אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו

פרק ו · הלכה ג

הלכה ב

בצלים שירדו עליהם גשמים. בצלים של שנה ששית מחוברים לקרקע שנכנסו לשביעית וירדו עליהם גשמים בשביעות:

וצמחו. והוציאו גידולין כדרכן של בצלים:

עלין שחורין. פי' הר"ן ז"ל בפ' הנודר מן הירק לאו שחורין ממש אלא משום דירקות הבצל הוא לדרגא בתרא ונוטה לשחרות קצת שזה מוכיח דודאי גדלי ממי שביעית וגידוליו מבטלין את העיקר ואע"ג דאין זרעו כלה וחשיב אפ"ה אסורין בצלים גופייהו מטעם קדושת שביעית: הוריקו שהם כמו כמושים ירוקים אמאריליו בלע"ז כמין דאפילו בשביעית עצמה לא אסר רחמנא אלא מן השמור כדאיתא לקמן פ' כלל גדול רבא:

בפירות שביעית בשביעית. בהני הוא דשרינן בסוריא בתלוש אבל לא במחובר:

צור. אע"ג דלא כבשוה לא אלו ולא אלו ואינה קדושה לא גרעה מסוריא ואית לן למיגזר בה גזרת סוריא דהא טעמא דסוריא שייכא בה דקרובה היא:

הדא אשקייתא. בבית השלחין דהיינו ארץ עייפה למים תרגום עיף משלהי ואסר להשקות בית השלהין שלה וכ"ש בית הבעל:

במועד. כדי שלא תפסד ודבר האבד הוא:

ובשביעית. מפ' טעמא התם דאבות אסר רחמנא ולא תולדות:

ומשני לזרעים שבו. כלומר לזרעים המותרים באכילה בשביעית כגון פיגם וירבוזין עולשין ולוף שוטה דבר שאין כיוצא בו נשמר ומאי דאסר ר' חונא להשקותה היינו בשדה אילן וכגון שנוטעין ביותר מבית סאה עשרה דקיי"ל כר' אליעזר בן יעקב דאמר דלהוליך שרי אבל להשקות אסור:

יהא מותר לחרוש להם. לכל בית השלהין דעלמא יהא מותר לחרוש בשביעית לזרעים כיון דמותר להשקותו בשביעית וה"נ פרכינן בגמ' דילן התם למ"ד דמשקה תולדה דחורש הוא ומשני אביי בשביעית בזמן הזה ור' היא ורבא משני אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא:

בצלים שירדו עליהם גשמים. בצלים של שנה ששית מחוברים לקרקע שנכנסו לשביעית וירדו עליהם גשמים בשביעית:

וצמחו. והוציאו גידולין כדרכן של בצלים:

עלין שחורין. פי' הר"ן ז"ל בפ' הנודר מן הירק לאו שחורין ממש אלא משום דירקות הבצל הוא לדרגא בתרא ונוטה לשחרות קצת שזה מוכיח דודאי גדלי ממי שביעית וגידוליו מבטלין את העיקר ואע"ג דאין זרעו כלה וחשיב אפ"ה אסורין בצלים גופייהו מטעם קדושת שביעית:

הוריקו. שהם כמו כמושים ירוקים אמאריליו בלע"ז כמין חלמון ביצה דכיון דהכסיפו פניהם מותרין דלא גדלו כלום בשביעית דכיון דהם ירוקים לאו מחמת יניקת הקרקע גדלו אלא מחמת הבצל עצמו:

אם יכולין ליתלש בעלין שלהן אסורין. שכל כך כח יש בעלין שלהם שכשיבא לאחזם בעלין שומט עיקרן עמהן מן הקרקע אסורים דחשיבי גידולין של שביעית שגדלו קצת מן הגשמים ונתחזקו שאלמלא כן היו העלין נפרכין ובהניחן מחוברין לקרקע איירי כדמשמע בגמ' וכן בפ' הנודר בעי למפשט מהך מתני' ונטעו בשמינית:

וכנגדן למוצאי שביעית וכו'. פירש"י ז"ל שאם היו של שביעית וצמחו בשמינית ויש להם כח בעלין מותרין דגידולי היתר חשיבי ומבטלין את העיקר של איסור ומהך מתני' בעי לאוכוחי בפ' הנודר מן הירק דגידולין של היתר מעלין את העיקר. והרא"ש ז"ל פי' לאו בבצלים של שביעית שיצאו למוצאי שביעית עסקינן דלא מקילינן בהו דגידולי היתר כל שהו יעלו את האיסור אלא סיפא נמי איירי בבצלים של ששית שעקרן וחזר ונטען בשביעית ועקרן לאחר שגדלו בשביעית ונאסרו וכשחזרו והוסיפו מעט בשמינית חזר אותו היתר וביטל איסור המועט שגם של ששית מסייע לבטלו כיון שסוף גידולו היתר וכן פי' רבנו שמשון ז"ל ומחלוקתם פלוגתא דאמוראי היא בגמ':

כיני מתני' שחורים אסורים וירוקים מותרין. דפי' ירוקים הכסיפו פניהם וכמושין הם ולא תימא דירוקים לשון ירק ותפיך למתני' ולמימר ירוקים אסורים ושחורים מותרין ותחשוב דשחורים שחורים ממש דכך היא הצעת המשנה ומתני' דוקא היא:

כיון שהשחיר מתעשר לפי כולו. בפ' הנודר מן הירק איתא הכי א"ר יצחק א"ר יוחנן ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה דאע"ג דעישרה כהלכתה כיון דחזר ושתלה וגדלה מתעשרת לפי כולה אע"פ שכבר עישר את העיקר והעיקר קיים ואינו כלה צריך להפריש מן הגידולים ומן העיקר כבתחלה וכאילו לא תקנה מעולם לפי שבטלו גידולין את העיקר ופליגי בה ר' ייסא ור' חייא בר אבא אליבא דר' יוחנן למר דהיינו ר' ייסא בעינן שיגדל גידולין לבטל את העיקר ולמר מכיון שהשריש בטל עיקרו ובעי לעשוריה וכ"ש אם הוציא עלין שחורים דקסבר דכל שרף הבצל של עכשו שרף חדש הוא ובטיל ליה שרף קמא וחומרא בעלמא הוא:

ולא שנייא וכו'. אבצלים דמתני' קאי דתנן וכנגדן למוצאי שביעית מותרין וקא מתמה תלמודא ע"פ דרך זו דר' ייסא מי נאמר דמתני' סתמא קתני בה וכנגדן למוצאי שביעית דמותרין דלא שנא שעקרן בשביעית ולא גדלו בשביעית אלא כל שהו ושתלן למוצאי שביעית דהשתא הוי עיקר דהיתירא וגידולי דהיתירא ול"ש שתלן בשביעית וגדלו בשביעית דהוי עיקר כוליה דאיסורא אפ"ה מהנו גידולין דמוצאי שביעית להתירו ונקטינן מר' ייסא דכי היכי דאמרינן דגידולין מבטלין את העיקר לחומרא ה"נ לקולא ומפ' ר' זעירא ה"נ מכיון דריבה עליו החדש מותר דאפילו לקולא אמרינן דגידולי היתר מעלין את האיסור וחד בתרי בטיל כדין יבש ביבש והכי אית ליה לרשב"א בפ' הנודר מן הירק דהנוטע חסיות שגדלו בשביעית בשמינית ישראל מנכש עמו בשמינית ומותר לו לאכול מהן משום דגידולי היתר שגדלו בשמינית מעלין את האיסור:

ר' לא ור' אמי וכו'. פליגי עליה דר' זעירא וסברי דדוקא לחומרא אמרינן דגידולין מבטלין את העיקר אבל לא לקולא דתולדות דאיסורא נינהו ומתני' דבצלים מוקמינן לה בבצלים של ששית שנטעם בשביעית ועקרן בשביעית ושתלן למוצאי שביעית וכפי' הרא"ש ז"ל א"נ כדמוקי לה בפ' הנודר מן הירק במדוכנין כגון שהודכו במדוכה דליתנהו בעינייהו ומשו"ה לא מימשכי גידולין בתרייהו:

טבל. דבר שיש לו מתירין כשמתקנו הוא חוזר וניתר וכי נתערב בחולין נמי יכול להפריש עליו ממקום אחר:

ומעשר שני והקדש. יש להן היתר בפדייה:

וחדש. שהעומר מתירו:

לא נתנו בהן חכמים שיעור. שאוסרים בכל שהו במינם אבל שלא במינם בנותן טעם ובטל בס'. וכן פסק ר"ת ז"ל והר"ן ז"ל בפרק הנודר מן הירק:

תרומה ותרומת מעשר וחלה. אע"ג דמצי לאיתשולי עלייהו כדאיתא בנדרים פ' הנודר מן הירק הא מפ' התם היכא דליכא מצוה למיעבד הכי לא מיקרו דבר שיש לו מתירין ונתנו בהם חכמים שיעור דאפילו דנתערבו במינם בטלים כאו"א כדיניה תרומה ותרומת מעשר וחלה במאה ערלה וכלאי הכרם במאתים ובשאינו מינו כולן בס' וכן כתב הר"ן ז"ל בפ' הנודר מן הירק ונותן טעם דקאמר הכא אשלא במינו קאי דאילו במינן משניות שלימות הן במס' ערלה לכל חד וחד דיניה:

שביעית אין לה מתירין. דכל מה שגדל בשביעית צריך לבער אחר ביעור דאיסורא המפורש לקמן בפ' הפיגם וכולו אסור באכילה ולאיבוד אזיל:

ולא נתנו בה חכמים שיעור. וקא מסיק עלה בפ' הנודר מן הירק דתנן השביעית אוסרת כל שהו במינה ושלא במינה בנ"ט והא משנה לקמן בם"פ כלל גדול זוטא וממינה קא מקשינן לר"ש דקתני בה שאם נתערבה סאה תאנים של שביעית באלף סאין תאנים של היתר כולן מתבערין:

אם אמרתם בשביעית שאוסרת כל שהוא בביעור. פי' הר"ן ז"ל אף הם לא אמרו שהשביעית אוסרת בכל שהוא במינה אלא לענין מצות ביעור שצריך לאכול התערובת קודם זמן הביעור שצריך לאכול אותו בקדושת שביעית ולא למלוגמא ולא לסחורה, ואני מפרשו בזמן שבני אדם חייבים בביעור מן הבית דהיינו כשרואים שכלין פירות העיר דבעו הפקר על כרחו קודם שיכלו פירות הפלך וההוא ביעור לית ביה אלא סילוק רשות בלבד דנפקא לן מקרא דכתיב ונטשתה וגרסינן בפרק המפקיד נטושין בע"כ דכתיב תשמטנה ונטשתה דשביעית אפקעתא דמלכא היא ובההוא כיון דאפשר לאכלו כשיוציא או יפקיר הו"ל כדבר שיש לו מתירין:

אבל לאכילה בנותן טעם. כלומר היכא דאיכא איסור אכילה דנפקא לן מהיקישא דאיתקש בהמה לחיה דבהמה אינה אוכלת מן הבית וכ"ש אדם כגון אם נתערבו לאחר הביעור דאיסורא שכלו פירות הפלך דאוסרת תערובתה דלא שרי באכילה ויש בהם לאו הבא מכלל עשה בההוא בין במינה בין שלא במינה בנ"ט אלמא דאם נתערבו הגדל לאחר הביעור דאית ביה איסור אכילה אפילו במינה בנ"ט וה"נ גידולין של היתר שנתערבו במחובר עם עיקר האיסור אחר הביעור דאיסורא מכיון דריבה החדש על העיקר מותר דיבש ביבש חד בתרי בטיל דכולהו שאר איסורי נמי הכי אזלינן:

פתרי לה בעירובין. כלומר לעולם אימא לך דאין הגידולין מעלין את העיקר לקולא והכא בנתערב בתבשיל עסקינן שנתערב האי בצל דשביעית אחר הביעור בבצלים דהיתירא דלא מינכר האיסור בטל בנ"ט דאין עיקרו בעין אבל הכא בגידולין דתולדות דאיסורא שהעיקר בעין ומינכר לא. ולא נראו לי בזה דברי רבנו שמשון ז"ל כלל:

בצל של כלאי הכרם. שנאסר:

ושתלו במקום אחר וכו'. דאין גידולין שמעלה האיסור מתירין האיסור עצמו דקמא קמא נאסר. ויש גורסין אין גידולי היתר וקאי אגידולין עצמן שגדלו כששתלו במקום אחר או אחר שנעקר הכרם והכל עולה לטעם אחד. וא"ת קשיא דר' זעירא אדר' זעירא דלעיל קאמר ר' זעירא דמכיון שריבה עליו החדש מותר אלמא דס"ל דגידולין מעלין את העיקר ומבטלין אותו והכא גבי כלאים סבר דאין גידולין מעלין את העיקר תריץ הא פרישו לה בפ' הנודר מן הירק ותירצו שביעית שאני הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטילתה ע"י קרקע משא"כ בכלאי הכרם דאין האיסור מחמת קרקע אלא מיני תערובת זרעונין שאוסרין משו"ה אין בטילתן ע"י קרקע משא"כ בשביעית דהאיסור גופה חוזר היתר ודמי לחדש דקודם י"ו דניסן אסור באכילה ולאחר י"ו שרי:

דתנינן תמן. במס' תרומות פ' הזורע:

גידולי תרומה. דקיי"ל אם זרע התרומה גידוליה נמי תרומה וגזרה דרבנן היא ואחת מי"ח דבר היא כדאיתא בפ"ק דשבת וטעמא מפ' התם ומפ' במס' תרומות דלעולם חייבין הגידולין במעשרות דלא אתי דרבנן ומפקיע דאורייתא:

וגידולי גידולין חולין. אם חזר וזרע אותן גידולין גידוליהן חולין:

הטבל וכו'. מפ' התם טעמא דטבל רובו חולין:

ומעשר ראשון. אע"ג דטבול הוא לתרומת מעשר נמי רובו חולין:

ספיחי שביעית. נמי מדרבנן הן שאסורין ועוד שאינן מצויין שאינן נוהגין בכל שנה וסתמא מיירי שזרען ישראל בשמינית:

ותרומת חו"ל. נמי אינה מצויה:

והמדומע. רובו חולין:

ובכורים. אינן מצויין כלומר שאינן נוהגין אלא בשבעת המינין:

בדבר שזרעו כלה. כגון תבואה שמתעכל ונפסד הזרע בקרקע:

דבר שאין זרעו כלה. כגון לוף ושום ובצלים אין גידולין מעלין את העיקר ומשו"ה גידולי גידולין אסור אלמא דבצל דספיחי שביעית אין גידולי גידוליו מעלין אותו דאסירי באכילה ולדידיה גידול דקרקע מבטל לאיסוריה:

בקדושת שביעית בביעור. כי קתני ספיחי שביעית בדבר שאין זרעו כלה דאין גידולי גידולין מעלין אותן היינו בזמן הביעור דסילוק רשות ובזרעו גוי עסקינן דהעיקר הראשון נטעו ישראל שנאסר באכילה משום ספיחים ואפילו הוי זרעו כלה אלא היכא דזרעו כלה כשחזר וזרעו גוי שרי אפילו זרעו בשביעית דליכא בגוי משום ספיחים אבל בצל דאין זרעו כלה אפילו חזר ונטעו גוי ורבו גידולים על העיקר אסור וכגון דעקרו ישראל בשביעית וחזר ונטעו גוי בשביעית ועשה גידולין ועקרו וחזר ונטעו בשביעית הגוי ועשה גידולי גידולין ועקרו בשביעית ונתערב משנתלש באלף בצלים דחולין דאין בהן קדושת שביעית ובישראל לא מצית לאוקומה דא"כ מ"ש בצל אפילו זרעו כלה נמי אסור באכילה ואפילו גידולי גידולין דספיחים הם אלא בגוי הוא דמיירי וכדפרישית דלית ביה משום ספיחים וכדאמרינן לעיל אבל מ"מ קדושת שביעית יש בהם וחשיבי יש לו מתירין לאוכלן בקדושת שביעית דסילוק רשות הוא דרמינן עלייהו והיינו דבעו הפקר ע"כ כולהו אלף או שלא לעשות בהן סחורה דהיינו קדושת שביעית. וכי שרי ר' זעירא היינו בזמן הביעור דאיכא ביה איסור אכילה דהיינו כשכלו פירות הפלך כשנטעו בההיא שעתא דהוי דבר שאין לו מתירין וכדפרישית:

ואיתקבל. באכסניא:

כהדא דר' זעירא. דמכיון שריבה עליו החדש מותר:

באילן בוצלייא. שגדל עיקרן בשביעית והעלו גידולין בשמינית:

חמתון סמיכין עלוי. ולעשות הלכה למעשה:

במרוכנין. פי' הראב"ד ז"ל מתרגום הטי נא כדך ארכיני כען כלומר מעקלין הצואר שלהן שלא יגדלו וכיון שעושה כן גילה דעתו דלא ניחא ליה בגידוליהן ואם גדלו אותן גידולין מותרין ומבטלין את האיסור דהוי כמו שנתבטלו בשוגג אבל אם לא ריכנן אסורין דמינח ניחא ליה וכנטועין לכתחלה דמו ע"כ, כלומר ודמי לריבה עליהן במזיד דאסירי:

רישא וסיפא. ראש הענין וסופו אלא ר' אבהו בתחלה הורה כר' זעירא דלא ידע אלא מילתא דר' זעירא:

כד שמע דר' אילא ור' אמי פליגי עליה שרע מינה. נשמע ממנה ולא הורה עוד כשמועת ר' זעירא דיחיד ורבים הלכה כרבים.

ולענין הלכה קיי"ל כר' זעירא דמכיון שריבה החדש על העיקר סגי ועיקר עצמו שרי ופירושא דמתני' כדברי רש"י ז"ל שפי' שאם היו של שביעית והוריקו העלין וצמחו בשמינית ויש להם כח לעלין דיכולין ליתלש באחיזת העלין מותרין הבצלים עצמן דגידולין מעלין וס"ל לר' חנינא בן אנטיגנוס דבהאי שיעורא ודאי רבו גידולין על העיקר ואע"פ שהעיקר בעין ובלא עיקם צוארן כלל. דגרסינן בפרק הנודר מן הירק # ישמעאל איש כפר # איתמה העלה בידו בצל # שעיקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו מהו כיון דרבו גידוליו על עיקרו אותן גידולי היתר מעלין את האיסור או לא ופשטינן לה מן הדא דתניא המנכש עם הכותי בחסיות אוכל מהן אכילת עראי ומעשרן ודאי ר"ש בן אלעזר אומר אם ישראל חשוד על השביעית הוא למוצאי שביעית מותר אלמא דגידולי היתר מעלין את האיסור. ודילמא בדבר שזרעו כלה היא. הא תניא אלו הן חסיות כגון הלוף והשום והבצלים. ודילמא בתערובת. המנכש קתני, לימא תהוי תיובתיה דר' יונתן, שאני שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע. זו היא סוגיית הגמ'. ופי' רש"י ז"ל העלה בידו, בעיא דאיבעיא בי מדרשא. שעיקרו בשביעית. שעיקרו גדל בשביעית וחזר ונטעו בשמינית ונתגדל בשמינית עד שרבו נידוליו על עיקרו וקא מיבעיא ליה הכי גידוליהן איתנהו היתר שגדלו בשמינית ועיקרו אסור בהנייה שהרי גדל בשביעית וחייב בביעור כי מטי זמן הביעור כיון דרבו גידוליו על עיקרו שהיו יותר מן העיקר אותן גידולי היתר מעלין את האיסור שמבטלין את האיסור כולו או לא. בחסיות מפ' לקמן. יאכל מהם עראי כמו שאר טבל גמור. ומעשרן ודאי ולא דמאי דכותי ודאי לא הפריש מהן מעשר כלל. ר"ש בן אלעזר אומר וכו' טעמא דנפשיה קאמר אם ישראל חשוד על השביעית שחשוד שנוטע חסיות שביעית בשמינית ישראל המנכש עמו בשמינית מותר לו לאכול מהן משום דגידולי היתר שגדלו בשמינית מעלין את האיסור. ודילמא הא דר' שמעון בן אלעזר דגידולי היתר מעלין את האיסור בדבר שזרעו כלה קאמר ובעיא דישמעאל בבצל שאין זרעו כלה היא. וקא פריך ומי מצית אמרת דבדבר שזרעו כלה מיירי והתניא אלו הן חסיות וכו'. הלוף מין קטנית, מכלל דבדבר שאין זרעו כלה ואפ"ה מותר וש"מ גידולי היתר מעלין את האיסור. וקא פריך עלה דילמא מהא לא תפשוט דבמדוכנין קא מיירי ושמא כלו כשהן נדוכין דליתיה לעיקר בעין שהוא מתכוין לכתשן כדי שיהו בטלין. תריץ הא לא מצית אמרת דחשוד על השביעית קתני וכיון דחשוד הוא לא משגת עלייהו ולא טרח לבעל האיסור ולעולם תפשוט מינה דגידולי היתר מעלין את האיסור. ודילמא בתערובת שמעורבין אותן חסיות בין שאר חסיות של היתר ואוכלן ע"י תערובת ומשו"ה שרי הואיל דליתנהי בעין אבל אי איתנהי בעין כגון בעיא דישמאל אמרינן דאין גידולי היתר מעלין את האיסור ומסיק לא סלקא דעתך דמנכש קתני באותו מין שמנכש עמו אוכל ולעולס פשיענא מהא דגידולי היתר מעלין את האיסור. לימא תהוי תיובתיה וכו' והואיל דאוקימנא דגידולי היתר מעלין את האיסור לימא תהוי תיובתיה דר' יונתן דאמר לעיל אין מעלין, הואיל ואיסורא ע"י קרקע דכתיב ושבתה הארץ. בטילתה ע"י קרקע כי רבו גידוליו על עיקרו אבל כלאי הכרם אין האיסור מחמת קרקע אלא מיני תערובת זרעונין האוסרין משו"ה אין בטילתן ע"י קרקע ע"כ דברי רש"י ז"ל. ורש"י ז"ל גריס מדוכנין בדל"ת והראב"ד ז"ל # גריס ליה ברי"ש והכל עולה לטעם א' ובספרים שלנו הגירסא ברי"ש ומשמע בהדיא דלא בעינן מרוכנין והעיקר עצמו שרי דאפילו למאן דאסר בצל של כלאי הכרם מודי בהאי משום טעמא דבטילתה ע"י קרקע והכי תניא בתוספתא דמכילתין בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין. א"ר יוסי מעשה שזרעו כרם # גריד בצפרי בצלים בשביעית למוצאי שביעית זרעוהו שעורים והיו פועלים יורדים ומנכשים לתוכו ומביאין ירק לתוך קופותיהם ובאו ושאלו את ר' יוחנן בן נורי ואמר אם עשו כיוצא בהם מותרין ואם לאו אסורין ע"כ. פי' אם עשו כיוצא בהם בשביעית שרו משום גזל ומשום ספיחים דשביעית חשיבו ומשום טבל נמי דרבו גידוליהם על העיקר וכן של שביעית למוצאי שביעית כדפרישנא וס"ל להאי תנא כר"ש דישן דששית וחדש דשביעית בטל לגבי ישן ולית ביה איסורא דספיחים ורבנן פליגי עליה לקמן בפ' הפיגם. כרם גריד שם אדם הוא בצפרי. ושרי למוצאי שביעית מטעם הגידולין שהוסיפו הבצלים דמעלין העיקר וכדאסיקנא. וכ' רבנו שמשון ז"ל ואע"ג דגבי ירק אזלינן בתר לקיטה כלומר ותיקשי לך דאמאי בעינן כיוצא בהה בשמינית ותירץ הוא דבירק שנגמר גידוליו בשביעית לא אזלינן בתר לקיטה. ונ"ל דאין כאן קושיא דהא דאמרינן ירק בתר לקיטה אזיל היינו גבי ירק דפטור מן הפאה אבל לא בתבואה דבתר שליש אזלינן בה ולא בדבר שאין זרעו כלה כגון לוף כדלעיל דריכנו הוא דמהני ביה וכן בפול המצרי היכא דזרעו לזרע דמי לתבואה ואפילו נלקט בשביעית כדלעיל וכן הכא בבצל דאין זרעו כלה דמכניסו לקיום דמי לתבואה ומשום דנלקט במוצאי שביעית לא סגי אלא דבעינן רבו גידוליו על עיקרו וכדפרישנא וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמו שפסקתי שכ' בפ"ד הבצלים שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו כ"ז שעלין שלהם ירוקים הרי אלו מותרין ואם השחירו הרי הן כנטועים בארץ ואותם העלין אסורים משום ספיחים ובין כך ובין כך הבצלים עצמן בהיתירן הם עומדים ע"כ. ולא כ' אוקמתא דמרוכנין גבי מתני' אלא דפי' הרב ז"ל מתני' בתלושין ולא במחוברין ואני מפרשה במחוברין כדמוכח בגמ' ולא פסק הא דר' חנינא בן אגטיגנוס ואני רואה לפסוק כמותו דהא מדר' חנינא בן אנטיגנום בעינן למפשט בעיין בפ' הנודר מן הירק דקסבר דכי מצי לתלשן בעלין בשביעית אפילו הם ירוקים אסורים וכ"ש שחורים ובמוצאי שביעית שרו דקסבר דבהאי שיעורא רבו גידוליו על עיקר הוא. ועוד כיון דתני ר' חנינא הוא גופיה אם יכולין ליתלש משמע דבמחוברין איירינן אם לא יפריש הרב דה"ק אילו היו נטועין יכולין ליתלש היו. ועוד פסק הרב בהדיא בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו העלו גידוליו את עיקרו והותר הכל הואיל ושביעית אסורה ע"י קרקע כך בטילתה ע"י קרקע והיינו סוגיין דפ' הנודר מן הירק וכבר כתבתי למעלה בפ' שדה הלבן דאפילו הניחו נטוע בשביעית ובא לשמינית כיון דרבו גידוליו דשמינית על עיקרו דשביעית שרי ולא אמרינן דקמא קמא בטיל דקיי"ל כר' זעירא דאפילו שתלן בשביעית ולא עקרן שריין דשביעית בטילתה ע"י קרקע וברייתא דהמנכש בלא עקרן מיירי וכמו שכתבתי שם, ומשום דפסק הרב ז"ל בהיל' כלאים ם"פ חמישי כר' יונתן וז"ל בצל שנטעו בכרם ואח"כ נעקר הכרם ואחר כן צמחו גידולין מן העיקר הנטוע אע"פ שרבו גידולין על עיקרו במאתים הרי אותו העיקר באיסורו שאין גידולי היתר מעלין העיקר האסור ע"כ. משום דקשה האי דינא לדין שלנו הוכרח לפסוק כאוקמתא דגמ' שאני שביעית וכו' כדלעיל ועל הך מימרא דבצל שעקרו בשביעית השיג עליו הראב"ד ז"ל מכח שמעתין דהכא וכ' עליו א"א בירושלמי לא עשה מעשה ר' אבהו אלא במרוכנין ע"כ, ואני רואה אותו רץ אחרי הרמב"ם ז"ל ואינו מגיעו דהא קיי"ל כתלמוד בבלי היכא דחולק על תלמוד ירושלמי ותלמוד בבלי עיקר וכדברי הרמב"ם ז"ל ומה שיש להשיג עליו היינו למה לא פסק כר' חנינא בן אנטיגגוס וכדפרישית:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה