פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה ה
פרך. אגוזים חשובים שנפרכין ביד:
בדאן. שם מקום:
חביות מגופות. מלאות מין של ערלה או מין של כלאי הכרם:
חלפי תרדין. כלומר חבילי של חלפי תרדין וכן קולחי כרוב ותני ליה ברישא לגלויי סיפא. ואית דגרסי קילפי כרוב והם מיני כרוב שיש להם ראש עגול כשל אדם. תרגום וכובע נחושת וקולסא דנחשא:
ככרות של בעה"ב. דחשובין הן חדא דכולהו מנופה הרבה משא"כ בנחתום דאין סלתו כ"כ מנופה ועוד דאינן גדולות כ"כ:
הראוי לערלה ערלה. אותן כשהן מין אילן דערלה נהגא בהו כגון אגוזים ורמונים וחביות מקדשין ואוסרין עירוביהן:
והראוי לכלאי הכרם. כגון חלפי תלתן וקולחי כרוב וככרות שאין מין אילן מקדשין עירוביהן באיסור כלאי הכרם וחבילי תלתן לא דמאכל בהמה נינהו ולא חשיב:
שקדי פרך לא. אע"ג דגסין הן לא חשיבי כאגוזי פרך:
בסתומה בין הסתומות. דכולהו חשיבי ונפתחה ואין מכירין אותה דכיון דנפתחה יש לה ביטול ואזדא חשיבותה:
פתוחה בין הסתומות ונסתמה. לקמן מפ' לה:
צריכות שיעור אחר. כלומר בטלות באחד ומאתים:
היך איפשר לפתוחה אצל הסתומות. האיך נתערבה כשהיא פתוחה בין הסתומות וכי הדרא ונסתמה ונתערבה חזרה לחשיבותה:
ומשני בפתוחה אצל החנוני שהיא כסתומה אצל בעה"ב. שהמגופה שלה אינה אדוקה ומחוברת בפיה אלא רפופה מונחת על פיה דלגבי חנוני חשיבא פתוחה דאזיל ריח היין ולגבי בעה"ב משומרת חשיבא ליה וסתומה דמי וכדמסיק דנסתמה דאמרינן דחזר בעה"ב ונטלה מביתו של חנוני והניחה בביתו והיו לו הרבה חביות דמגופת אינן אדוקות בפיהן וקרי להו סתומות דלגבי בעה"ב סתומות חשיבי וכדלעיל וקמ"ל דלא חשיבא סתומה אלא פתוחה והיא בטלה:
קיריי וקרוותא. דלועין זכרים ודלועין נקבות: הראוי לתרומה תרומה. הני דמתני' אם אירע שהיו דתרומה אע"פ שהתרומה עולה בק"א אלו אינן עולין שהן חשובין וכולן אסורין לזרים כתרומה ואפילו באלף:
תרומה נוהגת בכל. בין בירק בין באילן כולהו שייכי תרומה ולא מצי למיתני בהו הראוי לתרומה דליכא דאינו ראוי. אבל ערלה לא שייכא אלא באילן ואין נכנס באיסור זה אלא אגוזים ורמונים ויין. וכלאי הכרם לא שייכי אלא בתבואה וירק ואין נכנס באיסור זה אלא חבילי תלתן ותרדין וכרוב ודלעת וככרות ומצי למיתני בהני הראוי לו. כלומר שאין ראוי לחברו וכן בחברו הראוי לו ואין ראוי לחברו. וכ' בתוס' דבחנם דחיק תלמודא ולא שני דלא מצי למיתני בהו יעלה באחד ומאתים. וזו אינו כלום דהני שבעה דברים לענין קידוש מתניין ולא לענין עלייה א"כ ליתני תרומה. עוד אמרו דהוה מצי לשנויי דהאי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה. וגם זה אינו דיותר נכון לתרץ דלא ליפלוג אתנא דגיד הנשה דתנן התם וכן חתיכת נבלה דאינה בטלה באלף וההיא לאו איסורי הנאה היא. אבל קשה אמאי לא תני שור הנסקל ועגלה ערופה. וצריך לומר דלא פריך דתני אלא מה ששנוי בפרקין דלעיל דמיירי בהן ואזיל דהיינו תלת איסורי דהיינו תרומה וערלה וכלאי הכרם דמלת מקדשין קתני ולא תני אוסרין כדתנן בע"ז והיינו משום דלמדו מדכתיב גבי כלאי הכרם תקדש מקדש ממנו דאם חזר ונפל לתוכו מקדשו וא"כ לתני תרומה דמינה גמרי ולהכי שני תלמודא שפיר. ועוד דאמרינן בפ' התערובת ואיתא נמי לקמן דדינא דחביות סתומות שייכא בתרומה הילכך אקשי שפיר ומשני שפיר.