פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק י · הלכה ד
רוח חכמים נוחה הימנו. רוח חכמה וחסידות בקרבו דאינו רוצה ליהנות מממון אחרים:
לא יחזיר לבניו. דגר את הגר אינו יורשו לא מן התורה ולא מדברי סופרים כדאיתא בפ"ק דקידושין:
רוח חכמים נוחה הימנו. התם פריך עלה מבריית' דתניא אין רוח חכמים נוחה הימנו ומשני כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה כאן שהורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדוש' ופירש"י ז"ל דמתני' דהכא בלידתו בקדושה ומיחלף בישראל גמור הילכך רוח חכמים נוחה הימנו וקשה לפי' מהא דאמר בפ' מי שמת איסור גיורא הוו ליה תליסר אלפי זוזי בי רב מרי ורב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה וקאמר רבא במאי נקנינהו רב מרי להנהו זוזי וכעס רבא במאי דנפק אודיתא מבי איסור ואטו לא היה רוצה שתהא רוח חכמים נוחה הימנו ונראה לתרץ דרבא לענין שקלא וטריא כעס דכשהיה חוזרן שלא יהא רב מרי מוציאן מידו בדין אלא שיחזירם רבא בתורת חסידות ור"ת חלק בין מלוה שעשה לו טובה לפקדון:
כל המיטלטלין נקנין במשיכה. דברים שאין דרכן להגביה בעו משיכה ואין נקנין בכסף והחוזר בו אפילו ליכא בהו מעות אין רוח חכמים נוחה הימנו אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה וליכא מי שפרע אבל אי איכא בהדייהו מעות אפילו מי שפרע איכא כדתנן בפ' הזהב והתם פליגי בה תנאי:
ובלבד לבניו. כשמחזיר לבניו מחזיר אם יש לו בנים ומסיק דאפילו לבנותיו אם אין לו בנים ולא בנות לא יחזיר ליורשים כגון אחים או קרובים:
שלא תאמר. לבניו דוקא ולא לבנותיו דהעברת נחלה קרוייה הואיל ואין ירושתו דבר תורה ובלבד דקאמר ר' אלעזר למעוטי יורשין הוא דקאמר:
מי שמת סוף משפחתו. בישראל קא מיירי:
אלא אמו לא יחזיר. דאמו מנחלת ואינה נוחלת כדתנן בפ' יש נוחלין:
אין רוח חכמים נוחה הימנו. מפ' בפ' הגוזל קמא בימי רבי נשנית משנה זו דמעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה ואמרה לו אשתו ריקה אם אתה רוצה לעשות תשובה אפילו אבנט אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו אין מקבלין מהם והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו והתם מסקינן דהיינו דוקא כשאין גזלה קיימת אבל גזלה קיימת מקבלין ומאי אבנט דמי אבנט:
זימנין את אמר החוזר בו אין רוח וכו'. אבל מי שפרע ליכא:
וזימנין דאת אמר. דמי שפרע נמי איכא:
אין מוסרין אותו. לנזיפה של חכמים אלא מוסרין אותו לקללת מי שפרע:
ערבון טבעת. שנתן טבעת לחברו לערבון וקסבר ר' זעירא דטבעת אין בה משום ערבון:
בעא קומי ר' אבהו זהוב. כלומר מה דינו מי חשוב ערבון או לא:
וא"ל טבעת אמרו. ולא זהוב:
זהוב דרכו להשתנות. ולתתו בתורת דמים קני במי שפרע דכמעות דמי אבל טבעת דמטלטלי לא חשיב מעות וכן פסק הרי"ף ז"ל דמשכון אין בו מי שפרע:
חוזר בו. דס"ל לר' יוחנן דדברים אין בהן משום מחוסרי אמנה דאיסורא דאורייתא ליכא אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו:
לאו צדק והין צדק. ברייתא היא בפ' הזהב דתניא ר' יוסי בר יהודה אומר מה ת"ל הין צדק והלא הין בכלל איפה היה אלא לומר לך שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק ופירש"י ז"ל הין בכלל איפה שההין י"ב לוגין והאיפה ג' סאין שהן ע"ב לוגין אלא שיהא הן שלך צדק כלומר כשאתה מדבר הן או לאו קיים דבריך והצדק אותם ע"כ ואם אתה אומר חוזר בו אין כאן הן צדק:
בשעה שאמר הן של צדק היה. בשעה שהוא אומר הדבור לא יהא בדעתו לשנות אבל אם נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו לפי שינוי השער אין כאן חסרון אמנה והכי איתא בגמ' דילן:
לית אנא חזר בי. דקסבר רב דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה ואיסורא דאוריית' איכא. ובמסקנא לא קיימא הכי אלא למדת חסידות ובגמ' דילן פ' הזהב איפכא גרסינן דרב סבר דברים אין בהן משום מחוסרי אמנה ור' יוחנן אמר דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה וקיי"ל בר' יוחנן דגמ' דילן וכגון במתנה מועטת כדאיתא התם:
בחצר שאינה של שניהם. וכגון שלא השאיל להן מקום:
עד שיגביהנה. או עד שיוציאנה כולה מרשות הבעלים אם היה לוקח החפץ או הפירות ברשות המוכר לא קנה דמשיכה לא מהניא בי מוכר עד שיגביה אבל הגבהה קונה בכל מקום או עד שיוציאנה מרשות המוכר כל משך ארכה:
ברשות הלוקח. שהביא המוכר חפציו למכור ברשות הלוקח:
כיון שקבל עליו המוכר. למכור ואמר כל מדה בכך וכך:
קנה לוקח. מיד ואע"פ שלא משך דקני ליה רשיתיה:
ברשות הלה שהיו מופקדין אצלו. שהפקיד שם המוכר חפציו ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך חפציו:
עד שיזכנו בהם. לאותו רשות ללוקח:
או שישכור. מבעל הבית עצמו מקום החפצים והסחורה ואי איסור תורה מאי לא קנה דקתני גבי רשות מוכר:
ומשני דרב מיירי כשהעמידו עמו. לראות הסחורה אזי איכא איסורא ולא מצי הדר וברייתא דלא העמידו מוכר ללוקח עמו לראות הסחורה אזי הוו דברים בעלמא ואין בהם איסור משום מחוסרי אמנה:
רב פליג וכו'. תלמודא קאמר דקושטא דמילתא דרב פליג ואפילו בלא העמידו דהא כדאמר לבני ביתו סגי והתירוץ היינו כדתרצת עליה דרב אדרב:
דחד בר נש. וכו':
או יתן לו. כל סך ערבונו דכנגדו הוא קונה:
או ימסור לו למי שפרע. אם אינו נותן לו כנגד ערבונו:
וכא הוא אומר הכין. דלא קני כוליה לקבל מי שפרע אם נתן לו כנגד ערבון דאיסורא דאורייתא ליכא בשארא ובודאי דמיירי שהעמידו עמו דאי לא העמידו הא לא סמכא דעתיה ואפילו מי שפרע ליכא ואיהו נהיג אפילו בלא העמידו וכדפרישית אלא ע"כ ההוא עובדא דמילחא למדת הדין אמר רב:
ומה דרב נהיג. בביתו מדת חסידות היה ולאו משום דסבר דאיסורא דאורייתא איכא ותירוצא דברייתא נמי למדת הדין הוא דהוי:
הדרן עלך מוציאין בראשונה בנות שלש זוטא ורבא ופיגם בשביעית.
סוף הספר