אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ג

הלכה ב

המכנס מעות. בגמ' מפרש לה בפרוטרוט אדם שהוא מצמצם וכשיותר לו פרוטה או מעה ממעשה ידיו יתר על מזונותיו מכנסם למקום אחד לפרוע חוב המוטל עליו והמכנס לפרוע שקלו מעט מעט ואמר דאלו המעות שאתן כאן מעה מעה יהיו לשקלי ולסוף אישתכח דהותיר:

מותרן נדבה. ויפלו לשופרות שבמקדש שנקראין נדבה ויקנו בהן עולות והעורות לכהנים כדאיתא לקמן פי"ג שופרות:

מותרן חולין. דלא נתכוין זה לכנס אלא עד כדי שקלו:

שוין שהמותר חולין. דכיון דאמר מהן מהן ולא כולן קאמר ולא מיתפיס בהקדש:

אמר אלו לחטאתי. ובמכנס מותרן נדבה ממדרש יהוידע כדאיתא לקמן פי"ג שופרות וזה דבר הבא משום חטא הוא:

שהמותר חולין. כיון דקאמר מהן:

מה בין שקלים לחטאת. ר' שמעון יהיב טעמא לב"ה דהא כיון דמשקלים קונין מהן חטאות הצבור מותר דבר הבא על חטא הוא:

שהשקלים יש להן קצבה. דאיתקש תרומת אדנים ותרומת שקלים להדדי דכתיב העשיר לא ירבה וגו' הלכך לא נתכוין זה אלא לשקל מצומצם והמותר הוי הקדש טעות ולחטאת אין קצבה אם ירצה יביא חטאתו בדנקא ואם ירצה יביא חטאת בדמים מרובים הלכך נתפסו כל הדמים:

אף לשקלים אין להן קצבה. מהדר לתרוצי טעמא דב"ש:

היו שוקלין דרכונות. שמטבע היוצא של ד' סלעים הוא ונותנין למצות שקלים חצי מטבע היוצא דהיינו דרכון ומשמע בגמרא ששוה ב' סלעים וכן פירש הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל והטעם מפני שהיו עניים ומועטין היו נותנין דרכון בשביל מחצית השקל והרמב"ן ז"ל כתב מפני שהיה בדק הבית צריך להוצאות מרובות:

חזרו לשקול סלעים. שנתרבו יותר לא היו צריכין לתת שני שקלים ונתנו כדינן מחצית השקל לכל א' וא':

ובקשו לשקול דינרין. שהמטבע היה מחצית השקל בגמרא מפרש דלא קבלו מהן ולהכי תנן ובקשו אלמא דלשקלים נמי אין להן קצבה דלפעמים השקלים גדולים או השקלים קטנים:

יד כולן שוה. כלומר אפילו בזמן שנתנו דרכון לא נתן זה ב' דרכונות וזה ג' וזה א' אלא דרכון דרכון כל אחד וקיימו העשיר לא ירבה וגו' אבל חטאת לעולם אינו שוה זה מביא בדנקא וזה מביא בסלע וזה בשתים ונתקיים טעמן דבית הלל וכתב הרמב"ן ז"ל שיכול הצבור להוסיף וליתן יותר מחצי סלע ובלבד שתהא יד כולן שוה בו דכי אזהר רחמנא לא ירבה היינו ליחיד ומ"מ אין אדם רשאי לפחות וליתן פחות מחצי סלע דאין כופר נפש פחות מכן דכתיב זה יתנו ע"כ ומה שכתב יכול הצבור להוסיף יותר מחצי סלע הוא מוכרח דהא תנן דהיו שוקלין דרכונות והכי תנן נמי דשקלו סלעים וכי אמרינן בגמרא דלא קבלו מהן לאו משום דאין כופר נפש פחות מכאן דנו הכי אלא משום דכתיב קרא דוהעמדנו עלינו וגו' הוא כדרשינן התם והויא דינא דאורייתא ועוד אאריך בזה בגמ' בס"ד:

במה פליגין. ב"ה דאמרי חולין במכניס פרוטרוט כדפרישית במתניתין משו"ה לב"ה הוה חולין משום דהאי גברא סבר דליכא שקל עדיין בפרוטות ומש"ה הוסיף אותה פרוטה עליה בטעות וכיון דאישתכח דאיכא שקל לא מיתפסא והוי חולין אבל באומר אלו לשקלי שקבץ מעות בידו דחזנהו דאיכא מותר בכוונה אקדשינהו ומותרן נדבה ומודי להו ב"ה לב"ש:

ור' חזקיה וכו'. ר' חזקיה בשם ר' ביבא פליג על ר' יוסי אליבא דר' אלעזר ואמר אפכא דבמכניס פרוטרוט מתני' ומש"ה פליגי ב"ש וב"ה משום דבטעות אקדשינהו וב"ש לטעמייהו דאמרי במס' נזיר הקדש טעות הוי הקדש וב"ה נמי לטעמיהו דאמרי לא הוי הקדש אבל באומר אלו לשקלי דחזנהו דאיכא מותר ואפ"ה אקדשינהו כו"ע מודו דהוו חולין דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא דכתיב מחצית השקל תרומה לה' ותנאו בטל:

א"ר שמעון וכו' במה אנן קיימין. כמו במאי עסקינן:

שאביא מהן דכו"ע מודו שמותרן חולין. כלומר בין בחטאת בין בשקלים ומאי קשיא ליה דקא יהיב טעמא:

באומר אלו לשקלי. כלומר היכי דכנסן בידו ואמר אלו דגבי חטאת קדשי וגבי שקלים לא וקאמר טעמא משום דקצבתן מן התורה וא"כ מה לי פרוטרוט מה לי כנסם בידו כיון דטעמא דמתנה על מה שכתוב בתורה וכר' ביבא ומש"ה בשקלים אמרינן דמותרן חולין ובחטאת מותרן נדבה וקשיא ליה לר' יוסי:

פתר לה במכנס פרוטרוט. ומשני דלא יהיב טעמא אלא במכנס פרוטרוט ואליבא דב"ה דאמרינן חולין אבל לעולם היכי דכנסן בידו ואמר אלו שוין שקלים וחטאת ומותרן נדבה:

והא תנינן מותר שקלים חולין. משמע דהך מתני' מודו בה ב"ש ואית דקתני לה לקמן בהדיא למ"ד בכנסן ואמר אלו דמודו ב"ש דחולין הוי ניחא אלא לדידך קשיא וליכא למימר דמיירי שאמר אביא מהן דמאי קמ"ל הא תנינן חדא זימנא דשוין דמותרן חולין ועוד דדומיא דקיני זבין קתני לה ואי באביא מהן אפילו גבי חטאת מותרן חולין ומשני לה דלא מיתניא אלא לדעת ב"ה ובפרוטרוט והוי מחלוקת ואח"כ סתם:

והא תנינן מותר עשירית האיפה. וסתמא כי מפריש עשירית האיפה בבת אחת מפרישו ואפ"ה אי איכא מותר הוי חולין וכו' ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ג דה' שקלים כר' ביבא ועוד משום פירושא דר' חזקיה דהוו להו תרי לגבי ר' יוסי ואין דבריו של אחד במקום שנים:

הפריש שקלו. הוא על דרך פשיטא הנהוג בתלמוד ופשיטא ליה דהוי חולין דהיינו מתני' לב"ה דכי הוסיף אותה פרוטה סבר דליכא שקל ולסוף איכא שקל לא מיתפסא והויא חולין אלא כי מיבעי לי הפריש ב' דסבר דחייב ב' דהכא הא ידע דמיפטר בשקל אחד לשנה זו ודילמא כי יהיב אחרינא על שנה שעברה גמר בלבו ואמר על הספק יהא נדבה דהא עביד איניש דמינשי ודילמא יהיב ולא דכיר ומה מספקא ליה לתלמודא:

הפריש חטאתו. ופשיט לה מחטאת דאמרינן דרועה עד שתסתאב ותמכר לצרכי עולות והבשר לשם והעורות לכהנים והיינו נדבה וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ה דפסולי המוקדשין וה"נ נהוי נדבה:

ה"ג וכן נמצא בספר ישן היך את אמר אלו לנדבה וא"ר שמעון מה בין וכו'. והכי פירושא דפריך היכי ילפת שקלים מחטאת דכי היכי דהתם הוי נדבה הכא נמי נדבה והא תנן ר"ש אומר וכו' דלא גמרינן שקלים מחטאת דשקלים כיון דיש להן קצבה מותרן חולין ואילו חטאת מותרה נדבה שאין לה קצבה וזו היא המסקנא דכיון דיש להן קצבה מותרן חולין וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות שקלים וחילוק יש בין זה לנמצא שאינו חייב דהתם האחרון דוקא אינו קדוש והכא יהיב מאי דבעי והמותר הוי חולין וכגון שהפרישן בבת אחת ואי בזה אחר זה והאחרון נתן כסבור שהוא חייב דמי לבבא קמיית' והאחרון אינו קדוש וכן כתב הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר א"א בירושלמי לא אמרו כן אלא המותר לנדבה לפי שאינו כמו הוא סבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב או כמי שאמר הרי אלו לשקלי דלב"ה מותרן חולין ע"כ וכוונתו להשיג על רבינו שם דמותרן חולין כמו גבי סבור שהוא חייב וכו' ואינן דומין כמו שכתבתי למעלה בכוונת הבעיין וגם אינן דומין לאמר אלו לשקלי דב"ה סברי דמותרן חולין דהתם לא שייך למימר על הספק יהיב מש"ה לא קדוש אבל כאן על הספק הקדישן זהו דעתו ז"ל ומ"מ דעת הרמב"ם ז"ל נכונה דהא אסיקנא דלא ילפי מפשיטותא דחטאת דהא סתרינן לה מכח מתני' ואדרבא יותר נכון דליליף ממתני' דכיון דיש להן קצבה מותרן חולין וכל היכא דשייך הך טעמא הכי קי"ל:

ה"ג דרכונות דינרין. וכן גריס בערוך ובלשונם נקרא כן אותו המטבע וכבר פירשנו בריש פירקין דמסתברא דשוה ב' סלעים:

דינרין קורטין. כן נקרא בלשונם הדינר ושוה שש מעות:

שלישית השקל. לקמיה מפרש אמאי נקט שלישית השקל ודריש הכא מדקאמר והעמדנו עלינו מצות אלמא דבקשו העם לפחות ולא רצו ב"ד והיינו דלא נקיט קרא דוהדל לא ימעיט א"נ משום דלא מיירי אלא גבי תרומת אדנים וכדפרישית בריש מכילתין אלא טעם דיכלו להוסיף היינו כדתניא בתו"כ והכי איתא התם עשרים גרה וכו' ולאו משום דאין כופר נפש פחות מכן כפי' הרמב"ן ז"ל:

ר' חלקיה בשם ר' אחא וכו'. אתא לפרושי אמאי נקט קרא שלישית השקל דמחצית השקל הו"ל למינקט ודריש דשקל דהאי קרא כמו שקל דמתני' דהיינו חצי סלע וה"ק קרא מוטל עלינו אחריות לפרוע השקל ואפילו שנתנו כבר כל זמן שתורמין הלשכה שגרעונו בשלש פרעונות שלישית השקלים בכל פעם והיינו דאפילו נתנו ונאנסו בדרך חוזרין ונותנין עד ג"פ למ"ד אין תורמין על האבוד וכו' כדאמרינן לעיל א"נ דאפילו למ"ד תורמין ולצאת ידי שמים הוא דקאמר אבל אחר תרומה שלישית לא מיחייבי תו דבההיא שעתא תקלין עתיקין הוו ואמרינן לעיל דתקלין עתיקין אם נאנסו אין שוקלין אחרים תחתיהן ושלישית והעמדנו עלינו מצות התלויות בשקלים ומוטל עלינו בג' שלישיות השקלים בשנה:

שאדם צריך לשלישית שקלו. בשלשה תרומות הקופות הוי לכל פעם לכל אדם מישראל שלישית השקל וקרא הכי מידרש והעמדנו עלינו מצות וזה שאנו מזכין לכל אדם זכות שלישית השקל בכל תרומה ותרומה ומכאן למדנו דתרומין הלשכה ג' פעמים:

שאין מטריחין. לשון הראב"ד ז"ל אין מטריחין לתבע ולמשכן על שלישית השקל אלא בג' זמנים הללו כלומר ומשם ואילך הוו עתיקין ואין ממשכנין עליהן:

מכאן לשלש הפרשות. דכיון דשקלים נתרמין בשלישין שליש לכל פעם א"כ נפקא לן דתורמין ג"פ ונפקא לן נמי דג' קופות דהוו בלשכה יהיו מחזיקין כל א' כ"ז סאין כדי ששלישן יהא ט' סאין וג' קופות קטנות תהא כל אחת ג' סאין כדי שהשלש ירימו השליש דהיינו ט' והא דשיערו בסאין ולא בכורין ולא בקבין סברא בעלמא הוא:

שחטאו ישראל בשש שעות ביום. כדאמרינן במס' שבת כי בשש משה בא שש:

שיתא גרומסין. כל גורמוס שתי מעות:

שעברו על עשרת הדברות. דמודה בע"ז ככופר בכל התורה:

בכורה של רחל בעשרים כסף. דמכירת יוסף עשרים דינרין נינהו והיינו חמשת סלעים שאדם פודה את בנו דכל סלע ד' דינרין ואונקלוס לא תרגם עשרין סילעין כמו כל כסף שבתורה אלא עשרין כסף ואית ליה הך דרשא:

לכל א' וא' טבע. דהיינו פלגו סלע כמו טבעין דמתני ומש"ה מייתי הך דרשא הכא ומעשרין דינרין מטי לכל חד שני דינרין דהא בנימין ויוסף אינן מן המנין ואע"ג דראובן לא היה במכירת יוסף אח"כ הודיעוהו ולקח חלקו ושתק בשחיטת השעיר וחתיכת הכתונת וטבילתה:

נותן שקלו טבע. דהוי מחצית השקל:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה