אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה ג

הלכה ב

ארבעה חותמות היו במקדש. השתא מפרש יוחנן על החותמות:

עגל. היינו פר בין גדול בין קטן נסכיו סלת ג' עשרונים ושמן חצי ההין ויין חצי ההין:

זכר. הוא איל ומתרגמינן דיכרא ונסכיו סלת ב' עשרונים ושמן שלישית ההין ויין שלישית ההין:

גדי. היינו שעיר בין גדול ובין קטן ובכלל חותם הזה כבש בן שנתו ונסכיהם סלת עשרון ושמן רביעית ההין ויין רביעית ההין ובגמרא יליף דשעיר בין גדול בין קטן שוה לכבש:

חוטא. היינו נסכי ג' בהמות של מצורע ב' כבשים וכבשה ונסכיו סלת ג' עשרונים ושמן ג' רבעי הין ויין ג' רבעי הין וקרי ליה חוטא דאמרינן בערכין ובשבועות פ"ק על ז' דברים נגעים באין:

חוטא דל וחוטא עשיר. דחוטא עשיר יש לו ג' בהמות ונסכיהן ולוג שמן לבהונות וחוטא דל אין לו אלא כבש לאשם ונסכיו סלת עשרון שמן רביעית ההין ויין רביעית ההין ולוג שמן לבהונות ובגמרא מפרש פלוגתייהו דת"ק ובן עזאי:

נסכי בקר של גדולים ושל קטנים. בגמרא יליף ליה מקרא:

גדי משמש נסכי צאן של גדולים ושל קטנים. אעז קאי אבל בכבש דוקא בן שנה דאיל חותמו דכר ונסכיו חלוקין הן ופלגס תנן במס' פרה פרק קמא הקריבו מביא עליו נסכי איל ובפרק קמא דחולין מרבינן ליה מקרא ותני ברישא דכר בתר עגל דשניהן גדולים וקא מפרש גדי בתר עגל דשניהן שוין לשמש לגדולים וקטנים:

חוטא משמש נסכי ג' בהמות. הכא סתם לן תנא כרבנן:

כל מי שמבקש נסכים הולך אצל יוחנן. כל מי שמביא קרבנותיו כדי שלא יטרח להביא נסכים עשויין על טהרת הקדש נותן דמי הנסכים שהוא צריך ליוחנן בעל החותמות ויוחנן נותן לו החותם שהוא צריך ומוליכו לאחיה ורואה והוא נותן לו סלת ושמן ויין הצריך לו ובמס' תמיד תנן דלשכתו היתה אחת מלשכות בית המוקד:

אם הותירו הותירו להקדש. ולא אמרינן שמא מעות יוחנן נתערבו בהן:

כל מי שאבד חותמו. ופרע מעותיו ליוחנן:

אם נמצא לו חותמו נותן לו. אם נמצא מעות ביד יוחנן כדי חותמו שתובע מאמינין לו ונותנין לו:

ושם היום היה כתוב. על החותם:

מפני הרמאין. שמא ימצא אחד החותם ויבא ליקח בו נסכים וכתבו בו היום דביום שנאבד אינו רשאי להוציאו דהאובד מחזר אחריו והרמב"ם ז"ל כתב שהוא עצמו אולי יהא אנוס או בפשיעה ולא ישאל בו ביום אלא אחר שבוע שיוקרו נסכים ונמצא הקדש מפסיד שנותנים לו נסכים כשעת הזול ובגמרא מפרש דכתבו נמי שם המשמר ושם השבת ושם החדש דאולי יוציאוהו לשנה הבאה באותו יום עצמו ויקח נסכים מאחיה כיון שכתוב בחותם כל אלו אע"פ שירצה לזויג לא יוכל:

ואי כבן עזאי חוטא דל למה. הלא שיעור חוטא דל הוא שיעור חותם גדי דאינו מביא אלא כבש:

היה מביא לוגו עמו נסכיו עמו. בתמיה כלומר טעמא דבן עזאי דלוג של בהונית היתר על נסכי כבש אי אמרת דמביאו מביתו על טהרת הקדש כל אורך הדרך א"כ גם נסכיו יביא עמו ולא יקח כלום מאחיה וכיון דהלוג יתר הוא על נסכי כבש בחותם גדי לא סגי ליה וחותם עשיר חוטא כ"ש דהוי טפי הלכך חותם בפני עצמו בעי:

ברם רבנין מביא גדי. דס"ל דכיון דלא מביא אלא כבש חותם גדי סגי ולוג לבהונות או מביא מביתו או יכתוב יוחנן על גדי לוג יתר:

נסכי רחל בכמה. רחל גדולה של ב' שנים בכמה דס"ד דכי קתני במתני' של זכרים ושל נקבות היינו לאשמעינן דאין הפרש בין זכר לנקבה אבל לעולם אימא לך דנקבה בתוך שנתה הוא דתנינן ומשני נסכי רחל כנסכי גדי דאכולה מתניתין קאי בין גדולים בין קטנים כדילפינן לקמן מקרא וכן פירש רש"י ז"ל במנחות לחד פירושא:

כתיב ככה יעשה לשור האחד. כוליה האי קרא מיותר הוא דהא לעיל מיניה כתיב בההיא פרשתא נסכי איל ונסכי כבש ונסכי בקר אלא לדרשא קא אתי:

עגל. כגון שהתנדב עגל דבנדר או נדבה מיירי ההיא פרשתא:

שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל. אע"ג דהוו מין אחד וכבש סלת ועשרון וכו' ואיל ב' עשרונים וכו' כדפרישנא במתני':

לשור האחד. ריבוייא הוא ללמד שאין לחלק בנסכיו והתוס' כתבו דטעמא הוא דשור בן יומו קרוי שור:

נסכי בן שנה. כבש:

לנסכי בן שתים. איל:

לנסכי בן שלש. כגון שהתנדב איל בן שלש דאילו חיוב איל המוזכר בשפחה חרופה וכיו"ב אילו יותר על ב' שנים אפילו שעה אחת פסול משום זקן וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"א דמעשה הקרבנות:

לנסכי רחל. רחל היא גדולה בת שתי שנים ויש לה דין כבש:

ת"ל לשה בכבשים. ריבוייא הוא:

או בעזים למה נאמר. והלא עזים בכלל כבשים הם דכתיב ומן הצאן וכבשים ועזים במשמעו:

מה זה בשלשת לוגין. דרביעית ההין דכבש ג' לוגין הוי דהין י"ב לוגין כדאיתא בפסחים ובכריתות:

שזיווג אותו משמר. דעשרים וארבעה משמרות לי"ב חודש נמצא משמרה עובדת חצי חודש:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה