אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

את פירותיו. מפ' בגמ' ואפילו שמוכר פירותיו בהדי שדהו:

משבאו לעונת המעשרות. מפורש בריש מכילתין:

ולא בשביעית. כגון פירות האילן דשרו בשביעית קודם עונת המעשרות:

ואם בכרו. כלומר אם היו בה בכורות שהגיעו לעונת המעשרות והשאר עדיין לא הגיעו:

נוטל את הבכורות. לעצמו ומוכר את השאר:

תבנו. שבלים שנידשו ופעמים שיש בהן חטים שנשארו:

גפתו. פסולת של זיתים שנשארו בו זיתים קצת:

וזוגיו. קרום של פסולת ענבים קרוי זגין והגרעין קרוי חרצן:

משקין. אגפתו וזוגיו קאי:

שתורם בלבו על הקוטעין. דתניא בתוספתא דתרומות התורם את הגורן צריך שיכוון לבו על מה שבתבן התורם את הבור צריך שיכוון לבו על מה שבחרצנים ועל מה שבזגין ואם לא כיון תנאי ב"ד הוא לתרום על הכל. ולפי אוקמתא דפ' אלו עוברין צריכין אנו לומר דחרצנים כדי נסבה:

קוטעין. שבלים קטועין שלא נדשו:

צדדין. צדדי הכרי:

שבתוך התבן. שאי אפשר בלא חטים:

הלוקח שדה ירק בסוריא. ישראל שלקח מן הגוי הירק ואפילו לא לקח הקרקע. ובגיטין פ"ק אמרינן דסוריא חייבת במעשרות. ובמס' שביעית נמי איתא, וסוריא היינו ארם נהרים וארם שכבשן דוד המלך קודם שנכבשה הארץ שחלק יהושע בן נון לשבטים:

עד שלא בא לעונת המעשרות. בפ"ק מייתי להך מתני' והתם מפ' גבי ירק עונה דיליה:

חייב. דברשותיה נטבלו:

פטור. דבתבואה אזלינן בתר שליש למעשרות ולשביעית כדאיתא בגמ' ובפ"ק דר"ה וכיון דשליש קמא מיפטר דברשותא דגוי גדל התוספת נמי פטור. וכן גבי ירק עונה דיליה:

ולוקט כדרכו והולך. הוא בעצמו ילקוט הפירות כשלקחה אחר שליש ולא יוריד פועלים לה דמחזי כאילו הוא בעל הקרקע ולא פטרי רבנן התוספת במתני' אלא כשלא קנה קרקע:

אף ישכור פועלים וילקט. דר' יהודה לא גזר:

בזמן שקנה קרקע. דסבר רשב"ג דסוריא דחיובא מדרבנן בעינן תרתי קודם שליש ושיקנה הקרקע דאי לא קנה קרקע אע"פ שקנה עד שלא בא לעונת המעשרות פטור:

ר' אומר אף לפי חשבון. מפ' בגמ' על רישא, ופי' ר"י ז"ל ורבינו שמשון ז"ל דר' את"ק קאי דפטר כשבא לעונת המעשרות אף על מה שמוסיף ברשות ישראל וקסבר ר' דהתוספת חייב וה"ק אע"פ שקנה אחר שבא לעונת המעשרות חייב לעשר לפי חשבון. והרמב"ם ז"ל סובר דקאי ר' אמתני' דלעיל שקנה ישראל מן הגוי פירות קרקעו בא"י וסבר ר' דאם לקחן אחר שבאו לעונת המעשרות דהיינו שליש דאהני שליש ראשון דנוטל ממנו דמים מן השבט ושני שלישין דגדלו ביד ישראל נותנן לבעליהן בלא דמים. וכן פסק בהיל' תרומות פ"א:

לא ימכור אדם את שדהו. כן היא מתני' לא ימכור אדם את שדהו משבאו פירותיו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן לפי שעובר על ולפני עור לא תתן מכשול ואשמועינן השתא דאפילו בהדי שדהו אינו יכול למכור דלא תימר עיקר המכר שדה הוא דפירות טפלה נינהו קמ"ל:

שהוא אומר לו. לכהן וללוי:

עבר ומכר. רבנן קתנו לה:

מעשר ואוכל. מה שהוא אוכל מעשר דלוקחו מן הלוקח ולא קנסוהו שיעשר אף מה שמכר דאין אנו אחראין לרמאין:

לא יתרום. מן המשקין של הפסולת כדתנן במתני' שהתורם בלבו וכו':

יפה כחו. כלומר יישר:

לא ייפה כחו. כדמפ' ואזיל דאותה תרומה שהוא מפריש היא טבולה למעשר:

תרם א' מששים. בגורן דע"כ נתנו שיעור לעין רעה וכשאנו רואים שבלים שבתוך התבן או שבלים דצדדין הויא התרומה א' מס"א מיחייב בתרומה הקונה התבן או לא:

כלום צריכא אלא ביתר. דהך טעמא דמתני' לא אצטריך וכשאנו רואין שהתרומה היא כשיעור לזה ולזה. אלא דאפילו אינה כשיעור נמי מהני והיינו משום דאי בדיעבד תרם חטה א' על כל הכרי הויא תרומה:

שדה שהביאה שליש וכו'. השתא לר' אבינא ועולא מיירי בשדה של תבואה ובארץ:

ולקחה. ישראל ממנו אחר שליש:

התוספת פטור. דבתר שליש הראשון את מהלך:

התוספת חייב. דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' במתני' אלא בסוריא דרבנן אבל בארץ מודו ליה כנ"ל. אבל ר"י ז"ל כ' דר' ורבנן דמתני' בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן ובסוריא קא מיפלגי דתניא שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבא אומר התוספת פטור וחכמים אומרים התוספת חייב וסתם מתני' ר' עקיבא היא ע"כ והכי מפ' לה לר' יוחנן לקמי':

שאם היה שני שני. דלעולם מודו רבנן לר' עקיבא דבתבואה הלך אחר שליש ואם השליש הראשון שהיה ברשות גוי גדל בשנה שנייה שדינה מעשר שני אע"ג דהתוספת גדל בשנה שלישית דהוי מעשר עני לא אמרינן השתא קא מתחיל חיובא אלא אינו מעשר אלא שני. וכן אם לקחה בשלישית דהוי מעשר עני וגדל התוספת ברביעית דהוי מעשר שני אפ"ה אין מעשר אלא עני:

שכונס אותה בשביעית. וחייבת במעשרות ואין בה קדושת שביעית ולר' עקיבא אין בה איסור ספיחים:

ואספת את תבואתה ובשנה השביעית. וכיון דסמיכי קראי הכי משמע דבשביעית גופה ואספת ואע"ג דבקרא לא מפ' ביה שליש רבנן הכי קים להו דבתבואה הלך אחר שליש ובר"ה יליף לה מקרא:

אחר שליש הראשון. ומשו"ה לית בה דין שביעית:

הכא אתון אמרין אף חכמים לא חייבו וכו'. הילכך מצי סבר שפיר ר' יונתן בן יוסי כרבנן דאע"ג דרבנן סברי התוספת חייב אחיובא קמא שדו לה וא"כ הך תבואה כשכונסה בשביעית אחיובא קמא שדו לה וחייבת במעשרות ואין בה קדושת שביעית דסחורה וביעור:

כמה דר' עקיבא אמר איסור ספיחים תורה כן ר' יונתן בן יוסי וכו'. כלומר דלדידך דסברת דכי קאמר ר' יונתן בן יוסי אליבא דר' עקיבא הוא דקאמר דסברת דחייב דאמרי רבנן לעתיד לבא קאמרינן א"כ צריכין אנו לפ' דכי נקט בהך ברייתא שליש לגבי דלא תפיס בהו איסור ספיחים קאמר דבעינן שליש דלגבי חלה אדרבה גרן דיליה פחות משליש היא ומכי חיילא עליה חיוב חלה כל מאי דגדלה אח"כ שדינן בתר קמא דהא סבר ר' עקיבא אחר שליש הראשון את מהלך ולגבי חלה כך הוא פחות משליש כמו גבי שאר מעשרות שליש וכי היכי דגבי שאר מעשרות כל מאי דגדל בתר שליש לשליש שדינן ליה בין לקולא בין לחומרא הכא לענין חלה כל מאי דגדלה בתר עשבים אע"ג דבפחות משליש קיימא לההוא גרן שדינן לה בין לקולא בין לחומרא וא"כ גבי תבואה שהביאה פחות משליש לפני ר"ה של שביעית הא מטא גרן דיליה קמי שביעית ובחלתה אין בה קדושת שביעית ואפילו גדלה בשביעית תוספת התוספת שדינן בתר גרן קמא בין לקולא בין לחומרא וא"כ אמאי נקט ר' יונתן בן יוסי גבי תבואה שליש בשביעית לא נקט אלא לגבי איסור ספיחים דלית בה איסור ספיחים:

הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסה שביעית. ולא עבדה עיסה לגבי ספיחין הוא דאסירא אבל עבדא עיסה לא חלה עליה על חלתה ועל עיסתה קדושת שביעית ומותרת בזמן ביעור ובסחורה דלגבי חלה פחות משליש כשליש דמי כדאיתא פ"ק דחלה:

שמכבר היו עשבים ולא חלה עליהן קדושת שביעית. כלומר דמכיון שנשלם גבול עשבים וגדל משהו טפי על הגבול קמי תשרי תו לא חלה עליה קדושת שביעית אף בחלה ובעיסה דהכי אמרינן פ"ק דחלה דעשבים לא הוי גרן לענין חלה ופטורה והוו עשבים לגבי חלה כפחות משליש לגבי מעשרות אבל גדל טפי מעשבים אע"ג שהביאה פחות משניש חייבת:

הביאה פחות משליש בשביעית. ואית בה חיוב חלה וקדושת שביעית דגרן דילה דשביעית הוא:

מותרת משום ספיחים. אם אכלה קליות דלגבי ספיחים בתר שליש הוא דאזלינן ושריא באכילה ואי עבדה עיסה חלה עליה קדושת שביעית. וברייתא דנקטה לגבי תבואה שליש לגבי ספיחים הוא דקאמרא וברייתא קמייתא דפליגי בה ר' עקיבא ורבנן דנקטא שליש לא קשיא דאשמועינן רבותא לרבנן דאע"ג דגדלה שליש דטפי הוא מפחות משליש אעפ"כ רבנן מחייבי התוספת ואם היינו אומרים דרבנן נמי מודו דבתר שליש הראשון אזלינן דלא מחייבי אלא לשעבר א"כ שפיר מצינן למימר דהא הביאה שליש לפני וכו' ובין שכונס אותה בשביעית ושריא בקליות בין בעיסה מיתוקמא דרבנן לית להו איסור ספיחים תורה כדאיתא התם בשביעית פ' הפיגם ובת"כ ובפ' מקום שנהגו. ושריותא דשרו היינו לגבי סחורה ולגבי ביעור, אבל לדידך הך ברייתא צריך אתה לפרשה לר' עקיבא דנקטה שליש לגבי איסור ספיחים:

מודים חכמים לר' עקיבא. והיינו כר' אלעזר דלעיל:

הבקר והקדש וסוריא מחלוקת רבי עקיבא וחכמים. דסבר ר' יוחנן דסתם מתני' ר' עקיבא דרבנן דפליגי עליה אף בסוריא נמי פליגי:

הבקר. כגון שהבקיר שדה אחר שליש וזכה בו אחר והמתין עד שגדלה התבואה כל צרכה לר' עקיבא הזוכה פטור מן המעשר דאחר שליש הראשון את מהלך והבקר פטור מן המעשרות כדנפקא לן מקראי ורבנן סברי התוספת חייב:

הקדש. שהקדישו קודם שהביא שליש והביא שליש ביד ההקדש ופדאו והמתין עד שגדלה התבואה לר' עקיבא פטור דבתר שליש קמא אזלינן ודגנך ולא של הקדש ולרבנן חייב התוספת ולפני גוי דתני בברייתא היינו בסוריא וחדא מינייהו נקט:

מודה ר' עקיבא לחכמים בחנט והשרשה. דאע"ג דחנט והשרשה הוו מילתא לענין מעשר כדאמרינן בפ"ק דר"ה דגבי אילן בתר חנטה אזלינן דאי חנט קמי ט"ו בשבט אע"ג דנגמרו פירותיו אח"כ מתעשר לשנה שעברה דקמי תשרי אם שני שני ואם עני עני. והשרשה גבי דוחן ופרגין שהשרישו לפני ר"ה דלר"ש שזורי בתר השרשה אזלינן בהו וטעמא מפ' התם. ותבואה וזיתים בתר שליש ואשמעינן השתא דדוקא גבי שליש הוא דא"ר עקיבא דמילתא היא וכל התוספת שגדל אח"כ גדל בפיטור אבל בחנט והשרשה ביד הגוי לא חשיבי מילתא והתוספת מחייב להו ובתר גמר הפרי אזלינן:

זרע בחורבה והביאה שליש. דמיחייב במעשרות וסכך על גביו כמין בית על הזריעה דקי"ל בפ"ק דערלה דאם זרע תוך הבית דפטור מן המעשרות וילפינן לה מקרא מדכתיב גבי מעשר היוצא השדה והכא מה שגדל בתר סיכוך פטור:

התוספת חייב. דבתר שליש הראשון את מהלך:

התוספת פטור. דתוספת לא שדינן ליה בתר שליש קמא:

אף בחלה כן מחלוקת ר' עקיבא. בעיא היא אי אפילו לענין חלה פטר ר' עקיבא כי גדל בתר עשבים או בתר נטילת סכוך דכיון דשריותא וקולא דסכוך כתיבא בקרא דהיוצא השדה והתם שליש הוא דכתיב כדכתיב את כל תבואת זרעך דמההוא נפקא לן שליש בפ"ק ובפ' לולב הגזול דדרשינן את שזורעין אותו ומצמיח אבל חלה דפחות משליש נמי מחייבא גוונא אחרינא הוא ולא מעיילינן לה הכא:

ומשני מה את בעי מדר' עקיבא. דגדולה מזו מחייב ר' עקיבא גבי חלה:

דר' עקיבא אומר פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה. ואפילו גדלו כל צרכן בח"ל ונפקא לן התם מקרא אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ בין בפירות ח"ל:

אין יסבור ר' עקיבא כר' אליעזר. אליבא דר' יהודה דפטר התם דבתר מעיקרא אזלינן:

יאות את מקשי. כלומר יאות את בעי דהא אזיל בתר מעיקרא אבל ר' עקיבא בתר תוך אויר א"י אזיל:

שאינו נקוב. דפטור מן המעשרות מן התורה והביא שליש ונקבו מי נחית ר' עקיבא אפילו אהך מילתא:

א"ל עכשו ניקב. והשתא חייל עליה חיובא ועד השתא כמונח בקופסא דמי וליכא למימר הכא דבתר שליש הראשון אזלינן דלא קאמר ר' עקיבא אלא כי קרוי זרוע אבל לא קרוי זרוע לא:

זקנו. אביו:

דתנינן תמן. פ' שתי נשים:

היו אריסין. בין בחכירות בין בקבלנות:

ר' אליעזר מחייב פירותיהם. דכבעלים דמו אע"פ שאין להם קרקע:

ור"ג פוטר. דאין להם קרקע:

על רישא. פירש' במשנתנו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה