אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

העלין והלולבין. של גפן לולבין אלו הם הניצנין הרכין דאוכלין אותן הקיהות כדאיתא בשביעית:

ומי גפנים. יש שפי' המים שיוצאין כשחותכין הלולבין או העלין. ויותר נראה לפרש שכאשר הגפנים בסמדר נופלין מהם כמו מים:

והסמדר. פירש"י ז"ל בפ' כיצד מברכין הענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר. ואינו כן שזהו פתח הסמדר שנפתח הנרתק כמו הקפרס וניכר השושן הקטן שבו אבל בעודנו סתום בשושן והגרגיר בתוכו קרוי סמדר. ופי' סמד דר וסמ"ך וצד"י מתחלפין. וכן כ' הרב ז"ל גבי פתח הסמדר מותרין בערלה דלא אסר רחמנא אלא פרי או שומר לפרי והאי גריע משומר לפרי דתניא בת"כ פריו פרט לעלין ולולבין ומי גפנים וסמדר:

ובנזיר. דס"ל לתנא דמתני' כרבנן דפליגי אדר' אלעזר בפ' ג' מינין דסברי דקרא דמיין ושכר יזיר כללי ופרטי מידריש ומה הפרט מפורש פרי ופיסולת פרי אף כל פרי ופיסולת פרי:

וברבעי. דאינו קדוש דמיחייב בפדיון אלא פרי והני לאו פרי ואין בהן קדושה דתניא בת"כ תבואתו מלמד שאינו נפדה אלא תבואה מכאן אמרו אין פודין את הרבעי עד שיבוא לעונת המעשרות ועונת המעשרות היינו בוסר או גירוע כדתנן בשביעית:

ואסורין באשרה. דבע"ז לא קפדינן אפרי דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:

מפני שהוא פרי. הכא משמע דאכולהו קאי ר' יוסי ובגמ' מפ' לה:

המעמיד. חלב:

בשרף. שקורין גומ' בלע"ז היוצא מן העץ וקא מפ' ר' יהושע דדוקא קטפא דפירא אבל קטפא דגווזא שרי וכל דבר המעמיד כיון שעומדת ומתקיימת הצורה מחמתו חשוב כאילו הוא הוי גופא דאיסורא:

ענקוקלות. בגמ' מפ' ליה:

והחרצנים. היינו אותן שהן תוך הענבים והן הגרעינין:

והזגין. היינו הקרום שלחוץ שנראה כמין זכוכית החרצן בתוכו. ותרגום זג עצורין:

והתמד. מים הניתנין בחרצנים ובזגין ומחמיץ:

קלפי רימון והנץ שלו. הני מרבינן להו מאת פריו הטפל לפריו. והכי איתא בת"כ בהדיא:

והגרעינין. בשאר פירות דהוו זרעו של פרי. עיין בפ' בתרא:

אסורין בערלה. מטעם את פריו. והכי איתא בת"כ. וכן דעת הרשב"א ז"ל בברכות שלא כדברי בעהתו"ס ז"ל:

ובאשרה. כדי נסבה אגב נזיר נסבה:

ומותרין ברבעי. דלאו פרי נינהו דניחייבו פדיון אלא מאת פריו הוא דאיתרבו:

והנובלות בכולן אסורות. פירות הנושרין מחמת חום השמש ששורפת כדאיתא בפ' כיצד מברכין דאמרינן התם בנובלות סתמא דכו"ע לא פליגי דבושלי כמרא נינהו וכו':

נוטעין יחור. נוף של אילן של ערלה ואין בו פרי כלל וקמ"ל דלא גזרינן יחור דאין בו פרי אטו יחור שיש בו פרי:

ואין נוטעין אגוז של ערלה. כ' בתוספות פ' כל הצלמים צ"ל דבנטיעות אגוז לכתחלה לא פליגי רבנן דאי פליגי ושרו לכתחלה א"כ לדידהו אמאי פרי של ערלה בשריפה ינטעו אותן ויהיה היוצא מהן זה וזה גורם אלא ודאי בדיעבד פליגי ובא ר' יוסי להשמיענו שאם נטעוהו אפילו בדיעבד כל הגדל ממנו אסור וכדמפ' טעמא מפני שהוא פרי. והא דנקט אין נוטעין אגוז איידי דתני רישא נוטעין תני סיפא נוטעין ע"כ. ולא היה להם לומר כן אלא כן היה להם לומר והלא שריפת ערלה דאורייתא הוי כדתנן בתמורה ופירש"י ז"ל בטעם דגמרינן מכלאי הכרם במה מצינו זו מאתים וזו מאתים והיכי תיסוק אדעתין לומר דסברי רבנן דנוטעין לכתחלה להפקיע דינא דאורייתא אלא ודאי בדיעבד פליגי והיינו דקאמר ר' יוחנן בגמ' עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור לומר לך דאע"ג דתני להו בהדי הדדי לא דמיין דבעבר והרכיב אפילו בדיעבד אסור דכפניות היינו סמדר ור' יוסי קתני לה וכדאמרינן לעיל ובהא הלכתא כר' יוסי אבל עבר ונטע לא קיי"ל הכי דזה וזה גורם מותר כדאיתא בפ' כל שעה ובפ' כל הצלמים. ומכאן משמע דר' יוסי בדיעבד הוא דקאמר:

אף העלין והלולבין במשמע. דס"ל דבריבה ומיעט דרשינן ליה כדאיתא פ' ג' מינין בנזיר:

למה לי פרי. והא חרצנים דפיסולת פרי נינהו ואפ"ה אסירי בנזיר ואמאי איצטריך לטעמא דפרי:

מאן תנא אין מרכיבין. מתני' היא בשלהי פרקין:

כפניות של ערלה. הן תמרים בעודן סמדר כדגרסינן פ' מקום שנהגו ר' אילא קץ כפניתא וקאמר דאין מרכיבין יחור שיש בו כפניות של ערלה בזקנה דילמא אתי למיכל כפניות שבו ותנן סמדר אסור ומפ' ר' יצחק דר' יוסי תני לה אלמא דר' יוסי אכולהו קאי:

פגי תמרה שיקברו. דמספקא ליה בר' יוסי אי הוו פרי הלכך פגין של רבעי שנשרו מן האילן יקברו:

שמא אינו פדוי. דלכתחלה הוא דממעט ליה אבל בדיעבד אי פדאו הוי פדוי דפרי מקרי כדתנן שרף הפגין אסור מפני שהוא פרי:

ותימר טעון קבורה. היה לך לומר דודאי טעון קבורה:

תמן תנינן. במס' שביעית בסוף פ' כלל גדול זוטא:

קטף. אילן שנוטף ממנו שמן אפרסמון צרי דיוסף מתרגמינן קטף:

כמא דתימר הכא הלכה כר' יהושע. דבכולי תלמודא קיי"ל כר' יהושע לגבי דר' אליעזר חוץ מאותן המפורשין בפ"ק דנדה:

הלכה כר' יהושע. דאשרף עלין ועיקרין קאי ור' פדת משוה שביעית לערלה להתיר לר' יהושע בקיטפא דגווזא ומשו"ה אמרינן אתיא דר' שמעון כר' יהושע ור' זירא מתמה ממנו וא"ל שמא כוונתך לומר דכי היכי דהכא הלכה כר' יהושע כמו כן בשביעית הלכה כר' שמעון והלא אינן דומין וכדמפ' ר' יונה. והכי אשכחן בגמ' דילן דא"ל ר' זירא לר' פדת חזי דמינך ומאבוך משתרי קיטפא לעלמא:

דמיא היא כלרבא. כמו כל ארבא כמו הנהגת הספינה שמנהיגין אותה מאחוריה ובלעו האלף בארמי כנהוג. וכן נוהגין נמי בתלמוד בבלי לומר כלפי לייא ופירש"י ז"ל כלפי אליה כמו שהאליה הפך מן הראש והמהופך הולך זנבו לפנים. כלומר דלא דמו כלל כדמפ' ואזיל ע"כ:

קטף בטל ע"י שרפו. ר' שמעון דקא מיירי בשרף האילן ששמו שרף שקורין בלשמ"ו כל האילן הוא בטל לגבי שרף שלו דדמיו יקרים מאוד וכל עיקר נטיעתו אינו אלא לשרפו ואפילו יהיה לו פרי אינו חשוב אלא השרף הילכך אפילו שרף העלין אסור ואין בו דבר עיקרי שיחשב נגד השרף לומר זה עיקר וזה בטל אלא הכל בטל נגד השרף ור' יהושע יאסור שם וכ"ש ר' אליעזר אבל שאר אילנות דעלמא שפריין חשוב ואין פריין בטל לגבי שרפן דעלין וכו' אדרבא שרפן בטל לגבי פריין ומשו"ה שרף דעלין ועיקרין שרי ר' יהושע:

אוכלי בהמה וכו'. ועוד טעם אחר הוא לחלק דלא דמו דהא גבי שביעית אפילו אוכלי בהמה קדושת שביעית חלה עליהן ולכך התם אפילו שרף דעלין אסור ויש בו קדושת שביעית משא"כ גבי ערלה דלא מתסרי בה אוכלי בהמה כגון עלין אלא פרי דוקא הוא דאסר רחמנא וטפל לפרי אבל מידי אחרינא לא:

אית לך חורי. יש לך טענה אחרת נמי דר' שמעון ור' יהושע לאו חדא נינהו שהרי ר' יהושע אמר דפריו מפי השמועה ור' שמעון בשם עצמו אמרה:

מה שרף פרי ופגין פרי. בעייא היא למה אסור השרף של פגין אי משום דהוא גופיה פרי או דפגין פרי וזהו מין הפגין הוא דהוי ומאי נפקא מינה בענין תרומה:

ואין תימר שרף פרי עשה כן בתרומה. שהעמיד גבינות בשרף פירות תרומה הגבינות אסורים:

ואין תימר פגין פרי. וזו הוי מין תרומה ולא מקרי פרי לר' יהושע. ושמעינן לר' יהושע דמשקין היוצאין מכל הפירות אין לוקין עליהן אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים וא"כ הנייה הוא דמקרייא אפילו כי אכלוה לשרף ממש ולא חמיר העמדת צורה מאכילה גופה ואכילה גופה הנייה מקרייא ולאו אכילה והניית תרומה שרייא כדאיתא בפ' כל שעה וגבי ערלה הוא דאסורי דהניית ערלה אסירא כדילפינן מקראי כתיב לא יאכל אין לי שיהא אסור באכילה מנין שלא יצבע בו ושלא יהנה בו ת"ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם ע"כ. ומצאתי לר"י ז"ל שכ' כאן מה שרף פרי ופגין פרי. ה"פ איבעיא להו היכי תנן מפני שהשרף פרי או מפני שהפגין פרי ושרף הפגין לא ומאי נפקא לן מינה אי פגין אסור או שרף פרי אסור. ומתרץ נפקא מינה אם העמיד בשרף פגי תרומה אי אמרת בשרף פרי הוי אסור ואי אמרת פגין הוא דהוי פרי מותרין שהניית ערלה אסור והניית תרומה מותר. ואנן ארווחנא בלישנא דגירסא דירושלמי קיטפא טובא ע"כ:

שרף. גומ'. בלע"ז דומה הוא לשרף המוסכוכי והלבונה:

אפילו לקו משהביאו שליש. מאת פריו מרבינן להו ונפקא מינה דמותרין ברבעי וכ"ש לא הביאו:

תלתיהון. בשליש שלהם:

נוטריקון. כ' ר"י ז"ל ואת שמעת מינה בשמועות רב ע"נ ענבים קו"ק דלקיין לו"ת תלתיהון הרי כאן ענקוקלות למדנו בלשון נוטריקון ענבים שלקו שלישתן ע"כ. כלומר שלא הספיקו להביא שליש עד שלקו:

עבר ונטע מותר. אם נטע האגוז של ערלה שהוא אסור בהנייה וכשנטעו וגדל יונק שלו וטען פירות לאחר זמן מותרין פירותיו דהוי זה וזה גורם דע"י קרקע דהתירא ואגוז דאיסורא גדלין. ועוד דהאגוז מתעפש בארץ קודם שיצמח ודמי לאפרוח טרפה וכדלקמן:

עבר והרכיב אסור. דקיי"ל כר' יוסי דסמדר אסור וא"כ כשהרכיב יחור שבו כפניות אסורין הכפניות לעולם דפריהן אין להן תקנה עולמית דתניא בת"כ שלש שנים יכול בתוך ג' שנים יהא אסור ולאחר שלש שנים יהא מותר ת"ל יהיה בהוייתו יהא:

כהנא אמר מותרת. מפ' טעמא בפ' כל האסורין בביצת טרפה דשריא מטעמא דאימת קא גביל לכי מסרח לכי מסרח עפרא בעלמא הוא ועוד שאפילו השתחוה לו עתה בעלי חיים אינם אסורין להדיוט:

איך אפשר לביצה וכו'. כלומר שתאסר ויולד אפרוח:

אם בשפחסה. ששברה לשם ע"ז כיון ששברה לא תבא לידי אפרוח:

אי שהכניסה לפנים מן הקלקלין. וגרסינן בפ' ר' ישמעאל כל שהוא לפנים מן הקלקלין אפילו מים ומלח אסור ופי' רש"י ז"ל קלקלין היא מחיצה פרוסה לפני ע"ז וקלקלין הוא כנוי של קלעים חוץ לקלקלין לאו תקרובת הוא:

איתא חמי. בא וראה ותימה על עצמך:

אילו השתחוה לה לא אסרה. דהכא ס"ל לחזקיה פ' כל הצלמים בירושלמי דגרסינן התם השתחוה לביצה חזקיה אמר לא אסרה ור' יוחנן אמר אסרה וטעמא דחזקיה מפ' בגמ' דילן דבעינן תפיסת יד אדם והתם מבעיא ליה כי זקיף ביצה להשתחוות לה מי חשיב מעילה בגופה או לא וכ"ש הכניסה לפנים מן הקלקלין דלא אסרה דאין כאן שום מעשה בגופה:

כהנא אמר אסורה. דבעלי חיים קדושים אסורין להדיוט:

מותרת. לקמיה מפ' ואזיל במאי פליגי:

אוף הוא וכו'. כלומר ע"כ אפילו ר' יוחנן מודי דבעיא פדיון ופודה אותה בדמי ביצה ולא בדמי אפרוח כי היכי דקתני גבי הזורע תרומה דדבר שזרעו כלה פודה אותן בזמן זרען אבל לא דמי הגידולין וכל הנהו אמוראי אמרי נמי בשם כהנא דאסורה דקאמר היינו דפודה אותה ומסתברא דבזמן זריעה הוא דלא מצי פליגי אמתני' וא"כ במאי פליגי:

מתקן יתה. היה שונה באופן אחר מחלוקתם שהיתה הקושיא הזו מתוקנת דרב כהנא דפודה אותה כמות שהיא בדמי אפרוח ולר' יוחנן דסבר מותרת פודה אותה בדמי ביצה דהיינו בזמן זרעה ותו לא מיחייב. וקשה לי מ"ט דכהנא מ"ש ביצה מחטים. וי"ל דסבר כהנא דחטים נכסין בעפר ויכולין לומר פנים חדשות באו לכאן. ועוד דזורע א' ויוצאין מאה ומשו"ה הקילו משא"כ גבי אפרוח דהיא גופה נהי ואין להקל בה:

ר' יוסי. דאמר לעיל סמדר אסור:

הדרן עלך הנוטע

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה