אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

ה"ג וכן נמצא בספר ישן הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו ושקלו ע"י עצמו אם נתרמה התרומה מעל השוקל שקלו מן מעות הקדש אם נתרמה התרומה מעל ולא גרסינן בהך גמרא דבני מערבא כגירסת הספרים דגרסי בסיפא וקרבה הבהמה ואין לתמוה במה שכתוב בסדר המשנה שלנו וקרבה הבהמה ולא כן בירושלמי דהא בברכות פ"ק גרסי בני מערבא הקטרת חלבים ואברים ואכילת פסחים מצותן וכו' וגרסינן עלה בגמרא אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים ובספרים שלנו אינו במשנה ובגמרא דילן גרסינן ואילו אכילת פסחים לא קתני ובריש פרק הזהב נמי גרסי אינהו הכסף קונה את הזהב ואילו בגמרא דילן גריס הזהב קונה את הכסף והגירסא האחרת שנקרא בילדותו וכן נמי לעיל גירסת בני מערבא השוקל על ידו של חברו חייב ב' קלבונות ובמשניות שלנו אינו כן אלא חייב קלבון אחד ר' מאיר אומר ב' קלבונות והכי נמי גירסת ספרינו היא גירסת תנא ברא דאמרינן בגמרא תני דבי רבי נתקרבה הבהמה ותקנוה בלשון המשנה בני בבל אבל לעולם בין גירסא דבני מערבי בין גירסא דילן אתרי בבי שייכא ומאן דגריס בסיפא וקרבה הבהמה אית ליה למגרס נמי הכי ברישא והיינו תנא דבי רבי וכן מצאתי גירסא דגריס הכי בתרווייהו קרבה הבהמה אי נמי תנא סיפא לגלויי רישא וה"פ דמתני' לשקול על ידו בשבילו ושקלו לעצמו ובג' פריך דכי שקיל ע"י עצמו מאי הוי דהא כי יהיב להו לגזברים סתמא יהיב להו ולא קאמר להו בשבילי אני נותן דאין לך אדם שפורע שקלו שיאמר בשבילי אני נותן וכיון דהך שקלשל חברו הוא אע"ג דיהיביה אדעתא דנפשיה כיון דסתמא יהיב ליה שקל בחזקת בעליו הוא דלגבי הקדש דברים שבלב אינם דברים ומשני לה כגון דהאי גברא איניש מסויים של בית ר"ג היה כדמפרש בגמרא:

אם נתרמה התרומה מעל. אם כששקלו זה ע"י עצמו נתרמה התרומה זה מעל מיד ואע"ג דהדר שלם שקלו דהא שני מהקדש שחברו חייב להקדש שחייב הוא ובגמ' מפרש אמאי לא מעל קודם שנתרמה:

ממעות הקדש. ממעות בדק הבית:

אם נתרמה התרומה מעל. ואע"ג דהדר שלם שקלו ובגמ' מפרש לה והרא"ש ז"ל גריס בסיפא ונתקרבה הבהמה ולא היה בספרו כתוב ברישא ופירש דקאי ארישא נמי והיינו טעמא שאע"פ שנהנה כבר אינו מועל עד שנעשה כל מצות הקדש דהיינו שנתקרבה הבהמה ותניא פרק הנהנה במס' מעילה מנין מקדש לקדש כגון לקח קיני זבין וכו' שקל שקלו והביא חטאתו ואשמו ממעות הקדש כיון שהביא מעל דברי ר"ש ר' יהודה אומר עד שיזרוק את הדם ת"ל למעול מעל ריבה ותנא דהכא ר' יהודה היא וסבר ר' יהודה כיון דמקדש לקדש קא משני לא איתרבי למעילה אלא אחר שנעשה כל מצות הקדש שני אלו דבריו ז"ל ומה שכתב דקאי נמי ארישא יפה פירש דכולה חדא היא ותני סיפא לגלויי רישא כדפרישית אבל מה שכתב מתניתין דהכא ר' יהודה היא ולא ר"ש ונדמה בעיניו דמאן דתני נתקרבה וכו' קפידא קשה לי בגויה טובא חדא דהא כיון דנתרמה התרומה על כל שקל ושקל חלק כל ישראל יש ואין בשום שקל של שום אדם שום מרות בו דהא תורמין על כל ישראל כולן וא"כ מה לי קרבה הבהמה או לא קרבה והא בהקרבת הבהמה אין כאן תוספות ומגרעת להאי שקל של ראובן ששקלו שמעון ועוד מאן נימא לן דשקלו עלה למוסף ר"ח דילמא לא עלה ועוד אפילו ת"ל דעלה דכל ישראל הוא והחלק הנוגע לו הוא חלק אחד מאלפי רבבה ועוד דא"כ מאן דתנא נתקרבה הבהמה כר' יהודה ולא כר"ש ובגמ' אמרינן דמאן דתני נתקרבה ר"ש היא ועוד דלדעתו מאן דתני נתקרבה לענין דינא קפיד דבלאו הכי לא מעל ובגמרא אמרינן דלא תני ליה אלא משום דכהנים זריזין הן ועוד קשה דהא ריש לקיש קאמר לעיל דהקדש ברשות גבוה בכל מקום ותו לא מיחייב דהא נפיק ונשלמה מצותו ור' יוחנן נמי לא מחייב ליה אלא עד שימסרנו לגזבר ולדעתו ז"ל הא סתם לן תנא דלא נשלמה מצותו עד שיזרוק הדם כר' יהודה והו"ל בגמרא לאקשויי לתרווייהו לר' יוחנן ולר"ל מסתם מתניתין ועוד דהא ר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה וליכא למימר דהא דר' יוחנן איירי קודם שנתרמה והכא אחר שנתרמה איירינן דלדעתו ז"ל הא ידע קודם שנתרמה וקרבה ולדעתו אינו מועל אע"פ שנהנה כבר עד שיזרקו הדם ועוד למה להו בגמ' למימר משום משכון הא זרקו עליו דם ומעל לר' יהודה הלכך מן כל הלין לא סלק לן האי פירושא כלל ואין לנו לפרש אלא על דרך הגמרא:

יאכל כנגדן. כששקל שקלו מדמי מעשר שני יאכל כנגד אותן המעות בירושלים בקדושת מעשר שני דמע"ש לא ניתן אלא לאכילה כדאיתא התם, ומדמי שביעית כששקל שקל מדמי שביעית יאכל פירות כנגד אותן דמים בקדושת שביעית דשביעית נמי לא ניתנה אלא לאכילה הלכך יאכל כנגדן שלא יהא חוטא נשכר ויאכל אותן עד זמן הביעור כדאיתא בשביעית ובגמ' מפרש היכי חיילא קדושת שקל על קדושת שביעית או מע"ש:

אנן תנינן נתרמה התרומה. ותו לא ותנא דברייתא גריס אם נתרמה התרומה ונתקרבה הבהמה ברישא ובסיפא וארישא ואסיפא בעי אם נאמר דודאי פליגא מתני' לתנא דבי רבי ומתרץ מאן תנא נתקרבה ר"ש היא:

דר' שמעון אמר וכו'. ר"ש קאי אהא דתנן סו"פ התרומה אינו מקבל מעותיו עד שיהא המזבח מרצה דאפילו אם משך הגזבר לא היה מקבל החנוני המעות עד שיעלה לרצון על המזבח דאם התליעה סלת או החמיץ יין אחריותן על החנוני ותני עלה בגמרא ר"ש אומר מיד היה מקבל מעותיו שהכהנים זריזין הן וסבר דמיד הגזבר היה נותן המעות לחנוני ולחששא דחיישי רבנן להתליע או להחמיץ ליכא למיחש דכהנים זריזין הן ומקריבין מיד ואין מתעצלין וליכא שהות לא להחמיץ ולא להתליע ומ"ד נתקרבה לא תני לה למימר לא מעל אם לא נתקרבה אלא דקא סבר אין שום זמן דמצית למימר נתרמה ולא נתקרבה דודאי כהנים מיד מקריבין אבל לאו משום דהקרבה דמזבח מעלה ומורדת וכדפרישית במתניתין וטעמא דמעל מפרש לקמן:

אילו גנב עולתו של חברו וכו'. ארישא ואסיפא פריך דהא קדשים ברשות גבוה הן ואע"ג דשחטינהו הך גברא כיון דלא פירש בהדיא לאפוקינהו ממאי דהוו סתמא מכפרת לשם בעלים ראשונים וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ה דהלכות איסורי מזבח וה"נ כיון דמתני' מיירי אע"ג דהדר שלם שקלו אפילו בנתרמה נמי לא מחייב וכיון דלא קאמר ולא מידי השקל ברשות מריה קמא הוא ולא קעביד ולא מידי:

א"ר יודן וכו'. ומשני כגון דהוה הך גברא דשקל שקל חבריה על עצמו אדם רשום וחשוב של בית ר"ג דתנן לקמן בפרק בג' פרקים תורמין של בית ר"ג היה נכנס ונותן שקלו בין אצבעותיו וזורקו לפני התורם והתורם מתכוין ודוחפו לקופה כדי שלא ישמט וישאר בשיירי הלשכה:

וחש לומר. מפרש לסברת ר"ג והדר אסיק למילתיה כלומר והוינן בה מ"ט דחיקא נפשייהו שהיה נותן כל שקליו לפני התורם והתורם דוחפן לקופה אי משום דס"ל דיש מעילה בשיריים ואין קדושתן נפקעת והא קי"ל אין מעילה בשיריים דשקלים הנכנסים תוך הקופות ב"ד מתנין שיחולו עליהם קדושת כל השקלים שבלשכה בענין שאלו הם שקלי כל ישראל והוו להו אידך שיריים בעלמא ואין להם שום קדושה וכיון דכל שקלים הנשארין חולין מה לי שיפלו שקליו לקרבנות צבור או לא יפלו והא גם אם לא יעלו כל קדושתן מתחללת ומאי קפדי בית ר"ג:

ומפרק סברי דבי ר"ג כר"מ וכו'. ולא סלקי קדושתייהו ולהכי טרחי דנהווי שקלים דידהו לקרבנות צבור והכי מיפרש הך מתני' בדוכתא לקמן סופ"ג:

עוד היא תפתר. כלומר אף הכא נמי מתני' איירי שהיה זה אדם חשוב כמו של בית ר"ג וכששקל שקלו היה בשעה שתורמין הלשכה ודחפו לקופה דהאי מעשה רבא הוא ועדיף מדבור דכי עביד אדעתא דנפשיה קא עביד וכמפורש דמי:

מהו נהנה. דהא מתניתין סתמא מיתנייא ואפילו יהיב שקלו לבסוף ומאי הנאה איכא:

א"ר מני וכו'. ומשני כיון דחזו ב"ד דשקל בשעת התרומה לא שקלי מיניה משכונא בההיא שעתא ואיכא הנאת פרוטה דיהיב אינש פרוטה דלא שקלי מיניה גלימיה במשכון משום הכי מעל ברישא ובסיפא והא דתנן בתרווייהו אם נתרמה התרומה מעל ואע"ג דטעמא הוא משום משכון ומכ"ה באדר הו"ל למיתני דמעל היינו טעמא משום דהאי גברא מסויים כמו של בית ר"ג וכדאוקימנא ומיניה לא שקלי גזברין שקל כדתנן נכנס ונותן שקלו בין אצבעותיו אלמא גזברין ברשותיה מנחי ליה ועד זמן שנתרמה התרומה לא נפיק מרשותיה ולהכי לא מעל עד ההיא שעתא דלא מיתהני לגבי משכון עד ההיא שעתא אבל באיניש דעלמא מודי מתני' דמכי מסריה לגזבר מעל דהא נפיק ביה השתא כדתניא במעילה ושקל שקלו כיון שהביא מעל דפלוגתא דר"י ור"ש היינו גבי חטאת ואשם וכן פירש רש"י ז"ל דקא סבר ר"ש דמאן דמיחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו אף האי נמי דמוציא מקדש לקדש כיון שהביאו לעזרה יצא ידי אחריותו ומעל ור' יהודה סבר לעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרק הדם וכיון שיצא בו ידי חובתו כמו שהוציאו לחולין דמי ע"כ אלמא דטעמו דר"י משום יציאת ידי חובתו הוא וא"כ לענין שקל מודי ר' יהודה לר"ש דבנתינתו לגזבר סגי דאפילו ר' יוחנן לא מחייב לו אלא עד מסירתו לגזבר ותו לא והכא גבי מסויים של ר"ג לא נפיק מרשותו אלא משנתרמה התרומה הוא דזכו ביה ללשכה אבל אינו מוסרו לגזבר כלל ומש"ה באותה ברייתא דתניא ושקל שקלי דמיירי בהדיוט לא בעינן בה נתרמה התרומה דבנתינתו לגזבר של מקדש סגי דהא נפיק ביה ידי חובתו וכמי שהוציאו לחולין דמי וכמו שפירש רש"י ז"ל מאור הגולה והך אוקימתא לרישא ולסיפא היא דדמיין להדדי וכמו שאפרש לקמן ומש"ה תני אם נתרמה התרומה ולא תני עד שנתרמה וכו' משום דהוה משמע דמקמי הכי כבר שקלו והוציאו מרשותו ואפ"ה לא מעל עד שנתרמה ומש"ה תני אם נתרמה לומר לך מיד כשנתרמה דמתני' לא שכיחי ליה חיובא להאי מסויים מיתניא והיותר מאוחר הוא זה אבל בהדיוט שאינו מסויים כשהביאי לגזבר מיד מעל דהא נפיק בהכי ידי חובתו ובהגיע כ"ה באדר דהתחילו למשכן ולא משכנוהו מעל דהא שני מקדש לקדש ונהנה וקשיא לי דהני תרתי בבי חדא היא ודמיא להדדי דהא כי הפריש שקלו ראובן קדיש מיד כדאמרינן לעיל הפריש שקלו ואבד ואמר ריש לקיש הקדש ברשות גבוה הוא ותנן נמי לקמן מותר שקלים חולין הא שקלים עצמן קדש וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ו דה' מעילה הפריש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חברו מעל וא"כ כי שקלו שמעון לעצמו גוזל מן ההקדש הוא והיינו סיפא וא"כ תרי בבי למאי איצטרכו ונראה בעיני דצריכי דאי תני שוקל שקלו של חברו ושקלו ע"י עצמו הו"א בההיא מעל כי נתרמה משום דשולח יד בהקדש חברו הוא אבל סיפא הקדש דידיה הוא ואין כאן שולח יד לא ועוד אי סברי ב"ד דלא שקל חברו שקלי מיניה משכונא משום הכי מעל דמזיק לחבריה טפי אבל גבי מעות הקדש אע"ג דנהנה כיון דלא מזיק לאחריני אימא לא ואי תני שוקל מעות הקדש הו"א בההיא משום דמוקדש ועומד לקדושה אחריתי וקא משנה מקדושה לקדושה אבל שקלו של חברו דלקדושה דיהביה ראובן יהביה נמי האי גברא וחדא קדושה היא אימא לא צריכא כך נראה לי פירוש שמועה זו לע"ד והראב"ד ז"ל בפירוש לתו"כ נמי היה גורס נתקרבה וכו' בסיפא ולא ברישא ופירש דהא דאמרינן בגמרא אנן תנינן נתרמה התרומה ותני דבי רבי נתקרבה הבהמה ארישא דמתני' דוקא קאי וכי פריך מה נהנה אמתניתין בלחוד פריך דתני נתרמה דס"ל לרב ז"ל דפליגי מתניתין וברייתא דתני דבי רבי סבר דלא מעל עד שיהא לו נחת רוח לבעלים דהיינו כשקרבה הבהמה דוקא ומאן דתני נתרמה מעל טעמא משום משכון ומשום הכי קשיא לרב ז"ל מתני' מינה יבה שכתב קשיא לי לתנא דידן מ"ש רישא ומ"ש סיפא כיון דרישא חשיב ליה כנהנה מן ההקדש משום דלא משכנוהו ומש"ה כיון שנתרמה התרומה מיד מעל א"כ סיפא נמי אמאי בעינן קרבה הבהמה ומתחזי לי פירוקא דהאי קושיא דהיינו טעמא דבעינן קרבה הבהמה משום דבגזבר עסקינן שכל הקדשות תחת ידו ואם נטל שקלו ממעות בדק הבית ושקלו לתרומת המזבח לא נהנה כלום עד שתתקרב הבהמה וא"ת כבר נהנה שהרי הציל עצמו ממשכון הרי כבר שנינו אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום וכ"ש הגזברין שבידן הגבוי והמשכון והכל אבל רישא בישראל עסקינן שניתנו למשכון וכיון שהציל עצמו בהקדש שלא משכנו אותו כמי שנהנה דמי ע"כ דבריו וכמה הן רחוקין ודחוקין ועוד שעושה גמרא מעצמו ועוד מתניתין דקרבה הבהמה בעצלין מוקי לה ובשיעור דנתרמה התרומה לא מתחייבי ובגמ' אמרינן דהיינו שיעורא דנתרמה אלא משום דכהנים זריזין הן תני לה ואף הרמב"ם ז"ל בפסקיו לא דקדק שכתב בה' שקלים פ"ג הנותן חצי שקל לחברו להוליכו לגזבר לשקול אותו על ידו והלך ושקלו ע"י עצמו כדי שלא ימשכנו אותו אם נתרמה התרומה מעל השוקל שזה השקל ברשות הקדש הוא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון ההקדש ונהנה בשקל הזה ואם לא נתרמה התרומה לא מעל וכו' ע"כ מה שכתב תנאי דאם נתרמה התרומה היינו במסויים של בית ר"ג אבל להדיוט מכי מסר לגזבר ובהגיע כ"ה דאדר מעל דהא נהנה דלא משכנוהו עוד כתב הנותן מחצית השקל מן ההקדש ונתרמה התרומה כשיסתפקו ממנה יתחייב במעילה וכו' והאי נסתפקו ממנה הוא נתקרבה דקתני ובואו ונצווח עליו דלא קתני לה אלא משום זריזות ועוד דבמסויים הוא דתנינן הכי דבהדיוט במסירה לגזבר מיחייב וכר' יוחנן:

לא יקדיש איש אותו. וגמרינן מבכור דכיון דקדיש אין קדושה אחרת תופסת עליו והאיך קדיש האי משום שקל:

מביא סלע של חולין. פירוש פרוטות כחצי שקל דכסף על כסף אין מחללין כדאמרינן בהזהב:

והשאר נעשו שקלים. כלומר ומה שנתן לשקלים יצא ידי שקלו וגבי שביעית נמי כה"ג על הדרך שמפורש בפ' כלל גדול ואפילו בנתרמה התרומה מיתוקם ומש"ה לא מפליג הכא:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה