אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

לא יפתח אדם מחצב בתחלה בתוך שדהו עד שיהו בו וכו'. כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ג לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו בשביעית שמא ואמרו לתקן שדהו נתכוון שיסיר ממנה הסלע אא"כ התחיל מקודם שביעית ופצל ממנו עשרים וז' אבנים ברבוע ג' על ג' כל אבן מהם אמה על אמה ברום אמה ע"כ ואין לשון המשנה משמע כן דהא הכי קתני לא יפתח בתחלה עד שיהו וכו' משמע דכשיש זה התנאי יפתח ואפילו בתחלה ובתוספתא נמי תניא היה לו סלע צף על הארץ ואיגד יוצא ממנה אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור והנכון לפ' שהסלע שקוע כולו בארץ וצף על שטחה וחופרין ומגלין אותו וזהו לשון פתיחה וכשלא התחיל לפתחו מערב שביעית מיירי כדקתני סיפא ובא לפותחו עתה בשביעית בתחלה אסור לפתוח המחצב כלומר לחצוב ממנו אבנים למוכרן או לצורך בנין שלו דמחזי כמסקל דאסור כדאיתא פרק שדה הלבן אא"כ יהא שיעור המחצב כ"כ גדול שיהא בו ג' מורביות ופי' בערוך נדבכין כלומר שורות כמו מורביעות קאמאדאש בלעז והשיעור דג' מורביות כ"ז הן ג' על ג' דהיינו תשע:

על רום ג'. הרמב"ם ז"ל פי' על רום ג' אמות דשיעור הג' מורביות כ"ז אבנים כל אבן מהם גבוהה אמה ורחבה אמה על אמה דכשהמחצב יש בו כ"כ אבנים מידע ידיע דלצורך אבנים לבנין קא עביד ולאו משום מסקל ובגמ' משמע דרוצין לדון שיעורין אלו משיעורין דאהלות ורום כל אבן ד' טפחים דבלא סתות ד' טפחים הוו ואחר סתות ג' טפחים הוו ורום שלש שלש נדבכין הוא ומה שפי' רבנו שמשון ז"ל בשיעור רום האבנים אין נראה בעיני:

שיש בו עשר עשר אבנים של משוי שנים שנים. שכל אבן ואבן מהעשר הוו שנים משוי של חמור כנהוג כגון בא"י באבנים שקורין זוייאש ואין לפ' דאדם נושא אותן שנים דהיינו אבני כתף וק' לי לפי שפירשנו דהא אבן לשון נקבה היא ושתים שתים הוה ליה למיתני ונראה לתרץ דכל אבן ואבן מרובעת ד' טפחים על ד' טפחים על רום ד' טפחים הוי משוי שני בני אדם:

הרי אלו ינטלו כולן. ואפילו הקטנות דאילו הגדולות אפילו א' ואפילו מונחת בארץ ואפילו ניטלות ג' על הכתף אמרינן לקמן דבאות מכל מקום אלא נוטלן כולן קאמר ואפילו שבנטילתן ישאר הקרקע שוה לארץ שרי דהא מחזי דלצורך האבנים הוא דעביד:

פחות מכאן מחצב. היה הגדר פחות מגובה עשרה או שהיו בו פחות מעשר אבנים או שהיו אבניו קטנות ממשוי שני בני אדם נוטל עד טפח סמוך לארץ כן כ' הרמב"ם ז"ל ובמתני' קתני פחות מכאן מחצב ונ"ל לפרש דאפשר שלא יהא הגדר גבוה והוא רחב הרבה וקתני דדינו הוא כמחצב וצריך שיהו בו כ"ז אבנים גבהן אמה ורחבן אמה על אמה לפי' הרמב"ם או לדעתנו ד' טפחים:

גוממו. חותך ועוקר האבנים ממנו וגוממו אמחצב קאי ותרי חומרי דיינין ביה שיעור כ"ז ועוד דגוממו וכו':

גוממו. חותכו כי ההיא דפ' גיד הנשה גוממו עם השופי:

עד פחות מן הארץ טפח. פי הרמב"ם ז"ל ומניח טפח סמוך לארץ וקשה דהו"ל למימר וגוממו גבוה מן הארץ טפח ונראה לפ' איפכא גוממו עד שיעמיק בארץ טפח והיינו פחות מן הארץ אבל גומתה שוה לארץ ובפחות טפח אשוויי גומות הוי ואסור דדמי לעבודה והא דמקילין בגדר טפי ממחצב היינו טעמא דהגדר כבר אבניו חצובות ואין צורך אלא להסיען וחשיבי ליה ולא דמי לעבודה אבל מחצב כמה סלעים יש וכמה צורים יש לחצוב הילכך לא שרו ליה בתוך שדהו אלא כשיעור חשוב:

בד"א. אגדר ואמחצב קאי מתוך שלו דמחזי כמתקן שדהו:

אבל מתוך. גדר חברו שלקח אבניו ובא להסיען לבנין מה שהוא רוצה יטול דכיון דלאו דיליה הוא לא מחזי כמתקן שדה:

אבל אם התחיל בו בגדר מערב שביעית. להורסו:

מה שהוא רוצה יטול ונוטל עד הארץ:

היך עבידא. היכי דמי כ"ז אבנים דהא לא קתני אלא ג' על ג':

תלת זימנין מן תלת. תשע הויין דג' על ג' דתנן ג' שורות קאמר והוו תשע כל מורבית וג' מורביות מן תשע כ"ז הוו:

בהיתר. שהיה בו שיעור ג' מורביות אע"פ שחברו נטל מהן וכשבא זה אין כאן שיעור אפ"ה שרי:

ואם היתה ריקה. שכל השיעור הוציא והוא ריק:

אסור. ולא יאמר אפתח אני ג"כ שמא אמצא:

תמן תנינן. פ' י"ד דאהלות:

הזיז מביא את הטומאה בכל שהוא. ומפ' התם בזיז שפניו למטה לצד הפתח שפיסלו במעצד והשוהו ברהיטני דכיון דנוי הוי לפתח עד י"ב טפחים גבוה מן הפתח מצטרף עם הפתח וטומאה תחתיו הבית טמא:

הגזרה והגבלית בפותח טפח. מפ' התם גזרה שפניה למעלה לשום עליה קנים לעשות גזוזטרא ואין אהל שלה מצטרף עם הפתח ובעיא פותח טפח והגבלית מפ' בתוספתא שמנכה מכאן ומכאן ומשייר מן האמצעי פי' שמנכה שפוחת אותה מעביה משני צדדיה עד שעושה אותה מרובעת:

זה שהוא מקבל נדבך מחברו. אדם העושה בנין שמקבל אבנים מן אדם החוצב אבנים מן ההר שא"ל חצוב לי נדבכין כך וכך בקבלנות כך וכך או בשכירות כך וכך שיעור גובה הנדבך שחייב לו הוי ד' טפחים כדמוכח לה ואזיל:

כדי מקום. דלא חשיב מקום פחות מד' בשום דוכתא:

אילין שעוריא כאינון שיעוריא. שאל לחברים אם יסכימו עמו לומר דשיעורא דמתניתין מי הוי כשיעורא דאהלות ולקמן משמע דפשיטא ליה דשיעורין שוין הן ומורביות דכ"ז אבנים דלעיל שיעור נדבך משערין בה שהן רום ד' טפחים:

הכא את אמר וכו'. לר' חייא בר אבא פריך דסבר דשיעורין אלו כי הנהו דאהלות: במה אנן קיימין וכו' לדידך דאמרת דסתם נדבך של ד' טפחים האי גדר דתנן של י' טפחים וקיי"ל דסתם גדר של אבנים הוא כמה נדבכין הוי ליה אין תימר וכו':

צא חצי טפח לסיתות מכאן. כלומר לעולם חד שיעורא נינהו וכשחוצבן מן ההר שיעורן ד' טפחים רום וכשמסתת האבן להושיבה בבנין מחסר חצי טפח מלמטה וחצי טפח מלמעלה וכן בנדבך השני דנדבך הראשון סמוך לארץ אינו מסתתו אלא השני והשלישי והרי עשרה טפחים וכי קתני של משוי שנים שנים היינו דמשער תנא קודם הסיתות דהוו כל חדא וחדא של ד' ד' טפח ומכאן למדתי דס"ל לאימוראים דשיעור אבנים דמשנתנו כשיעור דאהילות אם נאמר דכשאנו רואין המחצב שיעור כל אבן הויא אמה על אמה ברום אמה וכשנעקרה מן ההר מחמת המקבות והצפורן שמכניסין בהן לחצבן ולכורתן היא מתפוצצת מכל צדדיה עד שעומדת על ד' טפחים וזה נכון:

תני פחות מכאן אינו לא גדר ולא מחצב. לכאורה נראה דפליגא אמתני' דהכא סבר דאם אינו גבוה עשרה טפחים אפילו הוי רחב ואית ביה כ"ז אבנים לא יהבינן ליה קולא דמחצב ונ"ל לפ' דאתא לאשמעינן דנהי דחומרת מחצב דבעינן כ"ז יהבינן ליה אשמעינן בהך ברייתא דקולת מחצב דיפתח בתחלה אפילו איכא שיעורא לא יהבינן ליה כגון דגדר בנוי על הסלע הוא חמיר דלא אחשביה בונה הגדר אלא לקרקעית בית וכי קתני מתני' פחות מכאן מחצב והיינו דכשיש כ"ז סגי בשלא היה הסלע קרקע לבית אלא יסוד הוה ונראה מדברי הרמב"ם ז"ל דסבר דבעל הגמ' הביא ברייתא זו כאן להשמיענו דמתני' נמי צריך לתקנה בלשון הכתוב כאן ולפ' גוממו קא אתי דקאי אאינו לא גדר ולא מחצב וה"ק פחות מכאן ומן מחצב גוממו וכו' ולכך כ' הרב ז"ל היה הגדר פחות מגובה עשרה או שהיו בו פחות מעשר אבנים נוטל עד טפח סמוך לארץ ע"כ ולא כתב דין משנתנו פחות מכאן מחצב:

בד"א. דקפדינן תוך שלש אשיעור גדר או אשיעור מחצב בזמן שמתכוין לתיקון שדהו:

אבל אם לא נתכון לתיקון שדהו וכו'. כגון דבונה בנין אפילו קולות אחרות נקל עליו כגון בורר עפר בשדה ואפילו על העשבים שנותן מים בטיט והולכין המים לזרעים ומשקה הוא ומכשיר לזריעה הכל שרי דאין מתכוון לעבודת הארץ ורשב"ג מחמיר וקאמר דאדרבה אימתי התירו להרוס עד טפח כשיעור המשנה כשבונה בנין אבל אם מתכוון לתיקון שדהו שיהא שוה כדי לחרשו אפילו ליטול אבן א' אסור:

אפילו פחות מכאן. אפילו שהם אבני כתף שאין בהן שיעורא דמתני' אסור:

כהן תניא לקולא. כר' יהודה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה