אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבי שלמה סירליאו

פרק ד · הלכה ב

הלכה א

תינוקות שטמנו תאנים. בשדה או בגינה לאכילת שבת:

למוצאי שבת לא יאכלו. אביהן או קרוביהן שהן גדולים ואפילו בגינה בלא ראיית פני הבית ולא ראיית פני החצר וטעמא מפ' בפ' המביא כדי יין דכתיב וקראת לשבת עונג כיון דאיקרי אכילה דידה עונג קבעה שאין בה עוד שם עראי וכיון דנחית בהו איסור עראי שעה א' דהיינו בשבת תו לא פקע. והא דנקט תינוקות לאשמועינן דאע"ג דאין להן מחשבה יש להן מעשה כדמפ' יאזיל בגמ':

כלכלת שבת. ואפילו לא באה השבת עדיין:

ב"ש פוטרין. דאכתי לא באה שבת:

וב"ה מחייבין. טעמא מפ' בגמ':

הלוקט כלכלה לשלוח לחברו. בגמ' מפ' טעמא:

מן המעטן. כלי גדול שצוברין בו הזיתים כדי שיתחממו ויתבשל שמנן לתוכן ויהא נוח להוציאו בבית הבד:

טובל אחת אחת במלח. מפ' בגמ' דאע"ג דטובל במלח בעי צירוף כי היכי דחשיב גרן דהיינו כדפרישית בריש פירקין:

ואם מלח ונתן לפניו וכו'. בשתים שצירף בטיבול מלח הוי גרן כדאית' בהפועלים דאע"ג דהא איכא גרן גבי מעטן דשם מקובצין הם אותו גרן לא חשיב דהוי דבר שלא נגמרה מלאכתו דהא לעטנן לעצרן בבית הבד יהבינהי התם הילכך מכי נמלך לאכלן כמות שהן בעו גרן אחר ולא אמרינן דטיבולן במלח משוו להו קבע הואיל ואחת אחת אוכלן. ודקאמר לעיל דמלח טובל היינו בצירוף כדפרישית לעיל:

מן המעטן הטהור חייב לעשר. נראה דגרסינן המעטן כמו המעבד דהיינו האומן שעוטנן ומיירי דהאדם האוכלן הוא טמא כדאיתא בפ' המביא ומשו"ה במעטן טהור חייב במלח ונתן לפניו דאין ראוי להחזיר מותרו דגברא האוכלן טימאן:

מן המעטן הטמא פטור. דשניהם טמאים וראוי להחזיר המותר וכי שקלינהו מעיקרא אדעתא למיכל פורתא ואהדורי שקלינהו ורבנן פליגי עליה דר' אליעזר וסברי דאפילו במעטן טמא אם מולח ונתן לפניו חייב וטעמא מפ' בגמ':

שותין על הגת. עומדים על הגת ושותין. ומפ' לה בפ"ק דשבת שהכניס שם ראשו ורובו דכל זמן שלא הכניס ראשו ורובו לא חשיב שתיית קבע:

בין על החמין בין על הצונן. בין שמזגו במים חמין בין שמזגו במים צוננין:

ר' אלעזר בר צדוק מחייב. פי' רבנו שמשון ז"ל דגזר שמא יוציא הכלי וישתה חוץ לגת דחוץ לגת הוי קבע. ורש"י ז"ל פי' בפ' המוצא תפלין דס"ל דמזיגה שמזגו במים משויא ליה קבע ולא אהני ליה עמידתו על הגת:

על החמין חייב. טעמא מפרש בגמרא:

שחיפה כלכלה בשוק נטבלה. חיפה הכלכלה בעלין ובהוצין למכור בשוק. ולקמיה מפ' שהוליכה לשוק וכגון דפירות שלו ופתחה להראות ללוקחין דהיינו מעשה דאילו גבי גדול משחיפה מיד בשדה הוי טבל כיון דדעתו למכרה כדפרישית טעמא לעיל פ"ק שמא ימצא לקוחות מיד וגזור רבנן במוכר כי היכי דגזור גבי לוקח:

עד שיפתח לשוק. דודאי גדול מחשב כשמחפה לפתוח הכיסוי ולהראות הפירות וכן בקטן לא סגי בהולכה לשוק עד שיפתח ממש דמאי דאיתיה בגדול במחשבה צריך בקטן במעשה:

תינוקות שטמנו וכו'. משמע דבטמנו לחוד סגי אע"ג דלא הוציאום בשבת לאכול וקשיא לרב המנונא לפירושא דר' זעירא דלא סגי בהולכה לשוק עד שיפתח ממש ומוקי לה כשליקטום עם דמדומי חמה של כניסת שבת דהוו מחשבה ומעשה לשבת והוי כאילו הוציאום בשבת לאכול:

דר' יוחנן אמר השבת טובלת. ואפילו ליקטום שלא לצורך השבת כדלעיל פ' היה עובר והכא תני דלא קבעה אלא מפני שלקטום לשבת הא שלא לשבת ועברה שבת עליהן לא:

אפילו לקטום לשבת אוכל מהן עראי וכו'. דדוקא עם דמדומי חמה הויא לקיטתן הוכחה לצורך שבת אבל מבע"י אע"ג דפי' לשבת לאו כלום הוא מ"ט דתינוקות הם כדמפ' ואזיל:

ואפי' עליה דריש לקיש לית היא פליגא. דהא מודי ריש לקיש דאי ליקטן לצורך שבת מיד טבילי לב"ה, והכא קתני דלמוצאי שבת הוא דטביל וא"כ אפילו לריש לקיש קשיא אלא כי היכי דתירץ לריש לקיש תריץ נמי לר' יוחנן דטעמא דמתני' היינו משום דתינוקות ומחשבתן לא הויא מידי דאפילו ליקטום לשבת חשיב כלא לצורך השבת. הילכך בעינן עברה שבת עליהן:

ר' יוסי בש"ר הילא וכו'. מתרץ באוקימתא דאוקימנא לתרוצי לרב המנונא דדוקא משום דתינוקות בעינן ליקטו עם דמדומי חמה דבהכי הוא דחשיב מעשה דגבי גדול אפילו ליקטו מבע"י סגי וה"ה משום דתינוקות הן בעינן טמנו לשבת וכגון דאמרי הכי מה שאין כן בגדול דגבי גדול שבת טבלה ואפילו דלאו לצורך שבת ליקטום:

בכלכלת תאנים היא מתני'. כי היכי דתנן פרק היה עובר דמודו רבנן בכלכלת תאנים שתרמה שאסור לאכול מהן עראי, וטעמא שאין דעתן לעשותן גרוגרות ונגמרה מלאכתן, ושבת נמי כה"ג קבעה דבר שנגמרה מלאכתו מיד דהכי מסקינן בפ' המביא דשבת קובעת בדבר שנגמרה מלאכתו:

אפילו נצרה. לא איתפרש, והענין פרי שלא נגמרה מלאכתו:

בתאנה המיוחדת לשבת. שפירות אותו האילן מיוחדים לאכול מהן בשבת מפני יפין וטעמן ומשו"ה כיון שלוקטן בכלכלה קבעה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל וזה לשונו תאנה המיוחדת לו לאכול בשבת וליקט ממנה כלכלה לא יאכל עד שיעשר הואיל ופירות אלו מיוחדים לשבת והשבת קובעת ע"כ. ומשמע מדבריו דאפילו ליקט הכלכלה לאכלה בחול:

כלכלת שבת לא מיזדבנא. ליקטתים מאילן המיוחד לשבת ואפילו בדמים יקרים לא אתננה והיינו טעמא דבית הלל:

אלא בכלכלת שבת. כדמפרש ואזיל:

ולוקט כלכלה לשלחה לחברו. ואי בכלכלת שבת מאי קא מוסיף היינו רבנן: ומשני דהכא קאמר שהוא מקפיד עליה שלא למכרה ככלכלת שבת ור' חייא בר אבא הכא קאמר לא אמר ר' יהודה אלא לענין באילן הדומה לכלכלת שבת. ופסק הרמב"ם ז"ל דלא כר' יהודה בהילכות מעשר:

דרב אמר הוא אסור לאכול. בפ' המעביר אמר רב דדוקא בניו ובני ביתו פטורין משום דאינהו עליה סמיכי הילכך הוי לדידהו דבר שלא נגמרה ופטורין אבל לדידיה איכא למימר דעיקר שמא דלקצות מהני דקא נקיט לאכילה ומיוחדין הן לעצמן וראו פני החצר ומיחייבי וסתם מעטן בחצר קאי או בבית ומשו"ה מקשה דלרב אמאי בעי צירוף ומלח והא איכא ראיית חצר וכיון דאיכא צירוף סגי:

ומשני בעושה מעטן בשדה. הילכך בעי מלח וצירוף:

על ידי זה ועל ידי זה. דתרתי בעינן כדפרישית במתני':

שני מעטנין. א' טמא וא' טהור:

דברי הכל מותר. וכי קבלו מן המעטן טהור דטימאן להני דשקל הא יכול הוא להחזיר המותר למעטן האחר טמא דיליה:

אין לו אלא מעטן א'. לא שלו ולא של חברו ליכא אלא אחד:

דברי הכל אסור. דהא אין לו להחזיר המותר דהא מעטן טהור הוא והמעטן שנתנן לו טמא:

כן אנן קיימין. בהכי פליגי מדאית ליה מעטן טהור אלא שהאומן טמא ולחברו מעטן טמא ר' אליעזר סבר חשיבי כאילו אית ליה טהור וטמא דאדם מחזיר מותרו על מעטן חברו ורבנן סברי אין אדם מחזיר וכו' הילכך אכילת קבע חשיבא וחייב:

שהוא קבע. כי מזג ליה בחמין דאדעתא למשתייה כוליה מזג ליה דהוי קבע דהא אינו ראוי להחזיר המותר שמקלקל היין שבגת ואפילו על הגת שתי אסור:

שהוא עראי ויכיל מחזרתיה. מזיגת צונן לא משוויא ליה קבע דדילמא שתי פורתא ומהדר ואפילו חוץ לגת שרי:

א"ר יוסי בש"ר זעירא. ר' יוסי לא שמע השמועה מר' זעירא אלא אחרים אמרו לו משמו:

ר' יונה זעירא בש"ר אלעזר. ור' יונה אמר שהוא שמע מר' זעירא עצמו דתרוייהו ר' יוסי ור' יונה אמרי דר' זעירא אמר לה בש"ר אלעזר:

אף מה שבלגין לא נטבל. דרבנן שרו אפילו לקח יין מן הגת בלגין וכ"ש הכניס ראשו ורובו על הגת דטעמא דיכול הוא להחזירו לגת דלא נגמרה מלאכתו כדתנן פ"ק יין משירד לבור ויקפה ר' עקיבא אומר משישלה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה