פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ו
מאימתי אוכלין פירות האילן. תולשין אותם לאכילה ותנא נקיט ואתי מילי דקציצת אילן ותנא מעיקרא קציצה זוטא דהיינו תלישת כפירות והדר תני קציצה רבא:
מאימתי אוכלין פירות האילן. דפירות שביעית אסור לתלשן מן האילן קודם שיגיעו לעונת המעשרות דבעינן דנחית עלייהו שמא דפרי וטעמא מפ' בת"כ דכתיב תהיה כל תבואתה לאכול מכאן שאינה נאכלת אלא תבואה מכאן אמרו מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית הפגין משיזריחו וכו' כדתנן במתני' ובגמ' דהכא מפ' טעמא אחרינא דכתיב קדש בין היא ובין תבואתה לומר לך דקדושה תבואתה וכי היכי דגבי קדשים אין מביאין אותן לבית הפיסול ה"נ אין אוכלין פירות שביעית אלא בענין שיהו לו הנאה:
הפגין. של תאנה מלשון התאנה חנטה פגיה:
משהזריחו. משהתחילו להתבשל שמצהיבין מכח השמש מלשון ויזרח לו השמש:
אוכל בהן פתו בשדה. ואינו רשאי לכנסן לביתו דחשו חכמים שמא ישמרם בבית לסעודה אחרת ולאו בני שמירה נינהו עד שיהו גמורים וחייבין במעשרות ובגמ' יליף לה מקרא:
ביחלו. מפ' לה הכא חייתא כדמתרגמינן אל תאכלו ממנו נא כדחי והוא שאינו צלוי כל צרכו כלומר שנתבשלו ולא נתבשלו יפה וכן פי' ר"י ז"ל ובפ' יוצא דופן מפ' משילבינו ראשיהן:
חייבין במעשרות. וה"נ תנן במס' מעשרות פ"ק התאנים משיבחילו והא דגבי מעשר בעינן דוקא ביחלו דהוי שיעורא טפי מהזריחו משום דגבי מעשר כתיב תבואת זרעך ודרשינן לעיל בפ' שדה הלבן דבר שכשזורעין אותו מצמיח והיינו דמטו לשליש וקים להו לרבנן דביחלו הוי שליש ובציר מהכי לא אבל גבי שביעית דרחמנא שרא טפי גווני אכילה א' בבית וא' בשדה כדאמר בגמ' מכי נחות עלייהו שמא דפרי סגי:
הבוסר משהביא מים. מפ' בפ' מקום שנהגו דהיינו שגדלו הגרגרים עד כפול הלבן:
משהביא מים. שסוחטו ויוצא ממנו משקין:
אוכל בהן פתו בשדה. דאין זה איבוד כדמפ' בגמ':
הבאיש. מפ' בפ"ק דמעשרות משיקראו באושה והיינו כשמתחילין להתבשל כדמפ' התם והוא שתהא החרצן שלהן נראה מבחוץ ופי' ר"י מסיפונטי ז"ל לחולה בלשון חכמים קורין באישא ובלעז נקרא החולה מלאטו והענבים כשיתחילו להתבשל קורין להם אובא מלאטא נמצא לחולה ולענבים המבושלים מעט שם א' להם ע"כ:
וגם נפשם בחלה בי. גדלה עלי וכבדה אדם הקץ בדבר נראה לו כגדול וכן התאנים כשמתגדלין קרויין בוחל והשדים ג"כ כדאיתא בנדה פ' יוצא דופן:
ולבהמתך וגו'. וסתם בהמה של אדם אוכלת בבית כדדרשינן כלה לבהמתך מן הבית:
וכתיב מן השדה תאכלו. הא כיצד שתי תבואות הם:
מהו לעשות מהם מלוגמא. דפירות שביעית אסור לעשות מהם מלוגמא כדאיתא במכילתין לקמן בפ' כלל גדול רבא משום לאכלה ולא להפסד:
מלוגמא. כמין רטייה שעושין לרפואה:
שאוכל בהן פתו בשדה. וקרוי פרי:
תמן תנינן. במס' עוקצין פ' בתרא:
הפגין והבוסר. קס"ד כל פירות שאינן מבושלים קרויין פגים:
משיבאו לעונת המעשרות. כדתנן לה בריש מעשרות:
כא תני מיד וכא לית מיד. הכא במס' עוקצין משמע דמיד כל הפירות נחות בהו שמא דפרי ומיטמו טומאת אוכלין דהא לא תני בהו הזריחו ועוד משמע דאכולהו פירות קאמר:
וכא לית מיד. וכאן גבי שביעית לא תני מיד אלא דוקא בהזריחו ודוקא בפגי תאנה וקשיין אהדדי:
בפגי תאנים היא מתני'. מתני' דעוקצין בפגי תאנים הוא דקאמר ואמתני' קא סמיך דהיינו משהזריחו ובפחות מכאן לא נחתא טומאה עלייהו וכן בוסר נמי כה"ג הוא דקתני:
הא פגים. דשאר פירות כו"ע מודו דלא חשיבי פרי לטומאה עד שיבאו לעונת המעשרות ואע"ג דהוו שומר לפרי לענין ערלה בפחות מכאן ואסור לקוצצן בשביעית מ"מ פירא מיהא לא הוו:
מתני' אמרה כן. הפגין משהזריחו ובבוסר קתני משהביא מים ולא תני הפגין שהזריחו וכן הבוסר שהביא מים כדתני גבי זיתים משמע דאתא לפרושי פגין ובוסר דתני בדוכתא אחריתא והיינו מתני' דעוקצין:
הכל מודים בשביעית. ובשאר שנים הוא דפליגי בהזריחו ובהביא מים וכו' דפליג ר' עקיבא ואמר דכיון דחשיבי תבואה לשביעית שאוכל בהן פתו בשדה חשיבי נמי אוכל לענין טומאה בשארי שנים ור' יוחנן בן נורי לא יליף שאר שני שבוע משביעית דשאני התם דרבי קרא בהו:
הקור. ענף רך הנוסף על הדקל בכל שנה וקרי ליה כשהוא רך קור וטוב למאכל הוא:
נקח בכסף מעשר. דפרי מפרי וגדולי קרקע הוא:
וכפניות. תמרים קטנים של דקל זכר:
כאוכלין לכל דבר. מיטמאות טומאת אוכלין בכביצה והנשבע שלא לאכול אוכלין ראויין אסור בהן והמוציאן בשבת מרשות לרשות שיעורן כגרוגרת ואם אכלן ביהכ"פ שיעורן בככותבת אלא שפטורין מן המעשרות דלגבי הך בעינן שזורעין אותו ומצמיח כדאיתא בפ' שדה הלבן ובפ' לולב הגזול בגמ' דילן:
אין קדושת שביעית חלה עליו. ויכולין לעשות ממנו מלוגמא וליקח ממנו מילי דלאו בר אכילה סנדלין וכיוצא בו:
על שואלייא. תלמידים שואלי הלכות:
הוא אמר לן. ר' יהודה בן פזי גופיה:
אין שולקין אותן. משום דחזו לאכילה והוי שינוי:
במסוייפות. שהם בסופי הקיץ שאין מתבשלות הרי הם כעץ ומותר לשולקן:
וכן אנו אומרים כו'. בתמיה וכך עלה על דעתך דעץ אסור לשולקו בשביעית דאיצטריך ליה למישרייה הכא אלא ע"כ משום דקדושת שביעית חלה עליו לפום כן הוה לן למימר אסור משו"ה איצטריך למישרייה:
מה אית לך מימר. גבי בוסר דאמאי הוי אוכל משהביא מים:
שכן דרך הקיהות וכו'. מעוברות ששיניהן קיהות שמתאוות לכל דבר אוכלות אותו: