פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו
פרק ו · הלכה ד
היו במקדש. בעזרה:
תקלין חדתין. על הראשון:
תקלין עתיקין. על השני:
קינין. על השלישי:
וגוזלי עולה. על הרביעי:
עצים. על החמישי וכן כולן ובפרק מעות שנמצאו מפרש דכמין עגולה היו מונחין:
וזהב לכפורת. בתוספתא מפרש ליה האומר הרי עלי זהב מביא דמי דינר זהב ונותן בשופר וכהנים לוקחין בהם זהב ועושין אותו ריקועי זהב צפוי לבית קדשי הקדשים:
לכפרת. שהוא מקום בית הכפרת שהארון שבו הכפרת היה נתון שם ורש"י ז"ל בפ' הוציאו לו נראה דגריס בית הכפרת שפירש לוקחין מהן זהב לכלי זהב והן המזרקות הקרויין כפורי זהב בעזרא וד"ה ע"כ:
וששה לנדבה. בגמרא מפרש כנגד מי תקנו ששה לנדבה:
תקלין חדתין. מי שעליו להביא שקלי שנה זו שלא הביאן באדר מביאן כל שעה שירצה ונותן בשופר של תקלין חדתין והגזברין נותנין אותן בפרוס עצרת ובפרוס החג על גבי הקטבליות ותורמין מהן כדמפרש בפרק בג' פרקים תורמין:
ותקלין עתיקין. מי שמביא שקל של שנה שעברה וכן המביא שקלו אחר תרומת פרוס החג שאז שמט הקטבליות נמי יש לו דין תקלין עתיקין ויש לו דין שיירי לשכה כדפרישית פרק התרומה:
קינין הן הן תורים. ממעות שבו אין לוקחין אלא תורין והן גדולים:
גוזלי עולה הן הן בני יונה. אין לוקחין אלא בני יונה והן קטנים כדתנן בפ"ק דחולין:
וכולן עולות. מנדבה בעלמא וטעמא דר' יהודה ורבנן בגמרא מפרש:
קינין א' לעולה וא' לחטאת. כגון של זב וזבה ויולדת עניה דהויא קן של חובה ולא היו מפרשין בנתינת המעות כלל אלא אדעתא דכהן קא יהיב וכהן קורא להן שם בשעת לקיחה ומקריב עולה למעלה וחטאת למטה:
וגוזלי עולה כולן עולות. הנהו הוו מנדבה:
הרי עלי עצים. לפרושי שופר עצים קא אתי:
משני גזירין. בגמרא מפרש שיעורייהו:
לא יפחות מקומץ. ומקטירין אותה נדבה על מזבח החיצון ובגמרא מפרש לה:
נדבה מה היו עושין. בגמרא מפרש הני שופרות אי מנדבה גרידא אי מאותן ששנינו ירעה עד שיסתאב:
אשום אשם לה'. בתו"כ מפרש לה דתניא התם אשם לה' יכול יפול כולו לבדק הבית פירוש מותר האשם ת"ל אשם לכהן דכתיב לעיל מהאי קרא בערכך לאשם אל הכהן אי אשם לכהן יכול ינתן כולו לכהן ת"ל אשם לה' הא כיצד מותר אשמות נופלין לנדבה ולוקחין בהן עולות הבשר לשם והעורות לכהנים זה מדרש דרש יהוידע הכהן וכו' ומותר חטאות נמי נפקא לן התם מייתורא דאשום אשם:
ואומר כסף אשם. כלומר ומנא לן דיהוידע דרש הכי דכתיב כסף אשם וכסף חטאת לא יובא וגו' דכמשמעו לא מצית אמרת דהא פשיטא דמאן שרי כפרת ישראל לבדק הבית אלא כסף מותר אשם וכסף מותר חטאת הוא דקאמר דלא יפול כולו לבדק הבית אלא חלק יהא בו לכהנים ומאי נינהו עורות:
דמי חטאות מתות. שמא מת אחד מן הבעלים שנתנו מעות בשופר וכיון שיש בהן מעות של חטאת הוו להו מעות חטאת שמתו בעליה והן הולכות לים המלח ונמצאו מעורבות עם הכשרות ופוסל אותן:
ואוכלת בקדשים. ביום המחרת או לערב דודאי לא יעבור אותו יום והכהן לא יקריב כפרתה ולא הויא מחוסרת כפורים דחזקה דאין ב"ד של כהנים עומדין משם עד שיכלו כל מעות שבשופר והכי איתא בפ' בכל מערבין:
ואין הכהן חושש וכו'. אלא מקריבין בחזקת שהוא קיים כדתנן בפ' כל הגט השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים ולא אשכחן דפליג ר' יהודה עלה:
בחטאת שמתו בעליה. ור' יהודה ה"ק יש לחוש שמא ימות ודאי כלומר שנדע בו שמתו משנתנו מעות בשופר ועדיין לא קרבו המעות ונמצאו דמי חטאות מתות וכו' ור' יהודה לטעמיה דחייש למיתה כדתנן בפ"ק דיומא:
נברור ד' זוזי ונשדי בנהרא. דמי חטאת שמתו בעלים:
ר' יהודה לית ליה ברירה. דתניא בעירובין אין אדם מתנה על ב' דברים כאחד וכו' ורבנן ס"ל דלא חיישינן למיתה כדאיתא בפ"ק דיומא דקרי דשכיח הוא דחיישי ומיתה לא שכיחא ואי מיית ס"ל דיש ברירה הילכך מצי הוי שופר קינין לחובה:
ר' אבא בר ממל בעי. כלומר בקש לדון זה הדין ומצא דאי אמר עץ מביא גזיר אחד:
מתניתא אמרה כן. הא דמייתי לקמיה שנים בידן שני גזירי עצים ומההיא יליף שכל גזיר קרבן בפני עצמו דאשכחן דכתיב על קרבן העצים:
דתנינן ב' בידן שני גזירי עצים. משנה פ' בראשונה גבי תמיד דתנן תמיד קרב בט' ומפרש במס' תמיד ה' לאיברים וא' לקרביים וא' לסלת וא' לחביתין וא' ליין ושל בין הערבים של כל יום בי"א דשני כהנים בידן ב' גזירי עצים להוסיף על גבי המערכה להרבותן שנאמר וערכו עצים על האש וערכו ב' כהנים משמע עצים ב' משמע ובפ' בראשונה מסיים לה הכי ואם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר חד כהן לב' עצים תנהו ענין לתמיד של בין הערבים וכיון דאחשביה רחמנא דכל גזיר מקריב חד כהן ואשכחן דעצים מיקרו קרבן ש"מ דעבודה מיקריא ואיכא למ"ד במנחות דעצים בעו מלח ומה שכתבו בתוס' במנחות דה"ה קורט של לבונה אינו נכון דשאני גזיר חד דעבודה חשיבא:
עביין אמה שוחקת. אמה יתרה וגדולה:
אמה גדומה. משום דאמר שוחקות אמר גדומה ר"ל מצומצמת כשיעור ארך ורחב המערכה של משה שהוא אמה בתורה כדמפרש ואזיל שלא יצאו עצים חוץ למערכה כדכתיב על העצים אשר על המזבח דוקא על המזבח לא פחות ולא יותר:
אמה יסוד. קחשיב כל גבולין של מזבח של משה ששיעורן אמה והיינו כמ"ד מזבח של משה גבהו עשר אמה יסוד בלא רשת דלסוף גובה אמה הניחו הרשת עד הסובב ורחבה ד' אמות כדכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח:
ואמה סובב. היינו כרכב דקרא דמתרגמי סבכי ופירש רש"י ז"ל בפירוש התורה כל דבר המקיף סביב בעינו קרי כרכוב כמו ששנינו בהכל שוחטין אלו הן גולמי כלי עץ כל שעתיד לשוף ולכרכב והוא שעושין חריצין חריצין עגולין בקרשי דפנות ואף למזבח עשו חריץ סביבו בדפנו לנוי והוא לסוף ג' אמות של גבהו פי' ומודדין מסוף גובה הקרנות ולמטה לדברי האומר שלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה אבל סובב להלוך הכהנים לא היה אלא על ראשו ובין קרנותיו וכן שנינו בזבחים פ' קדשי קדשים איזהו כרכב בין קרן לקרן ולפנים ממנו אמה של הלוך רגלי הכהנים שתי אמות הללו קרויים כרכב ע"כ ובזבחים פ' קדשי קדשים כתב על ההיא דגרסינן התם ת"ר איזהו כרכב בין קרן לקרן מקום הלוך רגלי הכהנים אמה ופריך אטו כהנים בין קרן לקרן הוו אזלי אלא אומר ומקום הילוך רגלי הכהנים אמה ופירש הרב בין קרן לקרן אמה רוחב שכנגד בין קרנות היתה עמוקה ובליטה עבה מעט היה לה סביב בשפת המזבח מקום הלוך רגלי הכהנים אמה והיא היתה אמה של מקום הילוך אטו כהנים בין קרן לקרן הוו אזלי והלא כשיגיעו לקרן הקרן מעכבן מלהקיף אלא ה"ק בין קרן לקרן ומקום הילוך רגלי הכהנים כמין חריץ עמוק ממקום המערכה לשפת המזבח סביב ומקיף את מקום המערכה ורחבו של חריץ ב' אמות אמה של בין הקרנות ואמה של מקום הילוך ע"כ ותמהני עליו דהא הכא אמרינן דאמה כרכב ואמה קרנות והיכי בלע ליה בהדי אמה של הילוך רגלי הכהנים ועוד לדעתו דכרכב לשון חריץ ב' אמות הוו וכ"כ הרב למעלה והכא אמרינן דאמה הוא שיעורו ועוד קשה דהתם אמרינן דשל מעלה הוו לכהנים דלא לשתרקו ולדעת הרב אותו מעקה היכי הוזכר ועוד הרי המעקה מועט משיעור הכרכב ועוד מאי פריך אטו וכו' והלא שוה הוא קרקעית כרכב לאמה של הילוך אלא הנכון דכרכב לשון כרך ורכב הוא ומלה מורכבת היא בורנאדורה בלע"ז והוא כעין שעושין על הדלתות של שרים שנותנים באמצען דפין דקין דף על דף זו קצרה מזו וכלין עד אצבע וכן עשו למזבח והיה רחבו אמה על סוף ומקיף כל המזבח וזהו לשון כרך וזהו היכר להבדיל הדמים וכן עשו אחר רחבו אמה וגבהו אמה בין קרן לקרן שלא ימעדו רגלי הכהנים ויפלו וכנגד שטח הקרנות היה ופשה להן להילוך אמה ולא יותר:
ואמה קרנות. הקרנות אמה על אמה חלולין וגבוהים אמה על גובה הסובב וכ"כ רש"י ז"ל למעלה:
ואמה מערכה. כדאמרינן דה' אמה על ה' אמה מרובעות היה דל ב' אמות לכל צד לקרן ולהילוך פש ליה אמה על אמה:
נאמרה כאן אזכרה וכו'. תניא בתו"כ גבי מנחת נדבה ונפש כי תקריב קרבן מנחה מלמד שהיחיד מתנדד לבונה בפני עצמה בלא מנחה וקרבן יתירא קא דריש ובההיא פרשתא אזכרתה כתיב ולבונה הבאה עם הסלת קי"ל במנחות דאינה פחותה מקומץ דכתיב בפרשת צו והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה אזכרתה וגו' ודרשינן במנחות מקיש לבונה להרמה מה הרמה של מנחה קומץ אף לבונה הבאה עם הסלת קומץ וההיא פרשתא בחוטא מיירי כדכתיב בסיפא אף לבונה הבאה בפני עצמה יליף מלבונה הבאה עם הסלת דחובה מה לבונה הבאה עם הסלת בעינן קומץ בתחילתו ולא בסוף דהיינו בשעת הקטרה ומר סבר דבעינן קומץ בתחילה ובסוף אבל לבונה הבאה בפני עצמה ד"ה קומץ בתחילה וקומץ בסוף:
אי מה אזכרה האמורה להלן שני קומצין. דגבי לחם הפנים כתיב והיתה ללחם לאזכרה ודרשינן בתו"כ דבעינן שני קומצין בשני בזיכין והכי תנן פרק בתרא דמנחות:
כלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא. דאפילו בלחם הפנים דבעינן שני קומצין ילפינן נמי בתו"כ ממנחת חוטא באזכרה אזכרה מה להלן מלא הקומץ אף כאן מלא הקומץ והיינו ב' קומצין מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה הילכך שני קומצין דלחם הפנים חד קומץ הוא קומץ לכל סדר והכא דלא שייך ילפינן ממנחת חוטא דכי היכי דגבי מנחת חוטא ב' קומצין פסול כמו בחסר דתנן פ"ק דמנחות חסר לבונתה פסול ותני עלה בגמרא יתר פסולה ומפרש רמי בר חמא כגון שהפריש ב' קומצין אף כאן וכו':
מביאה בקומצו של כהן. דכיון דילפינן לה ממנחת חוטא וקומץ דחוטא בקומץ דכהן משערינן דקרא בכהן מיירי:
אפילו בקומץ בעלים. נראה לפרש דפליגי בדון מינה ומינה ודון מינה ואוקי באתרא כדאיתא בשבועות:
שהזכיר צורה. שאמר מטבע ואקשינן בפ' בתרא דמנחות דילמא פריטי דהבא ומתרץ רב פפא פריטי דהבא לא עבדי אינשי:
אפילו צנורא. אפילו מזלג קטן של זהב תרגום ומזלגותיו וצנורייתיה:
ששה בתי אבות. פירש גאון דלא אתי לאינצויי והכי איתא התם ופירש רש"י ז"ל שכל משמר חלוק לששה בתי אבות כנגד ששה ימי שבוע זה עובד יומו וזה עובד יומו ובשבת כולן שוין כדי שיהא להן שלום זה עם זה שעורות של בהמות הנלקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין העולות ואם לא היה להן אלא שופר אחד אתי לאינצויי דשמא באותו יום של בית אב ראשון או של בית אב שני יביאו נדרים ונדבות הרבה ולא יתבטל המזבח ולא יטול אותו בית אב מן השופר כלום ובשאר ימי השבוע של השאר בתי אבות שמא לא מייתו נדרים ונדבות כל כך ונמצא אותן בתי אבות מקריבין מן השופר כדי שלא יהא המזבח בטל והיו עורות שלהן ומינצו הנך קמאי בהדי הנך ואמרי יש לכם עורות ואנו אין לנו כלום ואי משום הנך עולות שהביאו יחידים בימים שלנו מזלנו גרם הילכך תקינו ששה שלא יטול זה משופרו של זה:
כנגד ששה בהמות. פר ועגל וכו'. שהמתנדב פר לעולה מביא מעות ונותן לשופר ששמו פר במנה כדתנן פ' בתרא דמנחות והמתנדב עגל מביא ה' סלעים ונותן לשופר ששמו עגל והמתנדב איל מביא ב' סלעים הוא ונסכיו והמתנדב כבש יביא הוא ונסכיו בסלע כדתנן התם:
ושעיר וגדי. שעיר הוא תיש גדול שבעזים ואע"ג דאין נסכיהן חלוקין כדאמרינן פרק הממונין ר' היא וכו' הילכך אם התנדב גדי צריך להביא דמי גדי ואם הביא דמי תיש לא יצא:
ורבי היא דאמר קטן והביא וכו'. בפרק בתרא דמנחות ולהכי היו ששה לדקדק באיזה שופר נתן המעות שלא יחליף שאם התנדב כבש והביא איל לא יצא וכ"ש איפכא וכי תנן ששה לנדבה לאו במותרות איירי אלא נדבה כמשמעה וכי תנן מדרשו של יהוידע איידי דתנן נדבה תני נמי לההיא דרשא:
קיני זבין. וכן כולן במותר מתפרשי:
וקיני יולדות. קיני זבין וקיני זבות ויולדות עניות כולהו דינן ב' תורים או ב' בני יונה אבל יולדת עשירה אין לה אלא בן יונה או תור לחטאת הילכך עשו למותר קיני יולדת עשירה שופר לעצמו וקיני יולדות דקאמר שמואל עשירות הוא דקאמר דמותר חטאת גרידא הוא:
וחטאות. מותר חטאות שעירה או כשבה:
ואשמות. איל:
ומותר המנחה. מותר מנחה דחוטא הואיל ומיקרי חטאת כדכתיבנא לעיל פ' מצרפין אזיל מותרה לנדבת צבור אבל מותר מעות שאר מנחות לא אזלי לנדבת צבור אלא הוא יוסיף משלו ומביא מנחה אחרת:
ועשירית האיפה. של כה"ג שמפריש בכל יום ויום אם הפריש מעות לעשירית האיפה של היום ונתותרו שוב אינו יכול לצרפו לשם מחר שלא תפול לנדבת צבור שגם היא נקראת חטאת בפרק אלו מגלחין במו"ק ולהך פירושא כי תנן ששה לנדבה היינו מעות שלוקחין מכל מותרי אשמות וחטאות ששנינו בהן ירעה עד שיסתאב וימכר ויפול דמיו לנדבה דקי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה וכל זה בכלל מותר הוא וכי תנן את זה דרש יהוידע לפ' שופרות נדבה קתני לה:
תקנו לה שופרות הרבה. פירש גאון כי היכי דלא ליעפשו מעות והכי איתא בגמרא דילן:
וככלותם. מלחזק את בדק הבית עשו ממנו כלי שרת וקשה אההוא קרא דמלכים דכתיב אך לא יעשה בית ה' ספות כסף וגו':
שתי נדבות עשה. ב' ארונות לשתי נדבות אחת לבדק הבית ואחת לכלי שרת וכן פירש גאון והשתא לא קשו קראי דקרא דד"ה דקאמר הביאו שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת מארון דכלי שרת עבדו להו וקרא דמלכים היינו ממעות שגבו לבדק הבית:
ארון אחד. ולא שני ארונות וקא מפרש לקרא אמאי אנחיה חוץ לעזרה וקאמר מפני הטמאים דאיכא טמאים דמתנדבים ואי נכנסו לפנים חייבין כרת לכך הניחו בחוץ והמעות לא היו צריכין טבילה דהכי תנן סלע שהתקינה למשקלות טמאה דוקא שהתקינה:
כי לעושי המלאכה וגו'. ומשמע משום דהיה צריך לעושי המלאכה לא היו עושין אבל כשהותירו עושים והכי כתיב בד"ה ויהי בעת יביא אל פקודת המלך ביד הלויים ובראותם כי רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כהן הראש ויערו את הארון וגו' כלומר כשרואין כי רב הכסף שבו מביאין אותו אל המלך ומערין אותו ומחזירין אותו אל מקומו שיתנו שם עוד ובאותו זמן עד שלא שלמו לחזק בדק הבית הוא שכתוב אך לא יעשה בית ה' וגו' אבל מששלמו עשו מהן כלי שרת כדכתיב וככלותם וגו' והכי אסיקנא בגמרא דילן בפ' בתרא דכתובות לא קשיא כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו וכי גבו והותירו מאי הוי א"ר אבהו לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לכלי שרת ע"כ ופי' רש"י ז"ל שגבו לצורך בדק הבית והותירו שאין צריכין לכולו עושין מן המותר כלי שרת מאי הוי הא לא לקדושת קרבן גבוהו וכן דעת הגאון ז"ל שכתב כאן לשון הגמרא דכתובות:
הדרן עלך פי"ג שופרות בס"ד