אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ו · הלכה א

פרק ו

שלשה עשר שופרות. לקמן בסוף פירקין מפרש להו ומשום דתרי מינייהו תקלין חדתין תקלין עתיקין תני להו לכולהו ועוד משום דתני בפירקין דלעיל ממונה על הקינין מפרש לה הכא ומשום מנין י"ג תני מאי דדמי דהכי ארחיה דתנא בכל דוכתא:

שופרות. בגמרא מפרש שדומין לשופרות קצרין מלמעלה ורחבין מלמטה:

ששם ארון גנוז. בגמרא מפרש דיאשיהו גנזו שהיה מתעסק במלאכתו כדאיתא בגמ' מתלע בעצים ורש"י ז"ל פירש בפ' הוציאו לו מתעסק בטיול ושחוק כמו המתעסק בחלבים ובעריות:

רצפה משונה. אחת מן הטבלאות של שיש של הרצפה ראה אחת גבוה מחברותיה והבין שנסתלקה משם והוחזרה:

ביחוד. בבירור:

עקומין היו. כדמפרש ואזיל תיבות של עץ ולצד פיהן צרין היו ורחבין מלמטה מפני הרמאין שלא יוכלו להכניס ידיהן לתוכן וליטול:

ולתשובת השנה. פסוק הוא בדברי הימים:

ויביאוה בבלה. ליהויכין:

ר' יהודה בן לקיש. תנא הוא ורבו של רשב"ג כדאיתא בתו"כ פ' אחרי מות:

ויאריכו הבדים וכו'. סיפיה דקרא ויהיו שם עד היום הזה ומשמע לעולם ובפ' הוציאו לו פרכינן להאי ילפותא ואסקינן לה בתיובתא:

בולעין ויוצאין כמין שני דדי אשה. שהיו דוחקין בפרוכות ובולטין ונראין כשני דדי אשה שבולטין מתחת חלוקה:

בכהן אחד בעל מום. משום דבעלי מומין מתלעין דאין ראויין לעבודה אחרת:

ומפציל את העצים. חותך וקולף ומבקע לבקש את התולעים דתנן עץ שנמצא בו תולעת פסולה ומפצל מן ויפצל בהן פצלות תרגומיה יקליף:

הקיש עליה בקורנס. לישבה בשוה לחברותיה:

שהיתה תורה נתונה בתוכו. ולוחות השלמות וזהו ארון שעשה בצלאל:

שברי לוחות נתונים בתוכו. והוא ארון עץ שעשה משה דכתיב ועשית לך ארון עץ דעד בנין המשכן היו בו ג"כ לוחות אחרונות וכשעשה בצלאל הארון נטל לוחות אחרונות והתורה ונתנן לתוכו וכ"כ התוס' בעירובין פ' הדר:

בקרית יערים. היה בימי שאול במקום שהשיבוהו פלשתים אחר שנשבה דכתיב ויבאו אנשי קרית יערים ויעלו ארון ה' ויביאו אותו אל בית אבינדב בגבעה וכשנטלוהו בימי דוד בגורן עוזא כתיב וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה וכו' ויעלוהו כל ישראל אל קרית יערים וכו' אלא ארון דשאול ארון שהיו בו לוחות שבורות הוא ואותו שהיה בבית אבינדב היו בו לוחות אחרונות והתורה:

ארון האלהים. ציץ להכנת אורים ותומים וכן תרגם יונתן שם אסוף ידיך קרב אפודא וציץ חד מבגדים המיוחדים לשאלת אורים ותומים כדתנן ביומא פ' בא לו והא דקרי ליה ארון האלהים דכל בגדי זהב הצריכין לשאלת אורים ותומים שהן ציץ וחשן ואפוד ומעיל היו תוך ארון א' וקרוי ארון האלהים ארון שיש בו דברים הקדושים לתשמישו של שם ונקט ציץ דחשיב דכתיב ביה קדש לה' ועוד דחמיר דבעינן שלא יסיח דעתו כדאיתא במס' שבת פ"ק:

והלא ארון בציון היה עומד. בימי דוד שכן בפרשת עוזא כתיב ויהי ארון ברית ה' בא עד עיר דוד ויעל את ארון האלהים מבית עובד אדום עיר דוד בשמחה ויביאו את ארון ה' ויציגו אותו במקומו בתוך האהל וגו' ועיר דוד היא ציון ומשם לקחו שלמה דכתיב ויעלו את ארון ה' ואת אהל מועד את כל כלי הקדש אשר באהל וכו' וכתיב נמי ויקהל שלמה וכו' להעלות מעיר דוד היא ציון ולא מצינו שלקחוהו במלחמת רבת בני עמון מן האהל והחזירוהו לשם כי היכי דלימא אוריה החתי שהיה יושב הארון בסוכות אלא ארון דלוחות שבורות הוא דקאמר אוריה החתי:

סכך שהוא כקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה. ואע"ג דאוריה היה נשוי וכל ישראל נמי לא היו נמנעין מלשמש כל אותן השנים עד שנבנה בית הבחירה מ"מ כיון דאיכא תרתי לריעותא דישראל היו במלחמה בצער בסוכות וגם ארון אינו במקדש היה רוצה להחמיר על עצמו אבל לעולם בציון היה עומד וכ"כ התוס' בפ' הדר:

נגנזו עמו צנצנת המן. בפרק בתרא דהוריות ובפ"ק דכריתות יליף ליה בגז"ש דשמה שמה דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת וכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם:

וצלוחית של שמן המשחה. אתיא דורות דורות דכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם ובמן כתיב לדורותיכם:

ומקלו של אהרן. אתיא למשמרת למשמרת דכתיב ביה למשמרת לאות לבני מרי וכיון דרחמנא אחשבינהו כארון דלהוו לפני ולפנים מסתברא דכולהו נגנזו עם הארון:

שקדיה ופרחיה. תימה למה הזכיר פרחים והלא גמלו להיות שקדים ונראה כי מקצתן גמלו ונשארו גם מן הפרחים שלא גמלו תוס' בפרק שני שעירי:

וארגז שהשיבו פלשתים. דכתיב את כל כלי הזהב אשר השיבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו וכיון דארגז דבוק בארון בהדי ארון נגנז וכ"פ רש"י ז"ל במס' יומא פ' הוציאו לו:

יולך ה' אותך. ודאג שמא יגלה לבבל:

ויאמר ללויים המבינים לכל ישראל. שהיו חכמים וראשי סנהדרין ללמד תורה לרבים:

תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד. קשה היכי יליף מהכא דגנזו ונראה דאסיפא דקרא קא סמיך דכתיב אין לכם משא בכתף ודריש:

אמר להם אם גולה עמכם לבבל שוב אינו חוזר למקומו. וה"ק קרא אם אנו מניחין ארון במקומו תתבטל מצות לשאת אותו על הכתף שלא יחזור למקומו ח"ו וכדי שלא תתבטל המצוה גנזוהו עתה וכשתגנזוהו בטחו בה' ועבדוהו וכן דעת רש"י ז"ל בכריתות פ"ק וז"ל תנו את הארון בבית אשר בנה שלמה כי אין לכם משא בכתף וגרסינן במס' שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב אין אתם מחזירין אותו בכתפיכם וגנזוהו ע"כ כוונת הרב ז"ל מה שאמרתי והרא"ש ז"ל במס' הוריות פ' בתרא כתב ומשמע ליה מפשטיה דקרא דלמגנזיה קאמר להו חדא דארון בבית המקדש הוה קאי דמאן אפקיה מהתם דאיצטריך יאשיהו המלך לאהדוריה לדוכתיה אלא למגנזיה התם קאמר להו ותו אי לא הדוריה לדוכתיה קאמר להו לכתוב קרא בבית ה' וממילא ידענא דשלמה בנייה למה לי למכתב בבית אשר בנה שלמה בן דוד וכו' אלא משמע מהכא דכי בנייה שלמה לבית המקדש הוה ידע דסופו ליחרב ויגלו ישראל מעל אדמתם והכין בית תחת הקרקע שיהא מוכן לגנוז בו הארון כדי שלא תשלוט בו ידי אומות העולם ועליה קאמר יאשיהו בבית אשר בנה שלמה ואיכא למימר הא דקאמר שלמה ואכין שם מקום לארון אההוא דוכתא קאמר ולאו כו"ע הוו ידעי לההוא דוכתא אלא חסידי כהונה ולוייה דהוו מסרי להו דור אחר דור זה לזה והיינו דכתיב ללויים המבינים הקדושים לה' שהיו מבינים וחסידים יודעין את מקומו ע"כ:

שוב אינו חוזר למקומו. ותתבטל מצות לישא את הארון על הכתף כדפי' רש"י ז"ל והיא מצוה נוהגת לדורות ומנאה הרמב"ם ז"ל פ"ב דהלכות כלי המקדש:

עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. שהיו ראשי סנהדראות ומוטלין עליהם כל צרכי צבור:

פיטום של שמן המשחה. משום דאייתי לעיל דצלוחית של שמן המשחה יאשיהו גנזו מייתי לכולא עניינא דשמן המשחה:

פיטום. שחיקת הסממנין ותערובתן קרי פטום שמתגדל הריח ביותר:

ה"ג שהן אלף ושבע מאות וחמישים מנים. ופרכינן בפ"ק דכריתות מניינא למה לי ומתרץ דהוה אמינא דמחציתו דקנמון בשם קאי נמי אקנה בשם דהוו להו תרי אלפי להכי אשמעינן דכי כתיב וקנה בשם חמשים ומאתים כמשמעו הוא דכל סכום שלו הוא דמנה והתם מפרש דלהכי פלגיה לקנמון בשם ללמדך דאין שוקלין אותו הכל ביחד אלא לחצאין כדי שיהיו שם שתי הכרעות וקשיא לי דמנא לן דמנים משקלו ורש"י ז"ל פירש בכריתות חמש מאות שקלים וכן תרגם אונקלוס בתורה חמש מאה סלעים ונ"ל כיון דסממני שמן המשחה כולהו הוי בקטרת כדאיתא התם כי היכי דמשקלי הקטרת במנה משערינן כדתניא בברייתא ה"נ שמן המשחה דהוקשו להדדי כן נראה לי:

העיקרין. בשמים של מור וקציעה וקנה וקנמון האמורין בפרשה:

שולקן היה במים. שיבלעו המים ולכשיציף עליהן השמן לא יבלעוהו:

ומשהיה קולט את הריח היה מעבירו. משה לשמן מעל העיקרין ונותנו בצלוחית:

לא היה בו ספק. דהא שמן לא הוי אלא י"ב לוגין ועיקרין שיעורן טובא אלף ותש"נ מנים:

משחו אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים. כדמפרש בפ"ק דיומא שבעת ימים ימלא את ידכם ואיתקש משיחה לרבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא בם את ידם:

בתחלה טעון משיחה. כדאשכחן גבי שאול ודוד:

כהן גדול בן כ"ג טעון משיחה. לקמן מפרש טעמא: זה לי לדורותיכם: אלמא כולהו י"ב לוגין קיימי לעתיד לבא זה בגימטריא י"ב:

גיחון. מעין קטן סמוך לירושלם ולא זה גיחון הגדול היוצא מעדן:

אלא מפני המחלוקת. דהא שלמה מלך בן מלך הוה וכתיב כי זה הוא:

אלא מפני מחלוקת של אדניהו. ויליף לה בכריתות מדכתיב בפרשת המלך הוא ובניו בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל הויא המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה כבתחילה:

ואין מלכי ישראל טעונין משיחה. פירש רש"י ז"ל משבא דוד אבל שאול נמשח:

ואין מלכי ישראל טעונין משיחה. וכיון דיהוא נמי ישראלי הוה האיך נמשח והא איכא מעילה:

ואלא יהואחז. תירוץ הוא דמתרץ וה"פ ואלא הא דתני יהואחז וכו' כדכתיב במלכים וימשחו אותו וימליכו אותו תחת אביו במאי תוקי לה בשמן המשחה הא ליתא דהא יאשיהו גנזו אלא באפפלסמון הכי נמי רישא תוקי באפפלסמון:

באפפלסמון. באפרסמון ולא בשמן המשחה והכי איתא בגמרא דילן:

אלא מן הקרן. כדלקמן שתהא מלכותן קיימת:

שאול ויהוא שנמשחו בפך. דכתיב בשאול ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וביהוא כתיב וקח פך השמן הזה בידך ובמגלה פ"ק דרשינן רמה קרני ולא רמה פכי ובדוד כתיב ויקח שמואל את קרן השמן וכן בשלמה:

לא יסור שבט מיהודה. כיון דהתחיל מלכותו לא יסור ואין צריך משיחה:

הוא ובניו בקרב ישראל. ירושה היא לו:

אלא א"כ ממלא מקום אבותיו. דדרשינן גדול מאחיו בחכמה ובנוי ובעושר וכיון דבגדול מאחיו תלה רחמנא ולא מטעם ירושה הלכך אפילו בנו כשממלא מקום אבותיו כאחר דמי וטעון משיחה ובגמרא דילן בפ"ק דכריתות ילפינן לה מדכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו ואשמעינן דאפילו מבניו ההוא דנמשח הוי כהן גדול ואם לא נמשח לא הוי כה"ג:

הוא יוחנן הוא יהואחז. משום דתני בברייתא דלעיל דמשחו יהואחז מפרש לקראי דיהואחז, הוא יוחנן הוא יהואחז, דקשו קראי דבד"ה כתיב ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום ובמלכים כתיב ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימליכו וקא מפרש ר"י דיוחנן דד"ה הוא יהואחז דמלכים:

והא כתיב הבכור יוחנן ואי אמרת דיוחנן הוא יהואחז הא תנינן לעיל דיהוא קדם ליהואחז שתי שנים:

בכור למלכות. דבתחילה מלך יהואחז ולבסוף מלך יהויקים:

הוא שלום הוא צדקיהו. ומתניה שמו בספר מלכים ולקמיה מייתי ליה:

רביעי למלכות. דבתר מלכות יהויקים מלך יהויכין בן יהויקים:

שצדק עליו את הדין. כששחטו בניו לעיניו בבבל ועוורו עיניו:

וריש לקיש אמר לא שלום שמו. קא מפרש טעמא לדרשא דשמות שדרש ר' יוחנן:

באמה של ו' טפחים. ארון כלי המטלטל הוא:

מאן תנא. כלומר רבי כמאן תני לה:

כל האמות היו בבינונית. משנה היא במס' כלים וקסבר ר"מ דכל אמות ואפילו דכלים הויא בת שש והכי מפרש בפ' שתי הלחם דבינונית אמה בת ששה טפחים היא:

חוץ ממזבח הזהב. שהיה אמה על אמה כדכתיב קראי וקומתו שתי אמות הוי באמה בת ה' ובפ' שתי הלחם ילפינן לה מדכתיב וזה גב המזבח:

והקרן. הקרנות של מזבח העולה והתם מפרש לה:

והסובב. של מזבח העולה:

והיסוד. אמה של יסוד:

אמת הבנין ששה. כגון חומת הבית ומזבח העולה:

לר"מ ארכו של ארון ט"ו טפחים. דאית ליה דאמת הכלים באמתו:

ה"ג ארכן ששה טפחים ורחבן ג'. והכי איתא פ' בתרא דתענית ירושלמית וכן כתבו התוס' פ' שתי הלחם וכן מצאתי ספר ישן וכי אמרינן תן ארכן לרחבו של ארון ארבעתן זו אצל זו הוא דמשערינן וכיון דכל חדא וחדא רחבה ג' טפחים הוו להו י"ב טפחים:

חצי טפח לכותל זה. לעובי הכותלים שהרי מבחוץ נמדדו אמתים וחצי ארכו:

שס"ת מונח בתוכו טפחיים. שלא יהא נכנס ויוצא כשהוא דחוק אבל אורך הספר ששה טפחים הוי דבעינן ארכו כהיקיפו והיקיפו ו' טפחים הוא דהא רחב מקום מילואו ב' טפחים וכל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו ג' טפחים כדאיתא בפ"ק דעירובין:

אצבע ומחצה לכותל זה. בקטנה קא משער שהטפח ד' בגודל ה' באצבע וקטנה כדאיתא במנחות:

לשלוט מקום לעמודים. וס"ת לקמן מפרש היאך מונח ופירש"י ז"ל בפ"ק דב"ב שני עמודי כסף כמין ב' עמודי ס"ת שוכבין לארכו והלוחות ביניהן ור"ת פירש שהוא סימן להעמדת ישראל ועשאום של כסף ולא של זהב שלא להזכיר עון העגל ע"כ ויותר נכון לומר שמצינו גבי תורה דכתיב כסף מזוקק שבעתים דהוו להו מ"ט כדדרשינן ואור החמה יהיה שבעתים וגבי תורה כתיב וכמטמונים תחפשנה ואמרינן בעלמא מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והך מנינא לא אשכחן גבי זהב אלא טהור ולהכי עשאום של כסף:

מה ת"ל תצפנו. דמיותר הוא:

תיבה אחת עשאו וצפהו. דכיון דכתיב וצפית אותו ולא כתיב ועשית ג' ארונות א"כ כדרך הצורפין הוא דהוי האי צפוי וא"כ אפילו שפתו העליונה במשמע:

להביא בין נסר לנסר. דאע"ג דאדוקים שם הנסרים ואינו נראה אפ"ה תצפנו גזרת הכתוב הוא רמז לת"ח שצריך תוכו כברו:

שנאמר ויכתבם על שני לוחות. כמשמעו מזה ומזה הם כתובים, היינו נס כדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ורבנן דרשי דהו"ל למיכתב ויכתוב על שני לוחות מה ת"ל ויכתבם אלא ה"ק ויכתוב כולם על כל אחד משני לוחות:

ר' שמעון בן יוחאי אומר. דריש דרשת רבנן ודריש מזה ומזה הם כתובים דבשני שטחיהן בכל אחד היו כתובין עשרה הרי עשרים בזו ועשרים בזו ומורי ז"ל פירש דר' שמעון בן יוחאי דריש מזה ומזה באורך הלוח עצמה בשטח האחד כזה אנכי ה' אלהיך עד אמצע הדף ממזרח הדף וכן למערב הדף רגלי כתב כנגד רגלי כתב:

ר' סימאי אומר. דריש דרשת רבנן ודרשת ר"ש אלא דס"ל דלהך מילתא בלחוד לכתוב לוחות כתובים משני עבריהם ותו לא מאי מזה ומזה הם כתובים:

טטרוגנא. בלשון יון קורא לקורה רחבה רוחב שוה בכל ד' צדדין טטראנקונה בעלת ד' צדדין והלוחות היו כתובים נמי כנגד עביין שהוא ג' מצד זה וג' מצד זה:

ממולאים בתרשיש כימא רבא. דרשינן ליה כמו אניות תרשיש שהוא ים גדול בר שית מאה פרסי כדאיתא פ' גיד הנשה וכמו שהים מלא מן הדגים בין המים כן היו הלוחות:

מצד ארון ברית ה'. אלמא דס"ת חוץ לארון הוה ואילו לר' מאיר תוך הארון היה מונח:

כמין גלוסקוס. פירש הערוך תיבה בלשון יון גלוסקוס:

ואח"כ ואל הארון תתן את העדות וגו'. עדות קרי תורה דכתיב והיה שם בך לעד וכיון שנסתם הארון בכפורת היכי מנח ס"ת אלא מצדו מבחוץ:

ואח"כ ונתת את הכפרת. ה"ק קרא ונתת את הכפרת על הארון וכבר מקודם לכן בארון תתן את העדות:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה