פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו
פרק ו · הלכה ב
שער העליון. היה הר הבית משופע ועולה מזרח למערב והשער העליון היה סמוך למערב והשנים האחרים היו למטה ממנו:
שער הדלק. הוא שער של לשכת העץ שהיתה בדרום העזרה כדאיתא במס' מדות ועל שם שמכניסין דרך שם עצי המערכה שדולקין על המזבח קרי ליה שער הדלק:
שער הבכורות. הוא שער הקרבן דתנן במדית משום דשוחטין בדרום קדשים קלים ובכורות שאין טעונים צפון ומש"ה קרי ליה בכורות:
מים מפכין. מים שעתידין לצאת כדכתיב ביחזקאל והנה מים מפכים מן הכתף הימנית דהיינו דרום שהוא לכתף ימיני כדכתיב צפון וימין ומפרש בגמרא שרחבין כמלא פי הפך:
שער יכניה. כדמפרש ואזיל שבו יצא יכניה דהיינו יהויכין והשתחוה כשיצא בגלותו עם החרש והמסגר כשהגלהו נבוכדנצר כדאיתא בס' מלכים ויצאו דרך אותו שער ואמרו עד עכשיו היינו ממונין כדאיתא בגמרא:
שער הקרבן. סתם קרבנות עולה וחטאת ואשם שנשחטין בצפון:
שער הנשים. שבו נכנסות לסמוך על קרבנן לר' יוסי ולר' יהודה דפליג עליה בפ' בתרא דעירובין לעמוד על קרבנן:
שער השיר. דרך שם היו מכניסין כלי שיר:
שער ניקנור. ביומא פ"ג מפרש למה נקרא על שמו שהביא הדלתות מאלכסנדריא של מצרים והתם בירושלמי מפרש למה נקרא שמו שער ניקנור פעם אחת עלה ניקנור סרדיוט ממלכי יונים וחנה כנגד אותו שער על המזבח והיה מניף ידו על בית המקדש ואמר אימתי תפול העיר הזאת בידי הבית הזה ואהרסנה וכשגברה בית חשמונאי ונצחום תפסוהו וקצצו ידיו ורגליו ותלאוהו לפני השער וקראו שמו שער ניקנור:
ושני פשפשין היו לו. שערים קטנים והן ממנין י"ג שערים ופירש הרא"ש ז"ל ואע"ג דגם לשער בית המוקד היה לו פשפש אותו היה קטן וסמוך לשער הגדול ולכך לא היה במנין השערים אבל אלו היו קצת גדולים ומופלגים קצת מן השער הגדול שער לשון זכר הוא השער הזה יהיה סגור:
ושנים במערב. לא היה להם שם כתב הרב ר' שמעיה בשם רש"י ז"ל לא ידעתי על מה הם משמשים והראב"ד ז"ל כתב שני שערים קטנים היו לו לפי שהיו לו שתי לשכות אצל שער ניקנור כדתנן במס' מדות ושל מערב לא היה להם שם לפי שלא היה שם כניסה ויציאה כל כך:
דאבא יוסי בן חנן. דאית ליה במס' מדות סופ"ב די"ג שערים היו בעזרה:
על דעתהון דרבנין. דאית להו שבעה שערים היו בעזרה כנגד מי היו ההשתחוואות:
דתנינן תמן. בפ"ב דמדות י"ג פרצות היו בו בסורג דעליה מיירי התם וגזרו כנגדן י"ג השתחוואות שסייעום מן השמים לגדור מה שהיונים פרצו:
כתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים. בזכריה כתיב ואשמעינן דמה שנתנבא יחזקאל וזכריה וישעיה הכל א' אלא מה שקצר זה פירש זה:
בקרני סילוי וכילוי. מיני חגבים שקרניהם דקים ורש"י ז"ל כתב בפירוש יחזקאל כקרני סלעים:
כקרני חגבים. גסים הם יותר: כפי הפך:
רחבים כרוחב פי הפך:
וימד אלף באמה. חוץ לחומה וכל אותן אלף אמה לא גבר הנחל להיות עמוק אלא עד אפסים ומפרש עד קרסולין וכן תרגם יונתן עד קרסולין ופירש רש"י ז"ל קאוליאש בלע"ז וכן מוכח במס' אהלות:
וימד אלף. אמה אחרות וגבהו המים עד הברכים ועוד אלף אמה וגבהו עד מתנים:
אשר לא אוכל לעבור. דאפילו בורני גדולה ה"ג בתוספתא דסוכה נחל אשר לא אוכל לעבור יכול לא יעברנו ברגל אבל יעברנו באיחוי פירוש שיוכל לשוט בהן כמו כאשר יפרש השוחה לשחות ת"ל כי גאו המים מי שחו מלשוט ומפרש טעמא בפרק בתרא דיומא משום דרדיפי מיא בכח ושוטפין האדם יכול לא יעברנו בשחו אבל יעברנו בספינה קטנה ת"ל כי גאו המים מי שחו פירוש מריבויא דריש דספינה קטנה הולכת בלא וילון והליכתה היא בשיטה שקורין רימוש כאדם ששט בידיו וכתב מי שחו סתם כל דבר השוחה יכול לא יעברנו בספינה קטנה אבל יעברנו בספינה גדולה ת"ל בל תלך בו אני שייט ואני ספינה קטנה היא יכול לא יעברנו בספינה גדולה אבל יעברנו בספינה בבורני גדולה ת"ל וצי אדיר לא יעברנו פירושו כתרגומו ובורני רבתא לא תגוזינה ובורני גדולה מספינה כדאיתא פרק האומנין דספינה סתם שלשים כור ובורני תשעים כור מפני מה כי גאו המים ארישא יהיב טעמא מה טעם אשר לא אוכל לעבור כי גאו:
מיין דמתמללין. פתר שיחו לשון שיחה שיחו בכל נפלאותיו שמתמיהין ומדברין בהם כדלקמן להתיר פה של מעלה ושל מטה:
יהיה מקור נפתח. בזכריה כתיב:
לחטאת. לאפר פרה דכתיב ביה ונתן עליו מים חיים אל כלי:
ולנדה. לטבול בהן הנדה כשרין לנדה ולחטאת לנדה דאיכא מ' סאה ולחטאת דמים חיים הן:
מי תערובות הן. שמתערבים בהם שאר מימות שאינן מים חיים כגון מי מוכין או מי מלוחין דפסולין הן למי חטאת כדתנן במס' פרה ומשמע התם בפ"ח דאפילו מים חיים שנתערבו בהן מים מלוחין פסולין דתנן מי ירדן ומי ירמוך פסולין מפני שהן מי תערובות ואלו הן מי תערובות אחד כשר ואחד פסול שנתערבו ולנדה ולזבה לא בעי מים חיים כדאיתא בתוספתא דמגלה:
מי קטפרסיות הן. קטפרס לשון שיפוע דהיינו מדרון ואפילו לנדה פסולין ואפילו יש באותו מדרון שזוחלין ונגרין ארבעים סאה פסולין דמי מקוה אינו מטהר בזוחלין כדתניא בתו"כ אך מעין ובור אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעין ובור מקוה מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ורש"י ז"ל הביאה בפ' במה אשה וטעמא דנתערבו בהן שאר מימות ואין להן דין מעין דאי לא נתערבו בהן הא תנן מעין מטהר בזוחלין:
ויאמר אלי. בפרשת נחל זה כתיב ביחזקאל:
אל הגלילה הקדמונה. אל הגליל לצד מזרח דים של סיבכי לצד מזרח עומד ובתוספתא גרסינן ימה של סדום:
ים המלח. אותו העומד תוך ארץ ישראל:
ים הגדול. ים אוקיינוס:
המוצאים. לשון יציאה המוצאים אשר מימיו מוצאים ולקמן מפרש למה מתערבים באלו ד' ימים:
בראשונה. בימי אנוש:
בשניה. בימי דור הפלגה:
בשביל למתקן. כדכתיב ונרפאו המים:
למינה תהיה דגתם. פירש רש"י ז"ל לא מפיק ה"א ופי' למינים הרבה תהיה דגתם למינה לשון רוב מינים כמו והדגה אשר ביאור ע"כ:
בתמחוי. קערה גדולה כך פירש רש"י ז"ל בפ' כירה:
ביצאתיו וגבאיי. ביצותיו של ים כמו היגאה גומא בלא ביצה וגבאין כמו עשה הנחל גבים וביצים הם הבצעים שסביביו והגבים הם הנקעים שהמים נאספים בהם כן פירש רש"י ז"ל ביחזקאל:
כתיב ונרפאו. לעיל בקרא דיוצאים מן הגלילה דליכא למימר דבכל ארך הנחל הביצות וגבאים לא יהפכו למתיקה דהא כתיב כי מימיו מן המקדש המה יוצאים וכו' אלא שם מקום הוא ששמו נרפו ועליה קאמר דביצותיו וגבאיו לא ירפאו למלח נתנו שהוא מלוח ואע"פ שמי הנחל עוברין עליו וממתיקין אותו ביצותיו וגבאיו שמתכנסין שם המים מנביעתו לא ירפאו למלח ניתנו:
תבואה עושה לששה חדשים. מתשרי ועד ניסן:
תבואה עושה לחדש אחד. דכתיב נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו דמיד בחזרת המחרישה צומחת ומתבשלת בחדש אחד:
יורה ומלקוש. בראשון בניסן בו ביום ירדו להם גשמים וקרבו עומר בט"ז בניסן דכתיב שמחו בה' אלהיכם דהיינו בבית המקדש:
מה מקיים ר' יוסי לחדשיו יבכר. דמשמע מיעוט רבים שנים:
תרפיה מציץ עליה ותריף מזוניה. כשעליו מפריח מגלה מזון שלו דהיינו פרי דבעלמא האילנות כשמוציאין העלין מוציאין פרחי הפרי והולך ונגמר הפרי וזה כשמוציא העלין מוציא הפרי נגמר בעינן שבחדש אחד מציץ ומתבשל:
פה של מעלה. כדמפרש להתיר פה אלמים שיהיו מדברים:
להתיר פה של מטה. רחם של העקרות האוכלות מן העלין נפקדות:
נטל מפתחות בית המקדש. כדלעיל פ' הממונין כ"ג חותם ונותן למלך:
תשואות מלאה. עיר שהיתה מלאה תשואות קול רוב אדם עכשיו מה לך מתאבלת ומשיב הנביא חלליך לא חללי חרב אלא שנפלו מן הגגות: