אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ח · הלכה ד

הלכה ג

ה"ג אברי התמיד נתנין מחצי כבש ולמטה במערבו. וכן כתבו התוספות פ' החליל והכי תנן במס' תמיד פ' לא היו כופתין ונותנין מחצי כבש ולמטה במערבו וכן גריס הרמב"ם ז"ל פ"ו דתמידין ומוספין והכי פירושא הכבש היה לדרומו של מזבח ואורך שיפועו ל"ב אמות ורחבו ט"ז אמות כדתנן במדות ונתון באמצע רוחב המזבח והמזבח ל"ב אמה והכבש ט"ז נמצא שמנה אמות לכל צד ונותנין אברי התמיד בכבש מחצי שיפועו ולמטה לצד מערבו של מזבח לצד ההיכל כי היכי דקרינן בהו לפני ה' טפי ומולחין אותן שם והולכין ללשכת הגזית כדתנן פ' לא היו כופתין:

ושל מוספין מחצי כבש ולמטה וכו'. כנגד אברי התמיד אלא שנותנין לצד מזרח המזבח שפעמים היו מתעכבין במלאכות אחרות ויהיו מתערבין אברי התמיד עם המוסף והיה צריך היכר שלא יקטירו אברי המוסף קודם עולת התמיד וקי"ל שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר:

ושל ראשי חדשים. אברים של מוספי ראשי חדשים:

נתנין על כרכב המזבח מלמעלה. מפרש בגמרא דהאי כרכב לאו היינו דקרא אלא אותו שבין קרן לקרן שרחב אמה ומתקצר ועולה עד כאצבע כמו שעושים בדלתות של שרים ומסתברא דנותנן לצד מערב של מזבח לשמאל העולה בכבש דהוו לפני ה' ותנא להך מתניתין הכא איידי דתני לעיל גבולין לשריפה תנא נמי גבולין להנחת האברים:

השקלים והבכורים וכו'. דשקלים לצורך קרבנות הן וכתיב לקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד בזמן דאיכא אהל מועד ולקחת מאת בני ישראל ובכורים נמי בעו תנופה וקרבן כדתנן במס' בכורים:

מעשר דגן. חובת הארץ וקדושת הארץ לא בטלה:

ומעשר בהמה. בפ' מעשר בהמה אמרינן דהוקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן קדושת הארץ לא בטלה אף מעשר בהמה לא בטלה:

והבכור. בכור קדושתו מרחם ובפטר רחם תלה רחמנא וכן פטר חמור וחובת הגוף היא ונוהג בין בארץ בין בחו"ל בין בפני הבית בין שלא בפני הבית הלכך בכור ומעשר קדושים השתא ואין נאכלין אלא במומן ובפ' מעשר בהמה אמרינן דמ"מ בטלו מעשר בהמה מפני התקלה אבל בכור לא בטלו דלא תלוי קדושתו בדידן:

המקדיש שקלים ובכורים ה"ז קדש. לא מיירי שהקדישן לבדק הבית שאסרן אפילו לכהנים דפשיטא דקדושים אלא שקרא עליהן שם שקלים או בכורים וקאמר דקדשו וירקבו ומעות ילכו לים המלח ור"ש פליג בבכורים וטעמא מפרש בתוספתא דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך כל זמן שיש בית יש בכורים ואם אין בית אין בכורים ולא קדשי ובג' אמרינן דאיכא תנא לר"ש דאפילו בשקלים לא קדשי ובגמרא מפרש טעמא:

ה"ג תני איזהו כרכב המזבח אמה בין קרן לקרן מקים הילוך רגלי הכהנים. ובפ' קדשי קדשים מייתי לה והוינן בהאטו בין קרן לקרן כהנים אזלו ואסקינא ומקום הילוך וכו' אמה וה"פ משמע ליה דהכרכב הוא האמה של ההילוך ומשום הכא פריך וכי אותו מקום הגבוה הולכין בו הכהנים והלא לא חזי להילוך דהולך ומתקצר הוא דכרכב מלה מורכבת הוא כרן ורכב שמקיף בעיגול סביב המזבח ועשוי כך דף על דף התחתונה רחבה יותר מאותה שעליה והולכין ומגביהים אמה גובה ואסיקנא ומקום הוא דקתני אבל הכרכב לא מקרי אלא אותה הכריכה הגבוהה ושיעורו אמה משמתחיל להגביה נשאר אמה להילוך והקרנות היו גבוהים על גובה הכרכב אמה והשתא כי בצרת ב' אמות מכל צד אמה דכרכב ואמה הילוך נשאר למקום מערכה אמה על אמה:

שהוקבע ראש חדש בזמנו. ונתנו אותן למעלה משאר אברים להראות שהן חשובים ולהודיע שהוקבע החדש בזמנו:

מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם. מיבעי ליה הכי משום דתניא פ' החליל ר"ח שחל להיות בשבת שיר של ר"ח דוחה שיר של שבת והיינו ברייתא דמייתי ר' ירמיה הכא שירו של שבת ושירו של ר"ח שיר ר"ח קודם ור' יוחנן מפרש טעמא לקמן לפרסמו שהוא ר"ח וקסבר הבעיין כיון דמשום חשיבות ר"ח קדים בשיר שמא בשעת הקרבה נמי קרבי אברי ר"ח תחילה דמסתברא דלא לימרו שיר של ר"ח באברי מוסף שבת אלא לאברים דחזו להו השיר ופליגא אמתני' דכל התדיר דתנן התם מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי שבת קודמים והיינו סברת דר' ירמיה נמי לקמיה ודחי לה ר' יוסי דהתם כדאמר ר' יוחנן לפרסמו שהוא ר"ח דעבדינן היכרא לעם דפשיטא להו לב"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חדוש הלבנה:

שוחט מוספי שבת ואמר עליהן שיר ראש חדש. אבל לענין הקרבנות פשיטא דמוספי שבת קודמין ולא פליגא אמתניתין ובאברי ר"ח אומר שיר של שבת לבסוף ובפ' החליל פריך למה לי תרי זימני היכרא ומשני דלא חזי בהאי חזי בהאי ואם בא אחר שהעלו האברים ונתנום במזבח ולא ראה שהיו נתונים בכרכב חזי השתא השיר:

ר"ש אומר וכו'. הא שקלים קדש דלא משמע דפליג עליה דת"ק אלא בבכורים:

הדרן עלך כל הרוקין וסליקא לה מסכת שקלים בס"ד

סוף הספר

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה