אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

העגול משיחליקו. עיגול של דבלה משמחליק פניו באבן או בשיש הוקבע למעשר ואסור באכילת עראי דנגמרה מלאכתו בכך וכולהו מיירי או בראה פני הבית מדאורייתא או נכנס בחצר דרך שער מדרבנן:

מחליקין בתאנים. עיגולין מתוקנין שכבר נטלו מהם תרומה ומעשר מחליקין פניהם בענבים או בתאנים של טבל ומפ' בגמ' שהן טבולין מדרבנן כגון שמלחן או כבשן דטבילי מדרבנן ואפ"ה שריא במלאכה זו אף אם יצאו מהן משקין, וטעמא מפ' בגמ':

ור' יהודה אוסר. טעמא מפ' בגמ':

המחליק בענבים. המחליק עגולין או דבלות בענבים:

לא הוכשרו. ומשום דרבנן אזלי לטעמייהו ור' יהודה לטעמיה תנא ליה הכא. ובפ' חבית מייתי לה ופי' רש"י ז"ל דבנחתום מיירי שמחליק הככרות ואין זה ענין משנתנו:

גרוגרות משידוש. מייבשין התאנים בחמה ואח"כ דורסין אותן בידים עד שמתקבצין ומתדבקין כאילו גולם א' בתוך חבית או לתוך מגורה ופי' רבנו שמשון ז"ל מגורה היא כלי שעושין בו העיגול ומשדש בחבית או עיגל במגורה אסור לאכול מהן עראי:

נשברה החבית וכו'. פלוגתייהו מפ' בגמ':

בטבל שנטבל מדבריהם. כדפרישנא במתני' כגון שלקחן או מלחן או כבשן:

נטבל דבר תורה. נגמרה מלאכתו וראה פני הבית:

ר' מנא אמר לה. הך טעמא דמפ' לקמיה אמר לה מעצמו בלא שם איש ור' אבין אמר לה משמיה דר' יוחנן:

זיתים שפצען בידים מסואבות. כדי שיהו רכין פוצען באבן או בסלע ומשו"ה הוכשר דניחא ליה במשקין דטייף מינייהו שמתוך כך הם מרבים טעם:

הוכשרו. וטמאים והכי תנן במתני' דטהרות טימאן וטעמא דהא ידים שניות הן וקי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וא"כ הוו זיתים שניים:

לסופתן במלח. שמתוך שהן קשין אין המלח נדבק בהן ופוצען לרככן מבחוץ מעט לא הוכשרו:

לידע אם יש בהן שמן. בפ' חבית לא גרס הכי אלא לידע אם הגיעו זיתיו למסוק והכל א' דמסיקה בזיתים היינו לקיטת הזיתים מן האילן כמו בצירה בענבים ולקח שנים שלשה מן האילן לידע אם הגיעו לבישול שיש בהן השמן הראוי כדי שילקטם:

במימיו הוא בודק. אינו פוצען אלא מעט כדי לידע אם יש בהן מוחל אם לאו הילכך לא הוכשר דמוחל לא חשיב משקה דזיעה בעלמא הוא:

בגופו הוא בודק. כלומר בגולם של הזיתים שרואה כמה גדלו היה לו לבדוק ולא היה לו לפוצען וכיון דפצען ורואה אם יש בהן שמן רב או מעט הוכשרו:

במימיו הוא מחליק. במשקין שבענבים הוא מחליק והולך לאיבוד ולא חשיבי משקין ולא הוכשר העיגול:

בשיש שלו מחליק. כלומר באבן שיש שלו היה לו להחליק ולא בגוף הענבים הילכך נתכוון ליהנות מן המשקין והוכשר ובגמ' דילן בפ' חבית פי' דפליגי במשקה העומד לאיבוד אי חשיב משקה או לא ויכולין אנו לכוון הסוגיות לטעם א' לפירושנו אבל לרש"י ז"ל שפי' בנחתום שמחליק ככרותיו אי אפשר לצחצח הככרות אלא במשקה הענבים כדי שיאירו ולא שייך לומר התם בשיש שלו מחליק:

הבא לנו גרוגרות מן העלייה. שבת היה ולא זימנום מאתמול ולא ייבשום בגג לומר דדחו להו בידים אלא באילן צמקו:

ועדיין את לזו. ועדיין אתה צריך לדעת זה כלומר ועדיין לא למדתי:

אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד. בגמ' דילן גרסינן אלא גרוגרות וצמוקין בלבד ונראה דהכא מיירי בההיא גוונא דתניא בפ' אין צדין היה אוכל בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צמוקים בתאנים והותיר והעלן לעשות מהן גרוגרות לא יאכל מהן עד שיזמין מהם מבע"י וקיי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה אלא בהני כדמפ' טעמא הכא שהן מסריחות וכו' שנכנסה בהן החמה ומחמיצין כשהן לחין ואין ראויין עד שייבשו לגמרי:

לא מסתברא דא אלא באילין פציליא. לא מסתברא דא אלא בפצעילין היה מעשה לא היה הענין בגרוגרות דכבר ידע זה ר"ש ברבי אלא בפצעילי תמרה היה המעשה והכי איתא בגמ' דילן בסוף מס' ביצה ופי' רש"י ז"ל פצעילי תמרה תמרים שאין מתבשלין באילן וגודרין אותן מן האילן ועושין להן חותלות והן כלי כפות תמרים וכונסין אותן לתוכן ומתבשלות ובעא מיניה מהו לאכול מהן בשבת בלא הזמנה:

לענין שבת. דלגבי שבת מפלגינן בין מידי דדחי להו בידים ללא דתו להו בידים:

כל הדברים יש להן מוקצה. דכיון דהקצה אותן לשמרן ונתנן במגורה או בחבית או בחותלות כדי שיותקנו לא חשיב בהו גמר מלאכה עד שיעשה בהן כי אורחייהו דאינשי ולא יהו מחוסרין דבר:

גרוגרות משידוש. וכיון דתני גרוגרות סתמא משמע דנתייבשו כל צרכן ואין צריכין עוד החמה ואפ"ה משום שנתנן בחבית לאוצרן שם בעו דישה או עיגול והה"נ לכל הפירות אע"ג דחזו לענין שבת מחוסרין מלאכה נינהו לענין מעשר עד דעביד בהו כי אורחייהו דאינשי:

שונה ראשון. מפ' לקמיה דר"מ קתני לה ולאו סתמא היא:

ולא העליון צריך לתחתון. כלומר כי היכי דחבית אינה צריכה לגרוגרות כך הגרוגרות אינן צריכין לחבית דמתקיים הגולם או הקבוץ ואע"ג דנשברה ור' יוסי סבר תחתון אין צריך לעליון אבל העליון צריך לתחתון ואין מתקיימין אם נשברה הלכך אין כאן גמר מלאכה ושרי לאכול מהן עראי:

דר' מאיר היא. ת"ק דפליג עליה דר' יוסי:

מאי קמ"ל. הא שמעינן בדוכתי טובא סתם מתני' ר"מ:

הא קמ"ל. דלא תימא סתמא היא ור' יוסי פליג אסתמא ויחיד ורבים הלכה כרבים מש"ה אשמועינן דר"מ היא דמתני' יחידאה היא וקי"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי בפ' מי שהוציאוהו ולאפוקה מסתמא הוא דאשמועינן ר' יוחנן והרמב"ם ז"ל פסק כר"ש ולא ידעתי למה:

הדרן עלך כלל אמרו בס"ד

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה