אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ד

הלכה ג

מין אחד. כגון חטים:

שתי גרנות. והן מתבואת שדה אחת:

שני מינין. חטים ושעורים:

שני מיני חטים. כגון שחמתית ולבנה דפ' הספינה או אגורי ושחמתית דאמרינן בגמ' ואזלינן בתר דעתיה בגורן דכי בעי עבדינהו שתי גרנות אחשבינהו לשני מינין ונותן שתי פאות:

עשאן גורן אחת. כלומר רצה לעשותן גורן א' ולבסוף עשאן שתי גרנות דמצות פאה בקמה:

נותן פאה אחת. ממין אחד לשני מינין:

ר"ג הזקן. בן בנו של הלל הזקן כדתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה:

מן הזוגות. הן הנזכרים שנים שנים בפ"ק דמס' אבות שקבלו משמעון הצדיק:

קצר חצי אגורית. חצי השדה של אגורית וחצי שמותית היינו שחמתית דפ' הספינה אדומה קצת תרגום וכל חום וכל שחום והחי"ת בלוע:

אגורית. חטים גסין תרגום ויעשו גל ועבדו אגור:

ונמלך ועשאן וכו'. ובא לקצור חצי זה וזה אח"כ:

אינו מפריש מן אגורית וכו'. דלא אזלינן בתר מחשבה דמעיקרא אלא בתר מחשבה דלבסוף:

לא בתחילה ולא בסוף. לא ממה שקצר תחלה קודם המלכה וכגון שבא להפריש פאה מן הקציר כגווני דלקמן ואין מפריש מאגורית שבתחלה על שמותית של תחלה וכ"ש על מה שקצר בסוף אחר המלכה מ"ט דחובת פאה במחובר ובתר קצירה דלסוף אזלינן וכשני מינין דיינינן להו ומפריש מן האגורית של סוף על האגורית שבתחלה ומן השחמתית של סוף על השחמתית שבתחלה:

מן האגורית שבסוף על השמותית שבסוף. וכ"ש מן האגורית של סוף על השמותית והאגורית של תחלה א"נ מן השמותית של סוף על השמותית והאגורית של תחלה דבתר קצירה של סוף אזלינן דקא מצטרפי אלא דקמ"ל דתחלה דקצירה מה שקצר אע"ג דהויא אדעתא דשתי גרנות לא תימא הא חיילא על כל מין מצוה דיליה ותו לא פקעה קמ"ל דקצירה דלסוף מפקעה ליה ואם רצה להוסיף בפאה דאמר לקמן דפעמים דמפריש מן הקציר לקמה מפריש מן אגורית של תחלה על שמותית של תחלה אלא משום דמצות פאה בקמה ואינו מפריש מן הקציר על המחובר ולא מצי למיתני מן השחמתית של תחלה על שחמתית של סוף או מן האגורית של תחלה על אגורית של סוף משום הכי לא תני נמי מן האגורית של סוף על שחמתית של תחלה כללו של דבר מן הקציר על הקציר נותן וכ"ש מן המחובר על הקציר דעדיף טפי אבל לא מן הקציר על המחובר:

מפריש מן האגורית על האגורית. בין בנמלך לעשותן שתי גרנות בין בנמלך לעשותן גורן א' מיירי דפעמים דכלהו גווני מאגורית על אגורית שרי ואפילו מן האגורית של תחלה על אגורית של סוף כגון דכילה שדהו דכיון דכילה שדהו ולא קרא שם פאה חזרה פאה לעומרים:

אפילו מן האגורית וכו'. כלומר אפילו מן האגורית על האגורית איכא גוונא דאינו מפריש אפילו נמלך לעשותן גורן אחת וכגון מן אגורית של תחלה על אגורית של סוף וכ"ש על שחמתית של סוף דמן הקציר על המחובר הוי אבל מן האגורית של סוף אפילו על שחמתית של תחלה מפריש:

מפריש מן האגורית על האגורית. מן המחובר על הקציר וכדאמרן ואפילו על כל השחמתית דכיון דקצרה כולה לשחמתית בתחלה במחשבת גורן אחת תו לא חיילא מחשבת של סוף על האגורית של סוף לנתוקה מן השחמתית דליכא שחמתית בסוף לאפקועי וכי היכי דלא מפקעה מן אגורית קצורה דמיניה הוא והכי נמי לא מפקעה מן שחמתית כיון דנקצרה הלכך אפילו נמלך ועשאן שתי גרנות אפ"ה פטורה השחמתית לגמרי וכדאמרן וכי אמרינן דכי כלה שדהו חזרה פאה לעומרים היינו היכא דליכא מידי דתיחול אבל הכא חיובא רמיא אאגורית דלסוף שנשארה מחוברת:

מפריש מן האגורית על האגורית וכל השמותית וכו'. וה"ה דכי קצר חצי שחמתית וכל האגורית אדעתא דגורן א' ואח"כ נמלך לעשותן ב' גרנות מפריש מן השחמתית מחבור על הקציר ועל כל האגורית וכדאמרן וחדא מינייהו נקט:

אם באת הלכה. איזו דין לידן ונסתפקת שאל ולא תדון מעצמך ותדמה מילתא למילתא שאפשר שאותו ענין עצמו יש בו קבלה ביד איזה חכם כדמוכח לה ואזיל מנחום הלבלר:

מרובין הן הדברים הנדרשין מן הכתב. רוב התורה תלויה במדרש הכתוב כגון כלל ופרט וייתור וג"ש ושאר מדות התורה שנדרשת בהן:

מן הדברים הנדרשים בפה. דברים שאין להם רמז בתורה אלא שבעל פה נאמרו למשה כגון רצועות שחורות וכיוצא בהן מועטים הן וה"ק קרא כתבתי להן רוב התורה והן כמו זר נחשבו ששכחוה:

וכיני. בתמיהה וכי כן הוא והלא רוב פרטי המצוה הן קבלה:

חביבין הן הנדרשים מן הפה. והכי קאמר אם כתבתי לו רובי תורתי כמו זר היו נחשבין ישראל דמה שכתבתי הרי העתיקוהו האומות וכן פירשו התוס' בפ' הנזקין:

רובי. גדלי כלומר גדולים בחשיבות:

אלו התוכחות. ורובי לשון רוב א"נ יריית חצים וברקים רב רובה קשת:

אלו התוכחות. שבתורת כהנים ומשנה תורה:

ואפילו כן לא כמו זר. שלא לקחו מוסר:

אלולי כתבתי לך רובי תורתי. וסבר לה כר' אלעזר:

דפתריהן. לשון יון קורין לספר דפתירא:

אותן שבפה. חביבין שעליהן נכרת הברית:

אם שמרת מה שבפה. דריש על פי הדברים:

ושמרת מה שבכתב. דבההוא קרא נמי כתיב כתוב לך את הדברים:

וחרינא אמר. לשון קצר הוא ואחרינא אמר:

שמרת מה שבפה. שלא תשכחהו:

וקיימת מה שבכתב. לעשותו:

עליהן ועליהן וגו'. מקרא הוא בפרשת עקב דכתיב ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר והוה ליה למכתב עליהם כל דברים ואיכא שלשה יתורין ודריש להו:

מקרא. תורה נביאים כתובים דאמר פ"ק דברכות דקלוע הם:

משנה. המשניות כמו שהן בלי טעם:

תלמוד. טעם המשניות יישובן ודיוקים שדקדקו מהם ומהיכן למדו לומר כן כדאשכחן זאת אומרת אף אנן נמי תנינא:

אגדה. בראשית רבה ויקרא רבה תנחומא פסיקתא ילמדנו:

ותיק. עניו על שם דבענוה שורה רוח הקודש. ותיק חלש כמו אחזתו ויתוק דפ' הנזקין מאנש"ו בלע"ז:

לא מן ההלכות. משניות שכתוב בהן והלכה כדבריו כגון הא דתנן במס' נדה רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן וקבע שמואל הלכה כמותו לאשמועינן דאין למדין הלכה מפי תלמוד כדאיתא התם ופי' רש"י ז"ל הטעם שהאמוראים אחרונים דקדקו בטעם התנאים והעמידו הלכה על בוריה אבל הראשונים לא דקדקו איש בדברי חברו אלא כל אחד מה ששמע מרבו מלמדה לתלמידו שמועה כמות שהיא והיה נותן לבו לתת. טעם לשמועתו זה נותן טעם לדבריו וזה נותן בה טעם אחר ומשנה ששנויה בהפסק הלכה מסברת תלמוד שלהן נשנית ואין למידין הימנה ע"כ:

ולא מן האגדות. כגון דינין שכתובין בב"ר ויש מהן הפך בתלמודנו:

ולא מן התוספתא. כגון תוספתא דר' חייא והיא בהפך אי זו אמורא שנפסקו דבריו בגמ' משבשתא היא ואין למדין ממנה:

אלא מן התלמוד. מדברי האמוראין וכן פי' רשב"ם ז"ל בפ' יש נוחלין:

הוא שני מיני שעורים. דגבי מיני שעורים נמי דינא הכי עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות:

והתנינן. סייעתא היא:

המחליק בצלים לשוק. שמסיר מעליהן הקליפות המעופשות כדי למכרן לשוק נחים ואוכלין אותן לחין בעלין שלהן:

ומקיים יבשים. כלומר מבושלין וגדלין כל צרכן:

לגורן. לקיום ולישנן:

אית לך מימר שוק וגורן. בתמיהה דהא אילו החליקן לאוכלן הוא גופיה ולא למכרן ואילו קיימן ליבשן ולא עשאן גורן אלא שהכניסן לבית לקיום אחד אחד הכי נמי דלאו דינא הכי אלא מאי אית לך למימר דברו בהווה הכי נמי דברו בהווה ושכחוה:

ואין למדין מן ההורייה. נראה לפרש כדאמרינן בפ' יש נוחלין הורה רבי כר' יוחנן בן ברוקה וסבר ר' זריקא התם דאין ללמוד משם דטעה הרואה דשמא אותו הדין לא נפסק כר' יוחנן בן ברוקה אלא על ידי טענות אחרות זיכה הנכסים ועוד אשכחן בפ"ג דחולין הורה ר' כר' יעקב לחומרא בחוט השדרה ואין הלכה כרבי יעקב:

שאין למדין מן המעשה. דיחיד שעשה מעשה לחומרא כיון דלא הורה כן לרבים פשיטא דאין למדין כדתנן בסוכה בעובדא דרבן יוחנן בן זכאי ותני עלה לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן:

ברם דההוא. דסבר עביד. היכא דמסתבר טעמיה:

בההוא דפליגא. שחולקין עליו אע"ג דמסתבר טעמיה אבל היכא שלא נחלקו עליו עבדינן כוותיה בין מסתבר בין לא מסתבר ואנן יש לנו לסמוך על ההלכות הכתובות בתלמוד ואין לנו לחדש דבר מעתה והיכא דאיכא מחלוקת כבר כתבו הגאונים ז"ל מסורת לדעת הלכה כדברי מי:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה