פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה ד
שלשה אילנות של ג' אנשים. וקרקע שתחתיהן נמי שלהן:
הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה. לתנא דמתני' וחורשין להן עד העצרת ואע"ג דלגבי מוכר לחברו אפילו שקנה כולהו ג' לא קנה קרקע בית סאה אלא תחתיהן וחוצה להם כדאיתא לעיל ובפ' הספינה לגבי שביעית מ"מ מיקרי שדה אילן מטעם השרשים וכדאמרן לעיל:
כדי הבקר עובר בכליו. חורש בשוורים עם העול והיינו ד' אמות כדאיתא בפ' הספינה כלומר עד שיעור הזה יכולין להיות קרובים ומתקיימים וחורשין להן צרכן אבל פחות מכאן אין חורשין להן דלמעקר קיימי וחשיבי כשדה הלבן לחד פירושא ויש מי שפירש דה"ק אימתי מצטרפין אע"ג דהוו דג' אנשים כי הוו קרובים דבעינן בהו קורבא עד כדי הבקר עובר וכו' כיון דהוו מג' אנשים אבל אי רויחי טפי מהכי לא מצטרפין ופי' ראשון עיקר כדמוכח לעיל:
בקר. רועה בקר כמו חמר צייד גמל ספן בלשון מקרא בוקר כי בוקר אנכי:
וקרקע של אדם אחר מצטרפין. וחורשין עד העצרת לתנא דידן ואם רצה זורע בו מה שירצה:
תנינן דרבא. גדולה מזו תנינן בתוספתא דאפילו האילנות של ג' בני אדם דאין להן קרקע גבי מקח וממכר ועוד מילתא אחריתי דהקרקע של אדם אחר מצטרפין וחורשין כל בית סאה עד ר"ה והקשה הרא"ש ז"ל ולא ידענא טעמא מאי וכי עדיפי מאם היו של איש א' אינה קושיא דאה"נ דלתנא דמתני' דסבר כר"ע לא שרי עד עצרת אבל ברייתא נכתבה אחר תקנת ר"ג וב"ד דבטלו איסור שני פרקים דס"ל כר' ישמעאל דעשר נטיעות הילכתא היא והיינו דוקא בזמן המקדש כדאיתא לעיל ומכי בטלו אפילו בזקנים חורשין עד ר"ה וכדלקמיה א"נ לעולם דלתנא דמתני' מיירי בנטיעה דנראית כזקנה דאמר לקמן דתרי קולי יהבינן לה תתל"ג ועד ר"ה: