פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ז
רביעית לסאה. מסאה של זיתים יוצא רביעית הלוג של שמן:
הכניסו חצי לוג. חצי לוג שמן לסאה של זיתים:
סך. בשמנן דשביעית מרבינן בה סיכה כדתנן לקמן פ' כלל גדול רבא וכ"ש דמצי אוכלן ובלבד בשדה דסיכה כשתייה כדאיתא במס' מעשר שני הילכך כי היכי דיש אכילה בשדה יש סיכה בשדה וליכא משום לאכלה ולא להפסד:
הכניסו שליש. מפ' בגמ' לוג דהיינו לוג שמן לסאה שדרכן כשטוחנים אותם גמורים לעשות שלשת לוגין והכי תניא נמי בת"כ זיתים שהן עושין ג' לוגין לסאה הכניסו רביעית פוצע ואוכל בשדה הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה הכניסו לוג כותש בשדה וכונס לתוך ביתו ע"כ. פי' שהן עושים ג' לוגין לסאה שהן ממין זיתים רעים דעושין ג' לוגין שמן מסאה של זיתים ובהנהו קא משער תנא והכי מוקי לה בגמ' הך מתני' שהן עושין ג' לוגין לסאה והיינו כפי' דברייתא ומשו"ה קרי ללוג שליש דהסאה ראויה לעשות ג' לוגין ועבדא חד:
בשאר שני שבוע חייבין במעשרות. כדתנן במס' מעשרות הזיתים משיכניסו שליש:
כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית. ואין אוכלין מהם ואין כובשין מהם בשדה וכ"ש בבית עד שיגיעו לעונת המעשרות המפו' ברפ"ק דמעשרות דבעינן שיאכל הפירות כשיקראו תבואה וכדלעיל וגמרינן תבואה תבואה ממעשר ודוקא גבי תאנים וזיתים וענבים יש להם שני גבולים כדילפינן מקראי ומסרם הכתיב לחכמים:
מהו שליש לוג. של שמן דהא קתני ברישא דחצי לוג כותש וסך בשדה אבל אין מכניס לבית א"כ סיפא דקתני למעליותא כונס לבית לוג הוי וא"כ אמאי קרי ללוג שליש ליתני לוג:
מתני'. בזיתים דמקומות רעים:
שהן עושין ג' לוגין לסאה. מסאה של זיתים עושים ג' לוגין של שמן ולוג הוי שליש כדתניא בת"כ וכתבתיה לעיל וכן מצאתי להראב"ד ז"ל בהל' מעשר פ"א שהשיג על מה שכ' הרמב"ם ז"ל שם משיעשו שמן א' מתשעה ממה שהן ראויין לעשות כשיגמרו זהו שליש שלהן והוא ז"ל היה גורס מהו שליש שליש לוג והשיגו ואמר א"א ספרו הטעתן והספרים שלנו במס' שביעית גורסין מהו שליש לוג מתני' במקום שעושין ג' לוגין לסאה וספרו הטעתו שמצא מהו שליש שליש לוג והעיקר כמו שכתוב בספרינו והשיעור שליש בכל מקום וכן אמרנו למעלה התבואה והזיתים שליש ומה שקרא כאן ללוג שליש לפי המקומות הרעים קראו שליש ע"כ. ודעתו ז"ל נכונה מן הברייתא דת"כ שכ' והיא על הרמב"ם השגה שאין עליה תשובה וראיתי לרבנו שמשון ז"ל ולהרא"ש ז"ל במשנה זו דברים שהן מתנבאין מעצמן גם מצאתי לר"י ז"ל שכ' הכניסו הזיתים בשיעור העתידין להתגדל הכניסו שליש כגון שכל זית בגמרו משקלו שקל ועתה הוא שליש השקל כגון סאה זיתים גמורים מוציאין ו' לוגין שמן ואם תכתוש סאה מאלו יוציאו שני לוגין שמן ע"כ. ואלו הדברים אמת לענין הדין לא לענין פי' לשון הגמ':
מה היא קדש. הארץ דס"ל דיובל היא חוזר אל הארץ דכתיב לעיל מיניה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא א"נ דהיא קאי אשנה וקדושה היא לשלוח עבדים ולחזרת קרקעות אף תבואתה דיובל ושמיטה קדש וכי היכי דאין מביאין קדשים לבית הפיסול כך אין מביאים תבואות שמטה ויובל להפםד ?(ב) אלא דוקא כשבאו לעונת המעשרות ואע"ג דהאי קרא כתיב ביובל שמיטה ויובל גמרי מהדדי דאיתקוש להדדי וסמיכי אהדדי והיינו דתניא בת"כ כשם שנאמר בשביעית כן נאמר ביובל ותני בתר הכי כי יובל היא קדש מה קדש תופס דמיו אף שביעית תופסת וכו' כלומר כיון ?(ג) [דאזהרותיה] שניהם שוים בזריעה ובקצירה ובבצירה נוכל ללמוד מיובל לשביעית:
לכיפתא דעכו. במס' כתובות פי' רש"י ז"ל סלעים דתרגום סלע כיפא ולקמן מפ' דעכו חצייה בארץ וחצייה בחו"ל ואמרינן מן כיפתא ולעילא אולי יש שם כיפה או גשר להיכירא ע"כ חו"ל מכאן ואילך תחלת הארץ:
עבר ירדנא במאנוי. בבגדיו שלא לזלזל במי הירדן שרצה להטביל כליו במים:
מתעגל בהדא אליסים. שם שוק של טבריא והיה מתעגל עצמו בה:
מתקל כיפי. פי' התוספות בפ' בתרא דכתובות שוקל האבנים ומצאן קלות כיון ששקל ומצאן כבדות אמר כבר נכנסתי לארץ ישראל וכן מפורש בתנחומא בפ' שלח לך כשעלה ר' חנינא הגדול מבבל בקש לידע אם נכנס לארץ ישראל והיה שוקל אבנים כ"ז שהיו קלות אמר עדיין לא נכנסתי לארץ ישראל כיון שמצאן כבדות אמר אין אלו אלא אבני א"י והיה מנשקן וקרא עליהן הפסוק הזה כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו לשון חן שמוצאין אבניה ועפרה חן בעיניהן ומייתי כל הני הכא משום דאמר דהיא קדש: