פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ט
חתיכה של פיגול. שנשחט חוץ לזמנו דאית בה כרת ואפילו לכהנים בין דקדשים קלים בין קדשי קדשים:
ושל נותר. ויש בו כרת ואפילו לכהנים:
ושל קדשים. בגמ' פליגי בה אמוראי מאי איסורא דהאי חתיכה איכא מ"ד דשל קדש קדשים היא כגון של חטאת ואשם דיש בה לזרים איסור עשה דכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה ודרשינן בכהנים ולא ישראל ודרשי' בפ' הלוקין דאית בהו לאו לזרים כדילפי' התם מיתורא דבקרך וצאנך. ואיכא מ"ד דבקדשים קלין ולפני זריקה ונתבשלו עם החתיכות דחולין ואין בכל א' מן השנויין שיעור לאסור דחתיכות וסמך על בבא דלעיל ולא פי' ובהצטרפות שנים אין ק' בחולין לבטלן:
אסור לזרים ומותר לכהנים. דלגבי זרים כולהו אסורים להם דאע"ג דמתבטל כרת דפיגול ונותר סוף סוף לא פקע שם קדשים מיניה כדמוכחא ההיא דפ' אמרו לו דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות וכו' וה"ה לפיגול ויש בהן איסור טומאה ואיסור זרות כדאמרינן בגמ' הילכך לכהנים דוקא שרו ולא לזרים ואפילו טהורים ולכהנים טהורים ולא טמאים. ומיירי דיש בחתיכות חולין צ"ט ובחתיכה א' מאלו יש ק' והכא כו"ע מודו דל"ג ר"ש מתיר לזרים ולכהנים כדמפ' טעמא ר' יוחנן בגמ' דאע"ג דלית ליה לר"ש צירוף באיסורין כדלעיל הכא שאני דכולן קרויין שם קדש עליהן ומצטרפין. וריש לקיש סבר דבמחלוקת שנויה ומתני' רבנן היא:
בשר קדשי קדשים. טהור אסור לזרים ואפילו לטהורים בלאו כדלעיל וקדשים קלין מותר לזרים טהורים ואסור לטמאים ומשנתבשלו עם בשר תאוה דהיינו בשר חולין ויש בחתיכות חולין צ"ט ועם חתיכה אחת המותרת יש שיעור לבטל האחרת האסורה לזרים ומ"מ מצטרפין שתיהן לאסור כל החתיכות לטמאים והכא מודי ר"ש:
ומותר לטהורים. ואפילו הם זרים כדפרישית:
ושל קדשים קלים. השתא מפ' לה ואזיל:
אלא קדשי קדשים. דאסירי לזר ובלאו ואילו קדשי קלים דהיינו תודה ושלמים לא מיתרצא וברייתא משבשתא היא:
פיגול ונותר לאחר זריקה. לקמיה מפ' לה:
ולאו לפני זריקה הן. בתמיה היכי אמרת דפיגול ונותר אחר זריקה הן והלא פיגול ונותר שייכי לפני זריקה כגון השוחט על מנת לזרוק דמו חוץ לזמנו ולאחר זריקה כגון הזורק ע"מ להקטיר אימוריו למחר כדאיתא בפ"ב דזבחים:
ומשני לא אמרו וכו'. כלומר ה"ק ר' יונה כי קתני ושל קדשים לא אמרו אלא שיהא דומה לפיגול ונותר מה פיגול ונותר הוי דבר שאין זריקה מתירתו ולהכי קאמר לאחר זריקה משום דזריקה מכשיר את הקרבן והני אפילו לאחר זריקה אסורין. וה"נ קדשים דקתני קדשי קדשים קאמר דאפילו לאחר זריקה אסורין לזרים. וה"ק ר' יונה הני איסורין דמיין להדדי דכולהו אחר זריקה אסירי:
הא בקדשי קלין וכו'. הא למדת דקדשי קלין לפני זריקה וכגון דנחתכה חתיכה לפני זריקה ונשפך הדם לפני זריקה דאין לו תקנה אע"ג דאסיר בעשה בין לזרים בין לכהנים וראיה מבני עלי אפ"ה עשה אפשר דאיכא דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל אבל לאו ליכא ולא תימא כיון דכתיב וזר לא יאכל כי קדש הם ותודה ושלמים שרינהו רחמנא לזרים אחר זריקת הדם אבל קודם לא תימא הדריה לכלליה ולקי כדאמרינן גבי גיזה ועבודה הגוזז ועובד בבעלי מומין סופג את הארבעים וקשיא לן אמאי סופג אותו והא ליכא אלא לאו הבא מכלל עשה דדרשינן תזבח ולא גיזה אלא ע"כ הדריה לכלליה וכבר הארכתי בתרומות פ' האשה על זה אפ"ה סבר ר' יונה דשמעינן מתני' דאין לוקין משום זרות לפני זריקה:
לא אמרו אלא קדשים קלים. לא אמרו בברייתא אלא קדשים קלים והיינו כדפרישית שנחתכה חתיכה קודם זריקה ונשפך הדם דאין לו תקנה:
פיגול ונותר לאחר זריקה. כדמפ' ואזיל:
ולא כלפני זריקה הן. בתמיה וכדפרישית:
ומשני לאיזה דבר נאמר פיגול ונותר להוציא קדשים קלין וכו'. אי ס"ד כדפי' ר' יונה דקדשים דקתני היינו קדשי קדשים ולאחר זריקה דהיינו דבר שאין זריקה מתירתו כדלעיל א"כ חלוקים קדשים מפיגול ונותר בשלשה דברים חדא דפיגול וכו' אפילו בקדשים קלין ועוד דעיקר פיגול ונותר הכתיב גבי קדשים קלים ועוד דמעשיו גרמו ועוד דפיגול אסירי לכולי עלמא ר' יונה פי' דמתני' בקדשי קדשים והוציא קדשי קלים לדידיה קשיא דלא דמו לנותר בקדשי קדשים שקדושתן גורמת להן לאסרן לזרים ולא דמו לפיגול וכו' שמעשיו גרמו לאסרן ולדידי א"ש דנשפך הדם מעשיו גרמו לו האיסור ועוד דפיגול ונותר אסירי לכו"ע וקדשי קדשים שרו לכהנים ואילו נשפך הדם אפילו לכהנים עשה מיהת איכא ולדעתו למה שינה פיגול ונותר שכתובים בקדשים קלין אלא כיון דשינה פיגול וכו' בקדשי קלין קא מיירי וכולה בקדשים קלין תוקמה וכלפני מעשה זריקה דדמיין להדדי וכי קאמר ר' יוסי ופיגול וכו' לאחר זריקה ה"ק אין חילוק דמתני' אלא דפיגול וכו' שייך בלאחר זריקה משא"כ בקדשים קלים אבל במילי אחריתי דמיין להדדי וכדפרישית והשתא לר' יוסי איסור דמתני' שוין פיגול ונותר בקדשים קלים וכדאמרן קדשים קלים לפני זריקה לישראל משום זרות לאו איכא ולכהנים עשה איכא וכיון דאיסורין מבטלין זה את זה שרו לכהנים אבל לזרים שם קדש נשאר בהם ואיסור טומאה נמי כיון דשם קדשים בהם אסור לטמאים ואפילו לכהנים ואסור לזרים דהא איכא שיעורא פיגול ונותר:
מתני' מסייעא לר' יוסי. דקאמר דלוקין עליהן לפני זריקה ואפילו לכהנים ואע"ג דר"י מטעם וזר לא יאכל הוה לקי מ"מ הלכה כוותיה ולא מטעמיה:
וזו תודה וכו'. באלו הן הלוקין איתא והתם מפרש לה שפיר:
במחלוקת. הך בבא דמתני' דקדשים ופיגול פליג עלה ר"ש:
דברי הכל. כדמפ' ואזיל:
וכולן לשם תרומה מצטרפין. בריש פרקין דאמרי למי נצרכה מצטרפין זה עם זה לר"מ לא איצטריך וכו' הכא נמי כולן שם קדשים עליהן ואית בהו איסור טומאה וזרות כדפרישית במתני' דאסור לאכול קדשים בטומאה וכן לאיסור זרות יש איסור באכילתן:
כהדא דתני בר קפרא ר"ש מתיר. לזרים ולכהנים:
וחכמים אוסרין. כדתנן במתני' אסור לזרים ומותר לכהנים ונ"ל דסבר בר קפרא דכיון דפיגול ונותר יש איסור באכילתן ואפילו לכהנים ועוד דמטמאים את הידים כדאיתא בפסחים (דף ק"כ) פקע מינייהו שם קדשים ולא מצטרפין ודמו לערלה וכלאי הכרם ולא דמו לחלה ובכורים ותרומה דיש מצוה לכהנים באכילתן וכמו תרומה חשיבי הילכך בחתיכות מותרות לכו"ע דחתיכות מבטלין הכרת וכי היכי דמבטלין הכרת מבטלין הקדושה:
וחכמים אוסרין לזרים. כדפרישית במתני' ומתני' דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליה וכו' לר' יוחנן א"ש דאתיא ככו"ע ולריש לקיש אפשר דאתיא כרבנן ומשמע מהכא דאליבא דריש לקיש ע"כ לא פליג ר"ש אלא בפיגול ונותר אבל בבבא דסיפא דמיקרו קדש ואין טעם בהן לומר להפקיע מהן השם מודי בה ר"ש ואפילו לריש לקיש כדפרישנא במתני'. ומצאתי להרמב"ם ז"ל שהוא גורס במשנה שלו בבבא דפיגול ונותר פלוגתא דר' שמעון ורבנן ותמהני עליו שזו משנת בר קפרא וקיי"ל כר' יוחנן ואפילו ריש לקיש עצמו לא היה גורס כן אלא שאמר במחלוקת שנויה:
הדרן עלך התרומה דעולין