פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה ג
המדייר את שדהו. משמע שבא להעמיד צאן שם כדי לזבלו ובכונה ובגמ' מפ' לה:
סהר של בית סאתים. הקף ששעורו ע' אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים:
עוקר ג' רוחות. שאחר שנתמלא זבל אותו בית סאתים עוקר ג' שורות ומשייר את האמצעית ומעביר הצאן באותה מחצה ששייר מקיף מן הצד האחר באותם ג' מחיצות שעקר עוד בית סאתים:
בית שמנה סאין. רשב"ג מתיר לעשות כן עד שמנה סאין כיצד כנגד הדופן האמצעי יזקוף שם הדופן השנייה כנגדו וכן לצד האחר נמצא מזובל בית שמנה סאין: צורת רבנן כזה.# צורת רשב"ג כזה# צריך לשייר מקצת. שאם היה עושה כולה סהר נראה כמזבל שדהו ודוקא בית ד' סאין צריך לשייר אבל אם לא היתה כולה אחת אלא בית סאתים אין צריך לשייר ופליגא התוספתא. ומוציא מן הסהר: בגמ' מפ' אי ממתין לשיפסקו עובדי עבודה:
כדרך המזבלין. כדרך דין המזבלים כדתנן שלש אשפתות לבית סאה:
תמן תנינן. לקמן במכילתין פ' בראשונה:
שנתקוצה. התם בגמ' מפ' שניטלו קוציה בשביעית ופירש"י ז"ל בבכורות בפ' כל פיסולי המוקדשין דהיינו הקוצים התלושים שהיו מפוזרין בה:
תזרע למוצאי שביעית. דליכא למיקנסיה מידי דהא לאו עבודה חשיבא בשביעית היא וכ' בתוס' והדין עמו דאילו מחוברין פשיטא דלא תזרע דאיכא איסורא דאורייתא בנטילתן שמיפה הקרקע וכן משמע בירושלמי דגרסינן תמן אמרין בשניטלו קוציה משמע דמוקי לה בתלושין ע"כ:
נטייבה. מפ' התם שחרשה:
נדיירה. ע"י דיר של בהמות שמעמידין אותן שם חדש או חדשים כדי לזבלה:
לא תזרע. דקנסינן ליה משום דעבד עבודה חשובה בשביעית אלמא אסור לדייר ועוד דמדייר תולדת חורש הוי כדאמרינן במס' שבת פ' כלל גדול:
והכא את אמר. מותר:
ברוצה להעמיד צאן. כלומר ולא לזבל אלא להעמיד שם צאנו לחלוב ולגזוז:
ר' שמעון בן אלעזר. ס"ל כרבן שמעון בן גמליאל:
אין מדיירין שדה בחולו של מועד. אין מכניסין בהמות לשדה כדי שיזדבל מפני שנראה כעבודת קרקע ואע"ג דלא עביד מידי בידים גזרינן האי משום שאר עבודות הנעשות בידים:
בטובה. חסד חנם תרגומו חסד טיבו:
להושיב שומר. כדי שיעמדו בתוך שדהו:
ולא לנער את הצאן. לקמיה מפ' מוליכה ממקום למקום שבכל לילה משנין את מקומן כדי שתזדבל כל השדה ואפילו בבאו מעצמן:
ואם היו עושין עמו בשבתות. בגמ' דילן פ' מי שהפך תני היה שכיר שבת שכיר חדש מסייעין אותם הואיל ואינו שכיר לשבת ממש שרי ובערוך פי' ואם היו אלו הרועים שכורים לגוים אחרים חדש או שנה ודאי לא יעמדו בכאן ולא באו אלא אקראי בעלמא מותר לסייע אותן ומוסרין להן שומר לנער צאנם ע"כ:
בשבת מדיידין בטובה. ר' פליג את"ק דאמר אין מסייעין אותן במועד ואתא למימר שיכול לסייען בשבת כגון להחזיק לו טובה לאותו רועה שמדייר שדהו:
בטובה. בחסד בלא שום הנייה תרגום חסד טיבו:
ביו"ט מותר במזונות. ויתנם לו אחר יו"ט דביו"ט אסור משום דאין מזמנין את הגוי גזרה שמא ירבה בשבילו:
ובמועד. מותר לו ליתן שכר ואיפסיקא הילכתא בפ' מי שהפך כר':
השוכר את הצאן. ונותן לגוי שכר כדי שיזדבל הקרקע אסור לנערה:
שכרה לזמן מרובה מותר. דאיכא הבלעה וכדלעיל:
ויום האחרון אסור. דהא לאחריו נפסק הזמן והוי זמן מועט ודמי למאי דאמרינן בס"פ שדה הלבן דשבעה ימים האחרונים להוי אסור דזמן קצר הוא:
ההן דאזל ליה לצורכא ולא מתעני. שהלך לו למקום פלוני לצורכו וצועק ואינו נענה כלומר צר לו ואינו מרויח:
ייזיל מאתר לאתר והוא מתעני. כדאמרינן בס"פ אי זהו נשך ג' צועקין ואינן נענין וחד מינייהו מאן דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי וקסבר דהולך לו ואפילו שהמקום שהוא שם עומד יש תורה ומייתי הא ייזיל מאתר לאתר והוא מתעני משום דדמי למתני' דאם היה שדהו ד' סאין מצומצמות צריך לשייר מקצת ואם היה הולך למקום רחב שרי לדייר ד' סאין ואין צריך לשייר:
חפוריתא עיקר טב למעייא. כי ההיא דאמרינן בבכורות פ' יש בכור חפורה והוו שובלי והיינו שחת ונעשה שבלים וקאמר דילמד אדם עצמו לאכול שחת וירק כי היכי דלא ליטריד על מזונותיו ויהא צריך להטלטל ממקום למקום כי ההיא דאמרינן בפ' עושין פסין שחורות כעורב במי אתה מוצא דברי תורה במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב כי הא דרב אדא בר מתנה הוה קא אזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקי מאי אעביד להו אמר להו מי שלימו קורמי באגמי ופירש"י ז"ל עורב אכזרי על בניו כדכתיב לבני עורב אשר יקראו והקב"ה מזמן להן יתושין ונכנסין לתוך פיהם קורמי ירקות ועשבים לישנא אחרינא גמי לח הוא וכי עקרת לההוא רכיכא דאית ביה וטחני ליה ועבדי ריפתא באלף בית דר' מכיר מצאתיו ע"כ:
עד שלא פסקו עובדי עבודה מהו להוציא זבלו. דכיון דתקון דמכי דייר ד' סאין שיוציא הזבל שלא יהא כמזבל א"כ מותר להוציאו לשדה אפילו קודם שיפסקו דההוצאה גופה שלא לזבל היא ומוציא שיעור אשפה דהיינו עשר משפלות ולא פשיט לה ונקטינן לחומרא: