פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה· רבי שלמה סירליאו
פרק ה · הלכה ו
ולא שכחו בעל הבית. בגמ' מוקי לה והוא שעומד וכו' ובפ"ק דב"מ מפ' דבשדה שאינה משתמרת הוא דבעינן דבעל הבית קאי בשדה דליזכי בה במציאותיה ובההוא אמרינן דלא זכו בו עניים עד שישכחוהו פועלים ובעל הבית אבל אי הוי בעל הבית בעיר הוי שכחה אע"ג דלא שכחו בעל הבית דמדמי ליה למציאה ומציאה אע"ג דצווח זכתה לי שדי לא זכי אי איני עומד שם ואפילו ברץ אחריהן ומגיען והכי משמע הכא בגמ' ומקרא יליף לה:
עמדו העניים. בפניו של עומר ושכחוהו פועלים ובעל השדה מחמת אונס שהעניים גרמו:
שחפוהו בקש. העניים ובגמ' מפ' לה:
דכתיב קצירך ושכחת. משמע דבעל הקציר ישכח דהיינו בעל הבית: דכתיב כי תקצור ושכחת. דמיותר קרא דלכתוב כי תקצור ושכחת למה לי למכתב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת אלא הכי מידריש כי תקצור ושכחת קצירך ושכחת דצריך שגם הקוצר שהוא הפועל דמתני' ישכחהו אבל חד לחודיה דישכח לא זכי ביה העני:
ה"ג בכל הספרים אפילו חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. ומשום דלא שכחו בעל הבית משום הכי בעינן כי היכי דתיחול עליה שמא דשכחה שישכחוהו כל אדם ואז הוי שכחה אפילו לא שכחו בעל הבית ובאינו עומד באותה שדה אלא בשדה אחר עסקינן ולא גרסינן ושכחו בעל הבית אי בעומד בעל הבית בעיר הא אמר ר' שמעון בסיפא דלא הוי שכחה ואפילו שכחו בעל הבית וכו"ע אלא בעומד בשדה אחר אפילו לא שכחו בעל הבית חשיב ליה שכחה בסיפא אי נמי דשפיר גרסינן ושכחו בעל הבית בעומד באותה שדה גופה עסקינן ואע"ג דשכחוהו פועלים ובעל הבית לא סגי עד שישכחוהו כל אדם ובתוספתא לא גרסינן ולא שכחו בעל הבית:
יודע אני שפועלים שכחו עומר שבמקום פלוני. כלומר זכור אני עומר שבמקום פלוני שהנחתי שם מדעת וסמכתי על הפועלים שיביאוהו ושמא פועלים שכחוהו:
אינו שכחה. אפילו חזר ושכחו בעל הבית דס"ל לר"ש דדוקא עומר בשדה הוא דהוי שכחה אבל משבא בעל הבית לעיר אין שכחתו ושכחת פועלים כלום כדלקמן:
היה עומד בשדה וכו' הרי זה שכחה. אפילו לא שכחו בעל הבית ובעיר גרסינן ושכחוהו לומר ששכחוהו כולן ובסיפא ל"ג ליה וכגון דלא קאי באותה שדה דלזכי ביה דאילו קאי באותה שדה שכחת פועלים ושכחת בעל הבית ושכחת כל אדם בעינן ותנא דמתני' דריש קרא הכי שכוח מעיקרו הוי שכחה ששכחו הוא תחלה לפועל אבל זכור ולבסוף שכוח כגון שהניחו שם מדעתו ולבסוף שכחו ע"י פועלים לא הוי שכחה אבל בעיר אפילו זכור ולבסוף שכוח כיון דליתיה גביה דליזכי ביה הוי שכחה וה"ק בשדה ושכחת בשדה בעינן דשכחתיה אתה ולא בעיר דבעיר אפילו לא שכחתו הוי שכחה והכי איתא בפ"ק דב"מ:
אפילו לענין מציאה כן. אליבא דרבנן דמתני' קאי דהא דתנן ראה אותן רצין אחר המציאה כדמוקי לה ברץ אחריהם ומגיען ואמר זכתה לי שדה בעינן שיהא עומד בצד שדהו:
אם ביכול ליגע בהן. כגון שרץ אחריהן ומגיען הצבי מהלך והגוזלות מדדין ומגיען קודם שיצאו משדהו אפילו אינו עומד בשדה נמי דס"ל חצרו של אדם קונה לו בהכי:
ר' ייסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן ואפילו בתוך שדהו. אפילו הכי בעינן שעומד בתוך שדהו בעינן רץ אחריהן ומגיען והכי איתא נמי בפ' שנים אוחזין:
היה כולו מחופה בקש. בעיא היא במתני' תנן חפוהו עניים בקש אין לו שכחה דהן גרמו השכחה אבל העומר מחופה מאליו בין הקשים שנתכסה כולו מן העין ושכחו מהו ופשיט לה מהא דתנן לקמן בס"פ ב"ש דסומא יש לו שכחה ומה לי כיסוי בעין ומה לי כיסוי בעומר:
ובזוכר את הקשין. שזוכר אותו מקום שהיה שם קש גבוה ויחפש לשם ומשום הכי תנן חפוהו וכו' אין לו שכחה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה:
בזוכר את העליון. לקמן בפ' ב"ש דתניא התם דלרבנן העליון אינו שכחה ומפ' ר' זעירא דבעינן זוכר את העליון קודם שיפגע בו דהו"ל כשני מינין ומשו"ה אפילו תחתון לא הוי שכחה והכא נמי משום דזוכר הקש שהוא על גביו זכה בעומר שהוא תחתיו דהקש חשוב מין אחר: