אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

שמן על זיתים הנכתשין. שעתיד לכותשן:

וכן יין על ענבים. שעתיד לדורכן אע"ג דמחזי שמן על שמן ויין על יין אפ"ה אין תורמין:

ויחזור ויתרום. אחר שעשאן שמן:

הראשונה מדמעת בפ"ע. אם נתערבה בפחות ממאה:

וחייב עליה חומש. זר האוכלה דתרומה גמורה היא מדאורייתא ושנייה מדרבנן הוא. ובגמ' מפ' שצריך שיוציא עליה תרומה ומעשר ממקום אחר:

זיתים הנכבשים. מולחין הזיתים וכובשין אותם במלח ובחרדל ומקיימין אותן כן לאכילה וטעמא דשמן דבר שגגמרה מלאכתו הוי ותני הנכבשים לאורויי לן דאע"ג דעתיד לכובשן והשתא אינם ראויים לאכילה כיון דזיתי קלופסא הם חשיב נגמרה מלאכתו וכן בענבים דעתיד לעשותן צמוקים ועכשיו אינם צמוקים ולאו נגמרה מלאכתו נינהו אפ"ה נגמרה מלאכתו חשיב כדמפ' בגמ':

שמן על זיתים לאכילה. תרוייהו נגמרה מלאכתו הוו:

וזיתים על זיתים. או זיתים על זיתים לאכילה:

ונמלך לדרכן. או לזיתים דיליה לכותשן. ותימר דהוי שמן על זיתים הנכתשין או יין על ענבים הנדרכות ותנן לעיל תרומה ויחזור ויתרום קמ"ל כיון דבעידנא דתרמן כולהו נגמרה מלאכתו כבר קרא שם מספיק ואין צריך לתרום שנייה:

מדבר שנגמרה על דבר שלא נגמרה. בשאר פירות דליכא גדר מי חטאת דאילו ביין על ענבים ושמן על זיתים תרומה ויחזור ויתרום הוא:

מדבר שלא נגמרה על דבר שנגמרה. לר' יוחנן אפילו בזיתים על שמן אלא שהוא בדעת כהן ולר' מנא ולר' חזקיה בשאר פירות דוקא ולר' חנניה הכא בתרומת מעשר עסקינן:

מדבר שלא נגמרה על שלא נגמרה. כגון כל הני השנויין במס' מעשרות:

ואם תרמו תרומתן תרומה. ואין צריך לחזור ולתרום:

מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו. ואם תרמו תרומתן תרומה ולא תנו בה תרומה ויחזור ויתרום:

מפני גדר מי חטאת. דכיון דשמן ויין עלולין לקבל טומאה כיון דקודם שטחן זיתיו טחן זיתי תרומה חשו רבנן לטומאה כדי שיחזור ויטהר עצמו להפריש תרומה:

שלא יהו מי חטאת בטלין. משא"כ בשאר פירות כנ"ל וא"כ מתני' דסוף פירקין בשאר פירות דלא שייך האי טעמא:

גזל השבט. ההיא דלעיל כשתרם זיתים על שמן שנותן טורח לכהן לעשות תקון בתרומה שנותן לו:

או גדר מי חטאת חמור. מבעיא ליה הכי משום דמתני' קמייתא משמע דגזל השבט חמיר דהא תני במתני' לעיל ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואוקמה ר' אילא לעיל משום גזל השבט והכא מפ' משום גדר מי חטאת דהכא קתני תרומה ויחזור ויתרום ומיבעיא ליה היכא דשייכי תרוייהו כגון שתרם זיתים על זיתים שעתיד לכותשן דמין במינו הוא אלא שהישראל עתיד לכתוש זיתיו והכהן נמי עתיד לכותשם ועבר על דעתו של כהן והיה רשע ערום שגזלו דעכשו צריך הכהן לטרוח מי אתי גזל השבט ומפקיע לתקנתא דמי חטאת ונימא דהראשונה אינה תרומה או נאמר דמשום גדר מי חטאת יחזור ויתרום אבל הראשונה תרומה הויא דהא זיתים על זיתים הוא:

הדא אמרה דגדר מי חטאת חמור מגזל השבט. דזיתים על זיתים ועתיד לכותשן הוא חמור לחכמים ולא היה בידן כח להפקיע התרומה:

אין תימר מדבר שנגמרה מלאכתו. כלומר אם תרצה לתרץ דזיתים הנכבשים וענבים דעתידין להיות צמוקים דבר שנגמרה מלאכתו חשיבי:

מה אמר ר' יוסי הכא. ר' יוסי דפליג גבי תורם מן הטמא על הטהור בפירקין דלקמן ואיתא נמי לעיל ואמר דאם עשה עשוי ואפ"ה אסיקנא דר' יוסי מודי לגרסא דסתם מתני' דב"ה אומרים אין תרומתן תרומה. ומה יאמר בשמן על זיתים דמתני':

ומשני דק"ו הוא ומה אין ר"מ דמקל בגזל השבט. כדמייתי ברייתא לקמיה דגריס בה אין תורמין זיתים על השמן וכו' ואם תרם תרומתו תרומה ואין צריך לתרום דברי ר"מ ולא היה שונה בה גירסא דמתני' דהשתא פליג ר"מ אמתני' דלעיל בתרתי חדא דלעיל קתני דפלוגתא דב"ש וב"ה היא ואיהו תני לה סתמא ולא תני לה בפלוגתא. ועוד דבמתני' קתני דאפילו דיעבד נמי אם תרמו אין תרומתן תרומה דהא כב"ה הוא דקיי"ל ור"מ תני דדיעבד תרומה הויא ואין צריך לתרום:

ומחמיר בגדר מי חטאת. דלא אשכחן בברייתא גבי שמן על זיתים דפליג אמתני' וקיי"ל סתם מתני' ר"מ ומחמיר דצריך לתרום שנייה:

ר' יוסי דמחמיר בגזל השבט: כדאמרינן לעיל דר' יוסי גריס בזיתים על שמן פלוגתא דב"ש וב"ה כי מתני':

אשכחון תני בשם ר' יוסי איפכא. דמקל בגדר מי חטאת:

דתניא. בברייתא ר' יוסי אומר וכו' והכל מודים שאם תרם שאין צריך לתרום שנייה ואע"ג דהך ברייתא פשטה משמע דקאי ר' יוסי אזיתים על השמן לא מצי קאי דהא תנינן לעיל איפכא בר' יוסי דאפילו בדיעבד אם תרמו אין תרומתן תרומה אלא אשמן על זיתים קאי ומשבשתא היא והיינו דאמר היא רעוון ר"מ מקל בגזל השבט. כלומר מאי דקתני בר"מ בזיתים על השמן דהיינו גזל השבט דמקל דאין צריך לתרום:

ומחמיר בגדר מי חטאת. רצוננו בזה כלומר ברייתא דייקא דודאי יודה ר"מ אמתני' דשמן על זיתים דהיינו גדר מי חטאת דיחזור ויתרום אבל בדר' יוסי אין דעתנו כן כדתניא הכא אלא דר' יוסי סבר כדלעיל דמחמיר בגזל השבט וכי מקל הכא היינו בגדר מי חטאת דהיינו שמן על זיתים ומקל כדמפ' לקמן דאי ראשונה קיימת אין צריך לחזור ולתרום וכי תנא דר' יוסי קאי אשמן על זיתים וחסורי מחסרא ברייתא כדאשכחן דמשבש ר' מנא מתני' דעדויות ומתרץ לה הכא כדמפ' ואזיל. והראב"ד ז"ל גורס כאן והכל מודים שאם תרם שצריך לתרום שנייה. וצריך לפרש דמודים דקאמר ה"ק מודים דחיילא קדושתה וה"ק אע"ג דב"ה אמרי אין תורמין וצריך לחזור ולתרום כדתנן במתני' אפ"ה תרומה השנייה מודים דקילא קדושתה וצריך שיוציא עליה תרומות ומעשרות כדאיתא לקמן:

תמן תנינן. במס' עדויות פ' חמישי:

ששה דברים מקולי ב"ש וכו'. פי' רש"י ז"ל בפ' כל הבשר יש אחרות דהוו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דתנן להו בעדויות אבל באלו ששה לא היו מודים לו חבריו שיהו ב"ש מקילין וב"ה מחמירין ע"כ. כלומר דהוא קבל דגם אלו ב"ש מקילין וב"ה מחמירין:

העוף עולה עם הגבינה על השלחן. קסברי ב"ש דכיון דעוף עם גבינה מדרבנן דדרשינן חלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם הילכך לא גזור העלאתו אטו אכילתו דחדא גזרה גזרינן והתם בפ' כל הבשר מפ' באיזה שלחן אמרו בשולחן שאוכל עליו אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל אפילו ב"ה מודו דשרי:

וב"ה אומרים אין תורמין. השתא משמע דלא פליגי ב"ה עליה דב"ש אלא בהדא דאין תורמין לכתחלה אבל אם תרמו אי צריך לתרום שנייה כדתניא בברייתא לעיל: וא"ר מנא גרסינן:

לית כאן זיתים על שמן. דהיא דר' יוסי ושמעינן ליה לר' יוסי דמחמיר כי מתני' בגזל השבט כדלעיל:

אלא שמן על זיתים. הוא דגרסינן דגבי גדר מי חטאת הא דמקל ר' יוסי:

ור' יוסי האמר תרומה ויחזור ויתרום. קושיא היא דאקשינן אדר' מנא כלומר במאי אוקי בשמן על זיתים והא בשמן על זיתים אמרינן לעיל לפי גירסת הראב"ד ז"ל דר' יוסי נמי מחמיר וקאמר דתרומה ויחזור ויתרום. ולדידן מתוספתא דתרומות הוא דמקשה דבתוספתא פ"ג שנינו דר' יוסי נמי מחמיר וקאמר דתרומה ויחזור ויתרום ואילו ממתני' דעדויות משמע דלא פליגי ב"ה עלייהו דב"ש אלא דאין תורמין לכתחלה אבל אם תרם הכל מודים דאין צריך לתרום שנייה:

ומשני כשאין הראשונה קיימת. שנאבדה והזקיקוהו לחזור ולתרום שנייה כיון שהראשונה תרמה שלא כרצון חכמים ונתנו טעם לדבריהם מפני חשש טומאה כדי שיחזור ויטהר פעם שנית ויזה עליו מטומאת מת ומתני' דעדויות מיירי כשהראשונה קיימת קורא לה שם ודיו וברייתא דלעיל נמי מילתיה דר' יוסי מוקמינן בשמן על זיתים ובראשונה קיימת כי הכא: והשתא נקטינן הני תלת מתני' אליבא דר' אילא ואליבא דר' יוחנן הכי דאין תורמין זיתים על שמן ואפילו טבל על טבל בתרומה גדולה ובלי דעת הכהן מפני גזל השבט ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואם רצה הכהן ובדעתו בדיעבד הויא תרומה ואין צריך לחזור ולתרום ושמן על זיתים הוי גדר מי חטאת וכי אין הראשונה קיימת יחזור ויתרום והיינו מתני' וברייתא דהכא. ובראשונה קיימת אין צריך לתרום שנייה והיינו מתני' דעדויות וברייתא דלעיל. ובשאר מילי דליכא גדר מי חטאת וכדפרישנא אפילו אי הראשונה קיימת לא יחזור ויתרום. והיינו מתני' דסוף פירקין לר' יוסי ולרבנן לא שנא ולעולם צריך להפריש. ובזמן הזה דאין לנו טהרה כן הוא שמן על זיתים כמו בשאר פירות בזמנן של האמוראים דהא ליכא ביטול מי חטאת כנ"ל והוא קרוב מעט לדרך ר"ש ז"ל:

עד שיוציא וכו'. ואע"ג דאין ראשונה קיימת:

ראשונה מאי היא. אברייתא דר' אושעיא קאי דלא מפלגינן בין קיימת לאין קיימת אלא לעולם צריך להפריש שנייה ומיבעיא אם צריך לחזור ולקרות שם על הראשונה כי חזר הכהן ועשה הזיתים שמן או לא:

חזר ועשה זיתים ראשונים שמן. בתוספתא פ"ג קתני לה גבי התורם זיתים על הזיתים ועתיד לכותשן ענבים על ענבים ועתיד לדורכן וקתני תרומה ויחזור ויתרום כדלעיל ועלה קתני חזר ועשה זיתים ראשונים כלומר שדרך זיתיו וענביו של חולין ושוב חזר הכהן או הוא ועשה הזיתים הראשונים שהפריש לתרומה עשאו שמן חוזר וקורא עליהן שם ואין צריך לחזור ולתקן השנייה תרומותיה וכו' דהוו להן שמן על שמן אלמא כשמשלים תקנתא דרבנן חוזר וקורא שם ופטור:

הדא אמרה וכו'. דאחר שעשאן שמן לזיתי חולין שלו צריך לחזור ולקרות שם למעשרותיו הראשונים ואזי לא טבלא השנייה ואין צריך להוציא עליה תרומה ומעשרות ומתוקנת גמורה היא קמייתא:

והתנן. פ"ק דמעשרות:

הפרד. והוא הרמונים שמייבשין להתקיים:

משיעמיד ערימה. בשדה לאחר שנתייבשו הרמונים והצמוקים והעמיד ערימה לאספן לבית אז הוי נגמרה מלאכתן וחייבין במעשרות ומקמי הכי לא:

אלא גורן ויקב בלבד. כולהו דתנן במעשרות דבההוא גוונא הוי גמר מלאכתן ומקמי הכי לא ה"נ דינן לגבי תרומה דמקמי הכי לאו גמר מלאכה הוא. אבל גבי ענבים וזיתים דוקא בגורן ויקב כגון ענבים הנדרכות והפריש עליהם יין דעתיד לעשות הענבים שלו גת דדמי ליקב וכן זיתים הנכתשין והפריש עליהן שמן דעתיד לעשות לזיתיו יקב חשיב שלא נגמרה אבל יין על ענבים ועתידין להיות צמוקים או על זיתים ועתידים להיות נכבשין לא חשיב שלא נגמרה וכך פי' רבנו שמשון ז"ל:

לפי מה הוא תורם. כמה שמן תורם עליהם מי אמרינן כיון דאכיל להו בעינייהו גולמן כמות שהן כשמן חשיב ליה דתרים לפי אכלן. או דילמא לפי שמן היוצא מהן הוא דמשער כיון דשמן קא יהיב:

אבל לא על גרעיניהן. דלא הוו אוכל:

בכלובסין. ובתוספתא גרסינן בקלופסין בקו"ף ופ"א. ופי' בערוך הם זיתים גדולים ראויים לאכילה ואינם עושין שמן דתניא בריש פ"ד דתוספתא תרומות אין תורמין קלופסין על זיתי שמן ולא זיתי שמן על קלופסין והיינו כלובסין דגרסינן בגמ' דבני מערבא ע"כ:

אף לענין שבת כן. מי נימא דנחות עלייהו תורת משקין ושיעורו ברביעית או לעולם הוי עלייהו דין אוכל כיון דלא חשיב ליה פחות משיעור אכילה:

ר' אומר ברביעית. כדין כל שאר משקין דשיעורן ברביעית: ורשב"ג אזיל לטעמיה דסבר דשיעור אוכלין אית ליה ואוכלא דיפרת חשיבי שיעורן כגרוגרת כדין שיעור אוכלין להוצאה:

על זיתים ועתיד לכותשן. ולא תימא כיון דזיתים וזיתים נינהו תרומה כדין הויא קמ"ל כיון דעתיד לכותשן לא נגמרה מלאכתו חשיב ומתני' מסייעא ליה דתלן זיתים על זיתים לאכילה וענבים על ענבים לאכילה ונמלך אחר כן לדורכן אין צריך לתרום טעמא דבשעה שתרם לא היה בדעתו לכותשן ולא לדורכן אלא שנמלך אח"כ הא לא נמלך אלא דמעיקרא נמי היהדעתו לדורכן או לכותשן צריך לחזור ולתרום:

כדגן. הוא התבואה המרוחה: זאת אומרת שצריך לתרום מן הגמור על הגמור דכתיב כדגן מן הגורן וה"ק קרא ללוים התרומת מעשר שאתם תורמין דיניה ואזהרותיה חשובות לכם כאותה שתרמו ישראל של הדגן מן הגורן ודגן היינו כרי הממורח ונפ"מ דאפילו אם קבל הלוי המעשר מישראל היה בשבולין אפ"ה אסור לו ללוי לתרום אותו המעשר שבלין אלא תבואה מרוחה:

אסור לאכול ממנו עראי. דכיון שם מעשר שבא הלוי לגורן והפרישו חל עליו השם ואסור לאכול ממנו עראי וטבל מיקרי עד שיפריש תרומת מעשר הלוי ממנו והכי איתא בהדיא פ"ק דביצה:

דתנינן תמן. בפ"ב דבכורים:

ניטלת מן הטהור על הטמא. דהא לא בעיא מוקף וטעמא דאין תרומה ניטלת מן הטהור על הטמא היינו משום דבעיא מוקף כדלקמן בפ' אין תורמין דחיישינן דילמא לא מקיף דמסתפי דילמא נגעי:

ושלא מן המוקף. אע"ג דעיקר מצות מוקף בתרומת מעשר כתיב והרמותם ממנו ודרשינן מן הסמוך לו לקמן בפ' אין תורמין מרבינן לה משום דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו וכו' אפילו אחד ביהודה וא' בגליל:

ויש לה שיעור כתרומה. דכי היכי דתרומה בעיא שיעור דהיינו תרי ממאה כדנפקא לן אחד אחוז מן החמשים תרומה לה' ה"נ תרומת מעשר בעיא שיעור דהיינו א' מעשרה:

ואוסרת את הגורן. ע"כ בהקדימו בשבולין מיירי וגורן דתנן היינו שעשה הלוי בשבולין שנתנו לו למעשר דאי בגורן דבעה"ב הא תרומה גדולה קדמה ואוסרת את הגורן היא אלא ע"כ בגורן דלוי קאי ואפ"ה לא אסיר משום טבל שילקו עליו עד שיפריש תרומת מעשר:

אלא לאחר מירוח. הוא דהוי גורן לטבול:

הדרן עלך חמשה לא יתרומו

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה