אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה ב

הלכה א

כל ג' אילנות לבית סאה. מפרש לקמן דממעט למטה דהיינו שנים ואפילו עושין ק"כ מנה אבל למעלה ד' וה' לא ממעט:

בית סאה. הוא נ' על נ' דהוו בהו תרי אלפי ות"ק גרמידי וג' אילנות זקנים מפוזרים כהלכתן בבית סאה והיינו כדמפרש לקמן במתני' שלא יהו מקורבין ביותר דהיינו שיש ביניהם שיעור שהבקר עובר בכליו וצריכין נמי שלא יהו מרוחקין חוץ לבית סאה אלא שכולן תוך טבלא של נ' על נ' אבל אם מקורבין הן או שאינן תוך טבלא של נ' על נ' בכל חד מהני גווני לא מצטרפי ואפילו מפסח ועד עצרת אין חורשין להן אלא צרכן ותנא כל לאשמעינן דכיון שיהו ענפיהן ופארותיהן חזקים וגבוהים ואפילו הן אילני סרק נמי שרו אלא שיהו אמודין לעשות בין שלשתן משקל ככר של חול של תאנים יבשים עשויין דבלה דהיינו ששים מנה ומשקל כל מנה ליטרא וחצי וכל ליטרא מאה דרהם:

הקונה ג' אילנות בתוך שדה חברו. בפ' הספינה תנן קנה ג' אילנית בתוך של חברו קנה קרקע ומפ' הכא כמה יהו קרובים כמה יהו רחוקים דליקני קרקע דאי קרובים יותר מדאי הרי הן כיער ועומדים ליתלש ולא חשיבי ואי רחוקים נמי יותר מדאי נמי לא מצטרפי לאקנויי קרקע אלא כאלו מכר לו אילן א' בכאן ואילן אחר במקום אחר ומפ' דלא יהו רחוקים יותר ממטע י' לבית סאה דהיינו רצועה רחבה אמה וארכה מאתן וחמשין לכל חד וחד כדאיתא בפ' לא יחפור:

קנה קרקע שתחתיהן וכו'. תימא דמשמע הכא גבי מוכר בתוך שדה לחבירו ג' אילנ' ממטע י' לבית סאה נותנין להן קרקע שתחת נופן וקרקע שבין נוף לנוף וחוח לשלשתן כמלא אורה וסלו אבל בית סאה כולה אין נותנין וכן גבי מקדיש שדהו כדי שיהא קדוש קרקע שביניהן וחוצה להן ה"נ משערינן בג' ממטע י' לבית סאה בפ' המוכר את הבית ובתוספתא דב"ב נמי תנינן מקדיש ומוכר בהדי הדדי ובכלהו קתני ג' ממטע י' לבית סאה וטבלא של ג' שיעור מטע עשרה לבית סאה מטי לכל חד מאתן וחמשין כדאמרינן לעיל ואלו בפ' הספינה גבי מוכר לחברו אמרינן דשיעורא דרחוקים מד' אמות עד ט"ז דהיינו ח' אמות לכל רוח דהיינו טבלא של יו' על יו' דהיינו מאתן וחמשין ושיתא קשיא מוכר דהכא אמוכר דפ' הספינה ועוד ק' טובא דהכא תנן דלשלשה אילנות זקנים מפוזרים לבית סאה דחורשין כל בית סאה בשבילן ותירץ הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות דכבר פי' רבנו חננאל גאון ז"ל מארבע אמות ועד יו' עד ולא עד בכלל קאמר וכיון שכן הוא איכא למימר דמארבע ועד יו' פחות רביעית טפח ושמינית יש להן קרקע דמטי ליה מאתן וחמשין שהוא שיעור מטע עשרה לבית סאה והאי פחות מילתא זוטרתי וכיון דאמרי רבנן בגמ' עד יו' ולא יו' עצמן לא הוצרכו לפ' כמה הוא הפחת שידוע הוא מדין עשרה לבית סאה המוזכר כמה פעמים בתלמוד ע"כ ומתני' לא ק' דתליא בשענפיהן גדולים שאמודין לעשות ככר של תאנים דבלה דאחר שנתייבשו יש בהן ככר כדתנן ככר דבלה של ס' מנה שמופלגין מאד וכל בית סאה איצטריך להו ואילו במוכר דהכא ודהמוכר את הבית ותוספתא ופ' הספינה בסתם אילנות מיירי וזה ברור. ודעת רשב"ם ז"ל בפ' המוכר את הבית דההיא בנטיעות מיירי ולא באילנות זקנים ואינו מחוור דאילו בנטיעות לא הו"ל למיתני ואת האילן שביניהם דהכי תניא בתוספתא ואין דרך נטיעה להוציא ממנה אילן קטן אלא ודאי דבזקן הוא דאיירי ועוד הקונה ג' אילנות קתני ולא קתני נטיעות ובפ' הספינה חזר בו וכ' דפליגן ולי נראה דלא פליגן. וקאמר הכא דכשאין רחוקים אלא עד תשבורת מטע עשרה לבית סאה נותנין לו קרקע שתחתיהן תחת עיקר האילנות והנופות וביניהן הקרקע המגולה שבין נוף לנוף שבין אילן לחברו וחוצה להם סביב שלשתן ממקום שכלין נופותיהן ולחוץ כמלא אורה וסלו דהיינו ב' אמות וכן כשהן קרובים:

כדי שיהא הבקר עובר בכליו. מפ' בפ' הספינה דהיינו ד' אמות שזהו אורך מחרשתן של בני א"י אבל פחות מכאן לא קנה קרקע דפסדי כיון שאין יכול לחרשן ולציבי קיימאן:

בעשויין כשורה. כזה # כלומר אפילו בעשוין כשורה קנה קרקע כיון שנטועין כדינן לא רחוקים ולא קרובים:

בעשויין חצובה. קנקן שיש לו ג' רגלים כזה # כעין סגול כלומר דוקא שנטועין כחצובה דאז אין הקרקע ראוי לחרישה אצל המוכר ובודאי דלא שיירה לעצמו ומשו"ה קנה קרקע הכי מפו' פלוגתייהו בפ' הספינה בגמ' דילן:

תמן איתאמרת. גבי מקח וממכר איתמר ולא בהילכות שביעית דגבי שביעית ל"ש כשורה ל"ש כחצובה ול"ש רחוקים ול"ש קרובים כיון דעושין ככר או ראויין לעשות ככר חורשין כל בית סאה בשבולן וטעמא דאע"ג דבזקנים מיירי הכא והתם אפ"ה גבי מקח וממכר לא זבין קרקע אלא כשאינן רחוקים ממטע עשרה לבית סאה דקפיד דמוכר בעין רעה מוכר אבל גבי שביעית לעולם השרשים מהלכין מן הצד הילכך בין במופלגין בין בקרובין שרי:

אפילו הכא אתאמרת בקרובים. לקרובים מיהת ילפינן שלא יהו קרובים עד שלא יהא ביניהן כדי הבקר עובר בכליו דהיינו ד' אמות:

א"ל ר' מנא. בריה דר' יונה לאבוה אם בקרובים ילפת משום דתנינן במתני' דפירקין וכמה יהא ביניהן רשב"ג אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו:

איתא חמי. בא וראה כלומר תימה על עצמך:

וכי בשעה שהבקר עובר בכליו. שאינן קרובים:

השרשים מהלכין מן הצד. ושרי לחרוש בין הנופות וכשאין הבקר עובר בכליו אסור לחרוש בין הנופות דאין השרשים מהלכין מן הצד אלא ביושר הן נוקבין ולא משני לה ולא חש לפרכיה וטעמא דלציבי קיימי ולא מיקרי שדה האילן:

מזו לזו ט"ז. בפ' לא יחפור אמר עולא דאילן יניקתו בעיגול ט"ז אמה לכל רוח ויליף לה ממתני' דאילנות זקנים דמטי לכל חד תתל"ג אמה ושליש ושיעורא דעולא תשס"ח ופש ליה שיעורא דמתני' אדעולא תרי תילתי אמה ולא דק בההוא פורתא כדאיתא התם הילכך לא נקטינן אלא ט"ז אמה לכל רוח כי משערינן בין אילן לחברו והיה מתמיה ר' אלעזר דבין אילן לחברו לא משערינן אלא ט"ז לכל חד דהיינו לב' בין שניהן ומן הצד שאין אילן לצד האחר הולכין השרשים כה' אמה כדתנן מרחיקין את האילן מן הבור כה' אמה וזהו תימה. ובגמ' דילן בפ' לא יחפור רמינן להו אהדדי ומשני אביי מיזל טובא אזלי אכחושי לא מכחשי אלא עד ט"ז אמה:

היו נתונין בצד הגדר. כל השלשה ואפילו הן רחוקים שיש בין גזע לגזע יותר מל"ב אמות אפ"ה חורשין כל בית סאה בשבילן וטעמא כיון דחשיבי לענין הלכות מחול כדאיתא בפ' קרחת הכרם מטעם דסמוכין לגדר ה"נ חשיבי שדה האילן:

אין בעית ניתן להן וכו'. אין בעי ר' שמואל בר רב יצחק להקל ניתן להן ארבעת סאין וכגון שהיה להן גדר לסמוך נופן לד' רוחות סאה למזרח וסאה למערב וסאה לצפון וסאה לדרום ומתני' דלא תני אלא בית סאה באין להן גדר מיירי ור' יוסי לטעמיה דס"ל לעיל דהכא לא איתמר שיעורא דמטע עשרה לבית סאה:

וקרקע שחוצה לה. חוץ לנוף שלה:

כמלא אורה וסלו. יתר על שתי סאין דהא שתי סאין גופייהו כיון דנוף שלה עליהן ואילן הוי אפ"ה קרקע צריך לה הוי דהנוף יונק מריח ומשרף הארץ והוי כלאים תחת הנוף כדאיתא בפ' עריס במס' כלאים:

באיסור שני פרקים הראשונים. קודם תקנת ר"ג דלאחר התקנה חורשין עד ר"ה אפילו שדה הלבן:

אילן מלמעלן. בגובה שיפועו של הר:

חורשין. בשבילו למטן דהולכין השרשים למטן:

ואילן מלמטן חורשין בו מלמעלן. בעיא היא דבעי תלמודא אם האילן עומד למטן מי אמרינן נמי דחורשין בשבילו למעלה עד תשלום שיעור הנוגע לו מבית סאה או נאמר דהשרשים נוקבין כנגדן ואין מועיל חרישה למעלה כדמפ' ואזיל:

וכי דרך השרשים לעלות למעלה. דהא השרשים הולכין כנגד גזע האילן ולא שישפעו לעלות בשיפועו של הר:

ותני עלה בין מלמעלן בין מלמטן. בתוספתא תנינן לה הכי אליבא דר"ש ולקמן מסיק לה הכי דיחידאה היא ומשמע ליה דה"ק בין שהבור למעלה ואילן למטה בין שהבור למטה ואילן למעלה:

אין תימר בין שהאילן וכו'. כלומר וכ"ת מהא ליכא למשמע מינה דיכילנא לפרושה דה"ק בין שהאילן למעלה והבור למטה בין ששניהם כו' והא תנינן בהדיא הכי וכו':

לא מפני השרשים. שאין הולכין אלא למטה נכחן והולכין מתחת לקרקעית הבור ומחלידין הקרקע דבור ומלקין אותו אבל לענין שביעית ליכא למשמע מינה:

אתא עובדא קומי ר' יוסי בר בון. באילן למטה ורצו לחפור בור למעלה ואמר דשרי ואין צריך להרחיק כ"ה דיחידאה היא אותה ברייתא דתניא גבי בור בין מלמעלה בין מלמטה ופליגי רבנן עליה:

כך אמרו מלמטה. אילן למטה ובור למעלה ובעי להרחיק האילן מן הבור כה' אמה וגבי בעיין אילן למטן אסור לחרוש למעלה. ותמיה לי והא אחר תקנת ר"ג בין שדה אילן בין שדה לבן שרו עד תשרי דשביעית ומאי קמבעיא לן אפילו תימא דל מהכא אילן שרי וי"ל דאשכחן נמי אמוראין אחר פטירתו של ר' ולא היו שומעין לקולו של ר' גבי בית שאן כדאמרינן בגנ? סיסרא בריב"ל וה"נ הכא גבי ר"ג הוו אמוראין דלא היו שומעין לקולתו א"נ דאמרינן לעיל שאם בקשו לחזור יחזורו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה