פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ג
מותר הקטרת וכו'. בר"ח ניסן של כל שנה ושנה היה נותר קטרת דאין לך שנה שאין בה מותר מג' מנין היתרין על שס"ה דקתני בברייתא דמחזירן כ"ג בערב יוה"כ למכתשת למלא חפניו ואי אפשר שיכנסו כולן בחפניו אלא חצי מנה ושתי מנים וחצי נשארין בכף בכל שנה וכ"כ התוס' בפ"ק דשבועות ועל המותר הזה היו מפטמין בכל ניסן של שנה ושנה כל השס"ה מנים עד לע' שנה היה עולה המותר עד קפ"ד מנים לכשיגיע ניסן ובאותה שנה לא היו מפטמין אלא אחר שמשלימין אותן קפ"ד ומפטמין אח"כ קפ"ד לתשלום השנה דתניא פיטמה לחצאין כשרה דכתיב ושחקת ממנה הדק ולא כתיב ושחקת אותה והך מתני' קיימא באותה שנה של שנת ע' כנ"ל ורש"י ז"ל כתב דבכל שנה היו מחללין אותו שיור של אותה שנה ומערבין אותו מותר עם השס"ח מנים של שנה הבאה ונ"ל דבטלה ברוב וא"צ אלא בשנת ע' הוא דקיימינן ואחר מצאתי בתוס' מעילה בסו"פ ולד חטאת כדברי:
מה היו עושין בה. בקטרת הזו להכשירה לר"ח ניסן זה הבא עכשיו:
מפרישין שכר האומנין. שכר אומני בית אבטינס מפטמי הקטרת דאמרינן לקמן בפ' הממונין דנוטלין י"ב מנה מתרומת הלשכה דהוי להו ת"ר שקלים ומפרישין ב"ד שלהן מתרומת קופות הקטרת ומחללין קדושת הקטרת על מעות האומנין ועוקרין קדושתן ממנה ובגמרא פריך דהא מעות תרומת הלשכה קדושין הן והאיך קדושת הקטרת מתחללת עליהן ומשני דמעיקרא מביאין בהמה ומחללין קדושת המעות עליה ובהכי המעות הוו להו חולין ומחללין קדושת הקטרת על אלו מעות והשתא דנעקר קדושתה נותנין את הקטרת לאומנין לפרעון שכרן ונראה לי לפרש הני מעות של העקירה כשרין לא שנא אי הוי מתרומה חדשה או אפילו מן הישנה וחוזרין ולוקחין אותה מהן מתרומה חדשה ומסלקין קדושת השקלים החדשים ומניחין עליה ונותנין אלו המעות המחוללין לאומנין והמעות הראשונים דחל בהן קדושת קטרת ישנה בגמרא מפרש מאי עביד להו הגזבר:
ואם בא החדש בזמנו. מפרש בפ' בתרא דשביעית דהיינו שלא נתעבר ניסן אלא כשבא יום ל' של אדר קידשוהו וקראוהו ניסן דלא נעלמה הלבנה החדשה מעיני העדים וכיון דר"ח ניסן הוא בזמנו צריך לדקדק יותר ושנינו בתוספתא כל קרבנות הצבור הקריבין בא' בניסן בא החדש בזמנו, קריבין מן החדש ואם לאו קריבין מן הישן ע"כ ומתני' חדא מינייהו נקט והראב"ד והרמב"ם והרא"ש ז"ל גרסי אם בא החדש בקמץ ומפרשי אם הביאו הצבור שקליהן באחד בניסן לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לא הביאו יהא מתרומה ישנה דהיינו משקלים הנותרים בקופות גדולות וקטנות וקשה טובא חדא דאמר ר' יהודה בפ' שני שעירי כל קרבנות הצבור הבאים באחד בניסן מצוה להביא מן החדש ואם הביא מן הישן יצא ולדידהו מאי קמ"ל תנינא אם בא חדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו וכו' ועוד סוגיא דפ' בתרא דשביעית הוי תיובתייהו וכן מצאתי במשנה דייקנית ישנה ומנוקדת החדש:
ולא נמצא הקדש מתחלל על הקדש. פירשתי במשנתינו:
ומחללה עליהן. על המעות דהא חללן על הבהמה:
ונותנן אותה. את הקטרת המחוללת לאומנין לפרעון שכרן:
מעות מה יעשה וכו'. מעות קמאי דנתקדשו קדושת תרומה ישנה:
ינתנו לבית גרמו. גם אלו קמאי ובתראי ומעות בתראי דתרומה חדשה אם רצו ב"ד אין צריך שיהא כל שכרן דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל:
ינתנו לבית אבטינס. וכדלעיל שיביאו בהמה ויחללו קדושת המעות עליה ויתנו המעות לבית אבטינס במתנה להן שהיו בקיאין וצריכין ב"ד לפייסן כנ"ל:
והוא שהיו חייבין להן משעה ראשונה. צריך שיהיו חייבין הגזברין לאומני בית אבטינס שכר אומנתן משנה שעברה דאז נותנין המעות בשכרן דקנו אותה האומנין באומנתן והדר שייך לוקחין אותה מתרומה חדשה אפילו יהא החוב שחייבין לאומנין מועט והקטרת מרובה מצו למפרקה למיתבה להו דקי"ל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אבל לא יעשו כן על מעות האומנית שיעשו מכאן ואילך דהא לא קנו אותה האומנין דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כדאמרינן בפ' איזהו נשך:
בעי לא היו חייבין וכו'. כלומר אם לא היו חייבין להן משנה הראשונה מה היו עושין ממנה וכך פירש הגאון:
מקייצין בהן המזבח. לוקחין בהמות ממעות חולין ומחללין עליהן הקטרת דנהוו לקיץ המזבח כדתנן ר"ע אומר מותר תרומה לקיץ המזבח:
תמן צריכא ליה. מיבעיא ליה:
והכא פשיטא ליה. דקאמר מקייצין בהן וכו' וליכא למימר הדר פשטה דמעיקרא מאי קא מבעי ליה הא מותר תרומה ישנה היא דהא תפשה קדושת קטרת קדושת תרומת הלשכה עלייהו:
דפשיט ליה לקיץ המזבח. וכדפרישית:
דצריכא ליה לכלי שרת. הא דמיבעי ליה לכלי שרת משום דתנן מותר נסכים לכלי שרת וטעמא משום דנסכים קדשי קדושת הגוף וה"נ מותר קטרת קדוש ומספקיה ליה לר' חייא בר אבא אי סבירא לן דמכתשת כלי שרת היא ונמשח בשמן המשחה והכף שמכניס בו כ"ג הקטרת ביוה"כ נמשח נמי וכלי שרת הוא וקדוש קדושת הגוף כדאיתא בזבחים פ' המזבח מקדש דכלי שרת מקדשין את הראוי להן וכן קדושת קטרת דמתפסי עלה הוא כמו מותר נסכים דקדשי קדושת הגוף ומש"ה אזלא לכלי שרת ולקמן מפרש כיון דקטרת קדשא קדושת הגוף היכי מצינן לחללה לכלי שרת:
דאיתפלגון וכו'. בהא מילתא דמספקא ליה לר' חייא בר אבא אם מכתשת כלי שרת הוא או דלמא מכתשת לאו כלי שרת הוא ולא קדוש קדושת הגוף ואיתפלגון פליגי בה ריב"ל ור' יוסי בר חנינא דר' יוסי בר חנינא סבר דמכתשת דמפטמין בה כלי שרת הוא וכדלקמן וריב"ל סבר אפילו לאו כלי שרת הוא כשרה והכי איתא פרק הוציאו לו בירושלמי דלמ"ד פיטמה בחולין כשרה ס"ל דכף דיוה"כ דהיינו בזך כלי חול הוא וכש"כ מכתשת:
פיטמה בחולין. שחק הסמנין בעירוב בכלי חול:
הווייתה בקדש. שצריך שיפטמוה בעזרה ובמכתשת של משה ומש"ה מיפסלא קטרת בטבול יום והא דלא מיפסלה בלינה משום דאינה משנה את מראיתה אבל כשנתנוה בבזך גזור בה פיסול לינה דילמא אתי לאכשורי שאר המתקדשין בכלים דמשתנים צורתם כדאיתא בפ"ק דשבועות:
שתהא הבאתה בקדש. מתרומת הלשכה ככל קרבנות הצבור והוי כאילו כתיב תהיה לכם קדש ובירושלמי דפ' הוציאו לו גרסינן בהדיא טעמו דר' יהושע בן לוי שתהא באה מתרומת הלשכה:
ואמר ר' יוחנן קטרת. הכי איתא בפ"ק דכריתות הני דברים הראויין מאי נינהו אי בהמה הא תנא ליה דתנן לקמן המקדיש נכסיו והיו בהן בהמה ראויה לגבי מזבח והני ראויין ליחיד כמו לצבור אי יינות שמנים וסלתות הא תני ליה נמי לקמן אלא ודאי בקטרת מיירי דהאי לא שייך אלא לצבור ותני מקדיש אלמא נעשין קטרת מן החולין כריב"ל:
וקשיא לר' יוסי בר חנינא. דהא לא מצית לפרושי אלא בקטרת ומתרץ דר' יוסי בר חנינא ס"ל כר' אושעיא:
אמר ר' אושיעא באומן בית אבטינס. כלומר לעולם בקדש נעשית אלא שחיללו ב"ד אותה על המעות כדתנן ברישא ונתנו אותה לאומן בית אבטינס בשכרו ועד שלא הספיקו ב"ד ללקחה הימנו קם והקדישה ובכריתות מקשינן על הך תירוצא דתנן בהך סיפא ולוקחין אותה מתרומת הלשכה ולא תני מתרומה חדשה כדתנן ברישא ואי ס"ד דמיירי דנתנוה לאומן בית אבטינס א"כ להיכשרא לר"ח ניסן הוא וא"כ מעות תרומה חדשה הוא דבעי וסתרינן לה ומוקמינן לה באחד מסממני הקטרת ולא מיירי בקטרת פטומה ואומנין דקתני לעולם באומני בדק הבית עסקינן ולהכשירה לצבור הוא דתנן:
ככלי שרת לקדש. ומיפסלא בטבול יום וכיון דמכתשת כלי שרת הוא במקדש פיטומה ולא בחול:
אמרה ר' זעירא וכו'. להך שמעתא דשמואל דמכתשת כלי שרת היא:
בכלי שרת נפדה. בתמיה והיכי תנן במתני' דמחללין אותה על המעות והא קדשה קדושת הגוף ובשלמא לר' יוחנן דבפיטמה בחולין כשרה וקדושת דמים הוא דקדשה היינו דנפדית:
קל הוא במותר. דלב ב"ד מתנה עליהן אם הצרכו הוצרכו ואם לאו להווי קדושין לדמיהן:
הותירו תמידין. שלקחום ממעות תרומת הלשכה ותנן בערכין אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע ר"ח ניסן לא היו מקריבין שום קרבן צבור ממעות תרומה של אשתקד ונמצא בסוף כל שנה ושנה ד' טלאים ממעות התרומה הישנה דלא הוצרכו לצבור:
נפדין בתמימין. להכשירן לשנה זו ומחללין אותן על מעות חולין ואותן המעות ילכו למותר תרומה ישנה או שנותנין המעות לאומנין בשכרן וכדלעיל ואע"ג דקדשי קדושת הגוף וה"נ קטרת כפיסולי המוקדשין וירעו עד שיסתאבו כיון דקדישי קדושת הגוף ואזיל לטעמיה דסבר דהא דמחללין הקטרת משום דקדושת דמים הוא דקדשה ובפ"ק דשבועות אית ליה לר' יוחנן נפדין תמימין והדר ביה לדשמואל:
הותירו שעירים דצבור כגון שעירי הרגלים וראשי חדשים דחטאות הצבור הוו כגון שעיר ר"ח אדר שאבד ונמצא בניסן ואינו ראוי ליקרב עוד לחובת צבור דהוי מתרומה ישנה אבל משום חטאת שאבדה וקרבו אחרת תחתיה דתמות להא לא חיישינן דאין חטאת צבור מתה כדאיתא בתמורה:
על דעתיה דשמואל. דאמר נפדין תמימים:
אם עולה נפדית. דכולה לגבוה:
כל שכן חטאת. דרובו חלק כהנים:
על דעתיה דר' יוחנן. דאמר גבי תמידין דהוו עולות ירעו מהו דגבי חטאת לא אשכחן רועה ומפרש ר' זעירא דהכא נמי גבי חטאת ירעו:
מקייצין בהן. בגופן לר' יוחנן וכדמפרש ואזיל:
ויש חטאת קריבה עולה. והא חטאת בהמה למעלה ועולת בהמה למטה כדתנן במס' קינין:
אלא בשחיטה. סכין מושכתן למה שהן אם לחטאת אם לעולה אבל קודם משיכת הסכין אין לומר אם לחטאת אם לעולה ואע"ג דהך טעמא נמי שייכא גבי תמידין ולמה ליה למימר ירעו תריץ דכיון דקדישי קדושת הגוף וגבי עולה אשכחן רעיה מאי דאפשר לתקוני מתקנינן אבל גבי חטאת מיתה אשכחן רעייה לא אשכחן וכיון דליכא תקנתא אחרינא קאמר סכין מושכתן:
לב ב"ד הוא על המותרות וכו'. טעמא קא יהיב דכיון דסכין מושכתן וכל היכי דלא שחטום לא קבע עלייהו שם א"כ אמאי עבדינהו עולות לעבדינהו שלמים וקאמר לב ב"ד הוא על כך דמותרות קרבי עולות ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ב דכלי המקדש דקטרת כל מעשיה בקדש ופיטמה בחולין פסולה כר' יוסי בר חנינא: