פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ז
כלים שסכן בשמן טמא. כגון מנעלים ושקים כלים של עור שסכין אותן בשמן לרככן ולאחר שיבש השמן הראשון חזר וסכן בשמן שני דאי בעודו טופח על הכלי א"כ הטמא מטמא את הטהור והכלי ממנ"פ טמא דמשקה מטמא כלי ובמאי פליגי. ומיירי מתני' בהטבילן לאחר שסכן בשמן טמא וניגבו ואחר טבילה סכן בשמן טהור וחזר ופלט את השמן ופליגי הי מינייהו פלוט. ומפ' בגמ' דר' אליעזר סבר הראשון מוציא את האחרון. כלומר קושטא הוא דמחמת הכלי טבע מן שמן הראשון יוצא השני אבל מ"מ הוא מוציאו ויוצא עמו הילכך לא יסוך אפילו שמן טהור אחר טבילה דקמא פליט ורבנן סברי דאין יוצא אלא אחרון דוקא הילכך לא יסוך שמן טמא אחר שמן טהור דכי פליט טמא הוא דפליט אבל שמן טהור אחר שמן טמא יכול לסוך. והכי איתא בתוספתא דתרומות פ"ח ובגמ' מפ' אי פליג בשסך בחוץ ופולט בפנים או אפילו מאותו צד עצמו:
הראשון מוציא את האחרון. וקמא פליט נמי בהדי בתרא:
דתנינן תמן. פ' בתרא דמס' פרה:
טובל ומעלה כדרכו. טובל האזוב במים במי חטאת שבתוך הצלוחית ולא חיישינן שמא מתוך שפיה צר נדחקין קלחי אזוב שם ונסחט ממשקה האזוב שמתלחלח מתוך שרייתו ונסחט שם מחמת דחיקתו ומתערב עם מי חטאת וטבילה צריכה שיעור וקיי"ל דלכל הזאה בעי טבילה ודילמא כי הדר טביל טביל ועולה עם קצת מים מסחיטה שלו והויא לה הזאה שניה דמשקין ראשונים מלחלחין בהאזוב ומוצאים מים מגוף האזוב דהוו להו אחרונים דהשתא הוא דיוצאים:
כשסך מכאן. מבחוץ ונתלחלח מצד פנים הוא דמצינן למימר דדחה אחרון לראשון הבלוע ויוצא וקמא נמי מפליט:
אבל סך מבחוץ. ובאותו צד עצמו חזר ופלט מי נימא דר' אליעזר פליג נמי אהא דלעולם קמא נמי פליט:
אפילו ספל. שפיו רחב חייש ר' יהודה דנפקי משקין מגוף האזוב ומתערב במי חטאת ותנא צלוחית לאשמועינן רבותא לרבנן דאפילו אהא נמי פליג:
אית לך מימר תמן בשסך מבחוץ ומצא בצד השני. ולא בשסך מכאן ומצא מכאן אף הכא וכו'. כלומר גבי ספל מי יש הוכחה בספל לומר ודאי הראשון מוציא האחרון והלא אין כאן דחיקא כלל אלא מאי אית לך למימר דגמ' גמיר ליה ר' יהודה דחייש אע"ג דליכא הוכחה למיחש הכא נמי דפליג ר' אליעזר אפילו בשסך מכאן ומצא באותו צד עצמו: