פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה· רבי שלמה סירליאו
פרק ח · הלכה ה
בכהנים. לעניי כהנים בתרומתן:
לוים במעשר ראשון. דגבייהו בעינן נמי כדי שובען:
ובישראל. מעשר עני כדאמרן:
היה מציל. לעניים קרוביו שלא באו לגורן:
מציל. מפריש תרגום ויצל אלקים ואפריש:
נוטל מחצה ונותן מחצה. פליג אאבא יוסי בן דוסאי דתוספתא דקאמר אם רצה נותן לפניהן שליש ושתי ידות לקרוביו ותנא דמתני' סבר דמיבעי ליה לאשוויינהו ככלהו עניים ולא טפי משום דנענש בנפשות הרבה ובגמ' מפ' אם יכול להציל בכשיעור או פחות מכשיעור:
מתני' ביתר מכשיעור. מתני' דשריא להציל היינו ביותר מכשיעור שיש מותר עודף על שיעור המגיע לכל העניים שבאו לגורן וכיון דאיכא מותר ונותן להציל מציל מחצה לקרוביו שלא באו:
אבל סיפא דהתם היה לו ממועט וכו'. היינו בכשיעור שאין לו מעשר עני אלא כשיעור סעודות לעניים שעומדין בגורן אז אינו יכול להציל וחשיב דבר מועט ונותנן לפניהן והן מחלקין ואע"ג דאיכא שיעור לכל חד וחד קאמר הכי כדי לצאת ידי קרוביו ואינו יכול להציל להן ור' חזקיה סבר דבכשיעור נמי יכול להציל מחצה דס"ל דענייך קודמין דקתני לעולם הוא כדאמר בפ' אי זהו נשך ודקתני היה לו דבר מועט כרוך ותני והכי קאמר דכשאין לו אלא כשיעור מתוך שמציל מחצה נעשה דבר מועט ולא נשאר לו כדי חלוקה ונותן לפניהן והן מחלקין ביניהן אבל הוא לא יתן להן דלית בה כדי שבעו דכל חד וחד:
אין נזקקין להן. לתת להן מעות מן הקופה דכיון דלמודין לחזר על הפתחים דיין בכך וכן פי' רש"י ז"ל בפ"ק דב"ב:
מן ארגלון דיליה. לשון רגילות מה שרגילין לתת לו דהיינו מתנה מועטת דאי אין נותנין לו דבר מועט דלמא יחשבו משום שנמצא רמאי ונמצא מת שנעלו לו הדלת והכי אתיא בפ"ק דב"ב:
וכא את אמר וכו' מככר לפונדיון. דהיינו חצי קב ומסיק צא מהן שליש ליציאה דכי משער מתני' הככר היינו כי לקח החנוני ארבע סאין חטים בסלע דשקיל מינייהו שכר טרחו ועמלו דהיינו טחינה והרקדה ואפייה ולישה ומים ומלח ועצים להסיק התנור והיינו שליש ואחר שנטל שליש מה שנשאר שיעור ככר לפונדיון הוי לעני אבל כי יהביה ליה חטים יהביה ליה חצי קב דכי משלם מינייהו שכר טחינה וכו' שליש בציר מינייהו וכדאמרן:
מפיק לאילן נחתומיא. כדתניא בפ"ק דב"ב רשאין בני העיר להסיע על קיצתן שישימו להן שער שלא ירויחו אלא שליש להוצאתם כדאסיקנא במתני':
יוצא מן העיר ונכנס לה. דכיון דיוצא ונכנס לא חשיב עובר ממקום למקום:
הנותן נותן. דלעולם נותנין לו אם בא ליטול אבל יש ללוקח לעכב לעצמו שלא יטריח להן כל כך דחוצפא היא: