פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה ב
שלש שלש אשפתות לבית סאה. וכל אשפה כשיעורה לכל בית סאה:
ויותר מכאן דברי ר"ש. ויותר מג' אשפתות אם ירצה עושה לבית סאה ובגמ' פריך תנינא חדא זימנא דר"ש שרי להוסיף גם על ג' אשפתות לבית סאה:
וחכמים אוסרין להוסיף עד שיעמיק ג'. עושה בשדה נקע עמוק ג' טפחים ומכניס זבלו שם כגל גדול שלא יהא יכול לזרוע שם לאחר שהעביר זבלו אא"כ ממלאו עפר:
או יגביה שלשה. יעשה גל של אבנים או של עצים גבוה ג' וישפכנו עליו:
עושה אדם את זבלו. פי' רבנו שמשון ז"ל דאותם ג' אשפתות לבית סאה אם בא להניחן במקום א' בשדה דהיינו שלשים משפלות במקום א' מותר ולא תימא כי היכי דאסרי רבנן יתר מג' אשפתות לבית סאה ה"נ במקום א' יתר מכשיעור ג' אשפתות ע"כ ולא ידענא מאי קמ"ל דכיון דמוסיפין על המשפלות א"כ במקום א' יכול ליתן כל מה שירצה לכך נ"ל לפ' האי עושה אדם את זבלו אוצר כי ההיא דפ"ק דפסחים העושה את ביתו אוצר ופירש"י ז"ל שהכניס שם תבואה או סחורה וה"נ עושה אדם את זבלו אוצר שעושה בית זבלו אוצר שיביאו לשם אחרים זבל שלהם ונותנין לו שכר ובאין בעלי השדות כשצריכין זבל ולוקחין ממנו והוי ליה הזבל סחורה אצלו וכן משמע מדברי רבינו יצחק כדברי:
ור"מ אוסר. אזיל לטעמיה דס"ל בברייתא אין מוסיפין לא על המשפלות ולא על האשפתות ומפ' בגמ' דהיינו ביתר מכשיעור דהיינו יותר משלשים משפלות:
היה לו דבר מועט. בגמ' מפרש אם בביתו או בשדה קודם שביעית מוסיף עליו בשביעית זבל והולך ואין צריך להעמיק ובהא מודה ר"מ לרבנן דכיון דאיכא זבל מעיקרא מוסיף ואפילו יתר משלשים משפלות:
ור' אלעזר בן עזריה אוסר. בגמ' מפ' היכי פליג אדר"מ כיון דאיכא זבל מעיקרא:
כאן בפוחת מן המשפלות. ר' ירמיה אזיל לטעמיה דמפ' לעיל דר"ש שרי להוסיף ואפילו בפוחת מן המשפלות משיעור שמנו חכמים בג' אשפתות וכ"ש כי משלים שיעורא בהו דפשיטא דשרי להוסיף וכאן נמי דשרי להוסיף בפוחת מן המשפלות מיירי כי ההיא דלעיל והכא אשמועינן מתני' דמ"מ בעינן מיהת דעושה כשיעור ג' משפלות לכל אשפה ואשפה מהשלש דבציר מג' משפלות בהו לא שרי ר"ש וההיא אשפה דתוספת נמי בעושה בה כשיעור הוא דמיירי דמיקרייא אשפה ובפוחת דשרי להוסיף היינו פוחת מעשר משפלות לאשפה והיינו דתני תנא עושה אדם את שדהו ג' אשפתות ויותר מכאן דברי ר"ש דבעינן דלהוי בהו בשלשה שם אשפתות וההיא דיתרון נמי בהכי הוא דשרי ר"ש להוסיף יותר מכאן כדמפ' ואזיל. וא"ת בשלמא ר' ירמיה שפיר מצריך להו להני תרתי דר"ש אלא לר' יוסי דמוקי הא דלעיל בעושה יותר מכשיעור במאי מצריך להו וי"ל דמשום דבעי לאשמועינן תקנתא דרבנן תני לדר"ש בהדה וכן מצאתי להרא"ש ז"ל שכ' והאי דתני לה זימנא אחריתי משום דבעי למיתני עלה מילתייהו דחכמים ע"כ. ולדברי מתישבת הגירסא שבספרים כאן בפוחת מן המשפלות ברם הכא בעושה בכשיעור. ורבנו שמשון ז"ל כ' דקמייתא בכשיעור עשר משפלות לאשפה אבל הכא בפחות מעשר כדתני עלה ובלבד שלא יפחות מג' משפלות לאשפה וס"ד כיון דליכא עשר משפלות לאשפה אם היה עושה יותר מג' אשפתות לבית סאה היה נראה כמזבל שדהו ע"כ ולדבריו צריך לגרוס תמן בעושה בכשיעור ועוד יש תימה אחר בדבריו דהא ר' ירמיה מוקי ההיא דלעיל בפוחת מעשר משפלות:
בעושה יותר מכשיעור. דהיינו במקום א' יותר מל' משפלות אבל בכשיעור השתא בג' מקומות עשר משפלות לכל אשפה שרי ר"מ כ"ש במקום א' ולא אסר ר"מ אלא בתוספת יותר מכשיעור במקום א' ל"ש עושה ל"ש שאינו עושה זבלו אוצר:
כשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו מערב שביעית. שאין בו עשר משפלות ועדיין לא הוציאו ועכשו הוא מבקש להוציאו בשביעית:
ה"ז מוסיף עליו והולך. ר"מ שרי תרתי להוציא אותו המועט בשביעית מאצל פתח ביתו מפני הריח ולכשיזדמן לו זבל הולך ומוסיף משפסקו וכו':
ור' אלעזר בן עזריה. פליג עליה ולא שרי להוציא בשביעית אותו המועט דשמא לא יזדמן לו זבל ונמצא מזבל בשביעית אותו המקום:
בתוך שדהו בשביעית. שכבר הוציאו מערב שביעית והשתא לא שרי ר"מ אלא להוסיף כשיזדמן לו ואפילו מענו מעט דהיינו אחר שפסקו עובדי עבודה דהוי ההיא שעתא שעת הוצאת זבלים לדידיה בשביעית כדתנן בפירקין:
ונמצא אתה מזבל אותו מקום. ופריך בסמוך ולא כבר מזובל וכו' בתמיה והלא כבר מזובל הוא מערב שביעית דהא מערב שביעית יש לו בשדה:
מפני מראית העין עד שיוציא עשר משפלות כאחת. דטעמא דאסר ר' אלעזר בן עזריה שלא יוציא הזבל משדות אחרות או מביתו אם יש לו בהמות כשיזדמן לו מפני מראית העין הוא שאחרים יוציאו בתחלה עתה מעט ונמצא מזבלין אותו מקום אלא ימתין עכשיו בשביעית עד שיהו לו עשר משפלות ויוציאם כאחת ולא יסמוך לתשלום שישלים בשדה:
ולית לרבנין מפני מראית העין. בתמיה לרבנין דס"ל כר"מ היכי שרו ליה מעט מעט:
סלו ומגריפו מוכיחין עליו. מגריפה היא אצדא שגורפין בה הזבל ועפר ובלשון ערב מגריפה כלומר דכשמוליך המעט מעט מוליך עמו סל ומגריפה לאסוף ולצבור הראשון הזבל המפוזר צוברין אותו ונותנין בסל ומוליכין לאשפה וכיון שמוליך המגריפה והסל עמו בשעת הוצאה ליכא משום מראית העין:
דמן חוטרא. ממקום ששמו חוטרא:
דתנינן תמן. בפ"ק דמ"ק:
אין עושין את האמה. שעושין חריצין בקרקע שבהן מוליכין המים סביבות השדה ומשקה השדה והנך חריצין קרי אמה לפי שיש להן רחב אמה ועומק אמה: בתחלה שלא היתה שם אמה ועתה מחדש עושין אותה ובחש"מ אין עושין אותה משום טירחא:
ובשביעית. טעמא מפ' ואזיל:
שמכשיר צדדיה לזריעה. היינו מתקן אגפיה לזריעה דגמ' דילן והוא כשזרק העפר שהוא נוטל נופל באגפיים ויכול לזרוע עליו שהוא תיחוח הילכך אסור בשביעית:
מפני מראית העין. שנראה כחופר לצורך השדה:
לית לך אלא כהדא שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל אותו מקום בשביעית. והיינו כלישנא קמא דרבנן שרו להוציא המועט מחדש לשדה ורבי אלעזר בן עזריה אסר:
מה נפק מביניהון. בין טעמא דמראית העין לטעמא דמכשיר אגפיה לזריעה:
הכא מפני מראית העין. דהא נראה כעודר:
הכא אינו מכשיר צדדיה לזריעה. שנוטל העפר שמוציא משם ועושה טיט ובונה דאחר שחפר ליסוד הבנין היה. ובגמ' דילן בפ"ק דמ"ק איתא להאי פלוגתא דר' זירא ור' אבא בר ממל והכי איתא התם עלה דהא מתני' דקתני אין עושין את האמה בתחלה במועד ובשביעית וקאמר בשלמא מועד משום דקא טרח אלא שביעית מ"ט פליגי בה ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר מפני שנראה כעודר וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה מאי בינייהו איכא בינייהו דקא אתו מיא בתריה דמ"ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה איכא ומ"ד מפני שנראה כעודר ליכא ולמ"ד מפני שנראה כעודר ליחוש מפני שמכשיר אגפיה לזריעה אלא איכא בינייהו דקא שקיל מיניה ושדי לבראי למ"ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ליכא ולמ"ד מפני שנראה כעודר איכא ולמ"ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ליחוש מפני שנראה כעודר אמר לך עודר נמי כי קא שקיל בדוכתיה מנח ליה ופירש"י ז"ל נראה כעודר כחופר לצורך שביעית. שמכשיר אגפיה מתקן אגפיה לזריעה שזורק עפר שהוא נוטל מן האמה על האגפים ויכול לזרוע עליו שהוא תיחוח הילכך אסור בשביעית. דקא אתו מיא בתריה שמתחיל וחופר מצד המים וכל כמה שהולך וחופר המים באים ואין זה נראה כעודר. ושדי לבראי לחוץ למרחוק משם ומתפזרת שם הילך והילך ואינה נכשרת לזרוע עליה. עודר נמי ליכא דעודר לחרישה כי קא שקיל וחפר ליה בדוכתיה מנח ליה בסמוך ואינו מפזר ע"כ. והתם פריך דהיכי שרי ר' אלעזר בן עזריה להעמיק בשביעית כיון דגזר משום מראית העין דנראה כעודר ומוקי לה בשהעמיק כלומר הא דאמר ראב"ע עד שיעמיק לא אמר שיעמיק בשביעית אלא שהעמיק אותו קודם שביעית ואיכא מאן דמשני זבלו מוכיח עליו דליכא נמיחש דחזי לחפירה ולא חזי לה לזבל:
הכל מודים. רבנן וראב"ע:
היה לו שם. במקים ששופך הזבל:
סיד וכו' יותר. בלא העמיק דכל הני אינן ראויין לזריעה: