פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ה
מותר עניים לעניים. כגון שנותר מפרנסתן יתנו לעניים אחרים:
מותר עני לאותו עני. כגון דאמר לעני זה הוי לאותו עני והכי איתא בתוספתא להדיא דתניא התם מותר נזירים לנזירים מותר מצורעים למצורעים ואם אמר לנזיר זה למצורע זה מותרו נדבה מותר עניים לעניים מותר שבויים לשבויים ואם אמר לעני זה לשבוי זה מותרו שלו ע"כ:
מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו. ותניא בברייתא ומייתי לה בפ' נגמר הדין כיצד גבו למתים סתם זהו מותר מתים למתים גבו למת זה זהו מותר המת ליורשיו וכולהו מיתפרשי הכי ולהכי תני להו בהדי הדדו דדמיין להדדי:
ליורשיו. מפרש רבא פ' נגמר הדין דסבר האי תנא דמחיים אחילה לזילותיה וניחא ליה שיתבזה לאחר מיתתו להנאת יורשיו:
יהא מונח עד שיבא אליהו. מפרש התם דר"מ מספקא ליה אי מחיל כבודו המת שנתבזה כשגבו אותם בשמו הלכך לא יגע בהם:
נפש על קברו. בנין על גב הקבר ור' נתן פשיטא ליה דלא מחיל הלכך יעשו נפש על קברו ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ע דמתנות עניים כת"ק:
גבו לו בחזקת שאין לו. אמותר המת קאי גבו למת לצרכי קבורה שהיו סבורין שלא היו לו תכריכין ודברים הצריכין:
מותר המת ליורשיו. והא מותר הוא:
דחוטרי. שם מקום:
איגבונין אלא ליה. גבו אותן תכריכים אלא כסבורין שהיו צריכין למת והרי לא היו צריכין א"כ יחזיר לבעלים וכן פירש הראב"ד ז"ל ולא דמי למותר דהתם זכי בהו המת שהיו צריכין למת אלא שנותרו הלכך זכו בהו יורשין:
אנא לא אמרית אלא את מנא לך. כלומר אני לא אמרתי דבר ברור אלא מה שהדעת נוטה ואתה מנא לך ראיה לסתור סברתי והראב"ד ז"ל פירש מאחר שהסיחו דעתן מנין לך שיחזירו לבעלים ופסק הרא"ש ז"ל כדברי רבא דאמר דלא זכו בהן יורשין ויהיה לצדקה:
זלוף. של יין:
ואין פודין שבוי בשבוי. סיפא דר' נתן הוא וה"פ אם רצו השבאין לקחת נפש אחת חלוטה להם ויהיה נפש אחרת בחנם לא יקבלו אלא יתנו להן מה ששואלין ובלבד שלא יתנו להן יותר מדמיהן כדתנן בגיטין פ' השולח לשון אחר אם גבו לשבוי זה והותירו ממה שגבו לא יאמרו יהיה לשבוי אחר אלא נותנין המותר לאותו שבוי כדתנן במתניתין מותר שבוי לאותו שבוי וכן פירש הראב"ד ז"ל:
ואין גובין טלית בטלית. כגון שרצו ליקח טלית לעני ולקחו הגבאין בידן טלית יקר לפתוח לב האנשים שיתנו בריוח לקחת אותו טלית ולוקחים אחר פחות ממנו אין עושין כן שנדחקין הרבים ונותנין באונאה ואסור לדחוק הרבים ללא צורך ועל הדרך הזה נפרש אין פודין שבוי בשבוי כגון שפדו הגבאים שבוי א' שהיה בעל קומה וטוב רואי ונשאר אחר פסח ועור שדמיו מועטין אין מוליכין האחר הבעל קומה כדי שיתנו דמים מרובין דאסור לדחוק הצבור ללא צורך כנ"ל:
ואין ממחין ביד הפרנסין. אם ראו הפרנסין שהיו צריכין לדבר אחד ובעלילה זו מרויחין ב' דברים בבת אחת עושין והרמב"ם ז"ל פירש גבאי צדקה כשרואין מדרך התקון של אנשי העיר וצריכין לשנות אלו המותרות ויעשו מהן רצונם כגון שיוציאו מותר שבויים לעניים או מותר מתים לשבויים והדומה לזה הרשות בידן ובירושלמי אמרו אין ממחים ביד הפרנסים בכך שכל הדברים הללו ששנינו במשנתינו נוהגין כסדר הזה כשאין שם צורך הכרחי ולא הסכימו הזקנים ואנשי המדינה היפך זה אבל אם הסכימו עושין כפי הסכמתם ע"כ וכן דעת הראב"ד ז"ל שכתב אין ממחים ביד הפרנסים כדאמרינן בפ"ק דב"ב רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ולשנותן לכל מה שירצו ע"כ:
נפשות. ציונים גדולים על הקבר:
דבריהן זכרונן הן. דברי חכמתן זוכרין בכל יום בבית המדרש ונזכרין לטובה אבל להפריש מן הטומאה עושין דהא חזינן לר' בנאה בסוף פ' חזקת הבתים דמציין למערתא דאברהם אבינו:
מסתמיך ר' יוחנן. מייתי לה משום דאמר בסיפא דעניינא שפתותיו דובבות בקבר והיינו דבריהם זכרונם:
מסתמיך על ר' יעקב. נשען על ר' יעקב בר אידי:
ומיטמר מן קומי. מסתיר עצמו מפניו:
הדין בבלאי. ר' אלעזר בן פדת עלה מבבל:
דזעירא לא שאיל בשלמיה דרבא. דס"ל דהא דתניא בברכות פ' אין עומדין הנותן שלום לרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל דבכל ענין הוא דאסור ור' יוחנן סבר דלא אסור אלא דרך שאלת שלום אדם לחברו כגון שלום עליך אבל שלום עליך רבי ומורי שרי והכי קי"ל:
אמר ליה. ר' יעקב בר אידי עוד תשובה לרצותו:
מהו למעבר קומי ארורא צילמא. מהו לעבור לפני ע"ז:
עיבר קמיה וסמי עינוי. אתה חולק לו כבוד שאתה ירא ממנו ובוש עבור לפניו ושבר עיניו:
יאות עביד דלא עבר קמך. ומפני זה אינו עובר לפניך ר' אלעזר שהוא בוש מפניך:
דלא אמר שמעתא מן שמי. ותניא האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ועל זה איקפד ר' יוחנן טובא וזה אירע בפעם אחרת ולא עכשיו כשהיה נשען על ר' יעקב ובפ' האשה רבה אין מזכיר אלא זה:
שיש בראשו גלוסטרא. שראשו עב וראוי לשחיקת שומין ונחלקו בו לענין נעילת דלת בשבת ר' אלעזר אוסר לנעול ור' יוסי מתיר לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו:
שקרעו ס"ת בחמתן. ובהאשה רבה מקשינן קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת מחמתן בשוגג ואית ספרים דגרסי ליה הכא:
תמהני אם לא יהיה ביהכנ"ס זה ע"ז. שחללתם השם בכנוסכם שנקרע ס"ת:
וחזר. בית הכנסת ע"ז והכי איתא בהאשה רבה וא"כ למה תכעסו כל כך:
כעס ואמר הכדין מן חבריא. זאת הראיה אתם מביאין לי אילו הייתם אתם חבירי הייתם מוכיחין לי מר' אלעזר ור' יוסי שהיו חברים שמפני שהיה לבו של זה גס בזה ולא נכנע שום אחד לחברו עלתה חמתם למאד ונקרע אבל אתם תלמידי ואתם נכנעין לי והוספתם לי חרון אף שנראה מדבריכם שאתם חברים לי וכן פרש"י ז"ל התם דגרסינן חבורתא נמי אתם תלמידי ונעשיתם חברי שאתם מביאים ראיה מר' אלעזר ור' יוסי שהיו חברים ע"כ:
וכן עשה יהושע לא הפיל דבר וגו'. כן העיד עליו המקרא שכל מה שעשה מפי משה עשה ואפילו מה שאמר סתם שהרי א"א שעל כל דבר ודבר שאמר יהושע היה אומר כך אמר משה ואפ"ה אסהיד קרא דמפי משה היה:
מאי כולי האי. אמאי איקפד כולי האי:
דברי נאמרין בבתי כנסיות. וה"ק יאמר דבר שמועה מפי בעוה"ז שיהיו שפתותי דובבות ונעות בקבר כאלו אני חי והריני חי בשני עולמים:
כומר של ענבים. כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממים ויינו נח לצאת כמו מכמר בשרא:
מיד דובב. היין רוחש ונע ויוצא למעלה:
קונדיטון. יש בו דבש ויין ופלפלין והכי איתא בפסיקתא:
אע"ג דשתי ליה טעמיה בפומיה. פירוש אע"פ שכלה כבר לשתותו הטעם בפיו לזמן מרובה כן ת"ח שמת אע"פ שאינו לומד עדיין ההלכות שגורות בפיו ושפתותיו רוחשות כשאומרין משמו:
גידול. שם חכם והכי איתא בפ"ק דשבת בירושלמי ובפ"ק דקידושין ירושלמי:
יהא רואה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו. שאומרה כסדר שאמרה לשון הראב"ד ז"ל ונ"ל שלא יאמר אותה בקלות ראש כשיזכירנה בשם אומרה:
יצבור ולא ידע מי אוספם. צובר שמועות ולא ידע השומעם מי אמרם הקב"ה אוספן כורתן ומסלקם ממנו כמו אוסף אדם ובהמה ותלמודו משכח:
רב אדם וגו'. זה שאר כל אדם רב האדם מכריזין חסדיהן שהחסד הוא שלהן וכן רוב התלמידים אינם מקפידין שיאמרו מה שלמדו מן תלמידוהן שמועה משמן:
חסדו. התורה קרוייה חסד דכתיב תורת חסד על לשונה:
ה"ג לית אנן צריכין חששין לשמעתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחא. ובפ"ק דשבת גרסינן הכי דא"ר זעירא לית אנן צריכין חששין לשמעתא דרב ששת וכו' וה"פ שהיה אומר לתלמידיו דכל שמועה שהיתה מרב ששת לא יהיו חוששין בה ולספק עליה ולהרהר עליה דודאי היא כולה נקיה ושהיה לבו פתוח כאולם וא"כ היה ר' זעירא נאמן לרבו א"נ הוא מפתח החכמה וזהו איש אמונים שלא היה רוצה ליטול עטרה לעצמו אלא לרב ששת:
ר' יוחנן אמרה מן שמו. של ר' פתורא והיינו כדר' זעירא היה רוצה לדעת האמת כדי לאומרה מן שמו:
א"ל ר"ז לר' אבא בר זבדא. ולא היה ר' אבא בר זבדא בימי רב:
חכים רבי לרב. אתה מכיר לרב:
שמתכוונין להכעיסני. לפי שיודעין שאין נבנה הבית אלא אחר מיתתי ומשמע שהיו קצים בחייו וקצים ואפ"ה היה שמח:
ימלאו ימיך. שנים הקצובים לך מתחילת ברייתך:
יותר מכל הקרבנות. דקרבן בא אחר שחטא והדין מסלק החטאים ומייסר מי שעשאן:
הדרן עלך פרק מצרפין