אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

אי זו היא חצר. שאמרו חכמים שהיא קובעת ואריש פירקין קיימא דתנן המעביר תאנים בחצרו לקצות פטורין הא שלא לקצות חייבין דחצר קובעתן:

חצר צורית. מפרש בפרק יוצא דופן אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שכן בצור מושיבין שומר על פתח החצר:

שאחד פותח וא' נועל. מפ' בגמ' כגון חצר דשותפין שאין יכולת בא' לפתוח ולנעול אלא זה פותח וזה נועל לאו בת שימור היא ופטורה דכולהו מודו דחצר שיש בה שמירה בעינן לקבוע:

כל שאין אדם בוש וכו'. בפ' היה עובר מייתינן לה ואמרינן דס"ל כר' יהודה דהתם:

כל שנכנסין לה ואין בעלי החצר אומרין לו מה וכו' פטורה. הא יש לה גידודי או גיפופי אע"ג דלא גביהי כיון דרבים לא בקעי בה חייבת ואע"ג דאדם חשוב בוש לאכול בה:

הפנימית חייבת והחיצונה פטורה. לפי שהפנימית יש לה דרך על החיצונה ואין החיצונה יכולה לנעול שבעל הפנימית פתחה בו. ומפ' בגמ' דהיינו ר' עקיבא ממש:

הגגות פטורין. הגגים אינן קובעים אע"פ שהבית של מטה קובע והני גגות דקתני הכא היינו שהעלן לגג מאחורי הבית או נפלו לו בזריקה שם. א"נ שהעביר דרך חצר לעשותן מוקצה וכו' כדאיתא בגמ' ובענין זה אפילו בגג מבוצר כדאיתא בגמ' ופי' מבוצר היינו כעין מבצר מגדל עוז באמצע העיר גבוה מכל בתי העיר להושיען בעת מלחמה והיינו שהחצר ואפילו דהוי חצר חייבת מקיף לבית מד' רוחותיו כדאשכחן דקרי תנא למחיה שבהרת סביבותיה מבוצרת, והיינו דתני תנא אע"פ שהן של חצר חייבת כגון חצר צורי וליכא צד שאין שם חצר פטורין:

בית שער. שלפני הבית או שלפני החצר:

אכסדרה. אין לה אלא ג' מחיצות כדאמרינן בפ' לא יחפור עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסוככת:

אם חייבת חייבין. אם דומים לחייבת כגון שהכלים נשמרים לתוכן למר ולמר שאין אדם בוש לאכול בתוכן חייבין כדין חצר:

הצריפין. בית שגגו וקירותיו שוין צר מלמעלה ומרחיב והולך עד הארץ כגג המשופע ורגילין לעשותן ממורביות של ערבה כדאשכחן בפ' המפקיד אותבינהו בצריפא דאורבני:

בורגנין. כמין שובכין העשויין בשדות לאצור בהן פירות:

אלקטיות. מלשון קייטא תרגומו של קיץ והן בתים של שרים העשויים מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ כדמתרגמינן עלית המקרה בית קייטא:

סוכת גינוסר. ים כנרת תרגומו ימא דגינוסר מקום שיש גנות ופרדסים מתוך שפירותיה מתוקנים ועושים שם סוכות בגנות:

אע"פ שיש בה ריחיים ותרנגולין פטורה. דלאו בת דירה היא:

הפנימית חייבת והחיצונה פטורה. בפ"ק דסוכה אמרינן דפנימית חשיבא בית וחייבת במזוזה ופסלוה לסוכה וחיצונה אינה סובלת דאינה בית ופטורה ממזוזה וכשרה לסוכה. ופי' רש"י ז"ל כך היה דרך של יוצרי חרס בימיהם עושין להן שתי סוכות זו לפנים מזו בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא את קדרותיו למכור ואע"ג דתנן ברישא בית שער אכסדרה אם חייבת חייבין והכא תהוי חיצונה כבית שער לפנימית ותטבול למעשר בסוכה פ"ק פריך לה גבי ענין מזוזה ומשני משום דלא קביעא כלומר לא זו ולא זו קבוע ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער והכי נמי נימא לגבי מעשר:

כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים. דלא הוי בית בלאו הכי. ובפ"ק דיומא פריך והא כתיב והכיתי בית החורף על בית הקיץ, ומשני בית חורף ובית קיץ איקרו בית סתמא לא איקרו:

ר' יהודה מחייב. לענין מעשר, ובגמ' מסיק דר' יהודה מחייב לה בעירוב ומזוזה דבעירוב נמי אם פתוחה לחצר שיש בה שאר דירות אוסרת על פני כולם אם לא עירבה עמהם. ובמזוזה נמי דאע"ג דאינה עשויה לימות החמה ולימות הגשמים קסבר ר' יהודה סוכה דירת קבע בעינן כדאיתא פ"ק דסוכה:

וחכמים פוטרין. אזלי לטעמייהו דסבירא להו התם סוכת דירת עראי בעינן ומפ' ביומא פ"ק דדוקא בחג הוא דמחייב לה ר' יהודה אבל לאחר החג מודי ר' יהודה לרבנן:

כל שהשומר יושב על פתחה. והיינו מה שפירשו בפ' יוצא דופן:

מן הבית למדו דבית טובל דבר תורה. כדמפ' ומה בית משתמר אף חצר משתמרת ואין אדם בוש לאכול שם וכשנכנס שם אדם אומרין לו מה אתה מבקש והכי איתא בפ' הפועלים:

כדברי כולן להחמיר. בפ' יוצא דופן איתא ופי' רש"י ז"ל דאם יש בה א' מכל אלו חייבת אם יש שם שומר חייבת כר' ישמעאל אע"ג דא' פותח וא' נועל ואי ליכא פותח ונועל חייבת כר' עקיבא ואע"ג דליכא שומר ואם אין אדם בוש לאכול בתוכה חייבת ואפילו לית בה חד מכל הני. לשון אחר הלכה כדברי כולם להחמיר כיון דאין אדם בוש לאכול בתוכה קובעת למעשר שאין אוכלין מפירות הנכנסין לה עד שיתעשרו ולהפריש מהן על טבל אחר גמור אסור עד שיהא לה שומר קבוע עכ"ל:

ולמה לא אמר לה משמיה. כלומר אמאי לא אמר שמעון א"ר יוחנן הלכה כדברי כולן וכו' אלא בהצנע דשמעון אמר בפני ר' יוחנן לבני הישיבה הלכה כדברי כולן וכו' משמע דר' יוחנן לא אמר כלום כשהעיד שמעון בפניו ומש"ה לא אמר שמעון א"ר יוחנן כי אורחא דכולי תלמודא: ומשני דהאי מילתא פליגא אמילתיה דר' יוחנן אחרינא ומש"ה לא פרסם הדבר כדי שלא יקשו לו והיינו כדמפ' ואזיל דר' יוחנן אמר לקמן הלכה כר' עקיבא וכדמפ' לה ר"ש בן אלעזר תלמידו דמקל בשני שותפין ומחמיר בשני דיורין וסבירא ליה לר' יוחנן דקולתו של ר' עקיבא קיימת אף על גב דאפשר דר' נחמיה פליג עליה ומחמיר ומשום הכי אמר שמעון בהצנע דבריו דאין דברי ר' עקיבא בכלל ההוא:

ולא בשני דיורין. שני שוכרין ומוחה אחד בחברו שלא ינעול ואינה משתמרת:

בבעל הבית ודיורו היא מתניתא. כי קתני בברייתא ולא בשני דיורין היינו בבעל הבית ודיורו וטעמא דהא משתמרת היא וטובלת כדמפ' ואזיל דאף על גב דבעל הבית ממחה על ידי דיורו שלא ינעול אין הדיור ממחה על ידי בעל הבית ומשתמרת על ידי בעל הבית:

עליה שמעון קומי ר' יוחנן אמר הלכה וכו'. על זאת האוקימתא בדר' עקיבא פסק ר' יוחנן הלכה כר' שמעון בן אלעזר אליבא דר' עקיבא משום הכי אמר שמעון בהצנע דבריו ואין דברי ר' עקיבא בכלל ההוא:

בגג מבוצר היא מתני'. אפילו בגג מבוצר פטרא מתני':

מכיון שהעבירן דרך חצר לא נטבלו. בתמיה, כיון דבגג מבוצר מיירי אי אפשר שבאו הפירות לגג אלא שדרך החצר הכניסן וכיון דחצר חייבת הא נטבל ומאי טעמא דמתני':

אי כר' יוסי בר יהודה. דתני בברייתא בריש פירקין הביא תאנים מן השדה והעבירן בחצרו לאכלן בראש גגו ר' מחייב ור' יוסי בר יהודה פוטר והשתא מתני' כר' יוסי בר יהודה אתיא בפשיטות כיון דבגג מבוצר מוקמינן לה:

שהיה בדעתו לעשות מוקצה. הילכך חצר לא טבלא דהא לא נגמרה ואחר שהעלן לגג נמלך לאכלן ליכא השת' שמא דהעברה בחצר דפנים חדשות באו לכאן:

והוא שהיה בגג ד' אמות על ארבע אמות. ההוא חשיב רשות לעצמו ופטור אבל כשאין בו ארבע אמות וכו' לא חשיב ובטיל אגב אויר דחצר דחייבת:

פטור מן המזוזה ומן המעקה. דגבי מזו' כת' בית מזוזות ביתך וגבי מעקה כת' כי תבנה ב"ח ועשית מעקה:

ומן העירוב. דאין הדר שם אוסר על בני החצר דרך בתיהם היו פתוחין לחצר והם יוצאין דרך חצר לרה"ר נמצאת החצר רשות לכולן והבתים כל א' מיוחד לבעליו ואמרו חכמים אין מוציאין מרשות לרשות בלא עירוב שיערב כל הרשויות להיותן רשות אחת ותיקנו דיתנו כל בית שבחצר פת וכולן בסל א' ומניחין אותו בא' מן הבתים ונעשין כולן כאילו דרים באותו בית וכל הבתים הן דירה א' ואשמעינן הכא דבית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אין צריך ליתן את הפת ובפ"ק דסוכה נמי אמרינן דאין מניחין בו את העירוב מ"ט דלא חזי לדירה. ודייקינן דשתופי מבואות מניחין בו דלא גרע מאויר חצר:

ואין עושין אותו עיבור לעיר. דתנן במס' עירובין נותנין קרפף לשתי עיירות אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו ע' אמה ושיריים עשה קרפף לשתיהן להיות אחת דהיינו שתי עיירות המובדלות זו מזו קמ"א ושליש ויש באמצע בית ונמצא אותו בית בתוך ע' אמה וד' טפחים נעשה אותו כעיבור להן כאשה עוברה שכריסה בולטת ומצרפן להיות שתיהן כאחת למי שלן בא' מהן שיהו שתיהן לו כד' אמות ומונה אלפים מחוצה להן ואשמועינן הכא דאם יש בית פחות מד' אמות על ד' אמות אינו חשוב לצרפן:

ואין נותנין לו ד' אמות לפני פתחו. דאמר רב חסדא פ"ק דבתרא דנותן לכל פתח ופתח ד' אמות וד' אמות נותנן במשך כנגד הפתח ורחבן כפי רוחב הפתח ואפילו הוא רחב עשר אמות נוטל ד' אמות במשך וכנגד כל רחבו לפרק משאו ובית קטן זה הפחות מד' אמות אין לפתחו דין ד' אמות ליטול בחצר דה"מ בית דלתהוי קיימת קאי יהבינן לה חצר, אבל האי דלמסתר קאי לא יהבינן ליה חצר:

ואינו צמות ביובל. אם מכר בית זה בבתי ערי חומה שאמרה תורה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית וגו' וזה אינו חשוב בית:

ואינו מטמא בנגעים. דכתיב ובא אשר לו הבית:

מעורכי המלחמה. דכתיב מי האיש אשר בנה בית חדש וכו':

מהו שיטבלו לבעל הבורגנין. צריפין ובורגנין דמתני':

טובלין לסופר ולשונה. סופר קורא מקרא, שונה שונה משניות, מפני שהן כביתו:

ואין טובלין לאחרים. שאין אומנתן סופר ושונה ואע"פ שהבית שלהן:

ארבע אמות על ד' אמות. הכי אית ליה פ"ק דסוכה:

ד' דפנות. דגבי סוכה דאתאי הילכתא וגרעא אטפח (מכלל דבעלמא ד' שלמות) דהכי אית ליה התם שלש כהלכתן ורביעית אפי' טפח:

ד' אמות וד' דפנות. אזיל לטעמיה דסבר סוכה דירת קבע בעינן:

יודי לאילין רבנין. לר"ש ולר' דאי אין בה ד"א וד' דפנות דלא טבלא:

אע"פ שיש שם ד"א וד' דפנות וכו'. ואע"ג דאמרי' פ"ק דסוכה דר"ש ור' יהודה כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן שיטה הוא דהויא אבל אין כל דבריהן שוין. וכן כ' הגאונים ז"ל. הילכך אע"ג דבעי מר ארבע דפנות ומר ד' אמות לא סברי דהוי בית לחיובי במזוזה ולאטבולי למעשרות:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה