אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה ה

הלכה ד

המוכר מותר. בגמ' מפ' כגון שמוכר הקמה והשדה:

והלוקח אסור. דשדך וקצירך איכא גביה וקמ"ל דהמוכר שרי ולא תימא דלאפקועי מתנות עניים קא זבין לה ולגזור בה רבנן קמ"ל דלא גזור והרמב"ם ז"ל פי' דבלוקח נמי אשמועינן דאע"פ שלא נתן דמים ואפילו לוה הדמים ולקחה הרי זה אסור:

על מנת שילקט בנו אחריו. הלקט הנושר והא דתניא בפ"ק דב"מ ילקט בנו אחריו התם בסתם אבל הכא במתנה שיפחות לו משכרו בשביל בנו שמלקט אחריו:

או שהוא מסייע את אחד מהן. בת"כ נפקא לן מדכתיבי תרי זימני לא תלקט לעני חד לא תלקט לעני לא תסייע את העני וחד לא תלקט להזהיר עני על שלו:

ה"ג ועל זה נאמר אל תסג גבול עולים. ביו"ד ואע"ג דקרא לא כתיב הכי וכן גריס הרמב"ם ז"ל ורבינו שמשון ז"ל ובגמ' מפ' לה:

אצל זה אני קורא קצירך. וכגון שנתן לו רשות בקרקע במחובר דאי לא מכר לו אלא בתלוש המוכר הוא דאסור ותו לא כדאמר לעיל:

בעל הבית שעשה כן. שהתנה עם הפועל שילקט בנו אחריו מוכר חלקן של עניים וגוזלן:

גוזל לבעל הבית ולעניים. דהפועל ממציא לבנו יותר מדין לקט וגוזל לבעל הבית ולעניים:

אלו עולי מצרים. והוי כאילו כתיב גבול ישראל דבשביל מתנות עניים הברכה הווה ואם זה גוזל העניים גוזל טובתן של ישראל הוא כדתנן (באבות פ"ה) בארבע פרקים הדבר מרובה וכו' ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים ועולם דקרא מ"ס הרבים בשקל הודם עושם עולם שלהם משה מצד הקב"ה מעלם מים ומארץ מצרים:

אלה שירדו מנכסיהן. כדמפ' לסמייא צווחין סגי נהורא ודרשו ג"כ עולם בלשון עלייה לשון יחיד ומ"ם הרבים ושב לעני היורד מנכסיו עולים בלשון כבוד כמו שמכנים לסומא סג"נ בלשון כבוד:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה