פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה ג
היה נכנס. הגדול שלהם ובידו כל שקלי משפחתו:
ודוחפן לקופה. שלא ישמטו וישארו בשיירי הלשכה והתורם אהובו של בית ר"ג ודוחפן לתוך הקופה שהיה ממלא וטעמא דבית ר"ג פרישנא לעיל פ' מצרפין דסבר לה כר"מ דמועלין בשיירי הלשכה ולא נתחללו קדושתן ובגמ' פריך עלה:
תרום שלש פעמים. שלש פעמים היה אומר לב"ד אתרום ועל כל פעם אומרים לו תרום וכן שנינו מגל זו מגל זו וכו' אקצור אקצור וכו' וכן פירש הראב"ד ז"ל התורם שואל אותן שבחוץ להיות מורשה לתרום ג"פ ע"כ:
תרם את הראשונה. תרם תרומה ממעות דגבו בגבייה הראשונה של מעות יושבי ארץ ישראל דהיינו בפרוס פסח:
וחיפה בקטבליות. עורות שפורסין ואוכלין עליו קרוי קרטבלא וכאן שהיה שטח כרי השיירים גדול היה צריך שנים או שלשה או ד' כדי לכסות השיירים הנותרים שהן פסולים דלא חזו תו דס"ל לרבנן אין מועלין בשיירים כדמפרש ואזיל:
ולמה היה מחפה וכו'. דאם אינו מחפה עתה כשיבא לשפוך השופר דמעות גבייה השניה דהיינו מעות של כרכים סמוכים לארץ ישראל שלא יתנם בכרי א' ניכר אלא ישפכם על האחרים ויהיו מתערבין אח"כ עם שיירים דפרוס קמא דהוו להו חול ונמצא בפרוס שני כשיבא לתרום שתורם מן התרום הלכך השתא כשמסיים לתרום תרומה ראשונה מכסה מיד השיירים כשהיו באים שקלי הכרכין הסמוכין לארץ ישראל ונותנין לתוך שופר של תקלין חדתין וכשהיה מלא שופכן בחלון אחר המעות על הקטבליות וכן היו עושין עד שהגיע זמן תרומה לתרום ובשעת התרומה השניה בא התורם ותרם ממה שלא נתרם וגם הנשאר היה לו דין שיירים והיה מחפה כדי שיבאו מעות הבאים אח"כ דהיינו של גבייה ג' של בבל וכו' ויהיו על הקטבליות ובפרוס ג' תורם מהן ומשם ואילך היו המעות הבאים כולם שיירים ואין צריך עוד לכסות והכי איתא בתוספתא דתניא התם תרם את הראשונה ואמר הרי זו לארץ ישראל ועל כל ישראל וחיפה בקטבליות מפני שאנשי סוריא באין ושוקלין עליהם תרם את השניה ואומר הרי זו לעמון ומואב ולכרכין המוקפין לארץ ישראל ועל כל ישראל וחיפה בקטבליות מפני שאנשי בבל באין ושוקלים עליהם תרם את השלישית ואמר הרי זו לבבל ולמדי ולמדינות הרחוקות מארץ ישראל ולא היה מחפה ע"כ:
תרם את הראשונה לשום ארץ ישראל. פירוש תרומת גבייה הראשונה דהיינו בפרוס הפסח היה תורם לשם יושבי ארץ ישראל ומפרש בברייתא שאח"כ היה אומר ולשם כל ישראל בין היושבין סמוכין לארץ ישראל בין היושבין רחוקין וכתבו בתוספות פ' הוציאו לו הטעם דראשונה לשום א"י לפי שהן היו קרובים מכל שאר הארצות ורוב שקלים של אותה תרומה משל בני א"י היו ולא שמתכפרין בני א"י לבד אלא כולן היו מתכפרים בהם ותרומת גבייה שניה היתה משקלים של העיירות שהיו קרובות אליה כגון סוריא ועמון ומואב שהיו רחוקים קצת ולא היה להן פנאי להביא בתרומה הראשונה ושלישית משל בבל ושל מדי שהיו רחוקים יותר ע"כ ואי קשיא כיון דפרוס ראשון כשממלאים הקופות הגדולות שקלים הנכנסין בהן הוו כולהו תרומה ובודאי דאית בהו שיעורא כנגד ג' פרוסין וכדאמרינן לעיל בפירקין וא"כ למה להם לעשות הני פרוסין תריץ הא אסקינן לה בריש מכילתין כולה כאחת היתה וכו' כלומר אין הכי נמי דבפרוס קמא דהיינו פרוס ניסן התרומה היתה כנגד כל השנה דהא בקופות גדולות אית בהו שיעורא כנגד כל ג' פרוסין אלא דאמור רבנן כיון דבפרוס הזה לא היו מעות של כרכים המוקפים כדי לכבדן ולהזכירן לטוב עשו להן פומבי דניעבד בהו נמי תרומה כקמאי וכי תימא א"כ תרומה דקופות גדולות למה לי בגמ' אפרש בס"ד והרמב"ם ז"ל כתב דכי קתני הכא ראשונה ושניה ושלישית אקופות גדולות קאי וסובר הרב דבכל פרוס ופרוס ממלאים מן הגדולות וכי קתני השלישית אינו מחפה בכל פעם ופעם הוא ועוד עשה דילוגין בענין שבפרוס שני השלישית פתוחה ובפרוס שלישי האמצעית פתוחה ועוד גורס ולמה לא היה מחפה וגירסתנו אמת וכן נמצא בספר ישן והכי מוכח בתוספתא ואין לדבריו עיקר וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר אין דרך המשנה כן:
לשום כרכין המוקפין לה. הסמוכין לה כגון עמון ומואב וסוריא ומזכירין אותן לשבח שהביאום ורובן היו מהן והדר מזכין בהם לכל ישראל והיינו בפרוס השני ושלישית לפרוס השלישי:
ותרם מאחד מהם על של חברו וכו' קשיא לי דהא כיון דאמרינן דבי ר"ג סברי כר"מ דאמר מועלין בשיירים וא"כ לא דיינינן הכא דין תרומה ומאי פריך וניחא לי דמ"מ הא ס"ל לר"מ דתורמין על האבוד וכו' כדאמרינן התם בפ' מצרפין וא"כ ב"ד מזכין הן כל שקל ושקל לכל ישראל והשתא פריך שפיר אילו היו כאן שני כריים של שני אנשים ותרם ראובן מכריו תרומה לפטור כריו של שמעון שמא לא פטר את כרי של שמעון מתרומה אע"ג דלענין שאר מעשרות לא פטרו ואילו בפ' אין בין המודר אסיקנא דאין צריך להודיעו דמרויחו וזכין לאדם שלא בפניו וא"כ מה להן לבית ר"ג שעלו שקליהן בקופה או לא עלו דאם עלו אין להם בהן שום מרות דכל ישראל זוכין בהן ואם לא עלו הא גזברין כשם שמזכין לכל ישראל לגבי שאין פושעים מזכו נמי לבית ר"ג:
ומשני הנחת רוח. נחת רוח בעלמא דרוצים לזכות לישראל בממונם והקרבן של תמידים ומוספין דר"ח ניסן יהא מתקרב בשלהם:
שמט את הקטבלאות. כגון בטעות או באונס בשעה שמכנס המעות דגבייה שנית ונותן בקופות לשם תרומה נשמטו המכסאות נעשו כולן שיירים ואפילו החדשים שעל גבן כולם פסולים ואין ממלא מהם אלא כיצד יעשה כיון דהגיע זמן לתרום ואין לו הולך אל הגדולות והכי נמי תניא בתוספתא למה כותבין על הקופות אלף בית גימל מפני שמתחילין ומסתפקין מן הראשונה שלמה ראשונה מסתפקין מן השנית שלמה שניה מסתפקין מן השלישית שלמו שלשתן אם הגיע זמן תרומה לתרום תורמין מן החדשה ואם לאו מן הישנה והיינו תרומת שקלי הקופות הגדולות שנתרמו בפרוס ניסן וקרי לה ישנה לגבי שקלים דפרוס דהשתא:
היתה עשירה שבכולן. נראה בעיני דבני מדי מפני שהן רחוקין חושבין שלא יגיעו שקליהם אלא אחר פרוס שלישי וסברי אין תורמין עוד משלנו קונים משקליהם אצטלי זהב ודרכמוני זהב להקל המשא והשתא לא קשה ההיא דריש מצרפין:
נטל מן הראשונה. על כרחין הני ראשונה וכו' לאו בגביות קאי כי הני דלעיל אלא בקופות גדולות מיירי ובדיעבד קתני לה כגון שאירע אונס לקופות הקטנות כגון שלא הגיע זמן תרומה ומעות קופות קטנות לא הספיקו עד הפרוס השני שנתייקרו הבהמות למאד או נכנסו יוונים לעזרה ובזזום או נגנבו הקופות וכיוצא בזה בענין שהוצרכו ב"ד לחזור וליכנס פעם אחרת קודם זמן התרומה ויש לו ליקח מן השלישית דהיא שמלאו לאחרונה והטעם משום הספק שמא יארע פיסול בשקלים החדשים כגון אם שמט את הקטבלאות או שיטעה ולא יחפה השיירים בקטבלאות בענין שעיני ב"ד תלויות אל הקופות הגדולות וכיון דמצוה בראשון כל היכי דמאחרינן הראשונה הגדולה עד הפרוס טפי עדיף ושניה לגבי שלישית הויא ראשונה הלכך השתא דלאו זמן תרומה הוא דלהכי קתני נטל ולא תני תרם לכתחילה יש לו ליטול מן השלישית מקמי שניה ומן השניה מקמי ראשונה ואם טעה ונטל מן הראשונה ולא היה זמן התרומה אם יצטרך ליטול פעם אחרת ועדיין לח הגיע זמן תרומה לא יאמר אטול מכאן כיון שנטלתי ממנה כבר אלא מן השניה יטול אף על פי שיש מעות הרבה בראשונה דהנהו מנטרו להו לאיזה תרומה כשלא יהיו מעות על הקטבלאות לתרום מהם ובדין הוא דהשתא בפעם הזו יטול מן השלישית אלא משום דאין מעבירין על המצות וכיון דנטל מן הראשונה יטול השתא מן השלישית וכן אם טעה ונטל מן השניה בפעם הראשונה נוטל מן השלישית אע"פ שיש מעות בשניה כשיצטרך בפעם שנית שלמה שלישית ועדיין צריך ילך לו אל השניה ואם יצטרך עוד ילך אל השניה דלעולם מאחר הראשונה ונ"ל דלעולם מיירי שאירע האונס שלא בשעת התרומה דאי בשעת התרומה פשיטא דממלאין מן הראשונה לכתחילה דהא מצוה בראשון וליכא לפרושי דקאי אקופות קטנות דהא קתני אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה ואילו גבי קופות קטנות קתני בריש פירקין דמסתפק מן הראשונה קודם לשניה וטעמא משום דמצוה בראשון כדאמרינן התם ועוד דגבי קופות קטנות קתני שלמה ראשונה מסתפקין מן השניה והכא קתני דאע"ג דלא שלמה ראשונה אינו נוטל אלא מן השניה ועוד גבי קופות קטנות דתני מתחילין מסתפק מן הראשונה ואילו בקופות דהכא קתני נטל מן הראשונה דבדיעבד קתני לה הכא הלכך לא מיתפרשא אלא בקופות גדולות וכדפרישית וליכא לפרושי דשלמה שלישית היינו שלא גבו שקלים כל כך באדר מפני שום אונס דהשתא לא מלאו קופה שלישית ושיירים איכא והיכי קתני סיפא ר"מ אומר חוזר לשיירים וליכא למימר דבשיירי הלשכה של שנה שעברה קאמר דהא אמרינן לקמן בפ' התרומה דלא קאמר ר"מ דמועלין בשיירים אלא בתוך שנתן דוקא אלא כדפרישית דכולהו גווני באירע אונס במעות עסקינן, ונקטינן השתא דכשאירע אונס לקופות הקטנות בשעה שהן תורמין אז נוטלין מן הגדולה הראשונה קופות א' ב' ג' כסדרן אירע אונס אחר בזמן התרומה אז נוטלין לכתחילה מן הקופה הגדולה השלישית שלשתן ואין נוגעין בשקלים החדשים שבשופר של תקלין חדתין משום כבודם של אותן שהביאום שרצו ב"ד לעשות בהן תרומה בזמנה ובשיירים נמי אין נוגעין דלא חזו דהא דחול נינהו:
שלמה שלישית. וחזר ואירע אונס למעות הולך אל השניה:
שלמה שניה. הולך אל הראשונה דהא בעינן לאחורי יתה כל היכא דמצי ונקטינן נמי דתרומת קופות גדולות מהניא דאם יארע אונס או במתכוין או בלא מתכוין שמט הקטבלאות בפרוס שני או שלישי דתנן במתני' דנעשו כולן שיירים ב"ד בטוחים שיש להן תרומה שאין בה תערובת כלל:
חוזר ושוקל. ואע"ג דיש שקלים חדשים כיון דלא הגיע זמן תרומה אין נוגעין בהן וכדלעיל הלכך חוזרים הצבור ופורעין שקלם ולא יקחו מן השיירים אע"ג דאיתנהו מאותה שנה עצמה דסבירא להו לרבנן דחולין הם ואין בהן קדושה כדין תרומה דעלמא דהמותר חולין:
ר"מ אומר חוזר לשיירים. דסבירא ליה דאין ב"ד מחללין קדושת השקלים שמא יצטרכו להן לבסוף, ורבנן ור"מ הכי פליגי רבנן סברי ב"ד מזכין ומחללין הן ור"מ סבר ב"ד מזכין הן בלחוד אבל קדושת השקלים במקומה עומדת דמזכים הם ולא מחללין, וטעם זכות תרומה זו דס"ל לרבנן דגזברים בעלים חשיבי וכל מאן דיהיב שקל לגזברים אדעתא דב"ד דלשכת הגזית יהבי ליה ויש להם כח לזכות הממון לכל מי שירצו דב"ד שלוחן דכל ישראל הן ומפקרי ב"ד מרות הבעלים של שקלים העולים בקופות כדי לזכותם לרבים ומחללים קדושת השיירים כאן בתרומה העולה הלכך תורמין על שקלים הנשארים בלשכה ועל האבוד ועל הגבוי ועל הממושכן ועל העתיד לגבות ונמצא דכל שקל ושקל העולה תוך הקופות דכל ישראל הוא וקרבי תמידין ומוספין דר"ח ניסן ודכולה שתא משקלי כל ישראל כולם:
שמא יצטרכו להן לבסוף. ודוקא תוך שנתן כדלקמן אבל עברה שנתן מודי ר"מ דאין בהן קדושה דרחמנא תרומה קרי לה והמותר חולין הן והיה נראה לומר דלרבנן אם הביאו שקלים אחר חג הסוכות דמביאים קרבנות מהם דבקדושתייהו קיימי ובהני לא מצו רבנן למימר דנתחלל קדושתן ומדברי רש"י ז"ל בפ' הזהב לא משמע כן ובפ' התרומה בשמעתא דיהודה בר גרוגרות אפרשנו בס"ד, ולענין הלכה קי"ל כרבנן דסברי דאין מועלין בשיירים ותקנתא דקטבלאות כרבנן הוא דאתיא כדתנן ולמה היה מחפה שמא ישכח ויתרום מדבר התרום והרמב"ם ז"ל פסק כר"מ וזה תלוי בגירסא שלו דגריס במתני' ולמה לא היה מחפה ולא פסק הברייתא דקתני בה שמט הקטבלאות נעשו כולם שיירים ואין לאותה גירסא עיקר וכמו שכתבתי למעלה וראיתי דבה' מעילה חזר בו ופסק כרבנן דאין מועלין בשיירים:
וכן היה ר' פנחס בן יאיר אומר וכו'. ברייתא היא ומייתי לה משום דתנן במתני' ולמה היה מחפה שמא ישכח דצריך זהירות ועוד דממלאין הקופות גדולות שמא יארע פיסול בחדשים והיינו נמי זהירות דשמעתין:
תורה מביאה לידי זהירות. ע"י שעוסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונשמר דהיינו זהירות:
זהירות מביאה לידי זריזות. הנשמר קודם לכן שלא תבא עבירה לידי קרוי זריז זריזות גדול מזהירות דזהירות הוא כשהעבירה באה לידו זהיר להשמר שלא יכשל והכי אמרינן בפ' כל הבשר מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה מעיקרא וכן פרש"י ז"ל פ"ק דע"ז:
נקיות. באין חטא:
טהרה. צח ומלובן ועדיף מנקי:
קדושה. היינו פרישות שמקדש עצמו ומחמיר עליו אף במותר לו:
לידי יראת חטא. שכבר קנויה אצלו המדה הזאת של יראת חטא ואינו צריך ליזהר על כך כמו עד עתה דצדיק הוא ולא יאונה לצדיק כל און ואמרינן בפ"ק דפאה רגלי חסידיו ישמור ר' ירמיה בשם ר' שמואל ב"ר יצחק אם שומר אדם עצמו פעם ראשונה שניה ושלישית מכאן ואילך הקב"ה משמרו:
לידי רוח הקדש. להשרות עליו שכינה והר"ן ז"ל פירש נקיות אפילו במחשבה יראת חטא שהוא ירא ממנו כירא מן האויב ע"כ:
וכלה וכפר. דכתיב וכלה מכפר את הקודש ואת אהל מועד ולשון וכלה משמע זריזות דלשון כילוי משמע מהירות דהיינו זריזות וכתיב בקרא אחרינא וכפר את מקדש הקדש כלומר כשעושה בזריזות חשיבא כפרה והיינו נקיות:
וכפר עליה הכהן וטהרה. וכפר דרשינן נקיות אלמא מנקיות נמשכת טהרה:
מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. עם מי שמקדש עצמו ומרים עצמו מן העבירות אשכון וסמיך ליה ואת דכא ושפל רוח דהיינו ענוה שמתוך כך הוא מבזה ענייני העולם:
עקב ענוה יראת ה'. מן ענוה נמשכת יראת ה':
מה שעשתה חכמה. וכו'. פליג את"ק וקסבר דאדרבא הענוה בנויה ומיוסדת על יראת חטא שהיראת חטא רגלים שלה עקב לסוליסה עקב טא'לון בלע"ז:
סוליסא. פירש בערוך אישקרפיט בלע"ז:
וחסד ה' מעולם ועד עולם וגו'. אלמא חסידות שופעת על הירא:
אז דברת בחזון לחסידיך. משום דאינהו חסידיך דברת להם בחזון:
ונתתי רוחי בכם. דהיינו רוח הקודש והדר וחייתם:
תחית המתים מביאה לידי אליהו. כלומר דאליהו בא בשביל תחיית המתים והוא מקדים לבא דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' וגו' דהיינו תחיית המתים וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו נמצא דזמן תחיית המתים גורם לאליהו ז"ל שיבא תחילה, ה"ג יראת חטא מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי רוח הקודש ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים והרי"ף ז"ל בפ"ק דע"ז גריס יראת חטא מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש לידי חסידות חסידות לידי תחיית המתים וגירסא שלנו נכונה יותר:
מי שקבוע בארץ ישראל. דאמרינן בפ' בתרא דכתובות נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה המהלך ד' אמות וכו' ועוד תניא בספרי שקולה ישיבת ארץ ישראל ככל מצותיה של תורה:
ומדבר בלשון הקדש. דאמרינן בב"ר שלא שינו את לשונם וקא חשיב לה למעליותא ובספר עזרא חצי מדבר אשדודית ובלשון עם ועם לגריעותא:
בטהרה. בטהרת הקודש כשאול מלך ישראל שהיה אוכל חוליו בטהרה אי נמי בתקון פירותיה שמעשרן כתקנן ומשום דתרומה ותרומת מעשר בעי טהרה קרי לה טהרה:
וקורא ק"ש בבוקר ובערב. ואמרינן פ' שתי הלחם וקיים מצות לא ימיש וזוכה לאז תצליח את דרכך ואז תשכיל:
הדרן עלך פרק בשלשה פרקים תורמין ברחמי דשמיה