פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה· רבי שלמה סירליאו
פרק ח · הלכה ו
אין פוחתין. גבאי צדקה המפרנסין את העניים אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום שאינו לן בלילה אצלם:
מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. כשהשער ארבע סאין בסלע דהיינו כ"ד קבין שהן מ"ח חצאי קבין הככר המגיע לפונדיון דהיינו חצי קב דהא פונדיון חצי מעה דסלע כ"ד מעין שהן מ"ח פונדיונין דשש מעה כסף דינר מארבע סאין לסלע ובגמ' פריך רישא לסיפא דרישא קתני דחטין כמות שהן יהבינן ליה חצי קב ומלחם אפוי יהבינן ליה חצי קב ומשני לה:
לן. בלילה אצלם:
נותנין לו פרנסת לינה. בפ' כל כתבי ובפ"ק דב"ב מפ' דהיינו פוריא ובי סדיא דליכא למימר סעודה דלילה דהא בככר שתי סעודות הוו וחד מינייהו סעודת לילה:
שבת. אם שבת אצלם בשבת:
תמחוי. קערה גדולה הוא ששופכין בה כל תבשיל הקדרה וממנה מחלקין לבני הסעודה חלקן והולכין הגבאין ואדם אחד לפניהן המשגיח בראשו שקורין טבאקי ובו שלש או ארבע וגובין בהן הגבאין מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים:
שתי סעודות. מיום ליום:
לא יטול. דכיון דיש לו נמצא גוזל את העניים:
לא יטול מן הקופה. קופה היא מעות שגובין לפרנס עניים בני טובים דזילא להו מילתא דתמחוי ולוקחין פרנסתן במעות ותניא בפ"ק דב"ב ומייתי לה בגמ' דהכא דקופה מתחלקת מערב שבת לערב שבת וכיון דיש לו שתי סעודות לכל יום דהוו להו י"ד לשבוע לא יטול אבל מי שיש לו מזון י"ב יטול שהרי לא תתחלק עוד עד ערב שבת אחר והרי לשבעת ימי שבת צריכין י"ד סעודות ובפ' כל כתבי פריך דט"ו סעודות צריכין לו שלש סעודות ליום שבת ומסיק דאמרינן ליה מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא ואכליה בשבתא פי' שהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה ואע"ג דאמרינן התם לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת ה"מ למאן דאפשר לו:
נגבית בשנים. מפ' טעמא בפ"ק דב"ב משום דאין עושין שררה על הצבור בפחות משנים:
ומתחלקת בשלשה. מפני שהיא כדיני ממונות לעיין ולתת לכל אחד ואחד כפי טפלים התלויין עליו:
תמחוי בכל יום. בכל יום ויום נגבה:
קופה מערב שבת לערב שבת. כדפרישנא במתני':
תמחוי לכל אדם. לעניי עולם אם ירבו עליהם:
קופה. דהיינו מעות של כבוד לאנשי אותה העיר דמכירין אותן שהן בני טובים כדפירש רש"י ז"ל במס' שבת:
תמחוי בשלשה. גיבויו נמי בשלשה:
שהוא על אתר. מיד סמוך לגוביו וחלוקו דכיון דבכל יום מחלקין אותו כשיבואו לחלקו לא יצטרכו לטרוח ולבקש את השלישי:
פרנסים. לגיבוי עניים:
ויהיו עשרים ושלשה. דדיני נפשות בעו עשרים ושלשה מומחין כדתנן בפ"ק דסנהדרין ויליף לה מדכתיב ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת ואין בית דין שקול כו' הרי כאן עשרים ושלשה:
עד דהוא מצמית לון. שעד שהוא מאספן ומקבצן לשון צומת הגידים:
ואין מעמידין שני אחים פרנסים. מפני העין ועוד דכיון דחשבינן להו דיני ממונות צריך שלא יהו הדיינים קרובים זה לזה כדאיתט בסנהדרין:
בן ביבאי על הפקיע. משנה היא בשקלים פ' הממונין:
על הפקיע. מפ' התם שהיה מזויג את הפתילות שלא ישאר שמן בלילי תמוז אלא כמו בלילי טבת דלעולם נותנין חצי לוג בכל נר בכל לילה:
ארכונין. לשון יון שרים מנהיגים:
אתת הדא סיעה. סיעה של בני אדם עניים:
ואקלונך. לשון קלון:
כדון איכא אגר טב. עכשיו יש לנו שכר טוב:
מדקדקין לכסות. בא עני ואמר כסוני בודקין אותו שלא יהא רמאי:
ואין מדקדקין במזונות. בא עני ואמר פרנסוני נותנים לו מיד ובפ"ק דב"ב מפ' טעמא דבמזונות איכא קיום נשמה וגבי כסות ליכא קיום נשמה ועוד דכתיב הלא פרס לרעב לחמך פרס לאלתר וגבי ערום כתיב כי תראה ערום וכסיתו כי יראה לך שאינו רמאי:
מתניתא פליגא על מאן דאמר אף בכסות אין מדקדקין. ואין מביא הספר כאן הברייתא וטעות סופרים הוא והיא אותה ששנינו בפ"ק דב"ב דתניא התם אמר כסוני בודקין אחריו ומשני דכי אמר בודקין אחריו היינו לפי כבודו שמכירין אותו שהוא בעל צורה ונותנין לו לבוש הגון לו אע"ג דלא ידעינן אם הוא רמאי אם לאו:
למזונות שלשים יום וכו'. קס"ד דליטול קאמר שצריך שישהה בעיר שלשים יום קודם שיתנו לו מזונות כדי שיבדקוהו וידעו מה טיבו ואם הוא רמאי וכן לתת לו לכסות צריך שישהה ששה חדשים כדי שיבדקוהו ג"כ:
ומשני דליתן קא מיירי. והכי קאמר כיון ששהה אדם בעיר שלשים יום גובה ממנו לעניי העיר מזונות וכשישהה ששה חדשים מטילין עליו מס שיפרע לכסות עניי העיר:
לפסין ולצדקות י"ב חודש. לפסין היינו לפסי העיר דמפ' בפ"ק דב"ב כגון פרשא ושורא וכל צרכי משא המלך ושרי העיר וכיון דתני צדקות י"ב חודש כל מיני צדקות משמע וקשיין אהדדי אלא ודאי קמייתא ליטול והכא ליתן ומשני דהא והא ליתן ובתרייתא לאו לכסות ומזונות וקבורה אלא בשכר סופרים ומשנים הוא דמיירי:
סופרים. מלמדי מקרא:
ומשנים. מלמדי משנה: