פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק ה · הלכה ד
משאלת אשה. אשת תבר:
לחברתה. לשכנתה:
החשודה על השביעית. בגמ' מפ' אי חשודין לזרוע ולאכול אחר הביעור או לזרוע לחודיה:
נפה וכברה. טעמא מפ' בגמ':
לא תבור ולא תטחון עמה. החטים של החשוד שאסור לסייע ידי עוברי עבירה בשעת העבירה:
אשת חבר משאלת לאשת ע"ה. בשאר שני שבוע מיירי ותני לה הכא משום דכולהו משום דרכי שלום נינהו:
נפה וכברה. והא דלא תני הכא נמי ריחיים ותנור רישא דמילתא נקט וסמיך חריש ויגיד עליו רעו:
ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה. בגמ' גיטין פריך לה ארישא:
משתטיל את המים לא תגע אצלה. לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה וקא מיטמאה עיסה מחמת כלים טמאים וזו מסייעתה ואסור לגרום טומאה לחלה:
וכולן לא אמרו. מפ' בגמ' דאהני תרי בבי קאי:
לא אמרו. דמותר להשאילן כלום ולסייען שלא בשעת עבירה עצמה אלא משום דרכי שלום:
מחזיקין ידי גוים. בפ' בראשונה לעיל תנן לה והדר תני נה הכא משום דרכי שלום:
ושואלין בשלומן. מפ' בגמ':
בסתמו. דאיכא למיתלי בנפה לספור בה מעות וכו' כדמפ' ואזיל אבל במפרש נפה להרקיד וכברה לכבור בה חטים וריחיים לטחון תבואה ותנור מיטלטל לאפות בו פת אסור ג"כ דהוי נמי מסייע ידי עוברי עבירה:
לכבור בה חול. שיהא דק לערב עם הסיד:
סממנין. נצביעה:
אונין של פשתן. כדי שיתלבנו:
אונין. צירוש בלע"ז ובתנור טמא איירי דאי משאיל ליה תנור טהור אין לו תקנה לטהרו דחשוד אשביעית חשוד נמי אטהרות כדאמרינן בפ' עד כמה. ותימה לר' זעירא כיון דמפ' דמתני' דוקא בסתם וטעמא משום תלייה היכי קאמר משום דרכי שלום ועוד דרישא נמי דמוכר לו קרקע ופרה משום תלייה הוי ולא משום דרכי שלום מדלא תני לה בגיטין בפ' הניזקין דכל מילי דדרכי שלום שנויים שם כדקאמרינן בסמוך ופי' ר"ת ז"ל דהך סיפא בידוע שאין לו אלא פירות שביעית הילכך אי לאו משום דרכי שלום הוה אסור ובמכר דלא שייך דרכי שלום הוי אסור היכא דליכא למיתלי וכן משמע מדלא קא"ר זעירא כולהו לצורך פירות ששית ש"מ דאפילו בידוע דלית ליה אלא פירות שביעית מיירי ואפ"ה סובר ר' מונא להתיר בפי' משום דרכי שלום דשייך בהנך טפי כדאשכחן בפ' המדיר גבי נדרה שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה וריחיים ותנור תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכנותיו וכן הוא שהדירה וכו' ור' זירא לא שרי אלא בשאלה סתם דיש לתלות ומ"מ איצטריך ליה טעמא דדרכי שלום שאין לו תלייה גמורה כמו פרה לשחיטה וקרקע להובירה או לבנותה. וא"ת לפי זה הא דפריך בסוף הניזקין מ"ש רישא גבי שביעית דלא תבור ולא תטחון עמה ומ"ש באשת ע"ה דבוררת וטוחנת עמה הוה ליה למימר משוה דזהו ספק דפירות ע"ה דמאי הם ויכול לסייעה בברירה וטחינה והרקדה ורישא הוי ודאי למאי דפרישית בפירות שביעית ודאי וי"ל דקסבר תלמודא דסיפא במשאלת לאשת ע"ה אפילו בחשודה על השביעית מיירי וסבר דאחמור רבנן בתבואת החשודים על השביעית כאילו היא ודאי טבל ואוקמוה אחזקה:
במה קנסו. דלא תבור וכו' לחשודה בשביעית:
במקום שזורעין. בשביעית:
ואוכלין. אחר הביעור כלומר בתרי חשידי או בחדא חשידי:
מה נפיק מביניהון. דהא כי קתני לא תבור ולא תטחון באין לה אלא פירות שביעית עסקינן:
בלוקח מן הסירקי. ערבי שמוליך חטים למכור ולקחן ממנו חשוד בשביעית ובודאי דזרען הגוי בשביעית אי חשודין לאכול אחר הביעור המפורש בפ' הפיגם דאית ביה איסור אכילה דאורייתא אפילו בלוקח מן הסירקי אסור דודאי יאכלם ומסייע ידי עוברי עבירה איכא ואי חשידי לזרוע ולא לאכול ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר לטחון עמה דהא הני לא זרען ולא חשידי אאכילה כלומר לאכלן אחר הביעור דאיסורא ונימא לזבוני טוחנת להו א"נ דיאכלם קודם הביעור ויש ליתן טעם היכי חשוד על הזריעה ולא על הביעור וי"ל דבביעור לא חשידי משום דעיירות שאין מקודשות שכיחי טובא ויכולין לקיים תקנת חכמים אבל אזריעה חשידי דכיון דנהוג משום ארנונא נהוג כדאיתא בפ זה בורר והחזיקו באותו מנהג ואפילו אחר שנתבטל וכדאמר בריש בראשונה:
על כל פירקא איתאמרת. הא דקתני מתני' וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום מיבעיא ליה אי קאי אכוליה פירקין כגון כלים שהאומן מוכר ופרה החורשת ומוכר פירות ומשאיל סאתו ופורט מעות או דילמא לא קאי אלא אמשאלת אשה לחברתה לחודה: ומסיק דאמשאלת לחודה קאי מדלא תני אינך בהדי מילי דדרכי שלום במס' גיטין בפ' הניזקין דכל מילי דדרכי שלום שנויים שם:
תמן תנינן. במס' ע"ז פ' ר' ישמעאל:
נחתום שהוא עושה בטומאה. אופה הפת קרוי נחתום תרגום שר האופים רב נחתומי ופלטר קרוי הלוקח מן הנחתום למכור בפלטיא ובשוק הכי איתא במס' דמאי וקרוי פלטר על שם פלטיא:
שהוא עושה בטומאה. דחזינן ליה שהוא עושה בטומאה א"נ דחשיד:
לא לשין. הטלת מים לקמח וגיבולו וגלגולו קרוי לישה:
ולא עורכין. אחר שהוא נילוש ומחומץ כל צרכו חולקין העיסה לככרות ומעמלין בה ועושין ככרות ולחמים קרוי עריכה פינייר בלע"ז וכל מעשה עריכה זו בעבירה:
ותני עלה. בתוספתא:
ולא בוררין. החטין מצרורות:
והכא הוא אומר הכין. דבוררת וטוחנת ומרקדת עם אשת ע"ה ולא אסר אלא מהטלת המים ואילך:
כאן לתרומה. ההיא דלא בוררין מיירי בתרומה ומתני' מיירי בחולין ומשו"ה עד דאיכא הכשר תרומה דהיינו חלה לא מיתסר:
והתנינן נחתום. לכל העולם עושה פת שקונה ממנו הפלטר ומוכרו בחנות וצריך אתה לדחוק ולמימר נחתום בתרומה:
כאן בלותת. ההיא דע"ז ששורה ומזלח במעט מים החטים כדי לנקותן מעפרורית דהפירות הוכשרו וההיא דגיטין ומתני' בלא הוכשרו ואע"ג דקיי"ל בפ' ר' ישמעאל מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י דכוותה דמייתי הכא קתני התם דאין קוצרין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה ובהוכשרו עסקינן ומאי דאמרינן מותר לגרום וכו' היינו בגוי דאין בפירותיו תרומה דדגנך ולא דגן גוי והא דאין דורכין משום דרב הונא דמשתכר באיסורי הנאה הוא כדאיתא התם אבל ישראל דאיכא בפירותיו הכשר תרומה אסרו לגרום להם טומאה מעיקרא והא דתניא בתוספתא דחלה ומייתי לה בפ"ק דנדה נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה שאני התם דנולד לה ספק טומאה מקודם שאי אפשר עוד להיות טהורים לגמרי:
משתטיל את המים. ולא קתני משגלגלה אלמא משום מים הוא:
ר' חייא ור' אמר וכו' עד סוף פירקין. איתא לעיל פ' בראשונה ושם פירשנו סוגיא זו:
הדרן עלך בנות שוח: