פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק ט · הלכה ב
שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל. כתב הרמב"ם ז"ל בפ' שביעי ג' ארצות לביעור ארץ יהודה כולה ההר והשפלה והעמק ארץ אחת עבר הירדן כולו ושפלת לוד והר שפלת לוד ומבית חורון עד הים והגליל כולו העליון והתחתון ותחום טבריא ארץ אחת ואוכלין בכל א' וא' משלשתן עד שיכלה האחרון שבה כיצד היו לו פירות בגליל וכן בעבר הירדן ע"כ. וכן דעת רש"י ז"ל בפ' מקום שנהגו וא"כ לדעתם אין חילוק בכל ארץ ישראל אלא ג' ארצות לבד וקשה לי מאד דאמרינן בגמ' דאין חיה שבהר גדלה בעמק וא"כ כשכלה לחיה שבהר איך יושבי ההר סומכין על פירות שבעמק והא כלה לחיה שבשדה שלהן ואע"ג דבפ' מקום שנהגו בגמ' דילן לא איתא הכי אלא אין חיה שביהודה גדלה בגליל התם ה"פ אין חיה שבהר יהודה הולכת להר שבגליל מהר אל הר וזה כבר הקשו התוס' על רש"י ז"ל שם ועוד קשה לי דהא קתני סיפא ר"ש אומר לא אמרו ג' ארצות אלא ביהודה משמע דרבנן סברי דאיכא שלש ארצות בשאר מקומות כמו ביהודה ולדעת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל אף בארץ יהודה ליכא לרבנן אלא ארץ אחת ועוד קשה דבגמ' מפ' דשפלת הדרום היא שפלה של יהודה והר של יהודה הוא הר המלך המוזכר בכל מקום ואי ליכא קפידא בין יושבי הר המלך ליושבי שפלת הדרום מאי איכפת ליה לתנא דמתני' למימר שפלת לוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך היינו הר המלך היינו שפלת הדרום אבל הפי' הנכון בזה דמעיקרא אשמועינן דאין משהין פירות הפרכיא זו כיון שמשתהין הפירות ההם בהפרכיא אחרת דפירות יהודה הפרכיא לעצמה ופירות עבר הירדן הפרכיא לעצמה וכן גליל דמהר של זו להר של זו חשיב כמהר לעמק והיינו רישא ובסיפא אשמועינן דלעולם בכולן הר בפני עצמו חשיב ושפלה לעצמה חשיבא ועמק לעצמו חשיב ומתני' תרתי קמ"ל חדא דאין כל ההרים שוין ולא כל השפלות שוות ולא כל העמקים שוין אלא הרים דיהודה לעצמן והרים דעבר הירדן לעצמן והרים דגליל לעצמן וכן בשפלות שפלה ליהודה לעצמה ושפלה דעבר הירדן לעצמה ושפלה דגליל לעצמה. וכן בעמקים עמק דיהודה לעצמו ועמק דעבר הירדן לעצמו ועמק דגליל לעצמו והיינו רישא דתנן ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל כדפרישנא. ובסיפא אשמעינן דכל הפרכיא והפרכיא מתחלקת לשלש הר לחוד ועמק לחוד ושפלה לחוד והאי דינא בכל הפרכיא והפרכיא והיינו דתנן ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת לאשמועינן דיהודה גופיה מתחלק לשלש וכן עבר הירדן והשתא נפרש למילי דמתני' עבר הירדן מפ' בגמ' דהיינו מה שכבש משה מסיחון וקדושת חילוקי שביעית שלו היה ראוי לגזור עליהם שהרי יש בהם הרים לעצמן ושפלות לעצמן ועמקים לעצמן והיינו קודם שנטלום מואב מישראל אבל אחר שנטלום כגון כשמת שאול המלך חזרו לאיסורן וגזרו בהם שיעשרו בהם מעשר עני ומותר לזורען ואין בהן קדושת שביעית ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה דעבר הירדן היינו ערי סיחון שלא נטלן ממואב וכבר הארכתי בזה בפ' ג' ארצות:
גליל העליון. מפ' ג' ארצות דגליל והם גליל העליון והיינו הרים שבגליל ומפ' ליה סימנא כל שאינו מגדל שקמים:
וגליל התחתון. היינו שפלה של גליל' ומפ' לה סימנא כל שהוא מגדל שקמים והכי איתא בגמ':
ותחום טבריה. הוא עמק הגליל. דהא יש בו תמרים:
והעמק. מפ' בגמ' בקעת גינוסר:
וביהודה ג' ארצות. הם ההר המוזכר בתורה דכתיב בהר ובשפלה ובנגב ותני בסיפרי בהר זו הר המלך ובשפלה זו שפלת הדרום כדאיתא התם:
והעמק. בגמ' מפ' מעין גדי ועד יריחו ולא מפ' במתני' גבי עבר הירדן הר ושפלה ועמק משום דנתבטלו ולא נפקא לן מידי ובגמ' מפ' להו:
כשפלת הדרום. היינו שפלה דיהודה:
והר שלה. של לוד:
כהר המלך. היינו הר דיהודה ואע"ג דשפלה דעלמא דין שפלה אית לה כדאיתא בגמ':
מבית חורון ועד הים מדינה אחת. קומרקא בלע"ז ובגמ' מפ' דאף בזה יש חילוק דהר ושפלה ועמק:
ולמה אמרו שלש ארצות. בכל הפרכיא:
כדי שיהו אוכלין בכל א' וא' עד שיכלה האחרונה. דכל הר המלך אחת ונפקא מינה להא דאמרינן בפ' הניזקין ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך דכולן שיעורן אחת דהר להר דהפרכיא דיליה מהני וכן שפלה לשפלה דיליה אבל לא הר לשפלה ואפילו תרוייהו הפרכיא אחת ואהא פליג ר"ש:
שלש ארצות אלא ביהודה. שגבולו גדול לכך יש חילוק בו בין הר ושפלה ועמק אבל כל שאר הארצות שוות הם להר המלך דהוא דיהודה:
וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. סתמא היא לכו"ע והכי איתא בתוספתא ובגמ' מפ' זמן ביעור דידהו ולקמן אפרש האי ביעור דמתני' אי ביעור דהיתירא דהיינו להוציא ולחלק על פתח ביתו או משעבר זמן הביעור דכבר כלה להר או לשפלה דאסורין באכילה ובעו שריפה:
הבהמה. שמזונותיה עליך:
אוכלת מן הבית. ואוכלי אדם ואוכלי בהמה הוקשו לביעור:
אין חיה שבהר גדלה בעמק. מיהודה ליהודה ולא גדלה חיה שבעמק בהר והתורה אמרה ולחיה אשר בארצך בתר ארצך אזלינן הילכך אין סומכין יושבי ההר על יושבי העמק ולא יושבי העמק על יושבי ההר ובגמ' דילן פ' מקום שנהגו מפ' אמאי אין סומך הר שביהודה להר הגליל ומפ' דגמירי אין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל ואין חיה שבגליל גדלה על פירות שביהודה אבל כל הרי גליל שוין דיוצאה היא מהר להר:
דיקליטנוס. מלך רומי היה:
אעיק לבני פמייס. במסים וארנוניות:
אנן אזלין. נברח מן הארץ ותשאר שממה:
סופיסטא. יועץ של המלך וכן פי' בערוך:
ואי בעית מיבדקא. ואם אתה רוצה לנסות דודאי לא יניחו אויר ארצם:
אייתי טביין. הבא צביים תרגום צבי טביא:
וחפי קרניהון כסף. כדי שכשיחזרו להם יכירו שהם אלו:
ולסוף חזרון לאתריהון. דלא יכלו לסבול להניח אויר ארצם:
ושלחון לאפריקא. ובאגדא אמרינן אל ארץ כארצכם זו אפריקי ואפ"ה חזרו:
מילין. עפצים גאלאש בלע"ז:
דקלים. תמרים:
שקמה. אינה עושה פירות:
כשקמים אשר בשפלה. ש"מ שדרכה של שפלה לגדל שקמים ומיהו לאו ראיה גמורה היא לומר דאם אין בה שקמים לא תהא קרויה שפלה:
למדת הדין איתמר. הדא דאמרה סימן לנחלים קנים למדת הדין למקח וממכר שאם מכר לו נחל צריך שיהא בו קנים:
לעגלה ערופה. צריך שיהו קנים גדלים בו ואי לא לא מיקרי נחל והתוס' היו להם גירסא משובשת והיו גורסין למדה הדא איתמר ופירשו דאכל ג' ארצות קאי ואינו כן אלא אנחלים דוקא קאי והיינו דקאמר ואית דאמרי לעגלה ערופה וכדפרישית אבל לענין מתני' פשיטא דהא במתני' תני לה להך סימנא גבי גליל ולא היה צריך לפרשו בברייתא ובגמ' דילן סברי נמי דודאי ברייתא לענין אחר שנוייה ולהכי אוקמוה התם בהני תרי גווני דהכא וכדפרישנא:
הר של עבר הירדן. של ארצות סיחון שכבש משה:
הרי מכוור. תרגום ירושלמי של יעזר מכוור.
ושפלתו. מאי ניהו:
חשבון וכו'. מקרא הוא בספר יהושע בחלק בני ראובן:
דיבון וכו'. כל אלו כתובים במואב:
וכן כיוצא בהן. דכתיב בתר הכי וקדימות ומיפעת וכו' וכל הני במישור דהיינו שפלה:
בית הרם ובית נמרה. אלו מקומות בעמק:
וכן כיוצא בהן ובעמק בית הרם ובית נמרה. מקרא הוא בספר יהושע בחלק בני גד:
שפלה שבהר והר שבשפלה. בעיא היא שפלה שבהר מי נימא דדינה כשפלה או דילמא כיון שבהר היא דינה כהר וכן הר שבשפלה מי נימא דין הר אית ליה או דילמא כיון שבשפלה הוא דין שפלה אית ליה:
וההר שלה כהר המלך. ואי ס"ד דסתם הר כהר שבהרפכיא שלו הוא מאי קמ"ל אלא ה"ק האי הר דשפלת לוד דגדול הוא דינו כהר המלך הא סתם הר שבשפלה דינו כשפלתו:
פרא כורין. שם הפרכיא הוא:
יש בה הר ושפלה ועמק. כ' ר"י מסיפונטי ז"ל ה"ק ר' יוחנן דאע"פ שיש בו הר ושפלה ועמק כמדינה אחת נידונין ובכולן אוכלין בין בהר בין בעמק בין בשפלה עד שיכלה אחרון אחרון שבכלם דכמדינה א' נידונין אי הכי אמאי תני ג' ארצות ליתני ארבע כלומר נהי דארבע ארצות ושלש שלש ארצות וכו' לא מצי למיתני מ"מ ליתני ד' ארצות הם יהודה ועבר הירדן והגליל ג' ג' ארצות בכל א' וא' ומבית חורון ועד הים מדינה אחת דאכילה דהר שלה ועמקה ושפלתה באנפי נפשה היא ומשני מובלעות הן בין שלש ארצות ששנינו עכ"ל. ונ"ל דהא דתנן מבית חורון ועד הים מדינה אחת היינו חוץ משפלת לוד והר שלה דהא תנן דחלוקים וכי תנן דמדינה אחת הן אשארא ונוכל לומר דהיינו דמשני דמעורבו' הן דלעיל כל שפלה לחוד וכל ערי עמק לחוד ובבית חורון עד הים יש הר ושפלה ועמק דמדינה אחת הן ויש דהר לחוד ושפלה לחוד:
אין בסוריא שלש ארצות. אע"ג דקדושה סוריא דאין עושין בה אלא בתלוש בשביעית כדאיתא בפ' ג' ארצות בהא קילא לענין הר ושפלה ועמק דכולה חשיבא ארץ אחת ואוכלין בה כ"ז שנמצא באי זה מקום שבה אוכלין בכולה:
אילין עמקים. אמילתיה דר"ש קא פריך תימה על עצמך דאילין עמקים דיהודה גופיה מודי ר"ש דאינו יכול לאכול בשביל סמך הר יהודה ועמק שבגליל דהיינו גינוסר שיסמוך על הר שביהודה דהיינו הר המלך:
עד שיכלו מיריחו. שהיא עיר התמרים כדכתיב בקעת יריחו עיר התמרים עד צוער ובפ' מקום שנהגו תניא עד שיכלה האחרון שבצוער:
ומגוש חלב. דביה הוו זיתים הרבה והוא בחלקו של אשר דכתיב ביה וטובל בשמן רגלו במס' מנחות וכי קתני שלש ארצות לביעור בשאר כל פירות האילן והכי איתא בתוספתא דתני ושאר כל פירות האילן כגון האגסים והקרוסטמלין והפרישין והעוזרדין אין אוכלין מן מה של הר על מה שבעמק ולא מן מה שבעמק על מה שבהר כדאיתא התם. וכ' ר"י ז"ל דשיעורא דתמרים דקתני הכא עד יריחו והיינו צוער היינו עד הפורים כדאיתא בפ' מקום שנהגו וכן פסק הרמב"ם ז"ל ולית לן דרב ביבי עוד כ' דשיעורא דזיתים שיכלו מגוש חלב היינו עד העצרת והכי אמרינן בפ' כלל גדול זוטא בשמן עד העצרת ונ"ל דהטעם שאמרו דגבי זיתים ותמרים כל ארץ ישראל אחת ואין בה גבולים חלוקים אלא דוקא בשאר פירות היינו משום דחזר וכללה כולה באלו השנים דכתיב ארץ זית שמן ודבש ודרשינן בסיפרי ודבש אלו תמרים וחרובין נמי בכלל דבש הן בא"י: