מלקרות עליהן:

דאבא פנימון. שם חכם ופליג אמתני' דס"ל דיכול להתודות וקרא דמלאתך לא תאחר מלתתו לכהן הוא דקאמר ואהקדמה לא קפיד:

בכורים בימינו ותרומה בשמאלו. בבת אחת:

מ"ד עובר רבנין. דמתני':

אינו עובר אבא פנימון. עד כאן דברי ר' מנא ששמע מאביו ר' יונה ומשם למדו דאפשר דאבא פנימון לא קפיד אמקדים:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה