אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ו

הלכה ה

שאור של חולין ושל תרומה. ושאור אחר של תרומה:

שנפלו לתוך העיסה. של חולין בזה אחר זה וכשנפלו בבת אחת בגמ' בעי לה:

כדי לחמץ. עיסה זו:

אחר אחרון אני בא. השתא משמע דטעמא דר' אליעזר דבתר בתרא אזיל אי גמר באיסורא אסורה לזרים ואי גמר בהתירא התירא אבל היכא דנפלו בבת אחת לעולם אימא לך זה וזה גורם מותר ס"ל:

עד שיהא בו כדי לחמץ. בשל תרומה:

בירה. שם מקום קרוב לירושלם ושמו בירה:

בשער המזרח. שער משערי הר הבית:

תמן תנינן. בפ' בתרא דע"ז:

ואוסר בכל שהוא. מפ' התם כגון חבית דנפיש עמודיה אבל צרצור קטן לבור אפילו כל היום כולו קמא קמא בטיל:

מים במים. מים שנתנסכו לע"ז נפלו במים דהתירא:

יין במים. יין דאיסורא לגו מיא דהתירא:

בנותן טעם. דהא פגמו:

מים ביין. מים דאיסורא ביין דהתירא: שהמים נמכרים במדה. דכיון שהמים של אותה העיר נמכרים במדה מים דאיסורא דמו ליין נסך ואתו למטעי ביין ביין בנותן טעם הילכך דינן נמי בכל שהוא כדין יין ביין:

כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר. לקמן מפ' שנפלו בו מים:

נפל איסור בסוף אסור. דכיון דנפל יין נסך בסוף לא אמרינן רואין את ההיתר כאילו אינו אלא יין נסך מתחבר למינו ואין המים רבים עליו וכ"ש אם נפלו מים לבסוף:

היתר בסוף מותר. דכיון דנפל יין של היתר בסוף כבר בטל יין נסך במים שהמים רבו עליו בהיותו לבדו ומשבטל לגמרי שוב אין חוזר וניעור:

אחר אחרון אני בא. הילכך נפל יין נסך בסוף אסור נפל כשר בסוף מותר וחזקיה אית ליה דהילכתא כר' אליעזר והשתא לא סבר כאוקמתא דאביי דכי שרי ר' אליעזר היינו בשקדם וסלק את האיסור ולקמן מודי ליה וכמו שנפרש בס"ד:

חומר ביין נסך. לעולם חזקיה ס"ל במתני' כרבנן ומשום חומרא דיין נסך אסר כי הוי האיסור אחרון:

ואפילו נפל היתר בסוף יהא אסור. דבמתני' שרי ר' אליעזר היתר בסוף היינו משום שאין באיסור כדי לחמץ אבל הכא כיון דאוסר במשהו ליכא לאפלוגי:

את רואה את ההיתר כמי שאינו. ולא אמרינן הרי נאסר כל היין וריבה היין על המים דהא הוי חמרא רובא אלא באיסור שנפל גרידא משערין ואיכא מיא טובא לנגדו:

ואם יש בו טעם איסור אוסר. ואי לא לא:

והוא שנפל ההיתר לסוף. דמיא בטלוה לאיסורא ולא מצא יין דהיתירא להתחבר עמו:

ואפילו מים ביין. לא מיבעיא היכא דנפיל חמרא דאיסורא לחוד ומיא דהתירא לחוד דכשהמים נפלו חשובין דפשיטא דאמרינן רבה עליו ובטיל אפילו מים דהתירא בגו חמרא דאיסורא דאיכא למימר כיון דכשנפלו לא הוו בפני עצמן כיין דמו ותו ליכא למימר בהו רבה עליו וכו' ולא אהנו מיא לבטולי ולא מידי קמ"ל דאהנו:

ואפילו נמזג כל צרכו מן ההיתר. שנפלו מים דהתירא ביין דהתירא כשיעור מזיגה ואיכא למימר הכל יין הוא והכי שתו ליה אינשי ונפל יין נסך לבסוף והוא מועט לגבי מים שהיו מוזגין בתחלה אפ"ה רואין את ההיתר כאילו אינו וכו':

הדא דאיתמר וכולהו תינויין היך עבידא. הדא מימרא דר' אמי בש"ר יוחנן לא הוזכר בה מים ואע"ג דאמר ואפילו מים ביין קס"ד דהשתא הוא דהזכיר מים אבל רישא לא מיירי ר' יוחנן במים:

וכולהו תינויין. כל שונין הלכות בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן לא הזכירו בה מים ומשו"ה קשיא ליה לר' זעירא:

ומשני ר' יוסי בר בון דה"ק ר' יוחנן. צלוחית של יין נסך היינו צרצור דגמ' דילן פך קטן שנפלה לתוך חבית של יין דהתירא דמעיקרא מצא מין את מינו ואח"כ נפלה לתוך בור של מים בהאי הוא דאיפלגי חזקיה ור' יוחנן לחזקיה אסור ולר' יוחנן מותר: עד כדון שנפלו זה אחר זה. דלא אשכחן דאסר ר' אליעזר במתני' אלא כשנפלו זה אחר זה אבל נפלו התירא ואיסורא בבת אחת לא אשכחן:

כותיים. שמרונים קסבר האי תנא דיהודים רשעים הם הילכך יש בחמץ שלהם משום חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ומשהין השאור לחמץ עיסתן לאחר הפסח דאסור בהנייה:

אחר שלש שבתות של אפייה. דקסבר דבעה"ב משהה שאור לחמץ עד ג' אפיות:

ושל נחתומין. כותיים בכרכין דשכיחי אוכלין הרבה:

לאחר ג' ימים. ודאי מכרו הכל:

שלשה תנורין. דלא שכיחי בהן אוכלין כל כך:

והוא שיהא אדם גדול. כלומר ואם בעה"ב זה שאתה בא לקנות ממנו חמץ היה אדם גדול:

או שהיה משיא לבנו. דודאי כל אדם עושה הוצאה אפילו בג' תנורים בשבת אחד שרי אבל ביום אחד לא התירו. ובנחתומין אפילו ביום אחד שעשה ג' תנורין:

עד ג' ימים אסורים. דגבי כפרים לא הקילו בג' תנורים עד ג' ימים: מ"ט דמשחרית הוא בודה לו שאור לכל אותו היום. הילכך ג' תנורים ביום א' תנור א' הוא:

בודה שאור. מוציא שאור כמו כי מלבך אתה בודהם. והכי נמי תנן בפרק באות מצה:

והעיסה השנייה. כלומר של יום השני לא מאיסור ולא מהיתר היא מתחמצת דהא ביום השני השאור שנותן ללוש הוא שהפריש שאור מהעיסה שלש ביום הראשון הוא ואפילו שהעיסה של יום ראשון היא שנתחמצה בשאור דאיסור שעבר עליו מ"מ ביום השני עיסה דהתירא אית בה ויש כאן זה וזה גורם בב"א:

ומפ' ר' ירמיה דר' אליעזר היא. אלמא לר' אליעזר זה וזה גורם אסור ואפילו נפלו בב"א וטעמא דר' אליעזר דשרי ביה אחרון דחולין כדמוקי לה אביי בפ' כל הצלמים בשקדם וסלק את האיסור קודם נפילתו של ההיתר דכשנפל זה ליכא למימר היתר מצטרף לאיסור להיות שיעור ליאסר ואע"פ שכבר נתן כח איסור בעיסה ולא היתה מחומצת ע"י אחרון אם לא בשביל הראשון אפ"ה כיון דלא היה בו מעולם שיעור חימוץ ליכא למימר זה וזה גורם וביטל שני את הראשון אבל אם לא קדם וסלק את האיסור אסור אע"פ שנפל היתר לבסוף אסור דזה וזה גורם אסור וכו'. וכן פירש"י ז"ל:

נהירת דהויתון אמרין. זכור אתה שהייתם אומרים:

ירדו לחמצו של כותיים כר' אליעזר. דלעולם הך ברייתא רבנן קתני לה וירדו בזה לשיטת ר' אליעזר דאמר בסוף פ' כלל גדול רבא דסבר דמותר מיד אחר הפסח דמקל בפת כותים הילכך לא נחמיר אלא ג' תנורים אבל טעמא משום דבחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה נחמיר. משא"כ בתרומה דהנייתה שרייא:

תמן הלכה כר' אליעזר. גבי חמץ דכותיים דמודו ליה רבנן דאע"ג דמעיקרא גזור האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר דסבר דשוב תקנו מעשיהם ואחר אחרון אני בא א"כ גבי שאור דמתני' נמי הלכה כר' אליעזר. ואפשר דהוא מודה דסבר זה וזה גורם מותר:

א"ל ולכל רבא רבא. בתמיה כלומר וכי תעלה על דעתך שלכל לא דמו דשאני חמץ שעבר עליו הפסח מתרומה וכדפרישנא. ולעיל פרק הנוטע איכא דכוותה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה