פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ג
דר' יהודה היא. כולה מתני' ר' יהודה תני לה וכדפרישנא במתני' דכולה משום דתורמין מן היפה ולא מן המתקיי' אפילו היכא דליכא כהן:
מיחלפא שיטתיה דר' יהודה. דתנן לקמן בפ' בתרא דמכילתין אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ובמתני' משמע דלר' יהודה שאינו מבושל יפה בן המבושל ולהכי תורמין מן שאינו מבושל על המבושל הילכך מתני' דהתם מוחלפת ובר' יהודה גרסי' דאסר לבעלים לבשל ורבנן שרו דר' יוחנן בבעלים מוקי מתני' דהתם:
תמן בכהן וכאן בבעלים. פירש רבינו שמשון ז"ל לעולם שאינו מבושל יפה לשתייה אלא דלכהן התירו לבשל שהוא משביחו דמתקיים לו אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה ולא חיישינן למתקיים ע"כ. ונכון הוא פירושו ז"ל דלר' אלעזר משביחו דקתני היינו דניחא ליה אבל לעלמא אדרבה גרוע הוא. וראיתי בהיל' תרומות להרמב"ם ז"ל תימה גדול והוא בודאי שבוש המעתיקים שכתב בפ"ה תורמין מזיתי שמן על זיתי כבש אבל לא מזיתי כבש על זיתי שמן ומיין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל ע"כ. ואלו הם דברי ר' יהודה ממש דסבר דתורמין מן היפה אפילו היכא דליכא כהן ואנן קי"ל כרבנן דתורמין מן המתקיים היכא דליכא כהן הילכך תורמין מזיתי כבש על זיתי שמן אבל לא מזיתי שמן על זיתי כבש ומיין המבושל על שאינו מבושל אבל לא מן שאינו מבושל על המבושל והרב עצמו בראש הפרק פסק כרבנן שכתב תורמין בצל שלם אע"פ שהוא קטן אבל לא חצי בצל אע"פ שהוא גדול ע"כ:
מפני שממעיטו. ת"ק דר' יהודה קאמר לה והכי קתני אין מבשלין יין של תרומה מפני שהיא ממעיטו ופליגי הני אמוראי בפירושו דאיכא מ"ד מפני שממעיטו משותיו מפני שאין כל אדם שותה יין מבושל כמו שאינו מבושל דמבושל חזק ביותר קלאריאה בלע"ז:
ממעיטו ממדתו. ואיכא הפסד בתרומה וכל דבר שנאמר בו אכילה דרשי' ביה לאכלה ולא להפסד וביין של שביעית נמי אסרינן שלא לפטמו מהאי טעמא בפ' כלל גדול רבא ובתרומה כתיבא נמי אכילה כשביעית דכתיב הם יאכלו בלחמו ואחר יאכל מן הקדשים ר' יוחנן הוא דאמר ממעיטו משותיו. דבבעלים מוקי לה וכיון דלא יהביה לכהן עדיין דילמא לההוא כהן דקא בעי למיתב ליה לא חזי ליה ומיתרצא טעמא דממעיטו משותיו דמשמע דהמבשלו אינו שותה הימנו אבל ר' אלעזר דמוקי ההיא דהתם בכהן גופיה דקבליה לא מצי למימר משותיו דכיון דאיהו מבשל ליה לדידיה משמע דחזי ליה הילכך מפרש טעמא משום הפסד דממעיטו ממדתו:
אף מן המבושל על שאינו מבושל וכו'. הכי תניא לה בתוספתא רשב"ג אומר אף מן המבושל על שאינו מבושל וכן היה רשב"ג אומר יין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך ומשמע דיין מבושל גרוע הוא ולהכי אין בו משום יין נסך וקשיא לר' יוחנן דאמר דמשביחו ממש דחזק ביותר ומשובח ביותר ומשום הכי מוחלפת:
ולא תשאו עליו חטא ממה שהוא בנשיאות עון וכו'. בפ"ק דתמורה איתא להך וה"ג התם והרי תורם מן הרע על היפה דרחמנא אמר מכל חלבו חלבו אין גירועין לא ותנן ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה התם כדר' אילעא דא"ר אילעא מנין לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה שנא' ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה. והקשו בתוספות וא"ת נימא דנשיאות חטא הוי משום דעבר אמימרא דרחמנא ואומר רבינו שמשון משנץ דה"פ אם אינו קדוש נשיאות חטא למה כתוב הא בלאו הכי ידעינן דיש בו נשיאות חטא מדכתיב מכל חלבו חלבו אין גירועין לא ע"כ. ונ"ל דה"ק לא תשאו חטא בשמים כאשר תרימו היפה משמע דאם לא תרימו היפה תשאו חטא אתם התורמים משום הקריבהו נא לפחתך אבל האוכלין תרומתכם והאוכלין החולין ליכא חטא בה דמצוה הוי, ואי ס"ד שאינו קדוש אלא שנשאר בטבלו אדרבא לאוכלין הוא דאיכא חטא ולא לתורמין דהא מיתה איכא לאוכלים, ואי משום גורם תקלה לחברו מלפני עור לא תתן מכשול נפקא. ובפ"ק דכלאים כתבתי פי' רשב"ם ז"ל:
הא דבר שהוא אוכל. אלא שהוא גרוע כגון מן החומץ על היין:
הויא תרומה. בדיעבד דמתני' תלי טעמא דזונין משום דלא הוי אוכל הא הוי אוכל הויא תרומה בדיעבד:
יודי ר' לדבר תורה. דמדאורייתא קדוש ואי קאמר אין תורמין לכתחלה הוא דקאמר ואשמועינן דאפילו יין על החומץ אין תורמין וטעמא כדמפרש דאם אומר את מותר לתרום אף הוא סבר וכו' כדאיתא בפ' הספינה דאיכא אינשי דמעלי להו חלא טפי מחמרא כדכתיבנא בריש כלאים:
דתנינן תמן. בפ"ק דכלאים. והתם מפרש טעמייהו. ופסק הרמב"ם ז"ל כר' ישמעאל בר' יוסי דסתם משנתנו כוותיה שייכא שכתב פ"ה אין תורמין חומץ על היין אבל תורמין יין על החומץ שהיין והחומץ מין א' הן. עוד כתב היה בלבו לתרום מן היין על היין ונמצא בידו חומץ אינה תרומה וכן היה בלבו לתרום חומץ על חומץ ונמצא החומץ שתרם יין אינה תרומה ע"כ. ותוספתא היא ולכאורה משמע דפליגא הך תוספתא אדר' ישמעאל בר' יוסי אבל נאמר דהטעם הוא דהיכא דלא נתכוון לתרום אלאו חומץ ונמצא אח"כ יין אין תרומתו תרומה דהויא תרומה בטעות ור' ישמעאל מיירי היכא דנתכוון לכך מעיקרא. אבל תמה אני דהא קי"ל דבחדא מסכתא יש סדר ולקמן תנן בפ' התורם קישות אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והיינו כר' דאי לר' ישמעאל בדיעבד מיהא תרומה הויא דחד מינא הוא והוי תורם מן הרע על היפה ותרומתו תרומה ועוד דבהדיא איפסיקא הילכתא לקמן כר' עוד כתב הרמב"ם ז"ל הבודק את החבית והניחה להפרישה תרומה על אחרים עד שתיעשה כולה תרומה ויתננה לכהן, ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ אם מעת שבדק תחלה עד שלשה ימים ודאי יין וכל יין שחשב באותן הימים שהתרומה שלו בחבית זו הרי הוא מתוקן מכאן ואילך ספק וצריך להפריש ממנו תרומה שנייה ע"כ. והך היא ברייתא בפ' המוכר פירות ופסק כר' יוחנן דמפרש לה הכי ותימה גדול הוא איך שכח סוגיא דפ' בתרא דקידושין ופ"ק דנדה דרמי' מתני' דמקוה אחבית דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טמאות ואמרי' דמשעה שנמדד חסר ליה והכא גבי חבית אמרי' דעד ג' ימים ודאי יין ואסיקנא דברייתא דחבית ר"ש היא אבל לרבנן טבל למפרע הוא וכל מה שנתקן ע"י חבית זו הוי ודאי טבל דאמרי' מדהשתא החמיץ מעיקרא נמי חומץ ואפילו שמואל נמי מודי התם דלרבנן הוי ודאי טבל דאיכא תרתי לריעותא חדא העמד טבל על חזקתו ואימור לא נתקן. ועוד הרי החמיץ לפניך וקי"ל כרבנן וכן פסק גבי מקוה כרבנן פ"י דמקואות והך ברייתא פי' רש"י ז"ל במס' נדה פ"ק דאתיא כר' דאי כר' ישמעאל הא קאמר דהוי תורם מן הרע על היפה ותרומתו תרומה ובקידושין פ' בתרא נמי פי' כן ורשב"ם ז"ל בפ' המוכר פירות פירש כן:
הדרן עלך פרק אין תורמין בס"ד