פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה ב
השותפין שתרמו וכו'. ומצאנו שיעור שתרם הראשון שהיה בו שיעור תרומה על חלקו ועל חלק חברו והשני נמי תרם על חלקו ועל חלק חברו וכגון שהיה הכרי של חמשים סאה והיה לו לראובן לתרום מחצית סאה ותרם סאה וכן שמעון תרם סאה וכשתרם השני לא ידע שחברו תרם אלא שאחר שתרם השני ידעינן שתרם הראשון כן והשני כן והשני והראשון הלכו להם או נשתתקו או שמתו. ובגמ' מיבעיא לן היכא דבא השני לשאול ורוצה שתרומתו תהא קיימת לחצי חלק הכרי דהיינו חלקו ואומר דהסאה שתרם תרומה בטעות הויא וחצי סאה שלו טבל טבול לכל היא:
תרומת שניהם תרומה. מפ' בגמ' דסתמא דכיון דלא באו לשאול אינם ממחים:
תרומת הראשון תרומה. אבל לא תרומת השני דסתמייהו ממחין הם שאינו רוצה שיפסיד חברו התבואה:
כשיעור. בגמ' מפ' אי כשיעור תורה אי כשיעור חברו:
בשלא דבר. שלא אמר לו חברו לך ותרום ובהא הוא דפליגי ר' עקיבא ורבנן דס"ל לר' עקיבא דשותפין סתם לא קפדי כלל:
תרומתו תרומה. בין בחמשים בין בארבעים כיון שנתן לו רשות ולא פירש לו וכדאיתא לקמן בפ' המפריש:
ביטל. את בן ביתו או את שלוחו מלתרום בין בפניו בין שלא בפניו והאי עבדו ושפחתו דתנן עבריים נינהו. דאית בהו שליחות ואע"ג דשפחה לא שייכא אלא בדלא אית לה שתי שערות דאי מייתא שתי שערות מאי בעיא גביה ובלא אית בה שתי שערות קטנה היא ולית בה שליחות איכא לאוקומה בתרומת ירק דמדרבנן היא והכי אוקמינן בפ' התקבל מתני' טובא דכוותה ולמאי דא"ר ינאי בפ' המביא תניין דדוקא נכרי הוא דממעטינן דאין לו שליחות משום דלא בא בברית מצות אבל עבד כנעני לא ממעטינן דכתיב גבי קבלת התורה מחוטב עציך א"כ בר ברית הוא לדידיה ואתיא מתני' כפשטה בעבד כנעני גדול דמצי לתרום בשבילו:
אם עד שלא תרם. אם קודם שתרם נמנא שכבר ביטל שליחותו:
אין תרומתו תרומה. דהוי תורם שלא מדעת ואין תרומתו תרומה דאתי דבור ומבטל דבור כר' יוחנן דפ' האומר דקידושין:
הפועלים. שעושין מלאכה בתבואה בשעת מירוח:
אין להן רשות לתרום. בלא דעת בעה"ב:
חוץ מן הדרוכות. חוץ מן הענבים הדרוכות וכגון שהפועלים חברים וטהורים וטעמא כדמפ' שהן מטמאין את הגת מיד מפני שהיין הוא משקה מיד להכשיר והטומאה מצוייה דסתם טמאים מצויין אצל הגת כדאמרינן לעיל פ' אין תורמין ומיד משהלכו בו שתי וערב מטמאין אותו ולפיכך הזריז לתקנו קודם שיקבל טומאה ה"ז משובח דבודאי ניחא ליה לבעה"ב שיתרמו פועליו קודם שישלימו לדרוך כל הגת:
אם בממחין זה על זה. מלשון מחאה דיימחא בידיה שמבטלין ומקפידין זה על מעשה חברו ואין מוותרין זה לזה ועינו צרה:
אף ר' עקיבא מודה. שאין תרומת השני תרומה דודאי הראשון עליו ועל חברו תרם ולא ריבה על חלקו גרידא וכן השני וא"כ הא חשיב כאילו אמר לו הראשון למה תרמת שהרי אני תרמתי ותורם שלא מדעת הוי דהוא נמי אי ידע דחברו תרם לא אקדשה:
אף רבנין מודו. דהא כיון דאין ממחין יכולין להרבות בתרומה כדלקמן:
בסתם. שהיה בענין שלא ידענו מה בדעתו של השותף השני הוה ומה בדעתו של הראשון כגון שבאו מקרוב שניהם לעיר ומספקא לן היכי דיינינן להו כיון שהלכו להם או שנשתתקו או שמתו:
ר' עקיבא. סבר סתם בני אדם יש להן עין יפה ותרומת שניהם תרומה ושניהם כיונו לרבות:
ורבנן אמרין סתמן ממחין הן. ואדרבה צריך גלוי דעת שהן מוותרין זה לזה והראשון תרם כשיעור חלקו וחלק חברו לפיכך תרומת השני אינה תרומה:
על דעתיה דר' עקיבא. כלומר אע"ג דאמר ר"ע תרומת שניהם תרומה היינו בסתמן דאינשי אבל על כרחין כשבא השני לשאול ואמר שתרומה שהוא תרם רוצה שתהא קיימת לחלקו כדפי' במתני' וגלי לן דעתו של ראשון דלאו וותרן הוי ופשיטא ליה דלא נתכוון לרבות בתרומה בענין דפשיטא לן דסאה של ראשון חצייה דוקא הוא דהויא תרומה וחצייה השנית הויא טבל טבול בההיא פלגא איכא לספוקי תרי גווני חדא שמא תרם על הכל על חלקו חצי סאה ועל חלק חברו חצי סאה וכיון דחברו אינו רוצה אלא בתרומה דידיה לחלקו הויא לה חצייה טבל גמור דהא תורם שלא מדעת הוי או שמא תרם על חלקו חצי סאה וחצי האחר אמר תהא לחלק המעשרות של חלקי וכגון שאמר לדרומה תהא מחציתה תרומה ולצפונה יהו מעשרות של חלקי ואשלימם ושריא לכהן דאין כאן טבל גמור אבל שנאמר צד שלישי דהראשון כיון לרבות וכל אותה סאה תרם על חלקו לחודיה וכולה תרומה זה הצד בטל הוא הכא דחבריה מקפיד ומסהיד עליה נמי דלאו וותרן הוא והא קא צווח קמן מכי ידע דקמא יש שיעור בתרומתו על חלקו ועל חלק חברו וחושש שמא על חלק שלו נמי תרם וכיון דהשני נמי רוצה שתהיה תרומתו קיימת ודאי דפלגא דוקא דהויא תרומה וחצייה האחרת הויא טבל גמור דהא לתרומה דחלק דראשון הוא דתרמה וכיון דידע דהראשון תרם הויא לה טבל גמור דהא קא צווח:
לא צורכא דא אלא חצי סאה של שני מהו שתפטור לה חצי סאה של ראשון. כלומר הא לא מספקא לן בהא דלא מצינן לסלוקי טבל מחצייה של ראשון ומחצייה של שני דהא פשיטא לן דהויא טבל דהא שני קא צווח על חצייה דיליה וגלי לן דעתיה דראשון דלא וותרן הוא אלא האי הוא דמספקא לן מי אמרינן דחצייה דקמא הכי הוא דאמר דתהוי טבל טבול למעשרות דיליה לא מצי שני לאתהנויי מינה לפטור חצייה דיליה דהויא טבל טבול לכל או דילמא דמצי שני לאיתהנויי מינה דהכי הוא דאמר תרומה דחצייה דראשון נמי על חלק חברי תהא ואשכחן דתרומה בטעות הויא ומצי השני לאיתהנויי מחצייה על חצייה של זו שתרם הוא לתשלום המעשרות ולפוטרה:
אריסטון. שם איש והיה לו שותף ושמו גוסקא ושייר לעצמו פירות מהנהו שלקח מאריסטון כלומר שהיו מועטין ושיריים לפי שתרם גוסקא מאותן פירות שלו כשיעור פירותיו ופירות אריסטון והלך לו גוסקא או מת ואריסטון כשבא לתרום ידע ולא תרם ושאל אם היתה תרומת גוסקא על חלקו ועל חלק אריסטון או על חלקו לחוד ונתכוון שחצייה תהא למעשרות חלקו וכדאמרן:
אתא עובדא קומי ר' יוסי. ושאל ממנו אריסטון והשיב לו ר"י אליבא דר"ע ואמר דחזקה על הכל תרם גוסקא הילכך לא תחזור ותתרום דאין תרומה אחר תרומה כדתנן בתמורה ושמעינן דהיכא דלא ידע השני ותרם על הכל ובא לשאול דפוטרת חצייה לחצייה דטבולה גמורה הויא חצייה דראשון כמו חצייה דשני. ויש לרבנו שמשון ז"ל דרך אחרת בשמועה זו והוא מגומגם כלו וכן הקשה הרא"ש ז"ל דהירושלמי מגומגם כלו ונ"ל שפירשתיו כהוגן:
כשיעור תורה א' מחמשים. דדרשינן ליה מדכתיב אחד אחוז מן החמשים וכתיב ונתת לאלעזר הכהן תרומת ה' כדאיתא בתוספתא. ונפקא לן מינה דאין תעבדיניה וכו' לית ר' יוסי כרבנין דלרבנן אין תרומת השני תרומה ולר' יוסי אם לא תרם כשיעור תורה אלא א' מארבעים גלי אדעתיה דניחא ליה בריבוי ותרומת השני תרומה ופליג ארבנן:
כשיעור חברו. ר"ל כשיעור תבואתו ואף כשיעור תבואת חברו וה"ק ר' יוסי אם תרם הראשון כשיעור חלקו ואף חלק חברו אין תרומת השני תרומה וכרבנן. ואם לא תרם הראשון כשיעור חלק חברו אלא יותר מעט כשיעור חלקו תרומת השני תרומה ומודו רבנן ור' יוסי מפ' לדבריהם ונמקו עמו:
אין אדם מבטל שליחותו בדברים. דס"ל לריש לקיש במס' קידושין בפ' האומר דלא אתי דיבור ומבטל דבור ור' יוחנן פליג עליה התם:
ומשני כי מצי מבטל שליחותו היינו ששינה השליח וכגון שא"ל בעה"ב לך וקבע תרומה בצפון והלך הוא וקבע התרומה בערימה א' בדרום הערימה אע"ג דיש לו ערימה שנית לתרום שעדיין לא תרמה ומשו"ה מצי מבטל ומינה דלר' יוחנן אפילו קבע בצפון נמי מצי מבטל וקיי"ל כר' יוחנן. והתימה על הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ד כלשון הזה האומר לבן ביתו וכו' והלך לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרום אם לא שינה השליח תרומתו תרומה ואם שינה כגון שא"ל תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל ובטל שליחותו מקודם אינה ארומה. והיינו אוקמתא דריש לקיש דהכא ותימה הוא. ועוד קשה דבגמ' דילן מקשו לריש לקיש מהך מתני' ומשמע התם דמודי ריש לקיש גבי תרומה דאתי דבור ומבטל דבור אלא בההיא דקידושין משמע ליה לריש לקיש דהויא מעשה. והכי איתא התם האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום וחזרה בה ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור וריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דבור איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה והא הכא דבור ודבור הוא וקא אתי דבור ומבטל דבור. ומשני ריש לקיש שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי ולא אתי דבור ומבטל מעשה. משמע דבמתני' דהכא מודי ריש לקיש ודלא כסוגיא דהכא והיכי שבק תלמודא דידן ונקיט כי האי תלמודא היכא דפליגי ועוד דהא ר' יוחנן פליג עליה. וראיתי להראב"ד ז"ל שהשיג עליו קצת מן הקושיות שהקשיתי לו וז"ל א"א מה ראה זה המחבר שפסק כריש לקיש שלא העמידו בירושלמי את המשנה בשינה שליחותו במקום אלא לדעת ריש לקיש דאמר לא אתי דבור ומבטל דבור ולית הלכתא כוותיה ע"כ:
מטמאין את הבור מיד. כלומר שעד אותו זמן מן הדין נזהרין הבעלים שלא יגעו בו טמאים אבל משם ואילך אין נזהרין דסבורין שכבר הפרישו תרומה הילכך אם הלכו בו שתי וערב והניחוהו יחושו שמא נגעו בו הבעלים בטומאה:
אין תרומתן תרומה. דתורם שלא מדעת הוא:
בור קטן. שקרוב ליגע בו:
משכשכין בהן. בענבים:
אחרים משכשכין. טמאים משכשכין ביין הבור עמהן:
תרומתן תרומה. דניחא להו למפרע כדי שיוציאו תרומה בטהרה:
הא אם אין אחרים וכו' אין תרומתן תרומה. ואפילו הוי יין צלול בבור ולר' יוחנן בשתי וערב סגי ויכולין לתרום:
כאן ביין. ר' יוחנן מיירי ביין כדמפ' דדרך בני אדם ליגע ולשתות יין חדש משא"כ בשמן:
תורמין את הענבים משהילכו בהן וכו'. פי' רבנו שמשון ז"ל לא שיתרמו מן היין שבבור על הענבים דהא אין תורמין מדבר שנגמרה וכו' על דבר שלא נגמרה אלא לוקחין מן היין שבבור מיד כשיעור תרומת הכל שאם יבואו בעלים ויטמאו קודם שיגמר יש להם יין מזומן להפריש על הכל בטהרה כשיהיה הכל נגמר:
מאימתי מטמין אותו. מאימתי דנים אותו ויחושו שנגעו בו הבעלים בטומאה:
משיוציא את השני. מעשר שני דעד כאן צריך ליזהר מן הטומאה:
משיוציא את הראשון. מעשר ראשון אבל אין ממתינין למעשר שני כיון דאינהו אכלי ליה ועוד דאית ליה פדיון בין טהור בין טמא לא חשיב להו:
בשעת מקדש. דאית ליה מחיצות וצריך ליזהר מלאכלו בטומאה כדאמרינן בפ' הערל:
משיטענו. עליהם קורת בית הבד לענבים בשתי וערב:
משיטחנו. משנשלמה טחינתן:
זיתים בקופה. כדי התרומה:
ונותנין תחת הממל. בפ' המוכר את הבית תנן מכר את הים ואת הממל ומפ' בגמ' מפרכתא ופי' בערוך אבן גדולה שחקוק בה. כמין מביאין עץ גדול ומכניסין צדו אחד באבן וצדו א' מוליכין בשור וטוחנין בו וקורין אותו מפרכתא מלשון וכראש שבולת ימלו. וקאמר ר' יוסי בר יהודה דמיד שהלך ובא עליהן והביאה והליכה תורמן כדי שלא יטמאום והוי כמו שתי וערב בענבים ופליגא למאן דאמר היינו שנשלמה טחינתן:
דיהות. כמו זוב דיהא ר"ל שאינו קשור אלא הוא רך ונחתך וכן ענבים רכות הן ובשתי וערב נותקות את היין והוי חבור אבל זיתים קשים ואינן נותקין את השמן: