אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ח · הלכה ג

הלכה ב

בשר קדשי קדשים וכו'. הך מתני' מתניא בתו"כ בפרשת צו וברישא תנינן התם הכי בקדש באש תשרף למד על חטאת ששורפין אותה בקדש אין לי אלא זו בלבד מנין פיסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ת"ל כל בקדש באש תשרף מכאן אמרו בשר קדשי קדשים וכו' כדאיתא במתניתין והכי פירושו קרא כתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף ומיירי בחטאת חיצונה שנכנס דמה לפנים דנפסלה בפנים ששורפין אותה בקדש שורפין אותה בעזרה בבית הדשן שהיה שם כדאיתא פ' טבול יום דבקדש דקרא קאי אבאש תשרף וכאילו כתיב בקדש באש תשרף, פיסולי קדשי קדשים בשר חטאת ואשם ועולה שנטמאו או שנשפך דמן או שיצאו חוץ למחיצתם ונטמאו חוץ למחיצתן אע"ג דפיסולן לא היה במקום הקדש נשרפין תוך העזרה דהכי תנן פ' אלו עוברין מי שיצא והיה בידו בשר קדש שנפסל ביציאתו מן העיר אם לא עבר צופים חייב לחזור ושורפו לפני הבירה משום דקדשים קלין מחיצתן היא ירושלים וחייב לשרפן תוך מחיצת קדושתן מקרא דכל שפיסולו בקדש ישרף בקדש וכן פירש רש"י ז"ל בפ' כל שעה בהך ברייתא ועוד כתב שם הרב דוקא נקט אימורים שהן החלבים הנקטרין שמחיצתן תוך חומת העזרה היא ומשום הכי נשרפין תוך חומת העזרה אבל בשר קדשים קלין שאכילתן בכל העיר אף שריפתן אם נטמאו או נפסלו חוץ לעזרה הוא וה"נ תנן פ' אלו עוברין שורפו לפני הבירה ע"כ וא"כ אי קדשי קדשים הוא שורפן תוך עזרה דשם היא מחיצתן וסתמא קתני בפ' טבול יום פיסולי קדשי קדשים תוך העזרה והכי הוא דילפינן כי היכי דחטאת שנפסלה שיצאה חוץ למחיצתה והיא קדש קדשים שורפה תוך מחיצת קדושתה הכי נמי כל אלו שיצאו חוץ למחיצתן שורפן במקום הקדש בתוך מחיצתן והך דרשה מודו בה ב"ה וב"ש וכי פליגי במתני' בגזירה דרבנן פליגי וכדמפרש בגמ' ור' עקיבא בלחוד הוא דס"ל דמינה ומינה ילפינן דכי פיסולה במקום הקדש דוקא הוא דשרפינן במקום הקדש אבל לא כשנפסלו חוץ למחיצתן ת"ל כל בקדש באש תשרף בקדש מיותר הוא כיון דכתיב אל אהל מועד לכפר אלא ה"ק קרא וכל בקדש ישרף בקדש כלומר כל פיסולי המוקדשין בקדש ישרפו ובקדש קאי אכל דכתיב ברישא דקרא ואתשרף דכתיב בסיפא, והשתא מפרשי למתני', באב הטומאה. בנבלה או בשרץ:

בולד הטומאה. כגון נגע באוכל ראשון שנגע בנבלה וה"ה לשני או לשלישי או לרביעי דרביעי טמא בקדש כדאיתא בפ' השוחט:

הכל ישרף בפנים. דכשנגע באב בפנים הוי פיסולו בקדש ושריפתו בקדש וכן נטמא בולד בחוץ שרפינן ליה במקום הקדש מדאורייתא דרחמנא רביה מקרא דכל בקדש ישרף בקדש וטעמא דב"ש דלא גזר בנטמא בולד בחוץ וישרף בחוץ מפרש בגמרא:

חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. דטומאתו חמורה ולא היה פיסולו במקום הקדש שרפינן ליה בחוץ ומדרבנן:

וב"ה אומרים הכל ישרף בחוץ. מפרש בגמרא:

שנטמא באב הטומאה בין בפנים בין בחוץ ישרף בחוץ. ר' אלעזר ס"ל דנטמא באב הטומאה אסור להכניסו בפנים מדרבנן ואפילו בפיסולו תוך הקדש נמי אסור להכניסו לפנים מגזירה דרבנן אבל נטמא בולד הטומאה טומאתו קלה הלכך ישרף בפנים ואפילו נטמא בחוץ סוף סוף קדשים שנפסלו הן וצריך להכניסן לפנים והא דאמר בתו"כ על כבוס בגדים לוקה אפשר דטומאת בגדיו לא חשיב כנטמאו בולד הטומאה דכיון דהוא לבוש בהן בשעת נגיעת טומאה בחיבורין היא והוי כמי שנטמאו בנבלה עצמה דטומאה בחיבורין חמירא כדאמרינן פ"ב דע"ז וכן פירש הראב"ד ז"ל בתו"כ בפירושיו א"נ בגדים חמירי דאית בהו אב משא"כ באוכלין דאין נעשין אב הואיל ואין להן טהרה במקוה והכי אמרינן גבי כלי חרס בפ' בתרא דעירובין:

מקום טומאתו שם שריפתו. ר' עקיבא לא מפליג בין ולד הטומאה לאב הטומאה אלא כיון דדרשא דכל שפיסולו בקדש שריפתו בקדש מחטאת שנכנס דמה לפנים הוא דילפינן הלכך מה חטאת פיסולא קבלה במקום הקדש ושרפינן לה בקדש לענין טומאה דקדשים נמי אם נטמאו בפנים שריפתן בפנים ואם נטמאו בחוץ שריפתן בחוץ דמינה ומינה ילפינן:

דבר תורה אב הטומאה וכו'. נ"ל דפליגי בר קפרא ור' יוחנן במאי דפליגי אביי ורבינא פ"ק דפסחים דרבינא סבר התם דכי היכי דגבי חולין דבר תורה אין אוכל מטמא אוכל כדתניא טמא הוא הוא טמא ואין עושה כיוצא בו ה"נ בתרומה וקדשים אינו מטמא אלא מדרבנן דמקרא מלא דבר הכתוב לא שנא חולין ול"ש תרומה ודרשת חגי הנביא מדרבנן הוא ואביי סבר לא שנו אלא בחולין אבל בתרומה וקדשים עושה כיוצא בו ובר קפרא ס"ל כרבינא ואמר דמדאורייתא אפילו גבי בשר קדשים אינו מתטמא אלא באב הטומאה כגון דנגע בנבלה ושרץ אבל נגע בולד הטומאה כגון באוכל דנגע בנבלה לא מטמא אפילו בשר קדשים אלא פוסל דמקרא מלא וכו' ור' יוחנן סבר דמדאורייתא גבי קדשים עושה כיוצא בו וסבר דקרא דחגי דאורייתא הוא ומנא אמינא לה דבהכי פליגי הני אימוראי דבפ"ק דפסחים בירושלמי איתא להך פלוגתא עלה דההיא דתנן מימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה הוסיף ר' עקיבא ואמר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת וגרסינן עלה בגמרא תני ב"ש אומרים אין שורפין בשר טהיר עם בשר טמא וב"ה מתירין על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פיסול תורה עם טומאת תורה וצריכינן משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה על דעתיה דר' יוחנן אם פיסול תורה עם טומאת תורה שורפין כ"ש טומאת תורה עם טומאת תורה ר' חנינא סגן הכהנים שנאה משום ב"ש וב"ה ע"כ וה"פ אין שורפין בשר טהור כגון נותר ופגול דרבנן הוא דגזור ביה טומאה דמטמא את הידים כדתנן בפ' בתרא דפסחים כיון דטהור מן התורה אין לשרפו עם בשר טמא שנטמא באב הטומאה דמטמא דעושה שני וב"ה מתירין דכיון דטמא מדבריהם ומצוה לשרפו לזה ולזה אין לחוש על דעתיה דבר קפרא ניחא וכו' כלומר על דעתיה דבר קפרא דאמר דכל ולד הטומאה אפילו ראשון אינו מטמא שני שיהא טמא לטמא ג' אפילו בקדשים אלא מדרבנן הוא דאמרו דיש חמישי ניחא אסהדותיה דר' חנינא סגן הכהנים ומשנת ב"ש וב"ה דתרווייהו צריכי דלא ראי זה כראי זה דבמתני' אשמעינן ר' חנינא דשורפין פיסול טומאת תורה עם טומאת תורה כגון בשר שנטמא בולד דאין לאותו בשר ב' אלא פיסול דאסור לאוכלו דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ולא טומאה דאין עושה כיוצא בו עם טומאת תורה דהיינו בשר שנטמא באב דהוי טמא ממש, וצריכינן משמע וכו' כלומר והוצרך להשמיענו בברייתא גבי נותר דטומאתו מדבריהם דאילו מדאורייתא אין כאן שום אבק טומאה ואשמעינן דשורפין דבר שאין בו אבק טומאה עם טומאה דאורייתא ואי אשמעינן פלוגתא דב"ש וב"ה הוה אמינא דוקא נותר דאיסורו מחמת עצמו שרפינן ליה אבל בשר שנטמא בולד דאין בו איסור אלא משום נגיעה כיון דאין בו טומאה אלא לר' יוחנן דאמר דאפילו בשר שנטמא בולד הוי טמא מן התורה ועושה שלישי ורביעי כדרשת חגי הנביא א"כ מה בא להשמיענו ר' חנינא סגן הכהנים במתני' דהשתא נותר דלית ביה אלא פיסול תורה שורפין עם שנטמא באב דהוי טומאתו דאורייתא כ"ש בשר שנגע בולד דאפילו הוי בשר ג' הוי טמא דאורייתא ומשני כי העיד ר' חנינא סגן הכהנים מטעם משנתן דב"ש שנאה ומשם למד אותו העדות מק"ו:

מה בין אב הטומאה בחוץ מה בין ולד הטומאה בחוץ. מה בין נגע באב הטומאה בחוץ מה בין נגע בולד הטומאה בחוץ תרווייהו טמאים ומטמאים דאורייתא ובשלמא לבר קפרא ניחא ולא משני ור' יוחנן נראה דיכול לתרץ בולד הטומאה בחוץ טומאתו קילא דאין מטמא אוכלין דחולין ומש"ה חייב להכניסו בפנים ולשרפו:

מה בין ולד הטומאה בפנים מה בין אב הטומאה בפנים. דתרווייהו טמאין ומטמאין דאורייתא ושניהם ישרף בחוץ או בפנים מיבעי ור' יוחנן יתרץ דאב הטומאה בפנים אע"ג דנטמא בפנים טומאתו חמירא דיכול לפסול נמי אוכלין דחולין הלכך טומאתו חמיר וישרף בחוץ אבל ולד הטומאה אין טומאתו חמירא ונפסל בפנים הלכך שריפתו דוקא בפנים:

לא הוו בה רבנן. מלשון הוי בה רבא והוינן בה כלומר סבירא להו לבני הישיבה דלא חשיבי הני קושיי לר' יוחנן וכדאמרן לעיל:

מה בין אב הטומאה בין בפנים בין בחוץ. כלומר לבר קפרא דסבר דטעמא דולד הטומאה דשורפין בפנים היינו משום דאין טומאתו דאורייתא ולהכי חייב להכניסו ואי הוי אב הטומאה מה לי בחוץ מה לי בפנים דטומאתן מן התורה אמאי לא גזור דישרף בחוץ ובשלמא לר' יוחנן דאמר דנגע בולד דטומאתו דאורייתא ואשכחן דשורפין בפנים א"כ אב הטומאה דבפנים אע"ג דחמיר כיון דנפסל בפנים אין מוציאין אותו כלומר דב"ש נמי דאע"ג דלא דרשי דרשא דר' עקיבא דילפינן מכל בקדש כדפרישית במתניתין ואהני קרא להכי אע"ג דטומאתו מדרבנן חיישינן כי נטמא בחוץ:

ואפילו על דבית הלל לית מקשיא. כלומר גם מדב"ה קשיא על מילתיה דבר קפרא דהא בנגע בולד הטומאה מדרבנן הוא דמיטמא ולא מדאורייתא וא"כ אמאי לא שרינן ולד הטומאה דחוץ להכניסו בפנים דמה לי ולד דחוץ וכו' ובשלמא לר' יוחנן דס"ל דטומאתו מן התורה וכדרשת חגי הנביא הלכך אין להכניס אב דבפנים אע"ג דנפסל בפנים טומאתו חמורה וולד דבפנים איכא תרתי לטיבותא דטומאתו קילא ונפסל בפנים:

ומשני בגין דר"ש פליג אדר' יוסי הגלילי דתניא בתו"כ ר' יוסי הגלילי אומר מחוץ למחנה מושבו והבגד למד על הבגדים שהן טעונין שילוח חוץ לג' מחנות דוקא בגדים שהן נעשין אב הטומאה הוא דטעונין שילוח למעוטי אוכלין ומשקין ור"ש לא דריש מושבו עם והבגד דוקא דקרא מפסיק אלא גם באוכלין ומשקין דריש ליה דבמקום מזונותיו של אדם שם הוא ישיבתו כדאמרינן גבי ערוב ורחמנא אמר דאפילו הני להוו מחוץ למחנה ומש"ה נטמא בולד בחוץ מחלפא האי בשר באוכלין ומשקין כגון אוכלין ומשקין דמצורע ומש"ה גזור בה דישרף בחוץ, ותימה לי דהא מתניתין מקולי ב"ש וחומרי ב"ה היא ולא מצינו דאותה שנויה בעדיות ושמא ס"ל לתנא דעדיות כר"ע ומעולם לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה וכן מצינו ההיא דמגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין דלתנא דעדיות שנויה בשיבוש וכגירסת רב נחמן תני לה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה