פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ד
כוסבר שזרעה. קוליינדרו בלע"ז:
שזרעה לזרע. דהניחה במחובר עד שתוקשה ויצאו גרעיני זרעה בתוכה ויחבוט אותן כמו קטנית:
ירקה פטור. אם בא ללקוט ממנה עלין לתתם בקדרה כשהן רכין פטור מלעשר דבטלי עלין אצל זרע:
לירק. לאכול העלין בקדרה כשהן רכין כשאר ירק:
מתעשרת זרע וירק. דמחשבתו משויא לירק איכל ואם הניחו לזרע בזרע לא מבטל עלין מתורת אוכל הילכך מתעשרות נמי עליו:
השבת. אניטו בלע"ז:
זרע וירק וזירין. בין במחשבת אוכל על כולם בין שלא במחשבה בין כשלקטו כשהוא ירק בין שליקטו כשהוא זירין דהיינו לאכול קלחיו טאליוש בלע"ז ובין שהניחו עד שצמחו גרעיניו בתוכו והוקשו וחבטן צריך לעשר כל אחד ואחד דאורחיה למיכליה זרע וירק וזירין דכולהו הוו להו אוכלא ואפילו זרעה לזרע בלחוד ס"ל לר' אליעזר הכי ומפ' לה בפ"ק דע"ז בדגנוניתא שבת הגדל בגינה הוא דראוי לאכול זרע וירק וזירין אבל הגדל בשדות מודי ר' אליעזר לרבנן דאם הניחו לזרע דאין מתעשר ירק וכ"ש זירין ורבנן פליגי עליה וסברי דאין לך דבר שזרעו לזרע בלחוד שמתעשר זרע וירק אלא שחליים וגרגיר בלבד:
שחליים. בירוש בלע"ז:
גרגיר. אירוקא בלע"ז:
ובפ' בכל מערבין תניא השחליים והגרגיר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע זרען לזרע מתעשרין זרע וירק. ופי' ר"י ז"ל דלהכי תני הכי ולא ערבינהו לאשמועינן דהיכא דזרעה לירק הוי ירק עיקר ומתעשר הכל לאחר לקיטה כירק בין ירק בין זרע ואם זרעה לזרע מתעשר הכל אחר זמן הראוי למעשר זרע ולא בתר לקיטה ע"כ. ומעשר זרע היינו אחר גמר הפרי כדקיי"ל בפ"ק דר"ה:
תמרות של תלתן. הן הלולבין הרכין שמוציאין האילנות בימי ניסן וכל זמן שהן זקופין למעלה כתמר קרויין תמרות ויש בני אדם אוכלין אותן כן פי' בערוך וכן רמב"ם ז"ל הן דברים נכונים ולא כפי' רש"י ז"ל בפ' כיצד מברכין ובפי"א דמס' פרה תנן בהדיא גבי אזוב דתמרות הוו אותן שלא הנצו כל עיקר:
תמרות של תלתן. אפילו שזרעו לזרע מיירי והכי איתא בגמ':
חייבות במעשר. ורבנן פליגי עליה ואמרי דאין חשובות אוכל ובטלות הן לגבי הזרע כדאיתא לעיל בריש מכילתין:
צלף. מין אילן קטן קפריר בלע"ז:
תמרות. פירשתים:
אביונות. הוא הפרי:
קפריסין. הוא קליפה ונרתיק שסביבות הנץ כעין שיש לורד. וכתב רמב"ש ז"ל דמשו"ה שנה צלף דר' אליעזר בהדי תמרות תלתן משום דר' אליעזר ס"ל כב"ש דצלף הוי ירק וחשיבי תמרות אוכלא, ור' עקיבא סבר כב"ה דסברי מין אילן הוא ותמרות וקפריסין לאו פרי הוא אלא דומיא דקורא וקליפין בעלמא הן ואין חייבין במעשר:
הכא גבי לקיטת הירק גרסינן מרעיות. ואית דגרסי מריות והכל אחד ובלעו העין כי אורחא דתלמודא טונא טוענא מסותא מסחותא. ופי' מלשון מרעה שהצאן גוזזין וכורתין העשבים והענין הוא דאע"ג דאמרי רבנן דאין שום דבר עולה למחשבת ירק וזרע אלא שחליים וכו' הכא אשמעינן חזקיה דאפילו דלא פי' לירק בהדיא המעשה הזה משויא ליה כדבור והיינו שלקט החליפין הרכין מזמן לזמן כדרך השחת ומתגדל יותר ומתעשר מירקו על זרעו ואע"ג דזרעה לזרע מקודם. וכ"ת ליקט למה תיפוק לי דאינו מונע מים דסתם ירק אינו מונע ממנו מים כדאיתא פ"ב דשביעית, תריץ דלא אהני השקיית מים אלא במחשבה פשוטה והכא לא סגי אלא בתרתי השקאה וליקוט עלים ומוכח בפרק שדה הלבן דאהני לצירוף ומעשר מזה על זה והכל לשנה אחת, ועוד דאהני בן דהיינו ירק כמו אב דהיינו זרע ומעשר מירק על זרעו כדאמרינן גבי פול המצרי. ותנא שתים ושלש היינו ג' בדשן כגון בעדית ושתים בכחוש כגון בבינונית. ודגבי מורביות פלוגתא דר"מ ורבנן במס' שביעית פ' שדה הלבן וה"ת וה"ק שתים לר"מ ושלש לרבנן. וגבי לקיטות מניעת מים גרסינן מורביות וכדפי' בשביעית וענינו מורביעות לשון רביעה שהוא לשון רביצת מים דמניעת מים מעשה רבא דבעי שיוקש זרעו וירקו מבטל ליה ופטור:
מורביות. קמאדא בלע"ז וגבי אבנים קתני נמי הכי במס' שביעית, והיינו כדמפ' בפ' שדה הלבן גבי פול המצרי דכי חישב עליו מעיקרא לירק דדינו להבא ונמלך וחשב עליו לזרע לדונו לעבר אין מחשבת זרע חלה עליו אלא א"כ מנע ממנו מים שתים ושלש מורביות. וטעמא דמילתא דכשליקט ממנה העלין שתים ושלש לקיטות בזמנים הראיי' ללקוט העלין הידועים לגננים באה במחשבת ירק ובתר לקיטה נמי תליא מילתא וזרעה וירקה חדא הוא. וכן לענין אי חשיב זרעה לזרע לפטור הירק אי מנע ממנה שתים ושלש עונות מים כדי שתתקשה זרעה דבהכי נרא' דדעת שלימה יש לו לזרע לזרע חשיב ולא לירק ולאו בלקיטה תליא מילתא אלא בתר גמר פרי:
מתעשרת לשעבר. שאם היתה שנייה ונכנסה לשלישית דשנה שעברה מעשר שני ושנה הנכנסת מעשר עני כיון דפי' לזרע חיילא מחשבה והכא במניעת עונות תליא מילתא וכי תנא דקיימא לו מחשבה על מחשבה כדי שיעשר מזרעו על ירקו וכו' בעינן דהביאה שליש לפני ר"ה וגם לקט ממנה לפני ר"ה כדמפ' בסיפא לחול שניהם כאחת דשליש קמי ר"ה ככלו דמי ועוד מחשבה דירק קיימת כיון דלקט לפני ר"ה:
מתעשרת להבא. דירק בתר לקיטה אזלינן:
מזרעה על ירקה. דבהני ג' מדות דקתני היינו דלא באה מחשבתו לעקרה משנה שעברה אלא לעולם קיימא במחשבה ראשונה שחישב בה לזרע ואהני לחיובי הירק ומצטרף זרע עם ירק וירק עם זרע לשנת הזרע דהיינו מעשר שני דאיכא תרתי לטיבותא הבאת שליש ולקיטה לפני ר"ה כדמפ' בסיפא דקסבר האי תנא כר"ש שזורי בפול המצרי בפ"ב דשביעית דאיפסיקא הילכתא כוותיה דבתר שליש אזלינן הילכך אפילו הניח הזרע מללקט בשנית ולקטו בשלישית כיון דאיכא תרתי הביאה שליש וליקטה קמי ר"ה מעשרין אותה מעשר שני. אבל אם הביאה שליש לאחר ר"ה אם לקט בשנייה דהיינו לפני ר"ה זרעה לשעבר הוא ובתר ההיא שתא הוא דשדינן ליה ואפילו הביאה שליש אח"כ מעשרין אותה מעשר שני דכל זרעה לזרע דמיא דקטנית וקסבר כמתני' דאורז ודוחן בפ"ב דשביעית דבתר השרשה אזלינן בהן ואע"ג דהיינו אילו אין כאן מחשבה אחרת מעורבת אבל יש כאן מחשבת ירק ואין בו הצלחה מיד דדרכו ליגדל על כל מים ומ"מ כיון דיש לקיטת ירק כאן סליק דרגא דמיחייב קמי ר"ה וגריס דסלקינן דרגא דאע"ג דינקי מהדדי קדושות חלוקות קיימות הן ועומדות וזרע קדוש לקדושתו וירק קדוש לקדושתו וכיון דלא הביא שליש לפני ר"ה לא הוי זרע עיקר לטפול אליו ירקו בהדי זמנו הילכך לא מצטרף ירק בהדי ירק ולא ירק בהדי זרע ואין מעשר מזרעה על ירקה דהא ירק תקינו דבשעת לקיטתו עישורו וגבי זרע אזלי בתר השרשה וכר"ש שזורי הילכך זרעה מתעשר מעשר שני דהיינו לשעבר וירקה מתעשר השתא מעשר עני כדפרישית:
ליקט ממנה לאחר ר"ה. וגם לא הביאה שליש לפני ר"ה:
בין זרעה בין ירקה מתעשר להבא. דאין כאן טעם לאחשובה להשרשה דקמי ר"ה דכיון דמחשבה דירק הוי איפכא ממחשבת זרע דזרע קדוש דהוי שני וירק חולין דהוי עני או איפכא וינקי מהדדי ועוד דירק דרכו ליגדל על כל מים ואילו זרע לא הצליח דלא הביא שליש ועוד דלא לקט ירק שיחול בשנה שנייה הילכך בין זרע בין ירק שדינן להו לשנה שלישית וכ"ש אם זרעה לירק בלחוד ירקה וזרעה מתעשרין להבא כדפרישית והכא לא תני אלא ג' מדות ראשונות דפול המצרי ישלש מדות אחרונות דנמלך לא תני והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין במס' שביעית פ' שדה הלבן ושם הארכנו במדות דר"ש שזורי ופירש' מה הן הלכה ומה הן שלא כהלכה דקיי"ל כשמואל הכל הולך אחר גמר פרי ולא אזלינן בתר שליש לא בקטנית ולא בתבלין וכוסבר תבלין הוי:
ואינה מתעשרת ירק. רבנן קתנו לה וס"ל דירק לא חשיבא אלא א"כ חישב עליה:
אין לך מתעשר זרע וירק. וקס"ד אפילו זרעו לירק:
מה פליגין. רבנן אדר"ג בחרדל כשזרעו לזרע ולא נתן דעתו אתמרית הילכך לא חשיבי:
בביתניין. שם מקום:
בירק היתר דברי ר' אליעזר. בתוספתא תני לה גבי חרדל שזרעו לירק וחישב עליו לזרע דקתני מתעשר זרע וירק דפליג ר' אליעזר דאפילו חישב לירק וזרע ירקו לא חשיבי:
לא אמרו אלא דברי ר' אליעזר. ור' אליעזר שמותי הוא אבל רבנן פליגי עליה וסברי דכל מקום דחשיב לירק ירקו חשיב ואפילו גבי תלתן דלא הוי מאכל לרוב אדם. ונראה דהה"נ גבי צלף אי חשיב עליה לירק דמודי ר' עקיבא לרבנן. ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב דהל' תרומות כרבנן, וז"ל תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושל צלף פטורין מפני שאינן פרי בד"א כשזרען לזרע אבל זרען לירק הרי אלו חייבין ע"כ. ואחר זה כתב דתלתן אע"פ שאינו מאכל אדם כשיקשה הואיל ורוב האדם אוכלין אותו בתחלתו הרי הוא חייב בתרומה ובמעשר ע"כ. וזה הדין דזרע תלתן משמע בפ' בתרא דתרומות דחייב בתרומה ומעשרות כמו כרשינין. וטעמא דראויה לאכילה כשהיא צמחונין כדתנן במס' מעשר שני. והשיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר א"א הרי הוא סותר דבריו למה שאמר למעלה בתמרות של תלתן דומה למעלה שר' עקיבא חילק על ר"ג וכאן הוא פוסק כר"ג לומר שלא חלק ר' עקיבא אלא על ר' אליעזר בצלף ע"כ. ודבריו תמוהין בעיני דמה שכתב למעלה דתמרות תלתן אין חייבות כשזרע תלתן לזרע רבנן קאמרי לה הכא בגמ' להדיא ולאו משום דסבר הרמב"ם ז"ל דר' עקיבא פליג על ר"ג דהא ר' עקיבא לא איירי אלא גבי צלף ותו לא. ודינא דתלתן ברור הוא כמו שהוכחתי. ומה שכתב דראוי באכילה בתחלתו לאו משום שיהא חייב במעשר ירקו אלא ראוי לאכילה הוא דקאמר כדתנן גבי מ"ש דתאכל צמחונין דהכי הוא דחזי. ולא קשה לי בדבריו אלא שכתב תנאי בתמרות צלף דהיינו זרען לזרע ולב"ש דסברי דירק הוא א"ש אבל לב"ה דאמרי דאילן הוא הוו להו תמרות כמו קורא בדקל ולא שייך בהו זרען לירק:
שזרען לירק. לאכלן בירקן:
זרען חייב במעשר. ואע"פ שלא זרען מתחלה לכך:
עוד היא דר' אליעזר. מי שישוה בהדי הנך כר' אליעזר דסבר דלא חשיב ירקו ורבנן סברי דחשיבי:
משום קליפה. גבי ערלה מיירי דס"ל דקפרס הוי שומר לפרי ודרשינן את פריו את הטפל לפריו ואע"ג דר' עקיבא סבר דלא הוי פרי היינו לענין מעשר אבל לגבי ערלה מודי דאסירי:
אילין ביטיתא. היינו אביונות דהיינו הפרי עצמו והיו כובשין קפרס דערלה ולא היו זורקין אלא האביונות לבדן והכי ס"ל בפ' כיצד מברכין דקפרס לאו שומר חשיב דכי שקלינן ליה לא מיית פירא:
מרימין. משליכין תרגום ותשלך ורמת:
אסבראי ר' זעירא. אסברא לי ר' זעירא דהא משום שומר לפרי להוי אסור:
ומסיק דפרי מלמעלה וקליפין מלמטה. וגדל הפרי בלא הקליפה והכי מסיק התם היכא אמרי דהוי שומר לפרי היכא דכי שקלית ליה לשומר מיית פירא הכא כי שקלת ליה לא מיית פירא:
הקפרס והתמרות מין אחד. ואכולהו מברכין בורא פרי האדמה דירק הם:
אבל לא מהן על האביונות. דאביונות הוו פרי האילן ונמצא תורם ממין על שאינו מינו:
וליי דא מילה. ולהי דא מילא ולאי זו דבר:
שאם היתה נכנסת לשלישית שהוא מפריש ופודהו ונותנו לעני. כלומר שאם היו משנה שנייה שנכנסה לשלישית ונלקטו קודם ט"ו בשבט מפרישין מעשר ראשון ואח"כ מפריש אחר ופודהו ונותני לעניים ואוכל פדיונו בירושלם בתורת מעשר שני ונמצא כמי שהפריש מעשר שני ימעשר עני דאי בתר אילן שדינן ליה ואילן ר"ה שלו ט"ו בשבט נמצא שזה מעשר שני הוא, ואי בתר ירק שדינן ליה נמצא מעשר עני הוא דר"ה שלו תשרי ובודאי דהך ברייתא אתיא כב"ש דמספקא להו בסמוך גבי צלף אי אילן הוא ואי ירק הוא דאילו לב"ה פשיטא להו דצלף מין אילן הוא כדאיתא בסמוך. וכן דעת הראב"ד ז"ל ואין לפ' דדנו ביה כדדנו גבי אתרוג דהא טעמא דאתרוג הוא משום דדרכו לגדל על כל מים כדאיתא בריש קידושין. אבל צלף אין דרכו ליגדל על כל מים. ודעת הרמב"ם ז"ל פ' ראשון דהילכ' מעשר שני דדנו ביה דין אתרוג. ונראה שהכריחו לשון הגמ' שפירשו וליי דא מילה משמע דלענין מעשר בדוקא הוא דדנו הכי משמע דלאו ב"ש קתני לה דלב"ש הא איכא נמי לענין כלאים בכרם כדאיתא בריש כיצד מברכין. ומ"מ המחוור כדברי הראב"ד ז"ל:
כלאים בכרם. דדילמא הוי מין ירק והכרם אסור בהנייה:
ואינו כלאים בזרעים. דאילו אי הוי מין זרעים זרעים בזרעים הוא ובהרחקה שלו סגי ואי מין אילן הוא כ"ש דסגי:
אינו כלאים. דס"ל דודאי מין אילן הוא:
הכל מודים שהוא חייב בערלה. לב"ה אתי שפיר ולב"ש ספוקי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא הכי מפ' לה בפ' כיצד מברכין:
עולה מגזעו. מין אילן שאינו מוציא עלין אצל שרשיו אלא אחר משך גזעו והרי כרוב. עושה אורך גזעו ואחר מוציא נוף העלין למעלה והוא ירק:
כאן בודאי כאן בספק. כלומר כל המוציא עלין משרשיו ודאי ירק הוא והמוציא עלין מגזעו יש ממנו אילן ויש ממנו ירק. ובפ' כרם שחרב מייתי לה:
הדרן עלך פרק הכובש: