פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ג
המקלף שעורים. לאכלן קלופים חיים:
מקלף אחת אחת. בגמ' מפ' דסיפא דוקא ברישא לאי דוקא דשתים פטור ושלש חייב:
ואוכל ופטור מן המעשר. דכה"ג אכילת עראי היא ובלא נתמרחו קאי שמקלפן מתוך שבולת שלהן:
חייב במעשר. דהוי ליה קבע:
המולל מלילות של חטין. שמשפשפן בידו להסיר קליפתן כשהן רכין:
מנפה על יד על יד. גרסינן בה"א ובערוך פי' מנענע מיד ליד שילך לה הקליפה מלשון נפה. וכן גרסת הרמב"ם ז"ל:
ואוכל. בלא מעשר:
לתוך חיקו. בשולי בגדיו שקורין פאלדאש בלע"ז:
מקלף תרתיי תרתיי. בלא מעשר דסיפא דוקא:
בשעורים. שהגרגרים גסים יותר מהחטים:
וא"ר יונה וכו'. תלמודא קא מפסיק השמועה אי בר אמי גרסינן או בר רב אמי:
אי כולהן בר אמי וכו'. דזה שהיה עם רב הונא בר חיננא היה רב תחליפא בר רב אמי ולא רב תחליפא בר אמי דעלמא:
ואי כולהן בר רב אמי. כלומר והיותר ברור אצלי הוא דכולהי בר רב אמי נינהו:
וחויין ליה. והגידו לו לר' אלעזר שהיה רבם:
עד קשרי איצבעתיה. דמנפה דמתני' דשרי לא תימא דכל היד דוקא אלא דוקא עד סוף קשרי האצבעות מנפה הוא דהוי עראי אבל בכף ידו קבע הוי והגידו לו למר שיגיד להם מה היה בדעתו:
והוון סבין מיניה. רב הונא בר חיננא ורב תחליפא היו זקנים יותר מר' אלעזר:
והפך אפוי. ר' אלעזר לכותל בכעס שלא רצה לקבל את דבריה' כדאמרי' בעלמא אהדרינהו רב יוסף לאפיה:
וחוי לון מלא שיעלון. מלא פיסת ידם ואפילו בכף שרינן דהכי משמע מתני' דקתני אם נתן לתוך חיקו חייב הא כל ידו שריא:
לא בקנון. כלי הוא וראשו א' רחב והשני עשוי כמין מרזב קצר וניתן השעורים בו לנפותן:
תמחוי. קערה גדולה ששופכין הקדרה בה ומשם מחלקין לקערות ולקמיה מוקי לה דבאין סמוך לגרן מיירי:
עד כגרוגרת. אז הוי תולדה דדש ומחייב:
וכא את אמר הכין. דיכול לנפות שלא בקנון כל מה שירצה:
שאני הכא. דיכול להחזיר המותר דאין מנפה אלא קליפת השבולת אבל מקלף דרישא אף קליפה שנייה הוי ואין מחזיר:
בד"א. דנתן לתוך חיקו חייב שאינו סמוך לגרן:
שהוא מחזיר את המותר. ופטור ואפילו יותר מכן דהיינו אפילו נתן לתוך חיקו לא הוי קבע וגבי שבת לא תליא בהכי אלא מלאכת מחשבת הוא דאסרה תורה ולא חשיב דש פחות מכגרוגרת וגרוגרת חייב: