פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה· רבי שלמה סירליאו
פרק ו · הלכה ב
שהוא סמוך וכו'. ר' יהושע היא וכשלא נטלו להחזיק בו להוליכו לעיר או למקום שיש לו הגורן מיירי אלא במקום שמצאו שם נפל בעת הקצירה אבל אם החזיק בו להוליכו בעיר ושכחו אצל הגפה וכו' וכשמצאו זכר שכך אירע לו הענין קתני סיפא דמודי שאינו שכחה:
גפה. גדר של אבנים סדורות זו על גב זו בלא טיט:
בקר. בשני סגלין כמו אבן בית שעומדות בו הבקר החורשות בקר גרסינן והוא בית בקרות:
ולכלים. לבית הכלים שצריכין לעבודת השדה ב"ש סברי דמקום מסויים הוי כל חד מהני ועתיד לזוכרו ולא הוי שכחה ודמי לצד הגת דתנן לקמן בפ' כל זית כל זית שיש לו שם כגון במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה לא הוי שכחה ובגמ' מייתי לה:
ה"ג וקשיא על דב"ש בגפה ובגדיש דבר שהוא מסויים ואינון אמרין אינו שכחה וקשיא על דב"ה בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינון אמרין שכחה. וכך היא הגירסא בכל הספרים וה"פ דאקשינן לב"ש דבשלמא בית בקר ובית כלים חשיב להו דבר מסויים דהא דבר המתקיים הוא ולעולם צריך אל השדה ודמו לגת או לפרצה דלקמן אלא גפה וגדיש דבר שאין מתקיים הוא דאינו אלא לפי שעה והיכי חשיבי ליה ב"ש דבר מסויים ואמרי דלא הוי שכחה ולב"ה קשיא איפכא ורבינו שמשון ז"ל נדמה לו דטעות סופר הוא ונ"ל שפירשתיו כהוגן וטעמא דב"ה כדלקמיה דלא חשיב מסויים אלא מחובר בצד מחובר:
תמן תנינן. לקמן בפ' כל זית:
שהוא עומד לצד הגת. אילו זית שעבר ממנו ולא לקטו והוא עומד בצד הגת: נימא ההיא מתני' כב"ש. דב"ש אמרי אינו שכחה לצד דבר מסויים:
דבר מחובר בצד דבר מחובר. כגון האילן שאין דעתו לתלשו גבי דבר מחובר כלומר דבר קבוע שמתקיים כן כגון גת או פרצה דאיכא תרתי אבל שבלין אע"ג דמחוברין כיון דעומדין ליקצר או עומר לא חשיבי ועוד דתלוש הוא:
לצד דבר מחובר. אפילו לצד דבר מחובר שמתקיים כגון בית בקר ודכלים דליכא אלא חדא לא:
אמר ר' אילעאי. דתלמידו של ר' אליעזר היה כדתנן בפ' עושין פסין והוא אביו של ר' יהודה סתם דכולה תלמודא:
באילו טומרין. ביו"ד גרסינן ליה פירושו באי אלו:
עומר הסמוך לגדיש. אבל לא בנטלו לזכות ביה והניחו בצד הגדיש ושכחו:
על העומר שנטלו. שהחזיק בו להוליכו לעיר והכי איתא בתוספתא:
הברית. היא התורה דכתיב בה ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם יש מי שפירש דהכי קאמר ברית שמה שאמר ר' יהושע הן הדברים שנאמרו וכו':
תמן תנינן. בכתובות ראש פרק הוא:
עד שלא תתארס ונתארסה. שמוכרת ונותנת בעודה ארוסה דבזכותה גרידא נפלו:
ב"ש אומרים תמכור. כל זמן שלא נשאת דכיון דלא נשאת עדיין לא זכה בה לירשה וליטמא לה ולהפר נדריה:
לא תמכור. דהא בזכותו נפלו:
ולמה לא תניתה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. במס' עדויות שכל קולי ב"ש וחומרי ב"ה נשנו לשם דבכל מקום ב"ש לחומרא וב"ה לקולא חוץ מאותן מקומות השנויין שם וכדי שלא להוסיף עליהן ושלא לגרוע מהן סדרן שם כסדר שנשנו ביום ישיבתו של ר' אלעזר בן עזריה כדאיתא בפ' תפלת השחר:
חומר משני צדדין. אין לפ' שאין קולא נמשכת מן החומרא אבל הכא קולא נמשכת מן החומרא וחומרא מהקולא דהא גבי פרוטה נמשכת קולא מחומרא דאי קדשה ראשון בפרוטה ושני בדינר ב"ש מחמרי לראשון דאם בא עליה הורגין אותו וב"ה מקלי לראשון ואפילו הכי שנוייה שם אלא הענין הוא ששינה חומר לאיש ולאשה כגון שהאשה אסורה לינשא לב"ה כיון שקבלה פרוטה וגם הבעל אחר י"ב חודש חייב במזונותיה ואילו ב"ש מקלי לשניהן והכא שאני דלב"ש דסברי מוכרת קולא לאשה וזכייה ללוקח הוי וחומרא לבעל דמפסיד ולב"ה דאמרי לא תמכור חומרא לאשה והפסד ללוקח וקולא לבעל דזוכה ומכירתו קיימת:
הבקר לעניים הבקר. הרי הוא קל לעניים דזכו בו וחומרא לבעל הבית דמפסיד ואפילו הוי שנוייה שם:
ואינו חומרא לבעל הבית שמדעתו הבקירו. ולא חשיב ליה הפסד:
מכיון שקדשה לזכותו ולזכותה נפלה. ואפילו הכי מקלי ב"ש ואמרי דמוכרת ומפסדי לבעל וב"ה מקלי לבעל ומחמרי לאשה דכבר זכה בה דהא אגידא ביה והקשו התוס' שם דהא קתני התם המדיר את אשתו ב"ש אומרים שתי שבתות וב"ה אומרים לא יקיים אלא שבת אחת יתר מכאן יוציא ויתן כתובה והא שתי שבתות קל לאיש וחומרא לאשה שהיא עגונה שאינה נוטלת כתובה עד שבת שניה ואפילו הכי קתני לה בעדויות ותירצו דלעולם ב"ה מחמרי דממהר לגרשה בהדרת שבת אחת ואע"פ שרצונה עכשיו לאחר מכאן שמא תחזור בה דטב למיתב טן דו וכו':
מה זו מכרה בטל. מה נשואה נפלו לה משנישאת מכרה בטל כדקתני התם נפלו לה משניסת הבעל מוציא מיד הלקוחות אף זו שנפל לה כשהיא ארוסה אם מכרה אחר שניסת יהא מכרה בטל:
על החדשים. כשנפלו לה משניסת אנו בושין על מה שאמרני מכרה בטל כדתנן התם שאין אנו יודעין טעם מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות:
אלא שאתם אומרים שנוסיף עליהן הישנים. דהיינו כשנפלו עד שלא ניסת וניסת: