אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה א

פרק ב

מצרפין שקלים דרכונות. גבאין הלוקחין שקלים מן בני העיר ומוליכין לירושלים מחליפין השקלים לדרכונות שהוא מין מטבע זהב ומפרש בגמרא דינרין ופירש רמב"ם ז"ל ששוה ב' סלעים והכי מוכח דתנן לקמן בפירקין בתחילה היו שוקלים דרכונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין בקשו לשקול דינרין וטבעין מפרש בגמרא פלגו סלעים ודינרין פלגו טבעין שהסלע ד' דינרין וה"נ סלעים פלגו דרכונות ודוקא דרכונות שהיה מטבע טבוע אבל שאר זהב שאינו טבוע לא ולא איצטלאות של זהב ולא מרגלית כדמפרש בגמרא:

כשם שהיו שופרות במקדש. לקמן פי"ג שופרות תני להו והתם מפרש שהיה פיהם צר למעלה ורחב למטה כדמות השופרות וכן היו בערי ישראל נמי לפני הגבאין לקבלת השקלים וטעמא מפני הרמאין כדמפרש התם:

בני העיר ששלחו שקליהן. ששלחו ביד שלוחן להוליכן ללשכה ולמעוטי ביד שלוחי ב"ד דהתם ב"ד הן הבעלים לעולם:

ונגנבו או שאבדו. בגמרא מפרש לה:

אם נתרמה התרומה נשבעין לגזברין. אם כשידעו בני העיר האבידה או הגניבה היה בא' בניסן או בב' בניסן בענין שכבר תרמו התרומה בלשכה גזברין של בית המקדש הן בעלי הדין של אלו השומרין ונפטרו בני העיר דהא תרמו עליהן דהאי תנא סבר כר"מ דאמר תורמין על האבוד כדאיתא בגמרא ופירש רש"י ז"ל בפ' הזהב כשנתנו ביד שלוחו אבד לו ולא נודע לו וכיון דתרמו עליהן נפטרו וההקדש הוא דמפסיד ונשבעין לגזברין של מקדש שלא פשעו:

ואם לאו נשבעין לבני העיר. ואם לאו אלא שנודע לבני העיר קודם שנתרמה התרומה דהשתא אין תורמין עליהן אלא ע"מ שישלמו למקדש שקלים אחרים דהיינו תורמין על העתיד לגבות דתניא בגמרא וכמו שאפרש שם בס"ד וכיון דבני העיר לא פטירי הן הן בעלי הדין של שומרין אלו לפיכך נשבעין לבני העיר ובגמרא מפרש היכי נשבעין והא קי"ל אין נשבעין על ההקדשות:

נמצאו. קאי אאבדו:

או שהחזירום הגנבים. קאי אנגנבו וכבר פרעו בני העיר ללשכה:

אלו ואלו שקלים הן. בג' מפרש היכן אזלי הני והני:

ואין עולין להן לשנה הבאה. דהא אסחו בני העיר מינייהו דעתייהו והקדש הוא דמרויח וצריכין לשקול לשנה הבאה:

ויעשו אותם מרגלית. ותהא יותר קלה המשא ואמאי תני דרכונות דמשמע דוקא מטבעות:

שמא תיזול. אבל טיבעא לא זיל ואע"ג דאמרינן ריש פרק הזהב דהבא פירא הוי היינו כלפי מטבע כסף שהוא עיקר שיוצא בהוצאה ומ"מ אינו מצוי כל כך שישתנה השער שלו:

דתנינן תמן. בבכורות פרק יש בכור:

כולן נפדין. כגון בכור אדם והקדשות:

חוץ מן השקלים. דאם באו לחללן ולפדות במטבע טבוע דבעינן טבועין:

ואין פודין בכלים. כלומר והוינן בה ואין פודין בכלים והא לא ממעטינן בפדיון הקדשות אלא עבדים ושטרות וקרקעות כדתנן התם וא"כ פשיטא דפודין הקדשות בכלים ובכל שוה כסף וא"כ מאי שנא שקלים משאר הקדשות:

וא"ר שמואל בר רב יצחק שמא יזלו וכו'. והכי נמי הכא גבי קושיית מרגלית:

ה"ג בכל הספרים מתני' בתקלין חדתין אבל בתקלין עתיקין לא בדא ותני כן עתיקין במקדש ואין עתיקין במדינה. ומפרש למאי דתני במתניתין כשם שהיו שופרות במקדש היו במדינה וקאמר דהיינו דוקא תקלין חדתין דתקלין עתיקין אין שנוי במשנה וה"ה לכולהו אינך דתנן פי"ג שופרות דכל הנהו לא הוי במדינה אבל הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות שקלים כתב כיצד כונסין את השקלים השולחנים בכל מדינה ומדינה מניחין לפניהן שתי תיבות תקלין חדתין ותקלין עתיקין ע"כ ומצאתי באותו ספר ישן דגריס הכי בני העיר ששלחו שקליהן מתניתין בתקלין חדתין אבל בתקלין עתיקין לא בדא ולא גריס ותני כן וכו' ומשמע דקאי אהא דתנן בני העיר שוקלין אחרים תחתיהן ומפרש דדוקא כשאבדו תקלין חדתין ולא כשאבדו עתיקין דהא כבר הפרישו גזברין עליהן אישתקד ומהך גירסא נראה דגובין היו העתיקין בכל מדינה ומדינה וממנה למד הרמב"ם ז"ל אבל קשה אהך גירסא דהיכי מפרש הך בבא קודם שיפרש נגנבו או אבדו ויש כיוצא בה בפ' הנזקין דמייתי ברייתא דהבא מחמת חוב וכו' וקאי אתקנת רבי והדר מפרש פיסקת ב"ד של אחריהם אמרו דקדמה בסדר המשנה:

אבל בשומר חנם לא בדא. פירוש משום דקשיא היכי נשבעין והא הקדש הוא והקדש רחמנא פטר ביה לכל דיני שומרין בין משבועה בין מלשלם דכתיב רעהו ולא של הקדש כדתנן בהזהב ומפרש לה בשומר שכר כדי ליטול שכרם וכדמפרש ר' אבא דנגנבו בלסטים מזויין ואבדה שטבעה ספינתו בים ונשבעין דהכא היינו שאינו ברשותו כדי ליטול שכרן וליטול שכרם לא מצית לאוקמי בגניבה ואבידה דהא לא קיימו התנאי כי היכי דמשלמין להו אגרייהו אלא נגנבו בלסטים מזוין דהיינו אונסין דאהא לא אתנו בהו הלכך מיחייב להו אגרייהו ונשבעין לגזברין דקתני נשבעין אף לגזברין בגלגול הוא דקאמר דהא כיון דאין שכרן אלא על בני העיר נשבעין לבני העיר דאינהו אגרו להו ונשבעין לגזברין בגלגול נמי דכיון דבני העיר פטירי דלא נודע להם עד אחר שנתרמה התרומה גזברין מפסדי וגזברין הן נמי בעלי הדין וסיפא הכי קאמר ואם לאו אלא דידעי עד שלא נתרמה וחייבין בני העיר השקלים ותבעי מינייהו אגרייהו נשבעין לבני העיר דוקא שאינן ברשותן וששמרו כדרך השומרין ליטול שכרן מבני העיר ואין צריך במעמד גזברין דגזברין אין להם שום הפסד:

אתי כמ"ד תורמין וכו'. כר"מ דאמר תורמין על האבוד ומשום הכי כי נתרמה התרומה נשבעין לגזברין כדפרש"י במתני' תורמין על האבוד פירש רש"י ז"ל בהזהב כשהיו ממלאים ג' קופות משקלי הלשכה ואותן הקופות מלאות נקראין תרומת הלשכה וממלאים אותם ע"מ שיהיו ראש ותרומה לשיריים שיהיו אותם שהביאו שקלם הנשארין שם זוכין בתרומה זו להיות הקרבנות גם עליהם ותורמין אותן אף על מי ששלח שקלו ואבד לו ואין ידוע לו על הגבוי ועודנו בדרך ועל העתיד לגבות מי שנאנס ולא שלח שקלו באדר היה משלחו כל השנה כולה ונותנין אותו בשופר שכתוב עליו תקלין חדתין והלשכה היתה נתרמת ג' פעמים בשנה בפרס הפסח ובפרס עצרת ובפרס החג וכשמגיע זמן לתרום נותנין מעות השופר בלשכה וכשתורמין תרומה ראשונה מתנין אף על העתיד לגבות ואף בשניה ובשלישית והמביא אחר שנתרמה השלישית נותנו לשופר ששמו תקלין עתיקין ונופל לשיירי הלשכה ומהן באין חומת העיר ומגדלותיה ע"כ לשון הרב ז"ל ומה שכתב נותנין מעות שופר תקלין חדתין בלשכה לקמן בפ' תורמין נפרש דאחר תרומת ניסן מעות תקלין חדתין נותנין אותן על גבי הקטבלאות שהיו לכיסוי מעות השיריים כדי שיחזור ויתרום משם בפרוס הבא אחריו כדמפורש התם עוד כתב דבשניה ובשלישית תורמין על האבוד לא ידעתי למה צריך דבפעם הראשונה שמלאו הקופות הגדולות של כ"ז סאין זכו בהן לכל ישראל ומה צריך יותר אבל בפ' תורמין אמרינן בג' פרוסין היו תורמין מתקלין חדשים כדי כולם וצריך לזכותם לכל ישראל בחדשים לכל פעם באותם השקלים ומזכירין בכל פעם בתחילה בעליהם ששלחום כגון בפסח בתחילה על א"י ואח"כ כל ישראל בשבועות כרכין הקרובין לא"י כגון חלב ודמשק ומצרים וכיוצא בהן ואחריהן כל ישראל בסוכות לבבל וכיוצא בהן ואחריהן כל ישראל ואפשר שזה למדנו רש"י ז"ל עוד דקדק הרב ז"ל וכתב ממלאין אותן ע"מ שיהיו ראש ותרומה לשיריים שיהיו אותן שהביאו שקלים ונשארין שם זוכין בתרומה זו וכי' ולזה הוכרח הרב לפרש על האבוד דאף על האבוד קאמר והוכרח לפרש על הגבוי ועודנו בדרך דאין לומר טעמו ז"ל סבר לומר דר"י פליג עליה דר"מ וסבר דאותן ששקלו שנשארו שקליהן בלשכה אלא דלא נפלו המעות תוך הקופות שאין להם זכות בקרבנות ר"ח ניסן ואילך דלא שבקת חיי לכל בריה ומאי הוה להו למעבד אלא ודאי דמודי לר"מ בהא וכי קאמר דאין תורמין על הגבוי לאו בגבוי שנכנס ללשכה קאמר אלא דעודנו בדרך דפשע שלא נתנו בזמן שהיו שלוחי ב"ד גובים כדי שיעלה ללשכה בזמנו וכן נראה דטעמא דר' יוסי בכל הנך משום דפושעים נינהו ולא עבדינן תקנתא לפושעים וקשה דהא טעמא דר"י היינו משום דסבר הוא גזבר הוא אחר כדאיתא פ"ק דתרומות ואין לו כח לזכות כלל ואין תרומתו עולה לאחרים דהוי תורם על שאינו שלו וי"ל דמשום דבעל מצי לזכות לכל מי שירצה בין לפושע בין לשאינו פושע קאמר ר"י דלית לגזבר האי רשותא לזכות לפושע אבל למי שלא פשע ועלו שקליו ללשכה מודי ר"י דהא על כרחך דין תרומה דיינינן הכא דתרומה קרי לה רחמנא ותורם דעלמא היינו דקורא שם עליה וקדישא והמותר הויא חולין וה"נ הנשאר בלשכה הוי חולין דתרומה קרי לה רחמנא וכדאמרן אבל אותן שלא עלו שקליהן ללשכה אין יכול לתרום עליהן דהא אין לו רשות בעלים ומדבריו למדנו שם תרומה דכולה מכילתין ומאן יהיב לן מעפריה ומלינן לעיינין ובסו"פ הוציאו לו אמרינן דשקלים דלא נתרמו דלא חזו דדמו לטבל ואחר שנתרמו הוו להו חולין וה"נ אמרינן לקמן דאין מועלין בשיריים ואע"ג דר"מ סבר מועלין בשיריים מ"מ מודי דתורמין לכל ישראל, עוד כתב ועל העתיד לגבות מי שנאנס ולא שלח שקלו והרב לא היה בגירסתו ועל הממושכן ואנן גרסינן ליה ואנו מפרשין ועל העתיד לגבות כגון האי דמתני' דשלחו שקליהם ונאנסו ונודע לבני העיר קודם שנתרמה התרומה דעתידין הגזברין לגבותן מבני העיר תורמין הגזברין עליהן ע"מ שישלחו דההוא לא שייך בממושכן ומי שנאנס ולא שלח שכתב רש"י היינו ממושכן דקתני בברייתא עוד כתב הרב ז"ל דהמביא אחר שנתרמה התרומה השלישית נותנו לשופר של עתיקין ולא ידעתי טעמו אלא דסבר הרב ז"ל דכיון דאין עושה בהן מצות תרומה לא חזו לקרבן וכיון דלא חזו לקרבן נופל לעתיקין דהיינו שיריים ואח"כ ראיתי שנתכוין לתרץ קושיית מועלין בעתיקין דפ' האיש מקדש דקשיא אההיא דפ' התרומה וכמו שאכתוב שם בס"ד:

כמ"ד אין תורמין. ר' יוסי היא וסתם לן תנא דמתני' כר"מ ולדברי ר' יוסי אפילו בההיא דרישא נמי אם נתרמה התרומה נשבעין לבני העיר דבני העיר חייבין לעולם וטעמא דרבנן דהיינו תנא דמתני' דס"ל דגזברין חשיבי בעלים דשקלים ומצו לזכות לכל מאן דבעו ור' יוסי סבר דגזברין לא חשיבי בעלים הלכך לא מצו לזכות לפושעין והכי מפרש לפלוגתייהו בפ"ק דמס' תרומות רבנן סברי גזבר כמאן דאינהו בעלים הוא ור"י סבר הוא גזבר הוא אחר:

א"ר אלעזר וכו'. ובשומר חנם מוקי לה כפשטה ושבועה ליפטר מן התשלומין ור"ש היא דר"ש ס"ל במס' שבועות ובמרובה ובהזהב דקדשים שחייב באחריותן הוא בעלים דרעהו מקרי וכיון דכי לא נתרמה התרומה חייבין בני העיר לשלם ונשבעין שבועה דאורייתא שלא פשעו כדינן לעולם ואפילו נודע להן אחר הרמת התרומה דהא בשעה שמסרו בידן היו חייבין השומרין בפשיעה דבתר שעת מסירה הוא דאזילנן ולקמיה מפרש לה:

ור' יוחנן אמר. שבועה זו משום תקנה כלומר לעולם בשומר חנם וליפטר מן התשלומין ודברי הכל היא ודקשיא לך רעהו דאורייתא פטור לגמרי ורבנן הוא דתקון כדי שלא יזלזלו בני אדם בשמירת הקדשות:

גזברין מאי עבידתייהו. דהא בשומר חנם מוקמת לה ושבועה מדינא דאורייתא ליכא בשלמא כשנודע להן קודם שנתרמה התרומה דחייבין באחריותן בעלי דין נינהו ונשבעין לבני העיר אלא רישא כשנתרמה מקמי דנודע להו מאי מהני דנשבעין לגזברין לא ליהמנו להו גזברין בשבועה דלא פשעו אי נמי דלימרו להו דשומרי שכר הוו ומחייבו להו לשלם דהא מאן מסר להו שקלים בני העיר לימרו להו גזברין לדידן לא מהימניתו לן אי נמי שומרי שכר אתם:

ומשני נשבעין לבני העיר במעמד גזברין דלא ליחשדינהו שהן שומרי שכר:

אפילו קבלו עליהן. כלומר אי נמי היכי שיאמרו בני העיר אנו רוצים לשלם ואנו משלמים שקלינו אע"ג דאנן לא מחייבי דלא נודע לנו עד אחר שנתרמה ואין רצוננו שישבע השליח שהוא נאמן לנו דהשתא ליכא פסידא להקדש אפילו הכי אין שומעין להן דאין הקדש יוצא בלא שבועה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהלכות שקלים ולהך סוגיא דהכא לא קשה קושיא דפרק הזהב דאקשינן למ"ד הא מני ר"ש היא:

ר' יוחנן אמר חייב באחריותו. בפרק שילוח הקן פליגי כה"ג ומפרש התם דפליגי בהרי עלי והכא נ"ל דפליגי באמר הרי זה וכן משמע הלשון דקאמר הפריש שקלו ואבד ומש"ה פטר ר"ל דאילו בהרי עלי מיחייב הוא וגבי מנה של בדק הבית פטור בהרי עלי משום דלא חסר הקרבה אבל גבי קדשי מזבח מיחייב כדאמרינן התם ושקלים קדשי מזבח נינהו ור' יוחנן מחייב אפילו בהרי זה משום דדוקא גבי נדבה הוא דפטור דאיהו מחייב אנפשיה במאי דלא רמי עליה רחמנא אבל שקלים דרחמנא רמיא עליה דמ"ע הוא אע"ג דאמר הרי זה לא מיפטר עד שיבא ליד הגזבר שאין המצוה נשלמת עד שיגיע השקל לידו וכרבנן דאמרי גזבר בעלים הוי ומיירי שנודע לו שנאבד קודם שנתרמה התרומה דלא מהני תורמין על האבוד אלא על ואין ידוע לו וכדאמרן:

לגזבר. גזבר של מזבח הלוקח בהמה למזבח דהיינו שיביאנו לעזרה:

ברשות גבוה בכ"מ שהוא. משום טעמא דס"ל לר' יוחנן דרחמנא רמי עליה קאמר הכי דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה אבל עיקר טעמיה דר"ל דכיון דאמר זה מיפטר:

ובני העיר שוקלין אחרים. ואמאי נימא דבי גזא דרחמנא איתיה:

עוד היא משום שבועת התקנה. דכיון דנשבעין למר משום תקנת חכמים ולמר מדאורייתא כי פטירי שומרין דלא פשעו דנשבעו לבני העיר מ"מ חייבין בני העיר לשלם דמצו למימר להו גזברין לבני העיר אתון מהימניתו להו בשבועה אנן לא מהימנינן להו וכיון דאינהו לא מהימנו להו לגזברין דבני העיר הם ששלחום ביד שלוחם מיחייבי בני העיר לשלם לגזברין וגם זו מן התקנה שלא יזלזלו בני העיר בהקדשות ומסרי להו ביד בני אדם בשמירה מעולה וידקדקו בשמירתן אבל גבי יחיד דלא שייך ביה שבועה פטור:

נופלין לתקלין חדתין. וילכו ללשכה לקנות מהן קרבנות צבור:

לתקלין עתיקין. ויפלו לשיירי לשכה ולחומת העיר:

אלו ששלחו בני העיר תחלה. מיקרו ראשונים וילכו לקרבנות:

לידי גזברין תחלה. ומיקרו ראשונים לפי שלגזברין באו לידן ראשונים:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה