פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה ו
נתפצעו האגוזים. של פרך דלעיל דחשיבי ולא בטלי ונפלו לתוך אגוזי היתר פצועים יעלו ובהא כו"ע מודו וכי נפלו תחלה בהיתר שלמין ואח"כ נתפצעו פליגי בה תנאי בגמ':
נתחתכו הדלועין. והא דלא תני הותרה החבילה של חליפי תרדין או של קולחי כרוב. לא תני אלא מידי דמנו רבנן:
נתפרסו הככרות. סתמא כר' עקיבא כדאיתא בגמ':
נפלו שלמין ואח"כ נתפצעו. בין שפצען שוגג אחר שנפלו ולא נתכוון לבטל חשיבותן ולהעלותן בא' ומאתים:
בין שפצען מזיד. שנתכוון לכך לא יעלו אפילו באלף דקניס ר"מ שוגג אטו מזיד כדאיתא בפ' הנזקין:
כבר קנסו בידו. דיו שקנסוהו שלא יעלה אפילו בתר דאזדא מינייהו חשיבותייהו אלא באחד ומאתים ואפילו השתא דנתפצעו דמדאוריי' חד בתרי בטיל ואין חילוק בין חשוב ללא חשוב והכל בטל ברוב בדיעבד. ובפ' הניזקין פריך מדר' יוסי אדר' יוסי דריש מכילתין. ולעיל פירשתי ליה:
ק"נ חביות. שנתערבה לתוכן חבית של תרומה סתומה ואינהי נמי סתומות היו:
החמשים אסורות. ולא אמרינן יטול אחת מן המאה דאיסורא ברובא איתא ויהא הכל מותר ויפתחו החמשים לכתחלה. ואיתא להך מימרא בפ' התערובת:
שלקתה בבית אביה. דלעת יונית שצמקה במחובר:
שתטבול למעשרות וחשיבי אותן דלועין של אביה כתלושין ואיכא גורן ואפילו אכילת עראי אסורין. ולהכי מייתי לה הכא:
מהו שתטמא טומאת אוכלין. בכל דלועין דעלמא קא בעי דמטעם תלוש נחתא טומאה דאין טומאה במחובר כדאיתא בת"כ:
חייב משום קוצר. דאע"ג דגבי שבת מחוברין נינהו גבי טומאת אוכלין תלושין חשיבי ומקבלי טומאה. ומפ' ב' העור והרוטב היינו בלא עוקציהן דאי הן ועוקציהן אף לענין שבת תלושין נינהו: