אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה ג

הלכה ב

זכרים. עולות. וכולן כליל משום דחיישינן שמא מירושלים יצאה ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הן ואיכא לספוקי בכל זבחים שראויין להקרבה הלכך זכר דחזי לעולה מספיקא אזיל לעולה ובגמ' מפרש אמאי דהא זכר חזי לזבחי שלמים:

נקבות זבחי שלמים. דאילו בעולה ליכא לספוקי דאין בהמה נקבה בעולה:

הראויין לפסח. זכר בן שנה מן הכבשים או מן העזים:

פסח. מותר פסח ונאכל ליום ולילה כדאמרינן פ' מצרפין:

קודם לרגל שלשים יום. כלומר והני מילי כשנמצאת בתוך ל' יום דקודם הרגל שאז דורשין בהלכות פסח אדם מפריש את פסחו ורבנן סברי דגם בזמן הרגל מתנדבין נמי עולות וה"נ איכא למיחש לעולות:

ממשכנין את מוצאיה. להביא נסכים שלה דכיון דזכה בה דידיה מקריא ומחייב:

וזה אחד מהן. זה שאמרנו שהתקינו ב"ד שיהיו נסכיה קרבין משל צבור אחת מהתקנות והדר מני לאינך ששה ואלו הן ז' תקנות א' המוצא בהמה שיהיו מביאין נסכיה ב' גוי ששלח עולתו ג' גר שמת ד' כהן גדול שמת ה' על המלח ועל העצים ו' ועל אפר פרה ז' ועל קינין ור' יוסי נמי מודי לז' תקנות אלא ת"ק סבר משל צבור ולר"י על המספק וכן דעת הראב"ד ז"ל:

וגוי ששלח. כלומר וכן גוי דגוי משלח קרבנותיו כדאמרינן פ"ק דחולין איש איש לרבות את הגוים שנודרין נדרים ונדבות וכו' ומקריב נסכים הגוי עמה כדפרשינן פ"ק:

שלח עמה נסכים. דמי נסכים דלא קרבי אלא מיוחנן ואחיה שעושין אותן על טהרת הקדש כדאיתא פי"ג שופרות דאילו שלחינהו גוי טמאים דגוי לא מהימן אטומאה וטהרה:

גר שמת. להכי נקט גר משום דאין לו יורשין דאי הוי ישראל הוו מקרבי יורשין נסכיו:

יש לו נסכים קרבים משלו. אם יש נסכים שלא זכו בהן עדיין שום אדם ובאו לידי ב"ד מוציאין אותן לנסכים כנ"ל והתוספות פירשו במנחות כגון שהפריש הדמים בחייו ואקדשינהו בחייו:

כה"ג שמת. והקריב חצי העשרון בשחרית ולא הקריב החצי השני בערבית:

ולא מנו וכו'. באותו היום שמת דאילו מינו הא תנן בפ' התכלת דהכהן האחר מביא לאותו היום עשרון שלם וחוצהו מקריב מחצה ומחצה אבד נמצא שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין והכא משום דלא מינו קרב משל צבור ובגמ' מפרש לה:

משל יורשים. בגמרא יליף מקרא טעמא דר' יהודה:

ושלימה היתה קריבה. עשרון שלם בבוקר ועשרון שלם נמי בין הערבים וסתמא הוי לר' יהודה משל יורשין ויליף לה מקרא ולר"ש משל צבור ויליף לה דכתיב חק עולם משל עולם וכן פרש"י ז"ל במנחות:

ועל המלח. מפרש בפ' הקומץ רבא כגון למלוח עורות העולות ולמלוח אכילת כהנים כלומר אכילה המגעת לחלקם כגון חזה ושוק חטאות ואשמות שהיחיד מביא והן אוכלין:

ועל העצים. של לשכה ששורפין מהן במדורת בית המוקד פ"ק במס' תמיד עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה:

נאותים. ונהנין ממלח צבור למלוח חולין הנאכלין בעזרה כדתניא בתו"כ והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו שיאכלו עמה חולין ותרומה כשהיא מעוטה כדי שיהיו נאכלין על השובע אין נאותין ממנו:

שלא יהיו מועלין באפרה. הנהנה מאפרה לא יתחייב מעילה ובגמ' מפרש לה:

ועל קינין הפסולות וכו'. המחוייבי קינין מביאין מעות ונותנין בשופר וב"ד לוקחין המעות וקונין בהן קינין והבעלים הולכין להן וסומכין על ב"ד שיקריבו עליהן ואם נמצאו פסולין תנאי ב"ד הוא שיקחו אחרים מדמי הלשכה:

המספק את הקינין. דכיון דמרויח במעות הקדש דנותן לו הגזבר לכל השנה יקבל עליו אותו האחריות כדתנן גבי נסכים התליעה סלת התליעה לו ובגמ' מוסיף דלר' יוסי אחריות אובדות נמי וכגון דפרחו הקינין מקבל עליה:

בבא לחוב בדמיהם שנו. קשיא ליה לר' אושעיא היכי תנן דזכרים עולות אטו זכרים לא מקרבו מינייהו שלמים ודילמא שלמים הן והיכי מקריב להו עולה ומתרץ ר' אושעיא בבא לחוב בדמיהן ופירש רש"י ז"ל בפ' האיש מקדש דודאי אינהו לא קרבי וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמים שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקריב את דמיה ור"מ היא דאמר בפ' האיש מקדש דהקדש מתחלל במזיד ויכול זה להוציאן לחולין ובמזיד מתפסו הדמים בקדושת הבהמה ועל ידי תנאי יביא שני דמים אחד לעולה ואחד לשלמים ויאמר אם עולה הוא הרי היא מתחללת על אלו והשני יהא שלמי נדבה ואם שלמים היא הרי היא מתחללת על שם שלמים והללו לנדבת עולה ע"כ:

צא ומעול בקדשים. דהא אמרינן דס"ל לר"מ דהקדש מתחלל במזיד אסור לחלל קדושת הבהמה אלא במום דכתיב ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ואמרינן בבעל מום הכתוב מדבר כדאיתא פ' המנחות והנסכים ובפ' בתרא דתמורה וא"כ חוטא הוא ונהנה מן הקדשים כיון שעבר על מה שאמרה תורה ועוד לר' יהודה דאמר בשוגג מתחלל ולא במזיד מועל גמור הוא:

אם רוב זכרים עולות. הזכרים דכיון דאיכא רוב זכרים קרבי עולות דמילתא דמוכחא הוא:

ואם רוב נקבות. בטלי זכרים אגבייהו ומיקרבי כולהו שלמים בין זכרים בין נקבות:

ואין השלמים וכו'. פירכא היא דהא אפילו רובן זכרים אפשר דהוו שלמים:

כיצד היה עושה מוציאן לחולין וכו'. יביא דמים ויאמר אם של שלמים הן לתפסו קדושתייהו אדמים ויצאו לחולין והדר לקדשינהו לזכרים קדושה אחריתי דהיינו לשם עולה ולקרבו והשתא לא קשה צא ומעול דהא לא נהנה דלא אכיל לה כדר' אושעיא אלא הדר אקדשה וקרבה ואינו נהנה כלל:

א"ר זעירא. אתא לאסוקי תירוצא דר' יוחנן בזכרים:

כמא דאת אמר תמן תנאי ב"ד הוא. בפירקין הוא במתני' דתנן קינין וגוזלי עולה מחצה על מחצה יקרבו עולה דאקשינן ויש חטאת וכו' ותרצינן תנאי ב"ד הוא על המותרות וכו':

על האובדות שיקרבו עולות. כגון הני דהוו רובן זכרים אע"ג דאיכא למימר שלמים הוו אפילו הכי תקינו דלהוו עולות והעורות לכהנים וסתמא דמילתא כי אקדיש איניש אדעת ב"ד דכהנים קא מקדיש:

ואין זה מזיד. דהא אי שלמים הוו מי פקע שם שלמים מינייהו והיכי קרבי עולות דבשלמא במעות עדיין ליכא שם לא דחטאת ולא דעולה כדאמרינן לעיל:

ומשני מכיון שתנאי ב"ד הוא אין זה מזיד. דמידע ידיע תקנתא דרבנן ובגמ' דילן מתרץ לה בשיטה אחרינא:

עשירית האיפה שלו. של כהאי גוונא דמשלו היא באה ולא משל צבור:

יוליכם לים המלח. דכיון דעשירית האיפה מיקריא חטאת בפ' ואלו מגלחין חשיב ליה ר' יוחנן מעות מפורשין ואזלי לים המלח כדתנן במס' נזיר:

יפלו לנדבה. וטעמא פרישנא פ' מצרפין:

חוצה אותה. לחצאין אי בעי והדר מקדישה לחצאין ויליף לה בפרק קמא דמנחות דכיון דקריבה לחצאין קדושה לחצאין:

מקדישה ואחר כך חוצה אותה. דבשעת הבאה שלימה בעי כדכתיב מחציתה ולא כתיב מחצית משמע מחציתה של שלימה ושלימה מביאה וכן מקדישה:

ומחצה אבד. וכיון דמצי מקדיש לחצאין הך חצי דלא קרבה לא אקדישה ואמאי אבד:

שכן אפילו מעותיו יוליכם לים המלח. ור' יוחנן לטעמיה דאמר לעיל מותר עשירית האיפה דכהאי גוונא ילכו לים המלח דחייש למעות מפורשים והכא נמי כיון דמת חיישינן דילמא אקדיש כולה כאחד ומש"ה אבד:

נמצאו שני חצאין אבודין. משנה פרק התכלת והכי תנן התם כהן שהביא מחצה שחרית ומת ומנו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו וחצי עשרונו של ראשון אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין:

מחצה ראשון ומחצה שני. מחצה שנשאר מכהן ראשון שמת ומחצה מזה השני הנשאר:

תעובר צורתן. ויפסל בלינה:

ויצא לבית השריפה. בעזרה כשאר פסולי מוקדשין ובפרק התכלת מפרש טעמא בשלמא מחצה ראשין דהא מעיקרא הופרש להקרבה וקדוש קדושת הגוף אלא שמת אלא דשני אמאי הא כשהופרש מעיקרא לאיבוד ולשריפה ופיסול הגוף לא בעי עיבור צורה כדאיתא פ' כל שעה ומתרץ דס"ל דאפילו פגול טעון צורה דאע"ג דפיסול הגוף הוא ולישרפיה לאלתר ואפ"ה בעי צורה והשתא מהך שני פריך לר' יוחנן דאי ס"ד מצי מקדיש ליה לחצאין אמאי יצא לבית השריפה הך שני יביאה שלימה משום דרשא דמחציתה ולקדיש חציה ותו לא:

עשרון שלם מקדיש. בפ' המנחות והנסכים תנן אמר חצי עשרון יביא עשרון שלם ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים וחצי עשרון לא מצי מקדיש וא"כ לא אמר כלום ורבנן סברי מגו דחיילא אחצי חיילא אכולה והך ברייתא דתני דחצי דשני קדישא ויצא לבית השריפה ר"ש היא דלא חיילא קדושה אחציה אלא שיקדישנה כולה ולהכי יצא לבית השריפה ואנא דאמרי כרבנן ואע"ג דרבנן סברי דמגו דחיילא אפלגא חיילא אכולה שאני התם דלא אשכחן גבי נסכים חצי עשרון ותפיס הקדש כל חלקו אבל הכא גבי כהן דקרב פלגא מצי להקדיש חציה ולא מתפס חציה:

מביא עשירית האיפה ועובדה בידו. דאפילו כהן הדיוט שמתחנך לעבודה מקריב עשירית האיפה אבל כה"ג בכל יום שנאמר מנחה תמיד בפ' צו:

בו ביום שנתקרב בתחילה לעבודה. שהיה כהן הדיוט ולא נתחנך ומנהו להיות כה"ג מביא שתים חוץ משל הדיוט אחת משום חינוך של כה"ג ואחת מנחת תמידין שחייב כהן גדול בכל יום וחינוך מטעם שלא הקריב מעולם דבכל כהן הדיוט ולא מני לה דבחיובא דכהן גדול קא מיירי וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ה דה' כלי המקדש וז"ל כהן שלא עבד עדיין מימיו ומנוהו כהן גדול הרי זה מביא עשירית האיפה ועובדה בידו בתחילה כשאר חנוך של כהן הדיוט ואח"כ מקריב עשירית האיפה שניה שהוא חינוך כהן גדול ואח"כ מקריב עשירית האיפה שלישית שהיא חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום ע"כ:

בשעת הבאה תופיני. לקמיה דרשינן תופיני תאפה נאה וכתיב מורבכת תביאנה תופיני וסמיך תביאנה לתופיני תאפה:

בשעת הבאה. דהיינו לאחר תמיד של שחר דדרשינן וערך עליה העולה אין לך שקודם לתמיד של שחר דהעולה ראשונה אז היתה נאפת ולא קודם התמיד ואם אפו אותה קודם שלא מן המובחר:

העמידו לעושה חביתין לעשות חביתין. משנה זו פ"ק דתמיד וההוא הוה קודם תרומת הדשן וכ"ש לשחיטת התמיד לפי סדר המשנה:

לעשות חמין לרבוכה. ללוש את הסלת מותר להחם חמין לעסוק בה וכשמגיע זמן הקטרתה לאחר שיקריבו אברי התמיד יקטיר כמו כן את החביתין:

מטגנה ואח"כ אופה. כו"ע מודו דבעי טיגון במחבת ואפיה בתנור דכתיב על מחבת בשמן וכתיב תאפה אלא דס"ל טגון תחלה כדלקמיה והדר אופה אותה בתנור:

ה"ג תרי תופיני תאפה נאה ר' אומר תאפה נוי ר' דוסא אומר תאפה רכה אתיין הלין פלוגתא כהלין פלוגתא וכו'. והכי איתא בפ' התכלת נוי לשון אל תאכלו ממנו נא שהוא מבושל ואינו מבושל כל צרכו רכה דקה ומרוקעת וגדולה:

תאפה נאה. לבנה וא"כ אופה תחלה דאי מטגנה דהיינו שקולה אותה במעט שמן במחבת הויא שחורה מן השמן ומן המחבת:

ומ"ד רכה דריש נאה ונוי. דכיון דעושה אותה גדולה הויא נאה תחלה ומטגנה ואח"כ אופה וכיון דמטגנה תחלה אין מטגנה כל צרכה אלא עד גבול נוי שהוא מבושל ואיננו מבושל ואיכא נאה דגדולה היא וכן פרש"י ז"ל בפ' התכלת ופסק הרמב"ם ז"ל בפי"ג דמעשר הקרבנות כמ"ד אופה ואח"כ מטגנה וכן פירש רש"י ז"ל בפ' צו:

אפילו נטמא. הכהן ולא מצי מקריב ליה משל צבור לר"ש ולר' יהודה משל יורשין ומדברי הרמב"ם ז"ל פ"ג דתמידין ומוספין נראה דמפרש ליה במנו אחר תחתיו דמביא עשרון שלם ולי נראה דאמתניתין קאי וכמו שפירשתי:

מבניו יעשה אותה. דמשל יורשין קריבה עד יעמד אחר:

יכול יביאנה לחצאין. כמו שהיה אביהן עושה:

ת"ל אותה כולה. ולא חציה א"כ שלימה קריבה:

חק עולם. בההיא פרשתא כתיבא:

ממי שהבריות שלו. דהיינו מתרומת הלשכה דנכסי גבוה הן ולקמן פריך היכי תנן במתני' אליבא דר"ש דתנאי ב"ד הוא דמשל צבור קריבה:

כליל להקטרה. שיקטירוה שלימה ולא לחצאין וכן פירש רש"י ז"ל מפי המורה פרק התכלת:

תמן הוא אומר משל צבור. מילפותא דקרא יליף לה במנחות פ' התכלת כדיליף לה הכא:

והכא הוא אומר משל יורשין. במתני' דקתני דמשום תנאי ב"ד קריבה משל צבור הא לאו הכי משל יורשין קריבה:

שתהא באה משל צבור. כדדרשינן חק עולם משל עולם:

והייתי אומר יגבו לה משל יורשין. משום דדחקי ללשכה דבימי בית שני כל הכהנים או רובם לא הוציאו שנתן כדאיתא ביומא ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני שעמדו בו יותר משלש מאות כהנים והוא קם ת"כ:

התקינו שתהא באה וכו'. משום דחזו דפשעי בה יורשין ולא מייתי לה תקינו לאהדורה לדינא דאורייתא כדמעיקרא ומש"ה תני התקינו:

שלימה בשחרית. כשמת ולא הקריב חציה מקריבין הצבור שלימה בשחרית כדדרשינן לעיל למר מאיתה ולמר מכליל תקטר ומיבעיא ליה אי אמרינן דשלימה בין הערבים נמי:

או שלימה שחרית וכו'. שאלה היא דאמאי לא מיבעיא ליה לר' יוחנן אי אמרינן דתבטל בין הערבים כיון דצבור קרבו בשחרית שלימה דילמא תבטל בין הערבים דהא כה"ג לא רמי עליה אלא חד עשירית האיפה וכיון דצבור הקטירו ליה שלמה בשחרית נפטרו: הא פשיטא לך. ומשני תלמודא דהא פשיטא לך דכתיב מנחה תמיד הרי היא כמנחת תמיד מה תמיד אינו בטל לא בשחרית ולא בין הערבים אף זו אינה בטלה לא בשחרית ולא בין הערבים ובעו שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים הוא דשיילינן והכי אמרינן בפ' התכלת:

שלשת לוגין מהו. לעשרון דצבור בשחרית ועשרון דערבית קא בעי משום דכה"ג בחייו מביא ג' לוגין שמן וחולק אותן לוג ומחצה לחצי עשרון דשחרית ולוג ומחצה לבין הערבים והשתא דמקטרינן בכל פעם עשרון שלם בעי ג' לוגין שמן לשחרית וג' לוגין שמן לערבית או דילמא לוג ומחצה שחרית דמאי דגלי גלי דדוקא לסלת כפלינן כדילפינן מקרא אבל בשמן לא:

אף הדא צריכא ליה. מיבעי ליה לר' יוחנן:

שני קומצין. בפ' התכלת קי"ל כאבא יוסי בן דוסאי דאמר קומץ לבונה מקריב כה"ג בשחרית וקומץ בין הערבים דלא אשכחן חצי קומץ קרב והכא כיון דמקריב עשרון שלם בכל פעם בעי שני קומצין לשחר ושני קומצין בין הערבים או דילמא מאי דגלי גלי ותו לא:

אלא מן מנחת חוטא. כדמפרש פי"ג שופרות:

שני קומצין כחסר. ופסול אף הכא נמי פסול דלא אשחכן שני קומצין בהקטרה אחת:

וכלום למדו לג' לוגין אלא מתמיד של בין הערבים. כלומר לא תיפשוט מידי דהא מהיכן למדו בעשירית האיפה דכ"ג דבעיא ג' לוגין מתמיד דכתיב ביה ועשירית האיפה סלת למנחה ושמן כתית רביעית ההין והין י"ב לוגין הוי ורביעית היינו ג' לוגין וכי היכי דהתם גבי תמיד הוי ג' לוגין לעשירית האיפה דבין הערבים דכתיב כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ה"נ הכא ג' לוגין לעשירית האיפה ותיפשוט בעיא דג' לוגין:

ומה תמן צריכא ליה. כי היכי דבג' לוגין מיבעיא ליה דשמא לא הוכפלה שמן דמאי דגלי גלי ה"נ מיבעי ליה גבי ב' קומצין ולא איפשטו הכא בעיא דר' יוחנן ובפ' התכלת איפשטו מדתניא כ"ג שמת ולא מנו אחר תחתיו שלמה בשחרית ושלמה בין הערבים ומפריש לה שני קומצין קומץ שחרית וקומץ בין הערבים ומפריש ג' לוגין לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים ומוקי לה התם כאבא יוסי בן דוסאי וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ג דה' תמידין ומוספין:

בדין הוא שימעלו בה. באפר פרה דחטאת קריה רחמנא וחטאת מועלין בה עד שלא היה בה שעת היתר לכהנים כדאיתא במעילה:

חטאת מלמד שמועלין וכו'. בפרה אדומה כתיב חטאת היא ודרשינן חטאת מלמד שמועלין בגופה של פרה וקמ"ל דיש מועל אחר מועל בבהמה:

ואין מועלין באפרה. היא מועוטא הוא למילף שאין מועלין באפרה והיכי תנן דתנאי ב"ד הוא הא מדאורייתא הוא:

משתקשקין בו. היו מכין וחובטין זה לזה בלקיחת האפר:

ונותנין אותו ע"ג מכותיהן. שהאפר מרפא וממעטין האפר ללא צורך טהרה:

וגזרו שימעלו בה. מעילה דרבנן דלא משלם חומש אלא קרן כדאמרינן פ"ק דמעילה:

את האובדות ואת הפסולות. פירשתי:

הדרן עלך מעות שנמצאו

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה