אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ז

הלכה ו

כל שהוא חייב בפאה. דס"ל דמיקרי שדך ובגמ' מפ' לה:

ובביכורים. בפ' לא יחפור מוקי לה בחטה דאילו באילן ט"ז אמה בעי ובבציר מהכי גזלן הוי ואינו מביא ממנו ביכורים ואע"ג דבחטה נמי יניקתה שלשה טפחים כדמוכח בפ' לא יחפור מכל מקום עיקר יניקתה אינו אלא כנגדה דהכי נמי באילן מתפשטין שרשיו כ"ה אמה כדתנן בבבא בתרא ולענין ביכורים סגי בט"ז אמה והכי נמי בחטה כן כתבו התוס' בפ"ק דקידושין:

ולכתוב עליו פרוזבול. דאמרינן בפ' בתרא דשביעית אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע ואם יש קרקע כל שהוא ללוה כותבין עליו פרוזבול אף מחוב גדול ושוב לא תשמטנו שביעית דכי תקן הלל פרוזבול אשעבוד קרקע תקן דמלוה המצויה ומי שאין לו קרקע אין מלוין לו ומילתא דלא שכיחא לא תקון אי נמי כיון שיש לו קרקע הוי החוב כגבוי ואפילו קרקע כל שהוא יכול לגבות ולחזור ולגבות כעובדא דקטינא דאביי בפ' מי שהיה נשוי:

ולקנות עמו נכסים שאין להן אחריות. דתנן בפ"ק דקיושין נכסים שאין להם אחריות דהיינו מטלטלין נקנין עם נכסים שיש להם אחריות דהיינו קרקע דכיון דזכי בקרקע זכי במטלטלין והא דקרי למטלטלין אין להם אחריות נ"ל הטעם דהמטלטלין מזומנין לכל נזקין ומאורעות ואינם בני חורין מן הנזקין וקרקע קרוי יש לו אחריות לשון חירות שהקרקעות הן בני חורין מכל נזק דאין נרקבין ואין נשרפין ואינן נגנבין ונאבדין ובגמ' מפ' אי בעינן ציבורין בהן או לא:

בכסף בשטר ובחזקה. כיון שקנה לוקח את הקרקע בחד משלשה קנינים אלו נקנין מטלטלין ובפ"ק דקידושין ילפינן מקראי דקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה ולא גרס במתני' ובודוי כדמוכח בגמ':

שכיב מרע. תרגום חולה שכיב מרע שוכב במטה מחמת חוליו:

שייר קרקע כל שהוא. עליו סמוך לפרנסתו הילכך אפילו הבריא אינו חוזר וכגון שלא צוה מחמת מיתה וכגון דאיכא קנין סודר או אחד מדרכי ההקנאה ואם לא שייר קרקע ועמד חוזר דודאי נתיאש מן החיים דאין לך אדם נותן כל ממונו בחייו והוא ימות ברעב ואזלינן בתר אומדנא אבל אם מת מיהא מתנתו מתנה בין שייר בין לא שייר כדמוכח בפ' מי שמת:

הכותב כל נכסיו לבניו. במתנת בריא ונטל קנין והיה שכיב מרע ועמד:

וכתב לאשתו קרקע כל שהוא. ולא פירש אם לפרעון כתובתה אם לשם מתנה:

אבדה כתובתה. מהני ניכסי שאם לא יקנה הבעל נכסים אחרים הרי הפסידה דמאלו שנתן לבניו לא תגבה עוד דנתרצית להן במתנה זו הואיל ונתן לה ג"כ ובגמ' מפ' טעמא אמאי הפסידה בכ"ש ודוקא שחילק כל נכסיו אבל שייר אפילו חד דיקלא אמרינן בפ' יש נוחלין דמיגו דנחתא אדיקלא נחתא נמי אכולהו:

ר' יוסי אומר וכו'. בפ' יש נוחלין מפ' דס"ל לת"ק דבעינן שהיתה שם בשעת כתיבה וקבלה כלומר שמחלה בפירוש השעבוד להן דתניא אמר ר' יהודה במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה אבל היתה שם ולא קבלה עליה קבלה עליה ולא היתה שם לא אבדה כתובתה וה"פ ר' יהודה אתא לפרושי דברי ת"ק כדאמרינן בסנהדרין אימתי ובמה דר' יהודה לפרש דברי חכמים והכי קאמר האי כתב לה קרקע כל שהוא דקאמר ת"ק דאבדה כתובתה היכי דמי כגון שהיתה שם בשעה שחלק נכסיו לבניו ומחלה בפיה דחזקה אין אדם רואה שנותנין ממונו בפניו ומחזיק את המתנה לקיימה בפיו אלא א"כ עושה בלב שלם אבל היתה שם ולא קבלה עליה אלא שהיתה שותקת או קבלה עליה ולא היתה שם בשעת כתיבה אפילו כתב לה קרקע בכתובתה לא איבדה כתובתה דמציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ומשום דשמעיה ר' יוסי לת"ק דס"ל הכי משום הכי תני דבחדא סגי דאם מחלה בפירוש בפיה אע"פ שלא כתב לה אבדה כתובתה וכל שכן לא היתה שם וכתב לה:

עד שלא קצר אין כאן חיוב. כדאמרינן בפ"ק דבקצירה תלה רחמנא:

ולית אנן אמרין קמה כל שהיא. דכיון דאוקימנא מתני' שהיה שם קלח אחד ובו חמשה שבלים א"כ לא תליא חיובא דפאה בקרקע כל שהוא אלא בקמה כל שהיא דהא מודית דאילו לא נפיק אלא שבולת אחת פטור ואנן לא תנן קמה כל שהיא ולדידך קמה כ"ש הוה ליה למיתני:

ומשני משום דבעי למיתני בכורים תנא קרקע. דגבי ביכורים אפילו לא נפקא אלא שבולת אחת ועשה אותה ביכורים עושה כדתנן התם עושה אדם כל שדהו ביכורים:

תני והראיון. בתוספתא תני בהני דמני ר' עקיבא במתני' ותני בהדייהו ראיון דהיינו ראיית פנים דראיון נמי בעי קרקע כדיליף לקמיה מקרא:

פטור מן הוידוי. של מעשר דכתיב בפרשת וידוי ואת האדמה אשר נתת לנו ואמאי לא תני ליה בברייתא ובשלמא למתני' לא קשיא דתנא ושייר ראיון וידוי וכתב רש"י ז"ל בפ"ק דקידושין ובוידוי ל"ג דאף מי שאין לו קרקע מתודה על המעשר ויכול לומר וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו ולא דמי לבכורים דבעי למימר אשר נתת לי וגו' ע"כ ואינו כן דהא הכא תלמודא בהדיא מקשי עלה דברייתא דאמאי לא תני ליה ולא משני ואם לחשך אדם לומר דמאי דאמר הכא דכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו שנוייא הוא לקושיין דכיון דכתיב לנו ולא כתיב לי אכולהו ישראל משמע ולעולם בין אין לו בין יש לו מתודה הא ליתא דהא תנן במס' מעשר שני בפ' בתרא ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ ר"מ אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ ר' יוסי אומר יש להם ערי מקלט ומפ' תלמודא עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר למחלוקת ניתנו ומר סבר לבית דירה ניתנו אבל לכו"ע אין מתודין אלא אם כן יש להם קרקע משמע דכי כתיב ואת האדמה אשר נתת לנו אמתודין גופייהו קאי אלא ודאי כדפרשינן:

בעלותך לראות. אלמא דהמתראה פנים יש לו קרקע:

ומצא אריות סובבים אותו. ושמר הקב"ה בהבטחתו ולא יחמוד איש את ארצך:

חכינא כריכא על קרקסוי. נחש כרוך בברזלים של הפתח כמו מקרקש ליה בזוזי דכשהפתח סגור מקרקשין בהן:

מגורין נוכראין. שכנים גוים:

כדון אילין יהודאין. עכשיו אלה היהודים:

שלחון לון למיקמן. שלחון ישראל את הגוים למלאכתן שהיו הגוים מושכרין להן לעבוד או לחרוש מלאכת רעהו תרגום ירושלמי מקמתא דחבריה:

ויתן להם אביהם. בבני יהושפט כתיב בד"ה שהיו הקרקעות עם המטלטלין במקום אחד כדמשמע קרא עם ערי בצורות:

היו הקרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר. כלומר מהו:

ומעשה במירוני. ממקום ששמו מירון ובפ"ק דקידושין אמרינן דהאי מירוני היה חולה אליבא דר' אליעזר:

אין לו תקנה. התם פריך וליקנינהו במשיכה או בחליפין ומשני לה:

וקנה סלע אחד. וקסבר דהאי סלע מלא רחב סלע שהוא מטבע המוזכר בכל מקום ונקטינן דלא בעינן ציבורין:

וכאן אפילו בדברים. דרבנן תקינו כדי שלא תטרף דעתו דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו כלומר כי היכי שאתה מודה דטעמא דקיימו את דבריו לפי שבכל מקום לא סגי אלא בכתב וכאן אפילו בדברים סגי משום דדברי שכיב מרע הן הכי נמי לדידי דאמינא דבעינן ציבורין קיימו את דבריו אע"ג דבכל מקום לא סגי בלא ציבורין כאן אפילו קרקעות וכו' אהני:

א"ל ר' מנא. לעולם דלא בעינן ציבורין ואיפשיטא בעיין ואע"ג דשכיב מרע הוא דמדר' אליעזר נשמע לרבנן דהא שכיב מרע לר' אליעזר כבריא לרבנן דמי דר' אליעזר ס"ל בפ' מי שמת דאחד בריא ואחד מסוכן אין דבריו קיימין בדבור אלא בקנין דלית ליה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:

וה"ג תמן תנינן ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא. ואע"ג דמתני' דהכא היא קאמר הכי דזה הלשון הוא שנוי עלה דמתני' דפרק קמא דקידושין דתנן נכסים שאין להן אחריות ניקנין וכו' ועליה קאי והעתיקו כאן אותו הלשון בעצמו ומוכח ממתני' דלא בעינן ציבורין בו דלמאי חזי כמה מטלטלין יצבור בה:

ומשני שהיה שם מקום שבולת ומרגלית טמונה בו. דשויא אלפא זוזי והכי נמי דחי לה בגמ' דילן: ובפ"ק דקידושין מסקינן דלא בעינן ציבורין ואגב וקני בעינן:

אי זהו שכיב מרע. לענין ביקור חולים מיתנייא דכל שלא קפץ עליו החולי פתאום אז חלוקים רחוקים מקרובים דרחוקים אחר שלשה ימים הוא דחייבין לבקרו:

נכנסין מיד. דפרונקא דמלאכא דמותא הוא:

דילמא. לשון קצר הוא דא לימא זה המעשה לומר לאנשים:

בי בעיתון מקיימא מתני'. דלא אתיתו אלא לאחר שלשה ימים ומשום דתלמידיו היו כעס עליהן דתלמידים לא חשיבי רחוקים:

ואפילו הבריא. והוא לא נתנו בתורת שכיב מרע אלא בתורת בריא ואפילו הכי קני כדפרישית במתני':

והוא שהבריא. שעמד דאילו מת מתנתו קיימת ואפילו לא שייר והכי אמרינן בפ' מי שמת והוא שמת מאותו החולי כדמפ' הא אם הבריא לא וכן אילו ניתק מחולי לחולי אין מתנתו מתנה ובפ' מי שאחזו מתמהינן שמעת מינה שכיב מרע שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה בתמיהה ומסקינן דאין מתנתו מתנה:

ובסיים דבריו. שנתן סימן ואמר שדה פלוני:

שייר מטלטלין לא עשה כלום. ולא אבדה כתובתה דדוקא קרקע אם שייר בו עמד אינו חוזר:

כדי לעשות מתנת בריא. ודוקא קרקע הוי שיור דיש בו אחריות מה שאין כן במטלטלין והכי נמי אמרינן בפ' מי שמת לא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה:

שייר עבדים. לאשה לכתובה או לעצמו:

ולא ידעין. מה תנא אי עבדא כמקרקעי דמי והוי כמו ששייר קרקע או כמטלטלי דמי ולא שייר ובפ' מי שמת מפורש כל זה:

כתב. עבדו:

לזה. והיה כהן:

וכתב לזה. והיה ישראל:

אינו יכול לחזור בו. מהשני דהיינו רבו שלישי כדמפ' לקמן:

אינו יכול לאכול בתרומה. דכיון דנתנו ליה לישראל קנאו ועבד זר הוא ואע"ג דהשתא נמלך וחזר ונתנו לראשון דהוי רבו שני דהוא כהן לא יאכל בתרומה דלא קניא מתנת ש"מ עד לאחר מיתה ושמא יתננו לישראל וימות והוא קונה משעה ראשונה ונמצא שאכל תרומה והוא קנין ישראל:

דייתיקי. מתנת שכיב מרע:

מתנה. מתנת בריא:

ודכוותה ש"מ שכתב מתנה חוזר בו ולא עודהו שכיב מרע. כלומר כל זמן שהוא שכיב מרע יכול לחזור בו בכל עת ואפילו שכתב מהיום חוזר בו שחשב באותו היום הוא מת והיינו כר' יוחנן:

איזו היא דייתיקי דא תהא למיקם. זה יהא לקום ולהיות ככל הכתוב בו דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:

אי זו היא מתנה הרי כל נכסי נתונים לפלוני מתנה מעכשיו. ושתהא כתוב בה מהיום בפ"ק דמציעא מייתי לה ואקשינן עלה ואי כתיב בה מהיום ולאחר מיתה הוא דקני ואי לא לא קני ומפ' אביי ה"ק אי זו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה וה"פ אי זו היא מתנה מתנת בריא שתהא כתוב בה מהיום ולאחר מיתה גוף הקרקע קנוי לה מהיום ואין לו עוד בה זכות ליתנה ולהורישה לאחר והפירות אינו אוכל כל ימי חייו אלא לאחר מיתת שכיב מרע ואי לא לא קני וכ"ש דאי יהיב ליה גוף ופירות מעכשיו דקני טפי ואסיקנא דה"ק מתנה שאין יכול לחזור בו כגון דקנו מיניה ולא יהא לו בה זכות עד לאחר מיתה כיצד כגון שכתוב בה מהיום אינו יכול לחזור בו ופירש לאחר מיתה שאז יזכה בו:

כתבת נכסי לאחוה הקטן. וכתוב בה מהיום ולאחר מיתה:

כן אמר ר' יוחנן חוזר בו. לעיל בענין עבד כהן והכי נמי הכא:

אנהר ר' אמי. ונזכר וחזר בו:

במזכה על ידה. במזכה להם בקנין סודר שהיא נתנה לבעל סודר שלה להקנות להן ומשום הכי אבדה כתובתה דמוכחא מילתא כיון דאיכא תרתי חדא שאינה מערערת כלום כשנתן לה כל שהוא ועוד שסייעה בזכות שלהן שנתנה הסודר:

במחלק לפניה. בפ' יש נוחלין מפ' והיא שותקת כלומר אפילו אין מזכה להן אלא שהיתה לשם בשעה שכתב נכסיו לבניו והיא שותקת שתיקה כהודאה דמיא:

מקולי כתובה שנו כאן. ואפילו לא היתה שם ולא חילק בפניה אלא כשאמר לשון זה כשכתב לה קרקע כל שהוא טלי בכתובתך ולא ערערה כלום ודאי מחלה שעבודה ובפ' יש נוחלין פרכינן אכלהו מסיפא דקתני ר' יוסי אומר וכו' דמשמע דלת"ק בעי תרתי כתיבה וקבלה ואסקינן להו בתיובתא כדאיתא התם:

אלא אפילו כתובה של אלף מנה. וכיון דאקילו נמי לענין זיבורית משום טעמא דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להינשא הכי נמי אקילו הכא דאפילו לא מחלה בפירוש ואפילו לא חילק בפניה הויא מחילה ואבדה כתובתה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה