פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק ו · הלכה ב
עושין בתלוש בסוריא. סוריא הם ארם נהרים וארם צובה ודמשק שכבשם דוד המלך והאי תנא סבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ומן הדין הוה לן למימר דנאכל ונעבד דומיא דמן הנהר ומאמנוס ולפנים דכיון דלאו מגבולי הארץ היא לא נתקדשה אלא דרבנן גזור דלהוי שביעית נוהג בה כדמפ' טעמא בגמ' שלא יהו הולכין ומשתקעין שם משום דחמיר עלייהו שמיטה דא"י ויניחו א"י וישתקעו לשם אבל מלאכה דתלוש שרי כדמפ' טעמא בגמ':
דשין. מפ' בגמ' בתבואה שנזרעה בעבירה בשביעית ונקצרה בשביעית:
ודורכין. הענבים דכלהו דמו להדדי דתרוייהו מפרק תולדה דדש הם והא דתני בתר הכי וזורין ומעמרין ולא תני כסדר המלאכות השנויות בפרק כלל גדול דקתני המעמר והדש והזורה נראה דהיינו טעמא דלא מיבעיא קאמר לא מיבעיא דזורה התבואה דאחר דישה היא וחשיבא מלאכה בתלוש אלא אפילו מעמר דתבואה בקשיה היא ודמיא למחוברת משו"ה תני מעמרין לבסוף ומשו"ה לא איצטריך למיתני דבוררין וטוחנין דבהא ליכא למיגזר אטו מחובר ופשיטא דשרי וכל מלאכה דתלוש שריא:
אבל לא קוצרין ולא בוצרין. דמלאכה במחובר היא ומשום דלא ליתו למישרי זריעה וחרישה וזמירה דעבודת קרקע היא וגזרו על כל מלאכה דמחובר לקרקע כך נ"ל. ורבנו שמשון ז"ל כ' ודוקא בשמור אבל לא במופקר דהא אפילו בארץ שרי כדתניא בת"כ ואת ענבי נזיריך לא תבצור מן השמור אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר והרא"ש ז"ל כ' דבעי תנא למסמך מעמרין לאבל לא קוצרין לאשמועינן אם כבר נקצרה תבואת הגוי שכרו לעמר מותר אבל אם שכרו לעמר כשהוא קוצר אסור וכן לא ידרוך כשהוא בוצר ע"כ, והנכון מה שפירשתי וכן מצאתי לר"י ז"ל ומתני' בעושין עם החשודין על השביעית עסקינן ושמעינן נמי ממתני' דאם עבר וזרע בסוריא דנאכל וכ"ש שאוכלין בה הספיחים וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד מהיל' שמיטה:
כלל א"ר עקיבא כל שכיוצא בו מותר בארץ. ר"ע פליג את"ק וקסבר דכיבוש יחיד שמיה כיבוש הילכך לא שרינן בסוריא אלא דבר שכיוצא בו מותר בארץ אבל מה שהוא אסור בארץ כדתנן בפ' בנות שוח לא תבור ולא תטחון עמה בסוריא נמי אסור כן נ"ל, ורבנו שמשון ז"ל פי' כל שכיוצא בו מותר בארץ מדאורייתא כגון תלוש אע"ג דמדרבנן אסור בלא שינוי עושין אותו בסוריא אפילו כי אורחיה וכל הנך דאסרינן לקמן פ' כלל גדול רבא כגון לדרוך ענבים בגת וזיתים בבד מדרבנן נינהו והא דדריש להו מקרא בת"כ ובגמ' אסמכתא בעלמא נינהו דעיקר קרא במחובר מיירי כדכתיב לא תקצור ולא תבצור. ועוד יש לפרש כל שכיוצא בו מותר בארץ במופקר עושין אותו אפילו בשמור בסוריא אבל במחובר אסור מדרבנן עכ"ד:
שלא יהו הולכין וכו'. שכיון שדינה כא"י אינו מניח א"י ודאי ויושב בסוריא וצריכין ב"ד לעשות תקנה שלא יצא מן הארץ לחו"ל כדאיתא בפ' הספינה ואלימלך יוכיח:
בתלוש למה הוא מותר. הואיל וכן ניקנסיה דלא ליעביד בתלוש שלא להחזיק ידי עוברין דברי חכמים:
ומשני מן גו דו חמי רווחא קריב וכו'. כלומר מכיון שמוצא ריוח מועט בקרוב לו לא יצא מן הארץ להשתקע בחו"ל:
לטחון עם הגוי בארץ. במקום שכבשו עולי בבל דקיי"ל דאילו גוי זרע בשביעית דשרי דלא אסיר אלא לעדור עם הגוי בשביעית אבל פירותיו אין בהן משום איסור ספיחי שביעית כדמוכחא ההיא דגביהא בן פסיסא בפרק חלק וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' ומסיק דאסור דלא שרינן אלא סוריא דהויא כיבוש יחיד אבל בארץ אפילו ע"י גוי לא מחזקינן להו כלל אלא איישר בעלמא:
מקום שהוא נאכל ולא נעבד. היכא דכבשו עולי מצרים כדתנן לעיל:
להשכיר בהמתו. לחרוש בשביעית דכיון דמדרבנן הוא דלא נעבד נימא דלא גזור בשכירות בהמתו דגזרה לגזרה היא או דילמא שביעית כיון דקרוייה שבת אסור:
יהיב פריטין לעממיא. שלא יקחו בהמתו אצל הגוי דחשודין הם על הרביעה ותנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים:
במה אנן קיימין. מתני' דקתני עושין בתלוש וכו' אבל לא במחובר:
בפירות של ששית שנכנסו לשביעית. שלא קצרן עד שנכנס תשרי של שביעית:
אפילו בארץ מותר. דבתבואה אזלינן בתר שליש וכן בפירות האילן:
לחרוש מותר וכו'. בתמיה דמכיון שנכנס תשרי של שנה שמינית מותר בעבודת קרקע מן התורה וכ"ש לקצור דאפילו בשביעית עצמה לא אסר רחמנא אלא מן השמור כדאיתא לקמן פ' כלל גדול רבא:
בפירות שביעית בשביעית. בהני הוא דשרינן בסוריא בתלוש אבל לא במחובר:
צור. אע"ג דלא כבשוה לא אלו ולא אלו ואינה קדושה לא גרעה מסוריא ואית לן למיגזר בה גזרת סוריא דהא טעמא דסוריא שייכא בה דקרובה היא:
הדא אשקייתא. בבית השלחין דהיינו ארץ עייפה למים תרגום עיף משלהי ואסר להשקות בית השלהין שלה וכ"ש בית הבעל:
במועד. כדי שלא תפסד ודבר האבד הוא:
ובשביעית. מפ' טעמא התם דאבות אסר רחמנא ולא תולדות:
ומשני לזרעים שבו. כלומר לזרעים המותרים באכילה בשביעית כגון פיגם וירבוזין עולשין ולוף שוטה דבר שאין כיוצא בו נשמר ומאי דאסר ר' חונא להשקותה היינו בשדה אילן וכגון שנוטעין ביותר מבית סאה עשרה דקיי"ל כר' אליעזר בן יעקב דאמר דלהוליך שרי אבל להשקות אסור:
יהא מותר לחרוש להם. לכל בית השלהין דעלמא יהא מותר לחרוש בשביעית לזרעים כיון דמותר להשקותו בשביעית וה"נ פרכינן בגמ' דילן התם למ"ד דמשקה תולדה דחורש הוא ומשני אביי בשביעית בזמן הזה ור' היא ורבא משני אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא: