אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ז

הלכה ו

ספק ערלה. בגמ' מפ' לה:

בארץ ישראל אסור. דספיקא דאורייתא היא ולחומרא:

ובסוריא. היא ארם צובה שכבשה דוד וחברה עם ארץ ישראל וקסבר כיבוש יחיד דלא שמיה כיבוש הילכך ספיקה מותר. ובחו"ל דרחיקא טפי לא מיחלף:

יורד. הישראל:

ולוקח. מן הגוי המוכר בצדו או מן הישראל החשוד ואפילו שהישראל יודע שהוא נכנס שם ולוקט לכתחלה:

ובלבד שלא יראנו. הישראל כשהוא לוקט מן הערלה:

כרם שהוא נטוע ירק. שזרוע ירק בין הגפנים דהוו להו כלאי הכרם:

וירק נמכר חוצה לו. ויש לחוש שמא מירק הגדל בכרם הוא זה והו"ל ספק כלאים:

יורד. הגוי ולוקט מן הכלאים:

וישראל. רואה ולוקח:

ובלבד שלא ילקוט ביד. הישראל עצמו וטעמא דאי ישראל לוקט מן המחובר דמי לבעה"ב כדאיתא במס' מעשרו' וכאילו יש לו חלק בקרקע דמי וכוליה האי לא הקילו. ובגמ' מפ' מ"ש ספק ערלה מספק כלאים:

החדש. דגן החדש דאסור עד י"ו בניסן ופליגי תנאי בפ' ר' ישמעאל במנחות דאי' מ"ד דבהאיר י"ו שרי ואיכא מ"ד דכולי יומא אסור מה"ת עד י"ז וכוותיה נקטינן:

אסור מן התורה בכ"מ. בין בארץ בין בחו"ל מפ' בגמ' דר' אליעזר היא דאמר בפ"ק דקידושין דמושבותיכם דכתיב גבי חדש מיד בכניסתן לארץ הוא דאסירי ולא בעינן ירושה וישיבה ומושבותיכם ה"ק בכל מקום שאתם יושבים משמע:

והערלה הלכה. בגמ' מפ':

והכלאים. מפ' בגמ' כלאי הכרם מד"ס דשלך כתיב למעוטי חו"ל אבל כלאים דהרכבה או כלאים דהרבעה או כלאים דמלבוש חובת הגוף הן:

גפו של ערלה. בכרם גוי, ולקמן נמי אמרינן דערלה נוהגת בנטיעה דגוים:

וענבים נמכרות חוצה לה. ויש לחוש דמן הגפן דערלה הן. ואיכא למידק דתנא דמתני' גבי ספק ערלה כמאן ס"ל ובכלאי הכרם נקיט מילתא דרבנן. ויש לומר דשמא סבר תנא דמתני' כר' יהודה בספק ערלה ובספק כלאים דמדרבנן אקיל ביה:

אמר ר' יודן. הוא רב יהודה דסמוך. ואית דאמרי דרב יהודה אמר בתרוייהו יורד ולוקט בין בערלה בין בכלאי הכרם דקסבר רב יהודה דתרוייהו מדרבנן וכשמואל רביה דלקמן דערלה הלכה דקתני הילכות מדינה קאמר ומשום הכי שוים ערלה וכלאים דלא אסרו אלא בבעל הקרקע. וטעמא דלישנא דמחמיר בתרוייהו קסבר כיון דערלה וכלאי הכרם תנינן בהדי הדדי תרוייהו שוין בתקנתא דרבנן:

דתנינן תמן. פרק קמא דקידושין:

שאינה תלויה. שאינה חובת קרקע כגון שבת ותפילין ומזוזה ומעקה:

שהיא תלויה. שהיא חובת קרקע כגון שמטין ויובלות ותרומות ומעשרות דתלו בגידולי קרקע:

חוץ מן הערלה והכלאים. דאע"פ שתלוין בארץ נוהגים בם בחו"ל:

בחדש של כאן שיצא לחו"ל. ובגמ' דילן משני דסברי כר' ישמעאל דלאחר ירושה וישיבה משמע דהיינו ז' שכבשו וז' שחלקו:

ולמה לא תנינן חלה עמהן. דכי תנן בקידושין חוץ מן הערלה והכלאים מדרבנן הוא דנוהגין בחו"ל וא"כ ליתני נמי חלה בהדייהו דהא חלה גידולי קרקע ומדרבנן נהגא בחו"ל כדאיתא בשילהי חלה:

בישראל ובגוים. דערלה נהגא בארץ ואפילו נטעו גוים כדתנן בפ"ק וכן כלאי הכרם משא"כ גבי חלה דגלגול הגוי פוטר:

הילכות מדינה. הם נהגו בחו"ל כדי שלא תשתכח:

ואת אמר הכין. דבסוריא ספקה מותר:

ניתנה. כך נאמרה ספקה מותר וודאה אסור:

הא בכלאי זרעים מותר. בין כלאי זרעים דירק דאפילו בארץ אם זרען מותרין באכילה כדאיתא בפ' כלאי הכרם בין כלאים דהרכבה שרו, ור"י פליג עליה וסבר דכלאים דהרכבה אסירי מדאורייתא אפילו בחו"ל מכח הקישא והכי הילכתא:

מערבייא. חכמי המערב:

וקיימנוה. והעמדנוה דשפיר קאמר ר' יוחנן:

וקנסיה. מפני שהוא ממעט בעבירה כדלקמיה ולא אמרינן מנכש הוא:

לר' יוחנן ניחא. לר' יוחנן דאמר הא בכלאי זרעים אסור דאורייתא דהיינו בהרכבת האילן משום הקישא ניחא דעמא דברייתא מיירי בכלאים דהרכבה ולאיסורא קתני לה אלא לשמואל קשיא. ומפ' דשמואל מפ' לה דלקולא קאמר דבהדי קולא קתני לה וה"ק כשם שכלאים בארץ שאסורין בארץ משתמע בין כלאי הכרם בין כלאי זרעים כך כלאים דקתני הכא דעושין עמהם דהיינו בחו"ל:

היא כלאי הכרם היא כלאי זרעים. דכולהו שרו לעשות עמהן ולסייען אלא דכלאי הכרם אסור לזרוע ואפילו ללקוט ביד מכרמו של גוי אסור כדתנן במתני' ובכלאי הירק בה שרי אפילו להרכיב לשמואל וטעמא משום דכלאי הכרם כתובה וגזור אבל הרכבה לא כתיבא וכיון דלא כתיבא לא גזרו בה רבנן:

הדרן עלך בגד כלאים וסליקא לה מסכת ערלה בסייעתא דשמיא

סוף הספר

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה